In Kitty we trust!

(או...פוסט "Offtopic" משופם במיוחד)
זה הרי לא סוד מדינה כמוס שאני לא בחורה שפויה במיוחד. אבל מבין מגוון הפסיכוזות השונות, קיימת אחת גדולה ומהותית שכבר הוזכרה כאן באי-אילו אופנים: החיבה הגדולה ל"הלו קיטי".
האובססיה החלה לפני כשמונה שנים והופכת למטרידה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. עצם גיחתה המופלאה של אפרוחית לאוויר העולם לפני כארבע שנים רק נתנה משנה תוקף וגושפנקא לעניין-הקטנה נדבקה בחיידק אף היא, ומאז שתינו ממריאות יחדיו אל עבר הקשת בענן הקאוואיי מייד אין ביג אין ג'פאן.

לא זוכרת איך הם הגיעו אלי, אבל עד למוסף "סגנון" של "ידיעות אחרונות" הגעתי בגלל הטרפת...

אוצרות הקיטי היקרים לי עלי אדמות (מימין למעלה ובכיוון השעון): 1. אפרוחית, ילדתי ואהובת נפשי בשמלת קיטיות של H&M וכפכפי סברובסקי "קאסטם מייד" 2. פודרת ה"קיטי קוטור" במהדורה מוגבלת של "מאק" 3. הקעקוע הראשון של קיטי שנעשה מיד לאחר הולדתה של אפרוחית 4. הקעקוע השני והמושקע שציירתי בעצמי עם הכוכבת במרכז 5. שני אקססוריז הורסים של "טרינה טרנטינו" מקולקציית השת"פ שלה עם המותג 6. ציור הקיר בחדרה של אפרוחית, פרי מכחולי 7. כפכפי ה"קאסטם מייד" שהזמנתי בעבורה ובעבורי
(*את כפכפי ה"קאסטם מייד" ההורסים ניתן להזמין און-ליין כאן)

אי לכך ובהתאם לזאת, לא היה קץ לשמחתי עת שמעתי שהמותג עושה עליה רשמית לארץ בקיץ האחרון. מכיוון שלדאבוני פספסתי את השקת החנות הראשונה שבקניון גבעתיים (מה שלא הפריע לי לפקוד אותה מאז אין ספור פעמים), שמחתי עד מאד לקבל הזמנה להשקת החנות החדשה הנוספת של המותג בארץ, בראשל"צ (כן, כן-עד שם הסכמתי לנסוע, תארו לכם). ומכיוון שיום הולדתה של האפרוחית חל כיומיים בלבד לפני כן, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולעשות לה הפתעת אחה"צ של כיף.
אבל, בטרם אגלול בפניכם את הרפתקאות אותו יום, למאותגרי המותג, סקירה קצרה על החתולה הכי מפורסמת בעולם.
"הלו קיטי" המותג, פרי עיטו של המאייר איקוּקוׁשימיזוּ, נולדה ב-1.11.1974 בטוקיו-יפן לאביה הרוחני, תאגיד "SANRIO" אדיר המימדים החולש, רובו ככולו, על אחוז ניכר ממותגי האנימציה החזקים ביותר במזרח הרחוק כמו "My Melody", "Charmmy Kitty", "Little twin stars", ועוד.
קיטי הדמות, מאידך, היא למעשה ילדה ילידת אנגליה. היא חיה בלונדון עם משפחתה: אביה ג'ורג', אמה מארי ואחות תאומה וביישנית בשם מימי. היא תלמידת כיתה ג' ומשקלה שווה ערך לכ"שלושה תפוחים". היא מתוארת כסקרנית, נדיבה, טובת לב וחברותית ותמיד מוקפת בחברים.
המפץ הפריצתי הגדול של החתולה מחוסרת הפה (מה שעורר לפרקים את זעמם של זרמים פמיניסטים שונים שטענו שיש פה משום רמיזה בוטה לכניעה נשית, האופיינית לתרבות היפנית הפטריארכלית) אירע למעשה רק בשנות השמונים.
מאז התייבשו הרבה מאד פנטונים בספר דברי המנגה היפני והדמות הפכה למגה-סופר-סטארית ברחבי העולם. בעשור האחרון אף נטלה חלק בשת"פים למכביר עם מותגים וחברות מסחריות אחרים (כמו רשת "ספורה", חברת האיפור "מאק", מותג "טוקידוקי" האיטלקי, מעצבת האקססוריז טרינה טרנטינו ועוד), דבר שהגדיל את פלח המכירות שלה, המדווח רשמית ע"י התאגיד כמחזור מכירות עולמי ואסטרונומי של כחמישה מיליארד דולרים (!) מדי שנה.
בשנת 2009, במלאת 35 שנים למותג וכמחווה לחתולה הכי מפורסמת בעולם, התקיימה תערוכת רטרוספקטיבה ססגונית בארה"ב בשם "Three apples exhibition" בה השתתפו אמנים מודרנים ידועים ושונים אשר נתנו, כל אחד, את פרשנותו האינדבידואלית לדמותה של האייקון.

הכרה בינ"ל ושת"פים בלתי פוסקים, מימין למעלה ועם כיוון השעון: שני שערים משנת 2011 של "ELLE טאיוואן", כרזת השת"פ של המותג עם המותג "טוקידוקי", קולקציית האיפור המשותפת עם "מאק" מלפני כשלוש שנים וכמה משמלות המעצבים שעוצבו בהשראתה, שלושה הדפסים מתערוכת הרטרוספקטיבה ליום ההולדת ה-35 למותג.

אם כן, אפרוחית ואנוכי שעטנו באחה"צ קר וגשום אל עבר החנות החדשה שבמתחם ה"סינמה סיטי" שבראשון לציון לקבלת פנים חתולית וחמה. החנות גודלה כגודל אחותה שבגבעתיים לערך, והיא מכילה את אותו מבחר נאה וגדול של מוצרים. המקום גדוש מקיר לקיר (מילולית, כפי שתראו בתמונות) באינספור מוצרים. החל ממוצרי בית-כמו אביזרי אמבטיה וכלי אפיה, דרך אביזרים דקורטיביים-כמו שעוני קיר, מיכלי וקופסאות אחסון ובובות פרווה ועד לאקססוריז שונים-החל מתכשיטים וכלה בתיקי נשיאה כאלה ואחרים, ואפילו מזוודות נסיעה. גן עדן של ממש למעריצות שרופות שכמותי.
רמת המחירים איננה זולה והיא נקבעת ע"פ דרישות המותג הבינ"ל, כפי שמקובל במותגים גדולים אחרים בסדר גודל הזה (אגב, מנסיוני, גם בחנויות המותג בחו"ל מוצרי "סנריו" נחשבים למוצרים יוקרתיים וטעות נפוצה היא להשוות אותם להעתקים הזולים שמגיעים באלפיהם מהמזרח הרחוק ומתומחרים, בהתאם, כזולים יותר).
אפרוחית פיזזה בחנות כדבורה המלקטת צוף, בעודה מנצלת את שובר המתנה שקיבלה על כל דבר שעינה נחה עליו. ואילו אני, בהיותי המבוגר האחראי (יה, רייט!), נאלצתי לרסן את תשוקותיי ל"הרים" את כל החנות ולצאת בריצת אמוק לעבר החניה. כך הגענו אל הקופה כשבאמתחתנו ערימה קטנה ונאה של מוצרים-מרביתם עבורה, קצתם עבורי.

אינסייד אינפו על החנות החדשה-משמאל: אפרוחית העולצת ליד הקופה. תנו לה בכפיים, חלק מהתמונות בקולאז' הזה היא צילמה במו ידיה הקטנות!

אוהב מתנות יחיה, וכמה שיותר! משמאל: חותכן עוגיות תלת מימדי, תבנית לפנקייק, כתר ושרביט לנסיכה הקיטית וגם עפרון ומחזיק מפתחות (שחסר בצילום). מימין:תיק נשיאה לאיפור המתלבש על מזוודת טרולי, כי גם לאמא מגיע!

את אחה"צ האקסטתי סגרנו יחדיו, עייפות ומדושנות עונג במסעדת "מוזס" שבמתחם (שאגב-הצטיינה בשירות אדיב ומחוייך והפתיעה אותי לטובה בהיותה ידידותית עד בלי די לזאטוטים). וככה, בעודה בולסת את מנת השניצל והצ'יפס המסורתיים בעצלתיים, ליכסנה אפרוחית מבט אל השקית המצויירת שנחה לה על הספות וסיננה מבין שפתיה הזערוריות מבלי להתבלבל: "אוף אמא, למה לא קנית לי את התחפושת של קיטי? כל כך רציתי גם אותה...".
אללי, איטס נבר אינף!
צ'או-מיאו...

מימין: אפרוחית ב"מוזס", בוהה בהשתאות בצ'יפס המחייך אליה בחזרה מן הצלחת, משמאל:כמה ימים מאוחר יותר, בחגיגת יום ההולדת בגן-אפרוחית ועוגת הענק בצורת....קיטי, אלא מה?!
(**עוגה מעוצבת באהבה גדולה, כפי שהזמנתי לאפרוחית, ניתן להזמין כאן)
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

אפרוחית-שיק

(או...הופ-הופ טרה-לה-לה, גדלנו בשנה-אה-אה-אה!)

ביום שישי חגגנו בגן שנתיים מאושרות לקיומה של אפרוחית. כן, כן....מי היה מאמין שכך חלפו להן ביעף שנתיים תמימות מאז הונחה הקטנטנה בזרועותי בחדר הניתוח. טוב, נו, למה הקטנוניות הזו?!...אז נכון ש"קטנטנה" היא מעולם לא היתה (קצת קשה לקרוא לתינוקת במשקל 4 ק"ג, 3 שבועות תמימים לפני סוף ההריון "קטנטנה"), אבל נחזור לעניינינו....
נגזר עלי-איפוא, כאמא קלולסית וטירונית למדי בעניין, לדאוג לשלושת הדברים החשובים ביותר של המסיבה: המלבוש, המתנות והכיבוד. וכך החלה הסאגה...:

שלב ראשון של המבצע: החיפוש אחר השמלה האולטימטיבית!

קטנה או לא, כפי שכולכם כבר יודעים, הדעתנות של אפרוחית צומחת ביחס ישיר לגודלה, וכפי שכבר ציינתי-גם בתחום הזה היא לא קוטלת קנים. כשעשיתי את טעות חיי (!) ושאלתי אותה איזו מין שמלה היא רוצה שאקנה לה ליום הגדול ציוותה עלי בנחרצות אופיינית משל היתה נסיכה מורמת מעם ונצר לשושלת מינג:
"אמא, אוצה שימייה כחוייה!!!..." ("אמא, רוצה שמלה כחולה!!!..."...וכן, סימני הקריאה המקוריים בגוף המשפט)
בנוסף החליטה הגברת גם לפתח טעם ייחודי למדי בביגוד. תראו לי עוד ילדה שתעדיף כחול ושחור(!) על פני וורוד ואדום... :-P

וכך, בבוקר יום סגרירי וגשום במיוחד, יצאנו לנו Miss Poo ואנוכי, לכתת את רגלינו ולחפש אחר "השמלה הכחולה האולטימטיבית לגברת הראשונה". ראשית הצפנו קצת לאזור "קדימה" שם, גונבה לאזני השמועה, ישנה חנות בגדי ילדים מקסימה בשם "תילתן". בגלל שהשכמנו קום והגענו לפני שעות פתיחת החנות החלטנו לחמם את ישבנינו הקפואים בבית הקפה האינטימי שבמרכז המסחרי הקטן. שתינו, כירסמנו וליהגנו את עצמנו לדעת עד לשעה היעודה של פתיחת החנות. אפעס, המקום היה עדיין סגור על מנעול ובריח. החלטנו לצלצל אל מספרי הטלפון הרשומים על הדלת....אבל גם פה, נאדה מיט גורנישט!
"נו-שויין" ספקתי את כפיי בייאוש...
"כאשר אבדנו-אבדנו! נשימה פעמינו בלית ברירה לסטודיו של "נועה" ברשפון...".
בעוד אנחנו מתגלגלות דרומה בחזרה לכיוון רשפון, ניסינו את מזלנו בפעם האחרונה ולחצנו שוב על "Redial"...לאחר אין ספור צלצולים ענתה לנו בטון מפוהק אישה מנומנמת ש"החנות נסגרה לפני שבוע ואם אתן רוצות יש לנו סניף בת"א...".
תשאלו את עצמכם בוודאי מדוע ולמה אני מלאה אתכם בכל הפרטים המשמימים הללו? כיוון שחשבתי לתומי שאולי מישהו מכם ב"מקרה" מקורב לגברת "תילתן". אם כן, הייתי ממליצה בחום להפנות את תשומת ליבה המנומנם לסטארט-אפ היסטרי שככל הנראה עדיין לא הגיע לאזור "קדימה".להמצאה הפלאית הזו קוראים "ש-ל-ט", ואפשר ליצור אותה בשתי שניות וחצי לערך, ללא כל ידע מקדים....מנסיון! על השלט דלעיל ניתן לכתוב משהו אינפורמטיבי בסגנון של:"לקהל לקוחותינו שלום, החל מהתאריך זיבי-ביבי תסגר החנות לצמיתות ותעבור לסניף מחודש באיזור בלה-בלה-בלה. נשמח לענות על כל שאלה בטלפון ידה-ידה-ידה"...
ככה, ממש בקטנה!......
אם אני לא טועה לדבר המופרך הזה קוראים "שימור לקוחות", וזו לא מילה גסה!....משהו שאולי כדאי לשנן ולהפנים אם רוצים להמשיך ולקיים עסק שחוץ מלעשות בגדים חביבים, גם אשכרה יכניס קצת מצלצלים לקופה...:-P
וככה, כמו שפנינו מועדות רשפונה אל הסטודיו של "נועה", נתקלנו בדרכנו בחנות חמודה לא פחות בשם "תותי במושב" (הפרחים 17, רשפון). כמו שתי שופוהוליקיות בהינתן להן הגושפנקא, עטנו עליה בחדווה. גם המבול השוצף שירד בחוץ לא גרע מחדוות הקניה האקסטטית והחמימה שפשטה באברינו. נרכשו לאלתר וללא דיבורים מיותרים-שמלה כחולה עם אפליקציה של "הלו קיטי" לקיסרית השמש העולה (גם "הלו קיטי" וגם שמלה בכחול?! זה ממש שתיים במחיר של אחת!) וזר וורוד ומפונפן של יומולדת. Miss Poo מאידך לא נשארה חייבת ורכשה לאפרוחית מכנסי קטיפה שחורים עם "הלו קיטי" וסיכות לשיער וסרט של "הלו קיטי" שהצטרפו כלאחר כבוד אל שאר התשורות שליקטה לקטנה. החנות מקסימה והמוכרת היתה סבלנית, חייכנית ומסבירת פנים עד מאד, הגם שהמחירים אינם זולים כלל וכלל, בדומה לשאר חנויות ה"בוטיק" לקטנטנים למיניהן.

גם כחולה וגם "קיטית": השמלה, הקיסרית מדגמנת וזר היומולדת מ"תותי במושב"; קוקיות פרפר וקשת-כמובן מ"אקססורייז" אהוביי...

Miss Poo מתפרעת:התשורות המרנינות לאפרוחית...




שלב 2:One down, Two to go!!!-מתנות לילדי הגן....:-P

למרות מחאותיה הקולניות עד מאד של Miss Poo נאלצנו, בלית ברירה, להמשיך ולדהור לעבר מעוז הפחד הגדול ביותר של כל מבוגר באשר הוא-האנגר ה"הפיראט האדום", בואך קריית שאול...
כן-כן יקיריי, אם אתה לא הורה טרוט עיניים וסתור שיער או לחילופין ליצן/מפעיל מסיבות ילדים הזוי, אין סיכוי שתכיר את מערת עלי-באבא המאיימת הזו שרבים שמו את נפשם בכפם, נכנסו אליה ומאז נעלמו עקבותיהם לנצח. גם אם אתרע מזלכם ושמעתם על המקום-סביר להניח שכל עוד דעתכם מתנדנדת על גבול השפיות, תמנעו מלהגיע לשם שלא לצורך. כך חשבה לה גם חברתי היקרה-עד שרמזתי לה, כבדרך אגב, על המצאותה של חנות "עמנואל-עודפים" ממש בצמוד למתחם, דבר שזרז באורח פלא את יציאתה מהרכב....
חיש קל ובלי יותר מדי התברברויות נרכשו אי אילו שטיקים לילדודס מהגן, כולל שי חביב לגן עצמו.
טיפ קטן להורה המבועת: אם הגעתם לשם-הקפידו לעשות את זה ביעילות של הורדת פלסטר-כואב, אבל קצר. אחרת תמצאו את עצמכם משוטטים לנצח במעברים עמוסי הצעצועים לעייפה...
נקסט!!!

עתידם האקדמאי של ילדינו לאן?: גם פאזל וגם צעצוע...וואו!


השלב השלישי והמכריע: ה-ע-ו-ג-ה!!!

חבריי הקרובים אשר מכירים אותי יודעים שברוכת כשרונות ככל שאהיה, בישול ואפיה אינם נמנים על רשימת הישגי. הפעם נאלצתי להתמודד עם אפיית עוגה בייתית, לבד (!) ממש מאפס. קניתי מבעוד מועד תבנית מקסימה של סוס וסייח ב"איקאה" ודחיתי ככל שיכולתי את העניין עד לרגע האחרון.
בלית ברירה-ב-23:00 בלילה, ערב המסיבה, נאלצתי להתמודד עם פחדיי הכמוסים ביותר....
התנור הודלק, החומרים עורבבו ביד רועדת והתבניות קירקשו. אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים של התהליך עצמו-רק אטרח לרשום לעצמי וגם לכם כמה נקודות מעניינות למחשבה, ככה בשביל נקסט טיים; אתם תסיקו מהם את מה שאתם רוצים:
* כשהמיקסר פועל במהירות מקסימלית ובתוך הקערה בלילת השוקולד-רצוי מאד שלא להרים את הידית ל-פ-נ-י שעוצרים אותו מלהסתובב. יעידו על כך הסווטשירט שלי, השיש וגם הקירות שמסביב...
* כשכתוב במתכון קחי כוס "שוקולית", אולי עדיף לעשות את זה "אז-איז" ולא להקשיב לעצת מר יפותו/אחיתופל שנהם ממקום מרבצו על הספה:
"שוקולית? בשביל מה שוקולית? סתם בזבוז של כסף! קחי קקאו ותוסיפי סוכר!!!..." אז נכון שאפשר לעשות את זה גם כך, רק שעניין הכמויות, אפעס, קצת לוטה בערפל...
* "סוס מנצח לא מחליפים!" יש לך תבנית של סוס? יצאה עוגה יפה וטעימה? (למרבה ההפתעה...) אל תתעקשי לנסות ולהוציא אותה מהתבנית!!! כך קרה שכיוונתי לסוס ויצאה לי אלפקה חיגרת ופיסחת....(אבל היי-טעימה!!!)

במקום סוס אצילי-אלפקה פיסחת:צחוק צחוק, אבל עד לשבת בערב לא נותר פירור-ולראיה...

איזה מזל שאת הכל אפשר לצפות בהרבה שוקולד נוזלי לכיסוי הפאקים....:-)))

מזל טוב אפרוחית קסומה ומג'ונג'נת שלי-אמא אוהבת אותך ה-כ-י בעולם!!!



לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeup09@gmail.com

Alice? Who the fuck is Alice?!

(או..."Down the rabbit hole...")

זה היה רק עניין של זמן עד שהבאז סביב מהדורת הסרט החדשה לבית דיסני-"אליס בארץ הפלאות", בניצוחו של הבימאי הגאון טים ברטון, יהפוך לצונאמי של מרצ'נדייזינג מטורף. מופתעים?! לא ממש!!!
כבר שנה שלמה שמטפטפים לנו טיזרים בצורת טריילרים עוצרי נשימה ומלאי צבעוניות מטורפת כמו שרק הכובען המטורף הבריטי הזה ("צארלי וממלכת השוקולד", "אדוארד ידי מספריים", "הסיוט שלפני חג המולד", "סליפי הולו" ועוד...) יכול לרקוח ממוחו הקודח. לצוות אותו להפקה שכזו היה כל כך מובן מאליו שלא ברור איך לא חשבו על זה קודם לכן...

Alice:"Curiouser and curiouser!"

גאונות לשמה: פריימים רשמיים מהגרסה המדוברת של ברטון עם הלנה בונהאם-קרטר (שגם ישנה איתו בלילה) וג'וני דפ

Alice:"What's the use of a book, without pictures or conversations?"

למעשה, אני מהמרת שהסיפור הקלאסי של "אליס בארץ הפלאות", הוא אחד ממושאי ההשראה הכי פופולאריים במאה השנים האחרונות. הסיפור המקורי, שפורסם לראשונה בשנת 1865 (!), נכתב ע"י הסופר הבריטי לואיס קארול ונקרא במקור "הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות"-"Alice's adventures in wonderland"; בשנת 1872, כשבע שנים לאחר מכן-פורסמה מהדורת ההמשך הידועה קצת פחות-"Through the looking-glass, and what Alice found there" ("מבעד למראה, ומה אליס מצאה שם"). אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי הוא הציורים הקסומים של סיר ג'ון טנייל שמעטרים את מהדורת הספר המקורי באנגלית (מהדורה 11 במספר) שהיה להורי....למותר לציין שחמסתי אותו בלי בושה, אגב. אין מה לומר, תמיד היה לי טעם משובח ויקר...:-P

האיורים המקסימים המקוריים של סיר ג'ון טנייל לספר של לואיס קארול

Rabbit:"Oh my ears and whiskers, how late it's getting!"

אז או-טו-טו יוצא הסרט לאקרנים בארה"ב (ליתר דיוק, ב-5 למרץ), וקלחת המרצ'נדייזינג, כאמור, רוחשת ומבעבעת כדבעי. המוצר האחרון וה"חם" ביותר מבין המותגים שחברו יחד כדי לנצל את מומנטום הסדן הלוהט, הם שני קיטים בהשראת אליס המצויירת של "דיסני", מטעם חטיבת היופי של בית האופנה הצרפתי "Paul & Joe" אשר מחזיקים ליין איפור קבוע וצבעוני מאז שנת 2002. הקולקציה הנוכחית לאביב 2010, נקראת "Wild flowers" והיא גדולה במיוחד: היא מכילה 3 צלליות בהטבעה פרחונית, 3 ליפגלוסים, 5 סמקים בקרם, 5 לקים ו-25 צלליות חדשות להרכבה בהתאמה אישית. בד בבד הושקו עם הקולקציה שני קיטים של "אליס בארץ הפלאות" במארזים מיוחדים המכילים כ"א נייר סופח שומן+מילוי ("Blotting paper") וליפ באלם צבעוני. הקולקציה הנוכחית היא חלק משת"פ קודם של החברה עם חברת "דיסני", שבו הושקה קולקציה נוספת ובה הדמויות המצויירות האהובות ביותר-"במבי", "ליידי" מ"היפהפיה והיחפן" ושאר חבר מרעיהם.

משמאל לnמעלה ובכיוון השעון: הוורסיה של "אורבן דיקיי"; הקולקציה של "OPI"; הקולקציה האביבית של "פול וג'ו"

Queen of hearts:"Off with her head!"

נכון לעכשיו, זה הפייט האחרון והעדכני ביותר בתחום שניתן לשתי חברות קוסמטיקה אחרות על השת"פ המסחרי פרופר שלהן עם "דיסני" למטרות קידום הסרט: חברת "אורבן דיקיי" שיצאה במארז מאוייר במהדורה מוגבלת ל-"Book of shadows" המפורסם שלה, וחברת O.P.I שעשתה אף היא הומאז' רשמי לסרט והנפיקה ליין לקים מיוחד בהשראת הצבעים הפסיכדליים של ברטון.

Alice:"You're nothing but a pack of cards!"

אבל למען ההגינות, חייבים להודות שאף אחת מהחברות הללו לא בדיוק המציאה את הגלגל-שת"פים קודמים של מוצרי קוסמטיקה עם דמויות מקומיקס וסרטים מצויירים כבר יצאו בעבר, ולא מעט. בשנה שעברה יצאה חברת "Too Faced" עם קולקציה במהדורה מוגבלת עם דמויות ה"דרדסים" שהיתה אמורה לתת קונטרה לקולקציית "הלו קיטי" ההיסטרית והמפורסמת של "מאק". אגב-הטריילר הרשמי של קולקציית "הלו קיטי" בויים כהומאז' ל......"אליס בארץ הפלאות" (והרי לכם סגירת מעגל מושלמת ותצוגת תכלית מצויינת למה שטענתי בתחילת הפוסט...). ואם כבר ב"מאק" עסקינן, בשנים האחרונות מקפידה החברה לצאת לפחות פעם בשנה בקולקציית שת"פ מיוחדת בסגנון-כך היה בזמנו עם קולקציית הליפ-באלמים ודמויות ה-"Looney toons" של "דיסני" (אגב...השמועות ברשת מרננות על שת"פ עתידי קרוב שנקרא "Disney's villains"-קולקציה ובה מבחר הדמויות המרושעות שלהם-כמו קרואלה דה-ויל מ-"101 דלמטים", אמא של שלגיה ועוד כמה מפלצות שכולנו אהבנו לשנוא...) דרך קולקציית "Fafi" מלפני שנתיים ועד לקולקציית "הלו קיטי" של שנה שעברה.

משמאל למעלה ועם כיוון השעון: קולקציית "דיסני" של "פול וג'ו"; ה"דרדסים" של "טו-פייסד"; ה"לוני טונס", "פאפי" ו"הלו קיטי" של "מאק" יחד עם פריים מהטריילר של "הלו קיטי" אה-לה-וונדרלנד...

Cheshire cat:"We're all mad here! I'm mad. You're mad."

ואיך אפשר בלי קצת אופנה ואקססוריז על קצה המזלג....
הפקת האופנה המגוגלת ביותר של כל הזמנים בהשראת הסיפור היא מן הסתם זו של הצלמת אנני לייבוביץ' ודוגמנית העל נטליה וודיאנובה (בתפקיד אליס) ל"ווג" האמריקאי. הפקה שלמענה התגייסו מעצבים רבים לעצב אקסקלוסיבית אאוטפיטים מיוחדים לצילומים, ביניהם כריסטיאן לקרואה, פיליפ טרייסי (בתפקיד "הכובען המשוגע" כמובן...), קארל לאגרפלד ועוד.
וגם טרינה טרנטינו, יקירתי מלפני אי אילו פוסטים הוציאה לא מזמן ליין תכשיטים חדש ומופלא המבוסס כולו על טהרת איורי הספר המקוריים של ג'ון טנייל.....אחחחח....אני כל-כך חומדת לשים את ידי על זוג עגילי הארנב המחצצר פלאס איזה שרשר קטן של ה"צ'שייר קאט"...מה...לא תפרגנו לי?!

וודיאנובה נופלת למחילת הארנב: אנני לייבוביץ' והאינטרפטציה שלה לסיפור...

מי לייק!!!!!: רוצה ה-כל!!! טרינה טרנטינו עושה את מה שהיא עושה הכי טוב-קיטש כמיטב המסורת!

The king:"Begin at the beginning and go on till you come to the end. Then stop"

לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

הטרנטינו השווה מיליונים!

(או..."השם הוא טרנטינו...טרינה טרנטינו!!!"...)

שננו והפנימו היטב כי למען האמת, קוונטין ותסריטיו ההזויים זה מה-זה-פאסה!!! יחי הטרנטינה החדשה!!!
אני מודה שעד לפני כשנתיים וחצי, גם אני לא הכרתי את השם. ואז, תוך כדי הרכישות הפרועות שלי ב"אי-ביי", ממש במקרה, התוודעתי אל טרינה טרנטינו ולא הבנתי כיצד יכולתי לחיות בלעדיה לפני כן. תכשיטי הקיטש שלה ניגנו בסכרינית מדוברת הישר על מיתרי ליבי ההומה ותאב הקניות. השילוב המנצח מבחינתי של "בלינג-בלינג"+גותיקה בגרוש+וורוד+"הלו קיטי" קנו אותי סופית, אם כי המחירים, קצת פחות...באמת שלא הבנתי למה עלי לשלם כל כך הרבה כסף על תכשיטי פלסטיק משובצי סברובסקי, הורסים ככל שיהיו...(לא שזה הפריע לי, כמו אשת עקרונות אמיתית, לרכוש לאלתר כמה פריטים!). התחלתי קצת להתעמק בעניין וגיליתי עוד ועוד דברים מופלאים על הקוזינה וורודת השיער.

גותיקה וקיטש עם הרבה נצנצים: משמאל למעלה ובכיוון השעון-חלק מתכשיטי "הלו-קיטי"-"פינק הד"; הגולגולות הבלתי נמנעות; פרפרים צבעוניים; קולקציית "קידרובוט" וחלק מתכשיטי "אליס אין וונדרלנד" המהממים...

הבחורינה, שממוקמת כיום בלוס-אנג'לס, בכלל התחילה את דרכה כדוגמנית צילום, ומאוחר יותר כמאפרת של חברת "מאק"(!). בד בבד עם כל התעסוקות האסתטיות הללו, היא עצבה לעצמה בשעות הפנאי תכשיטי "פימו" בעבודת יד משובצי סברובסקי. עם הזמן, הפופולריות שלה הלכה וגדלה והיא התחילה למכור באופן יחידני את התכשיטים לחנויות; ב-1995 יסדה יחד עם בעלה אלפונסו קמפוס, את הליין הרשמי על שמה, ובשנת 2002 פתחה את החנות הראשונה של המותג במילאנו. החנות השניה נפתחה בלוס אנג'לס-ומשם הדרך אל התהילה בעיר המלאכים היתה קצרה, והביאה איתה חנות נוספת בסוהו של ניו-יורק, שחגגה לא מזמן גם את השקת הספר שלה "My pretty" כפי שניתן לקרוא גם בבלוג של קסניה יקירתי, ממש כאן.

הופרדו בלידתן: מימין למטה ועם כיוון השעון, הגברת טרנטינו ובח"לה אלפונסו החתול; הספר המדובר, הברבי וקסניה היפה...

ברבות הזמן וככל שמעמדה כמעצבת טרנדים ואושיית פאשן נחשקת בל"א התבססו, הפכה טרנטינו לחביבת הסלבס מהזן ה"קולי" והבועט יותר. בין חובבות המותג נמנות הזמרות "פינק", קייטי פרי (שהיא גם הפרזנטורית הרשמית שלה נכון לעכשיו), אבריל לווין, קלי אוסבורן (מלכת הטראש-שיק) וגוון סטפאני; השחקניות דבי מזאר (שענדה אותה בעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים" בה השתתפה), קמרון דיאז, הילרי דאף ובל נשכח גם את איקוניות התרבות העמוקות-האחיות לבית הילטון...
הקיטש המסחרי של טרינה הפך להיות אורח של קבע בארועי השטיח האדום, קליפים ב-MTV ובהפקות אופנה רבות.


סלבריקות מעריצות: מימין למעלה ובכיוון השעון-אבריל לווין, ג'ניפר לופז, פאריס נילטון, דבי מזאר, קייטי פרי, "פינק" וקלי אוסבורן

לאורך השנים השכילה הגברת טרנטינו לשת"פים פוריים ומוצלחים במיוחד בליין התכשיטים והאקססוריז שלה לרבות עם המותגים "הלו קיטי" (של "SANRIO"),"קידרובוט" (מותג הלייף-סטייל האורבני) ו"בארבי" (של חברת "מאטל"), להם לא רק עיצבה ליין תכשיטים אלא גם בובת ברבי במהדורה מוגבלת.
אבל עכשיו באמת הגיע השוס הגדול מכולם: שיתוף פעולה מנצח בינה לבין חברת "ספורה" בארה"ב. וביחד הם זוממים להנפיק ליין איפור היסטרי בהשראתה ובעיצובה כמובן.

שת"פ מתבקש ומטורף: מתאבן קטן של טרינה טרנטינו ל"ספורה"

מסיבת ההשקה לקראת הנפקת הליין החדש התקיימה בחנות המותג בסוהו שבניו יורק בחודש שעבר, ולי לא נותר אלא לרייר על השואו המטורף שהלך שם, שלא לדבר על ה"סניק פיק" השווה במוצרים הטעימים, הדגמות האיפור ע"י מאפרי הבית של "SEPHORA", הקאפ-קייקים המיניאטורים ובעיקר (בו-הו!!!) על המתנה ההו-כה שווה שקיבלו האורחים...
הו....לו רק הייתי באותו ערב סברובסקי קטנטן על אחד מהשנדליירים המפוארים...

משרדי היח"צ והפרסום בארץ, צפו והפנימו: ככה מרימים ארוע השקת מותג חדש!!!! וואו! לראות ולבכות! בפינה הימנית למטה-הקיט השווה שקיבלו האורחים שנטלו חלק בארוע

הליין המצופה יושק אקסקלוסיבית ברשת "ספורה" ככל הנראה בפברואר הקרוב....
אני לא יודעת מה איתכם-אבל אני הולכת לשחד כל מכר, ידיד, או בן משפחה, רחוק כקרוב, ולו רק שיקנו לי את הדבר המוי-דלישס והמנצנץ הזה...אז הרימו את הבלטות והכינו את הדולרים-HERE I COME!!!!

(מרבית התמונות נלקחו מכאן ומפה, וכמובן מהאתר הרשמי של הגברת, למעלה...)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

היום בו למדתי צניעות מהי...:-P

(או...."כה אמר קונפוציוס...")

טוב...נו..אז קצת הגזמתי עם הכותרת המלודרמטיות....אבל אפשר לומר שלמדתי סוג של שיעור מעניין וחדש אתמול...
אחרי שהסעתי בבוקר את אפרוחית העולצת לגן (ותודה לאלוהי הגנים שעובדים בימי שישי), שמתי פעמי לקניון "רננים" הקרוב למקום מגוריי. עכשיו-מי שקורא מדי פעם את הפוסטים שלי בוודאי חושב לעצמו כרגע שכל עיסוקי עלי אדמות הוא להסתובב בקניונים. לא שאני חושבת שיש בכך פסול-אבל....המממ...בואו נאמר שלצערי הרב, בעקבות מצבנו הכלכלי לאחרונה, זה כבר לא נכון לגביי. יותר מכך, אחדד ואסתכן בסנוביות מה, גם בתקופה שזה היה נכון-הקניון הזה לא בדיוק היה בראש רשימת הפייבוריטס שלי, וזה באמת בלשון המעטה; ראשית, הוא אינו מאורגן נכון, חכם והומוגני. שנית (ואני אשתדל להיות עדינה...)-הוא אינו מכיל חנויות "גורמה" שוות במיוחד לטעמי.
אבל לפני שכל תושבי איזור השרון נזעקים לצווח חמס על ה"סו-קולד" התנשאות על הקניון "שלהם"-אני מציעה שתקראו את הפוסט עד סופו-שכן על זה בדיוק באתי לדבר היום.
ובכן...נסעתי לקניון, שוב, לא מתוך בחירה-הייתי צריכה לאסוף משם משהו. בכל מקרה-כפי שהסברתי בפסקה שמעל, מצבי הכלכלי אינו מזהיר כרגע. אנחנו נמצאים בעיצומה של תכנית הבראה ספרטנית ונוקשה במיוחד-אמנם אין יותר מינוס בבנק, אבל גם אין צ'קים ואין כרטיס אשראי-רק מזומן! זה מה יש ועם זה מסתדרים! אז נכון, אנחנו ממש לא רעבים ללחם, אבל גם יותר מדי כסף למותרות לא נשאר לנו, כך שאני משתדלת להדיר את רגלי ממרכזי קניות-למה סתם להכאיב לעצמי בלב?! הרי גם אלכוהוליסט נמנע מלהסתובב בברים אפלוליים, הלוא כן?
ובכל זאת, החורף הגיע (או כך לפחות היה נדמה בתחילת השבוע, קיבינימט! מה נסגר עם הפאקינג שרב הזה באמצע החיים?!)-ואני, שלא רכשתי לעצמי בגדים כבר כמה וכמה חודשים טובים, החלטתי עם סכום הכסף הקטן מאד שבכיסי, לנסות ולהתחדש לי בכל זאת במשהו לחורף. ובמושגים שלי-מה שהיה לי בכיס היה מאד-מאד קטן!!!
כאן גם המקום לאתנחתא קלה בה אשטח את התיאוריה האחרונה שלי, לפני שאמשיך. מעצם היותי מאפרת עצמאית-עיתותי בידיי. בימים בהם אני עובדת מהבית-אני בין השאר מנהלת גם את "פורום איפור וציור גוף" ב"תפוז", ומטבע עבודתי והעובדה שאני אוהבת מאד להשאר עם היד על הדופק, אני מסתובבת באתרים רבים ובפורומים אחרים שמקורבים לעיסוק שלי, אחד מהם הוא פורום האופנה של "תפוז". במבט ראשון ולא מעמיק לגולש המצוי, הפורום נראה לא רציני, שטחי ורדוד, כשקשת הגילאים נעה בממוצע בין 16 ל-22, והסלנג הטינאייג'רי הנפוץ גורם לך לגרד את הפדחת בתמיהה במקרה הטוב, ובזעזוע-במקרה הרע. כך לדוגמא, על קצה המזלג:
"אמג/אמגד"-קיצור ועיברות של הביטוי אמריקאי והבימבואי הידוע "Oh my god!"...
דוגמא:"אמ"ג, בריטני הזאת כבר כל כך פתאטית, שתנוח כבר!"
"מזה?"-קיצור ועיוות של "מה זה?"
דוגמא:"מזה המעיל ההורס שבתמונה?"
"מכנס/נעל/משקף"-עיוות מזעזע של פריטי לבוש זוגיים, אה-לה סנדרה רינגלר סטייל
דוגמא:"אני מצרפת לכם תמונה של המשקף ההורס החדש של "שאנל" שגנבתי לאמא שלי..."
"ניראלי"-לא...זה לא שיבוש השם של ההיא מהדוגמניות, פשוט עיוות וקיצור של "נראה לי"...
דוגמא:"אמממ..ניראלי שאפשר להשיג את הנעל הזו בכל חור..."
אבל, ברגע שמתעלמים מן התחביר הקלוקל (במרבית המקרים), קריאות ה"שיו מעיין את הורססססססססתתתתתתתתתתת!!!!" ושרשורי סיכומי השבוע נוטפי ההורמונים והדכאון הגיל-התבגרותי, מבליחים מדי פעם נצנוצי סטייל לא רעים כלל וכלל. מדובר בחבורת נערות צעירות אמנם, אבל מעודכנות להחריד בכל מה שנעשה בעולם האופנה, הסטייל והביגוד. הן מסתובבות באתרים, בלוגים וחנויות און-ליין ומפתחות לעצמן טעם ייחודי וסטייל מאד מגובש כבר מגיל צעיר. אפשר מפה ועד קצה העולם לטחון את עניין היות האינטרנט מרעיל ומזיק לעיתים, או את עצם העובדה שהן מבלות זמן רב כל כך מול המחשב, אבל מצד שני-אין ספק שהמדיום הזה, לתוכו הן נולדו-עוזר להן לגבש את הזהות האופנתית שלהן בגיל צעיר מאד ובמיומנות רבה להחריד-הכל נגיש בלחיצת כפתור ויש כל כך הרבה מקורות לחקור וללמוד מהם. פעמים רבות מאד אני מוצאת את עצמי בוהה במסך בהשתאות לנוכח אחת מהן, שגילה כמחצית מגילי, מצולמת לבושה באוסף אקלקטי ומרשים למדי של ביגוד, הנעלה ואבזור-עד לכדי מראה שלם ומוקפד עד מאד. אבל מה שבאמת מרשים אותי יותר מהכל הוא העובדה שדווקא בגלל שמרביתן עדיין נערות בגיל תיכון, והפרוטה לא בדיוק מצויה בכיסן, הן איכשהו מצליחות לבנות לעצמן מלתחה מרשימה, מלאת שיק ועדכנית מאד-גם בסכומי הכסף המאד קטנים שלהן. אז איך לעזאזל הן עושות את זה בדיוק?!
וככה, כשהשאלה הזו מהדהדת בראשי, התחלתי לשוטט לי בקניון. ראשית, אמרתי לעצמי, מן הראוי שאגדיר לעצמי באופן ברור מאד מה אני רוצה לרכוש, ככה לא אתפרש ל-7000 כיוונים שיסיתו אותי מן המטרה, כמו שקורה לי תמיד. השלב הזה דרש ממני לעשות רגע סטופ במחשבות ולשאול בכנות את עצמי:"מה ב-א-מ-ת אני צריכה?" (ובתור אחת שתמיד מתבלבלת בין "צריכה" ל"רוצה", זה לא היה קל!). טוב-נעליים יש לי מספיק. בכנות, כמו שכולכם כבר ראיתם-אני לא ממש זקוקה לנעליים/מגפיים/ווטאבר...יש לי מכל טוב ומהפירמות השוות ביותר, בעניין הזה אני מכוסה. ואם כבר נמשיך עם הכנות הכואבת, למען האמת, גם ג'ינסים ומכנסיים לחורף יש לי למכביר. אז מה כן חסר לי? המממ....מאז ומתמיד יש לי בעיית חולצות וחלקים עליוניים...למה? לא יודעת באמת לומר...הרגליים הן החלק החזק שלי ולכן אני משקיעה בהן יותר ומוצאת עבורן פריטים ביתר קלות. בחורף אני מעדיפה ללבוש חולצות קז'ואל למדי ולהשקיע בפריט עליון שווה יותר...אז זהו אם כך, הגעתי להחלטה-אני אחפש לי חולצות וחלקים עליוניים.
הצעד השני, והזר לי מכולם היה להכריח את עצמי להכנס לכ-ל חנות פוטנציאלית אפשרית, גם לאלו שמעולם כף רגלי לא דרכה בהן, מפאת הפדיחה...
הצעד השלישי ואחרון בהתפקססות למטרה היה טקטי במהותו-ראשית, עוברים על כ-ל החנויות בקניון, נכנסים, בודקים מחירים, משווים וזוכרים מה אוהבים. רק אחרי שמסיימים את הסיור המקדים-אפשר לעשות סינון של מה מכל מה שראיתי, אהבתי ואני יכולה לרכוש, בהתחשב בפרוטות המועטות שבידיי.
התחלתי בחנות "גולף" המחודשת שבמרכז הקניון. אני חייבת ראשית לומר, במאמר מוסגר, שהשיפוץ של החנות חביב, אם כי קודר מה, אבל הדבר התמוה ביותר שהפיל אותי לרצפה מפאת התדהמה היה העובדה שבחנות קיימת לה בודדה ומיותמת רק מראה אחת(!) וגם זה בגודל של דלת תא הלבשה. מה לעזאזל חושב לעצמו מעצב פנים כשהוא מציב בחנות בגדים שששטחה (להערכתי הלא מיומנת) כ-25 מ"ר רק מראה אחת...מה?!?!? "מראה אחת?????????? בחנות בגדים? מה נסגר עם זה?" חשבתי לעצמי בעצבים בעודי הודפת מן המראה בקלילות בחורצ'יק מסכן שמדד מכנסי צ'ינוז משמימים. מעבר לכך, אני חייבת לציין לשבח את המהפך שעברה רשת "גולף" בשנים האחרונות. החלפת המעצבת של קו בגדי הנשים והקניינים של אביזרי האופנה בהחלט מורגשים לטובה. הדגמים חדשניים יותר, צבעוניים יותר ושימת הלב לטרנדים העונתיים מורגשת בהחלט. סומן לחיוב קרדיגן סגול מקסים בהדפס מנומר ועדכני-אהבתי!
אחרי זה חציתי את הרחבה לכיוון "זארה". השנה נדמה לי ש"זארה" התעלו על עצמם, או שאני פשוט מתחברת לטרנדים יותר מבכל שנה. רציתי ה-כל! פשוט ה-כל! כולל את כל הליין המהמם של "טראפלוק". התבייתתי על כמה צעיפים מגניבים לשדרוג המראה. נרשם "וי" חיובי לגמרי. ואם בחיוביות עסקינן-אני חייבת לציין לשבח את הסניף הזה ברעננה, תמיד מאורגן, מסודר ונקי. אין את תחושת השוק שלפעמים מאפיינת את אחיו הגדול שבקניון רמת-אביב, וכמעט תמיד יש מבחר ענק של אקססוריז שווים. יפה להם!
משם דילגתי מעדנות לחנות "FOX" הסמוכה. אני מודה בענווה שגם בעבר רכשתי שם לא מעט, במיוחד פריטים ליום-יום. עדכניות הטרנדים אכן ניכרת כל עונה, אבל איכות הבגדים, מנסיוני בכל אופן, די מאכזבת וכך מדי פעם אני נוטשת אותם. הפעם לא יכולתי שלא לעצור-רכישת זכויות המותג "הלו קיטי" של "SANRIO", וליין הבגדים שהושק בהשראתו סימאו את עיניי בדוק מאוהב.... הקפוצ'ונים המודפסים צבעוניים ומשגעים, אם כי פיג'מתיים מדי לטעמי (לא שלא הייתי קונה את כו-לם לו יכולתי...)-אבל אני חיפשתי משהו אחר..."בוגר" יותר. התבייתתי על קרדיגן סרוג עם חגורת מותן באפור, שדמויות החתלתולה האהובה עליי כל כך סרוגות לתוכו בשיקיות קוקטית. כמובן שלא מצאתי את המידה שלי, והוורסיה הלבנה שלו ממש לא קרצה לי (להזכירכם, לבן זה ממש לא הצבע שלי!). בפשפוש אקראי מצאתי אחד אחרון במידה שלי זרוק בערימת הבגדים שהוצאו מתאי ההלבשה-עוד "וי" סומן! נמדדה אבל לא סומנה-חולצת טי בשחור וורוד ולבן עם הדפס של "קיטי"-יפה על הקולב, קצת פחות על הגוף. תסבירו לי בבקשה משהו-כשמעצבים חולצת קז'ואל אובר סייז שנראית כה מגניב על הקולב-למה בשם האלוהים לתפור אותה מבד טריקו עם לייקרה מעצבנת? למה?!?!? לא מספיק שעל הגוף היא נצמדת, לא כפי שהתכוון המשורר, אלא שזה מוזיל את כל הלוק הכללי שלה...לא חבל?! איזה פספוס...בנוסף חטאה החולצה ב"שסעים" ארכאיים באיזורי השרוול וצידי החולצה, ובקשירת סאטין משמימה וטחונה בגב הסמי-חשוף. טו מאץ' אינפורמיישן על חולצה אחת. לפעמים לא צריך ל"עצב" יותר מדי-יש הדפס מגניב עם קצת פאייטים, יאללה להעביר לייצור-למה להעמיס על החולצה לעייפה? בקיצור-ביג נו-נו!
בעוונותי כי רבים, המשכתי גם ל"דן קאסידי"-קיבלתי מחברה זיכוי של 300 ש"ח משם, וחשבתי לנצל את ההזדמנות-"מי יודע, אולי אופתע לטובה?" חשבתי לעצמי. אני מודה ששנים על גבי שנים לא הייתי בחנות הזו, וכשנכנסתי אליה, גם נזכרתי למה: עיצוב זקן ולא עדכני, יותר מדי בלינג-בלינג (אפילו בשבילי...), אבני זירקונים ונצנצים למכביר שרק גורמים לבגדים להראות זולים להחריד. במר ייאושי-הבטתי לאזור התיקים והאקססוריז, אולי משם יבוא עזרי-אך לשווא. מגמת ה"צ'יפ-צ'יפ-צ'יפ" זעקה גם מהחגורות האיומות והתיקים דמויי העור שהיו עשויים פלסטיק זול. ברחתי משם בבעתה...טוב יעשו בהנהלת החברה אם ירעננו את העיצוב וימתגו את עצמם קצת יותר גבוה מתוך מחשבה מעמיקה על קהל היעד הפוטנציאלי שלהם. כרגע, כמו שזה נראה הם מכוונים בעיקר לנשות קבע מקשישות מחיל התחזוקה שעדיין מגדירות את סגנון הלבוש שלהן כ"ספורט (מכנסי קופיקו מתרחבים מבד סינטטי)/אלגנט" (חולצות משובצות "יהלומים" ופאייטים לרוב)....הציון שלי-מספיק בקושי!
סיימתי את הסיבוב בירכתיו השקטים יותר של הקניון, וישבתי לעשות חושבים תוך כדי חשבון מהיר. הגעתי למסקנות המתבקשות והתחלתי בסיבוב ה"איסופים" שבסיכומו נקנו: ב"זארה"-שני צעיפים מגניבים, חולצת טי עם שרוולים של "הלו קיטי" (מגמה גורפת או סתם חימום מנועים לקראת כניסתה של H&M לארץ?)+גרביונים שחורים לאפרוחית; ב"פוקס"-סוודר צ'אנקי עם חגורת מותן של "הלו קיטי" (פחות 100 ש"ח הנחה, יתרונות צבירת נקודות של חבר מועדון...); ב"גולף"-הקרדיגן הסגול המנומר; ולסיום מחוייך-המטרייה הראשונה לחורף של אפרוחית...בסגול, איך לא. סך כל הקניות 700 ש"ח בעבור 7 פריטים; ממוצע חביב של 100 ש"ח לפריט..

בתמונה:משמאל, חולצה של "הלו קיטי" לאפרוחית מ"זארה" והמטריה הקסומה

בתמונה:משמאל לימין עם כיוון השעון-הסריג מ"פוקס" של "הלו קיטי"+תקריב על הדוגמא; הקרדיגן מ"גולף" ותמונות היח"צ שלו בשני הגוונים הנמכרים; צעיף מנומר של "זארה"; צעיף גולגלות של "זארה"...

"וואלה-אפילו נשארו לי כמה מעות לקפה ומאפה של נצחון עם חברה"...חייכתי לעצמי והרגשתי כאילו זכיתי בפיס. לא קל לגמרי עבור שופוהוליקית ידועה שכמותי, שעד לא מזמן היתה מוציאה סכום שכזה על זוג נעליים אחד מבלי להניד עפעף...אבל איך אמר קונפוציוס קשישא-גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן, לא?!

אני מפנימה...אני מפנימה...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

Baby Boom!-פוסט דעתני במיוחד, בזעיר אנפין

לא פעם ולא פעמיים הזכרתי פה כבר את אפרוחית הקטנה והאהובה שלי. גילה כיום נושק כמעט לכשנתיים, והנה לפתע, מבלי שאשים לב, גדל לו האפרוח והיה לו לעוף דורס קטן ודעתן, בעל דעות מוצקות לעילא ולעילא בנושאים רבים ומגוונים-בכללותם בענייני אופנה, לבוש ואיבזור נאות מהו.

עד לא מזמן-בימי ינקותה, עת הייתי נושאת אותה מעדנות במנשא, היתה לי היכולת המוחלטת להחליט עבורה (משל הייתי סוג של אלוהים) איך תראה ומה תלבש. היום הסיפור הפך להיות מורכב יותר ויותר....כן-ככה זה כשיש אפרוחית בכורה בבית. ומכיוון שכל מה שעסקתי בו אחרי הלידה היה שופינג בלתי פוסק, מצאתי לנכון להסביר את התופעה שכל אמא לעתיד צריכה לדעת-אחרי לידה, הגוף אפעס, מסרב לחזור למידותיו משכבר הימים והדימוי העצמי לא בדיוק איי-איי-איי. מן הסתם אין כל כך חשק להשקיע בבגדים חדשים או בכלל במשהו שקשור להופעה החיצונית המסמורטטת משהו. זה בדיוק מה שמסביר את תופעת האמהות האקסטטיות שרצות באמוק מבוטיק תינוקות אחד למשנהו לבושות בטריינינג הקטיפה הטחון של "BEBE" (אם כבר טריינינג-שיהיה בסטייל!). זה לא שהן זכו לפתע פתאום בהגרלת הלוטו...פשוט מאד, יש להן רכש חדש-דנדש וצריך לאבזר אותו באקססוריז נלווים להשלמת לוק ה"יאמי-מאמי" הכה נחשק במחוזותינו.

מימין שלמאל ובכיוון השעון: אקססוריז לבייביז; התיק של "ג'וסי קוטור"; התיק של "אוילילי"

זה מתחיל בהתלהבות אובססיבית מתיק חיתולים יקר ושופוני להחריד (אני את שלי השגתי בדרך פתלתלה ומתוחכמת להפליא, עת חגגתי לעצמי טרום הלידה BABY SHOWER איכותית, ובה הודעתי קבל עם ועדה שאני חפצה ב"ההוא השווה מהחנות בכיכר"...). וכך, שקל לשקל, בלית ברירה, נאספה ע"י חברותיי האהובות והמפרגנות , בניצוחה של נ' הדיווה כמובן, מגבית קולקטיבית כדי לרכוש לי את התיק של "OILILY" במחיר מופקע לכל הדעות. כמובן שמאוחר יותר אחד לא הספיק לי, ולכן רכשתי גם את ההוא של "ג'וסי קוטור" שלמענו כמעט ומשכנתי את הבית.....

עכשיו, משהיה לי תיק חיתולים מפונפן, נחוץ היה להתאים לו עגלת ארבע על ארבע יוקרתית, ורצוי בצבעים תואמים שגם ירמזו באופן בלתי משתמע לשתי פנים על מין הילוד...או הילודה במקרה שלנו:-P. גם העניין הזה מומש די מהר בעזרתו האדיבה מאד של הדוד מאמריקה (כן, כן...אשכרה יש לי אחד כזה..). לאחר ששתי משימות הסטיילינג הבסיסיות הללו הוכתרו בהצלחה יתרה, התפנתי סוף-סוף לעסוק בדברים הבאמת חשובים שעמדו בראש מעייני: האאוטפיטים הראשונים של העוללה. שכן לא האפרוחית שלי תסתובב ברחבי הקניון לבושה בסמרטטת של רשת "שילב" ודומותיה-אווווו לא!!! אני בענייני הארד-קור של לבוש...מכף רגל ועד ראש, אאוטפיטים קפדניים ומתוכננים אחד לאחד!

בתמונה: כל מיני מינים של אאוטפיטים לתינוקת הרוקיסטית:-)

וכך, לאחר הלידה, מצאה את עצמה הקטנה מולבשת מדי יום ביומו בחולצות טי מגניבות של "לד זפלין" וה"סטונס", סרבלי ג'ינס מופלאים של "גאפ" (הדודה מפריז שלחה...), שרוואלים קוליים מפשתן ובגדי גוף עם הדפסים אייטיז מטאליים שמצאתי עבורה באי-ביי. להשלמת ההופעה ועוד בטרם הספיקה לפסוע את פסיעותיה הזערוריות רכשתי גם מבעוד מועד ובמיטב כספי נעליים של "גוצ'י" ו"דולצ'ה וגבאנה". "הכיצד אפסע אני בנעלי מעצבים ואילו היא תגרוב גרביים של "3 בעשר" מהסופרפארם?!" תהיתי לעצמי בזעזוע. מה שטוב לאמא שלה-יהיה טוב גם לה!

בתמונה: "גוצ'י", "דולצ'ה וגבאנה" ו"אול סטאר" וגם סתם נעליים עלומות שם...

בניתי לה אט-אט קולקציה משובחת וקוקטית במיוחד של בגדים ונעליים תואמים. ברבות הזמן התווספו לכל העניין גם אביזרי שיער משלימים, מיני מינים של מוצצים בצבעים שונים שיתאימו לכל אירוע ואפילו בקבוקים תואמים (שלא חלילה יתחרב הלוק השלם הכה מוצלח שהצלחתי להרכיב עבורה); עולם אופנתי וחדש נגלה לעיניי: עולם הבייבי-קוטור. תאמינו או לא, גיליתי להפתעתי שאם מחפשים מספיק, יש בנמצא מכל הבא ליד ומכל אשר יחפוץ הלב, הכל ממותג ומשווק משל היתה השמיכי הסמרטוטית עם הארנבון-מינימום פשמינה יוקרתית מסאקס פיפת' אבניו. מה לא תעשה האם הטריה בעבור הטוטאל לוק התינוקי.

וכך חלפו להם הימים והימים לשבועות, ואפרוחית, כמנהג כל התינוקות באשר הם, גדלה לה והחלה למלמל מילמולי תוכחה רפים. בתחילה היסיתי אותה בנזעפות-חצופה קטנטנה! הכיצד היא מעזה למחות בקולי קולות שלא נוח לה, עת אני נאבקת בכפתורי המתכת של סרבל הג'ינס...או לחילופין שורכת לה בסבלנות אין-קץ את נעלי האולסטאר-קאסטם-מייד עם שיבוץ הסברובסקי בדוגמת "הלו קיטי"?! אז מה אם זה לא נוח לה!! מה, לי היה נוח לטופף בעקבי 12 ס"מ חודשיים אחרי הלידה לארוע משפחתי של איזה קרוב משפחה עלום שם של מר יפותו?! לא-לא היה לי נוח! אבל סבלתי בשקט. רצוי מאד שהיא תפנים את העניין כבר מגיל צעיר!

כמה תמימה הייתי...אבל כאמור, הזמן חלף ואפרוחית החלה להגות מילים, והמילים הפכו לחלקי משפטים, וכך מצאתי את עצמי כמעט מדי בוקר, בעודי מלבישה את הנסיכה לגן, מנהלת איתה דיאלוג (?!) הזוי שכזה:

"הנה יפה שלי-בואי נבחר לך בגדים לגן. רוצה לעזור לי?"

"טן" ("כן")

"או....מה דעתך על בגד הגוף הצהוב עם השרוואל הסגלגל?" אני שואלת רטורית ומוציאה את האאוטפיט מן המגירה בהחלטיות...

"יו!!!" ("לא!!!") היא עונה נחרצות. "יו צה זה גוף צהוב..." ("לא רוצה בגד גוף צהוב") היא ממשיכה בעזות מצח ומביטה בי בהתרסה...

"לא?!" אני שואלת בהפתעה, ומנסה לשווא לשכנע "אבל למה? את נורא אוהבת אותו....לא?"

"יו צה!!!" היא חוזרת בתקיפות ומשליכה אותו לרצפה....

"טוב...." אני מחליטה לא להתווכח ומוציאה במקומו את החולצה הוורודה של "לד זפלין"...."הנה-נשים את זו במקום...."

הקטנה מתרצה בדיוק לשתי שניות-עד לשלב איסוף השיער לקוקיות

"קוקיות טיטי!!!" ("קוקיות של הלו קיטי!!!") היא מכריזה בצווחות גיל תוך כדי פתיחת קופסת אביזרי השיער (כן-יש ממש קופסא....ענקית!!!)

"יופי מאמי..." אני עונה בשמחה "עכשיו תמצאי לי זוג...."

היא מוציאה לי שתיים שונות-האחת בשחור והשניה, רחמנא ליצלן-בוורוד

"אהמ....כן..." אני מגמגמת בעצבנות קלה אל מול חילול הקודש האסתטי שמתרחש לנגד עיניי..."אבל יפה שלי-זה לא הזוג האחד של השני..." אני מטעימה "את רוצה את הזוג הוורוד או את הזוג השחור?" אני ממשיכה בדידקטיות מפתה....

"יו! צה סה!!!" ("לא! רוצה את זה!!!") היא מתעקשת אל מולי ועיניה משועשעות...

"קיבינימט!" אני חושבת לעצמי בעצבנות...."עד גיל שנה זה עבד מצויין".... אני החלטתי והיא הסכימה בדממה צייתנית...."מה קרה פתאום?!"

אני מחליטה למען שלום הבית לבלוע את גאוותי ומבצעת את מבוקשה בדממה זעופה..."מה יחשבו הגננות על אמא שלה חסרת הטעם וחוט השדרה?!" אני מלקה את עצמי בעצב ועוברת בלית ברירה אל שלב הנעליים. לפני שאני מבינה איזו טעות עשיתי בהרימי את הסנדלים הוורודים נשמעת המיית מחאה קולנית כצפירה עולה ויורדת:

"יו...אמא...יו......" היא מסתכלת אל הסנדלים בתיעוב מיוסר....

"אוקיי..." אני בולעת את רוקי בעצבנות וממלמלת בתבוסתנות לעברה:"איזה נעליים א-ת רוצה לנעול היום?"

"צה סה, נייים שחור!" ("רוצה את זה, נעליים שחורות!") היא מצביעה אל עבר הסניקרס החביבות עליה.

"סבבה..." אני חושבת לעצמי, חינכתי אותה יפה "אבל מה לשחור ולבגדים שהיא לובשת לעזאזל?!"

זה כמובן לא עוזר לי....הגברת מזרזת אותי בעליצות של קלגס רומאי בעודה פותחת במיומנות את הסקוצ'ים של הנעל...

"אמא-שים!" ("אמא-לשים!") היא פוקדת עלי....

ואמא שמה...נו מה....רק חסר לי להתווכח איתה, שוב.....

אני מחבקת אותה חזק בעודי מורידה אותה ממשטח ההחתלה..."זהו..." אני ממלמלת לעצמי, "סיימנו להיום...."

טעות!

"שת....שת...שחורה...." ("קשת...קשת שחורה") היא זועקת אלי ממרומי 85 הס"מ הנמרצים שלה...

"אה-כן..." (אני לא יכולה שלא לחייך אליה)...."הקשת שלך..." ומושיטה את ידי שוב לקופסת אביזרי השיער "את בטוחה שאת לא רוצה את הוורודה?" אני מנסה בפעם האחרונה לכפות את דעתי....לשווא....

"יו! תודה!" היא מנפנפת אותי בביטול תוך כדי שהיא מניחה אותה בהחלטיות על הראש....

"בואי-אני אעזור לך..." אני לא מרפה...

"יו! ייבד!" ("לא! לבד!") היא מודיעה לי בפסקנות ויוצאת בנחרצות מן החדר-מותירה אותי בוהה בדלת בעלבון קל...

"אוקיי, רגע...שניה"....אני מגרדת בפדחתי בבלבול..."מה בדיוק היה לנו כאן?!" אני ממשיכה לתהות ביני לביני "איפה בדיוק קרה הרגע המכונן הזה-בו דעתי בענייני סטיילינג, לבוש ואבזור הפסיקה להיות נחשבת, ודעתו של יצור קטן ועיקש לא פחות, הפכה להיות חשובה יותר? האם הגולם אכן קם על יוצרו? ממתי יגידו לי מה לעשות ואת מה להתאים למה?! והגרוע מכל: מה יגידו השכנים?..." במוחי הקודח עולים בלופ מסויט דמויותיהן המג'וייפות של ילדים שיוצא לי לראות מדי פעם בגן השעשועים-ילדות עם קוקיות סרוחות ושמלות מסמורטטות....ילדים עם חולצות מהוהות וכתמים של ארטיק משנת תרפפ"ו עליהן...ילדים מגירי נזלת עם מכנסי טריקו שכבר ידעו ימים טובים יותר...ועוד...ועוד...."האם גם אפרוחית שלי תגדל להיות אחת מאותם ילדי חבורת הזבל?!"....הבעתה משתקת אותי.

בתמונה: אפרוחית מפגינה כישורי אופנה וסטיילינג יחודיים משלה, בחיי שזה לא מבויים...

פעמים רבות אני מוצאת את עצמי נקרעת בפאתוס בין הגישה האנטרופוסופית הגורסת שצריך לתת לילד להתפלש, בחול, במים ובכל דבר שיחפוץ בו למען אושרו העתידי, לבין הגישה הצפונבונית של "אבל מאמי, זה נעליים של "אדידס", למה לחרב אותן בשלולית הבוץ הקרובה?!". אפילו מר יפותו, שנתפש בעיני חברותי כגבר מסוקס בדרך כלל, מסרב בוקר אחד להלביש לעוללית בגד גוף להסתובב איתו בבית:

"זה מלא כתמים!" הוא פוסק בשאט נפש, הגאון...

"בטח מאמי" אני ממלמלת בשפתיים חשוקות. "זה מלא בכתמים כי א-ת-ה החלטת בוקר אחד להאכיל ילדה בת שנה וחצי במנגו מבלי לשים לה סינור. באמת מעניין למה זה הפך להיות "בגד לבית" בלבד...." אני ממשיכה בעצבים....

"טחחחח...." הוא נוחר בבוז "בשביל מה יש מכונת כביסה?", הוא ממשיך להדליק אותי... (מיותר לציין שלא הוא מכבס לה את הבגדים?!)

"יקירי..." אני ממשיכה במתק שפתיים כשאני מרגישה איך העצבים עולים לי לראש "מכונת כביסה זה לא הקוסם דיוויד קופרפילד-יש כתמים שלא יורדים בכביסה. מנגו למשל!!!!!". אני מסתכלת בלב דואב על בגד הגוף השווה-לשעבר שמר יפותו עזר לחרב עם מיץ המנגו הארור...

אך ללא הואיל....לאט לאט אני מפנימה שני דברים:

א. לא תמיד הילדה תסכים איתי על מה ללבוש (אללי.......)

ב. לפעמים אני אצטרך "להפנות את הלחי השניה" ולתת לה להסתובב בבגד מג'וייף משהו, ולו רק שלא תטנף את הגינס של "גאפ"...

"If you can't beat them, Join them!!!" אני מוצאת את עצמי משננת את המנטרה המחורבנת בעודי מתגנבת בלית ברירה לסניף "שילב" הקרוב לבית מגורי, כדי לקנות לילדה כמה בגדי גוף של "3 בשלושים"...

"ככה שיהיה לה...רק לבית כמובן!" אני ממשיכה לנסות לשכנע את עצמי.

ולו רק בשביל הפעם הבאה שאבא שלה יחליט שהיא צריכה לאכול סלק בידיים חשופות, לדוגמא...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

"Cartoon me up, Scottie!"

(..."I'm not bad, I'm just drawn this way!"-Jessica Rabbit)

בתקופה האחרונה, עקב ריבוי מקרי המנחוס המתרגשים עלי אני מוצאת את עצמי בהירהורים פילוסופיים כבדים על כמה יכול היה להיות כיף לו הייתי דמות מצויירת, אפילו ליום אחד בלבד....חסל סדר תשלומי ארנונה, מיסי וועד, דיאטות, בוטוקס, מחלות, מס הכנסה, ביטוח לאומי והזדקנות. לדמויות מצויירות אין צרות, אין תאריך פקיעת תוקף והן נשארות לנצח צעירות ועסיסיות כביום היוולדן. ללא סימני מתיחה מהריונות, קילוגרמים עודפים, אוברדראפט או קמטים. הן לא מתות לעולם, ובמרבית המקרים גם חסינות נפילות מגובה רב או לחילופין מכות בראש מפטיש 5 ק"ג (תשאלו את הקויוטי האומלל מה"Road runner"...). כל הדמויות הנשיות סקסיות, מקומרות להפליא, ובהרבה מקרים גם לוחמות קרב מגע מהוללות הנלחמות בעוז ברשע, ופעם אחר פעם גם מנצחות!

זה לא שאני באמת מתכוונת לפתח פה תיאוריה סוציו-אנתרופולוגית מעמיקה על ההקשרים החבויים שבין דמויות הנשים המצויירות והחזות החיצונית שלהן לתרבות ממנה הן צמחו (שלא לדבר על העובדה שמרבית ה"אבות" שהגו אותן היו גברים). אבל אם תחשבו על זה לרגע, אז תראו שכמעט כל הדמויות הללו, החל מהאמריקניות שביניהן כמו "בטי בופ", מיני מאוס (שנות השלושים) וג'סיקה ראביט (שנות השמונים) ועד לדמויות ה"אנימה" (שנות הארבעים) ו"הלו קיטי" (שנות השבעים) היפניות-רובן ככולן או מאד נשיות וסקסיות, או אובר "חמודות". לכולן מאפיינים ילדיים או נשיים שמטרתם למשוך את עין הצופים ולהתחבב עליהם.

אז מה רע? למה לא להפוך ליום אחד לדמות מצויירת? משהו נאיבי שכזה שיגרום לכל מי שרואה אותנו לחייך, או להתאהב בנו באופן טוטאלי?....מין דמות כזו שאם היא "יורדת" בערב אחד של דכאון על קרטון של "בן אנד ג'ריז" למחרת היא יכולה לומר בהנד מניפת ריסים מצויירים למאייר שלה "היי בוב....צנזר קצת את היקף המותן אם לא 'כפת לך, עבר עליי לילה קשה אתמול...".

אז מסתבר שלא רק אני חיה לי ב"אילוז'" ורוצה לשחק ב"נדמה לי". ישנן בנות שאשכרה מיישמות את העניין הלכה למעשה!

האינטרפטציה הפופולארית ביותר שמצאתי היא לציורי המנגה היפניים. בין הדוגמאות שהבאתי כאן-ישנם יישומים פשטניים יותר של הטכניקה ויישומים שרק שאבו את ההשראה מסגנון הציור המופלא הזה. ההפקה שעשתה לי הכי הרבה "חלושעס" בנשמה היתה כמובן זו של "American next Top-Model, Cycle 2", עם סשן הצילומים המטורף של תכנית הגמר מטוקיו, יפן. מהצילומים הללו שאבתי גם אני, מן הסתם, את ההשראה לאיפור של תצלום הכותרת של הפוסט (צלמת:עדי אורני).

(בתמונה, עם כיוון השעון, משמאל למטה-שלושת התמונות ברצף מהעונה השניה של "אמריקן נקסט טופ מודל"; בתמונה הרביעית-הפקת אופנה של "ווג-איטליה, כמובן:-P)

ואם נשאר ביפן רק לעוד רגע קט, איך אפשר להתחמק מעבודות האיפור המופלאות של דניז וקישה שעשו הומאז' מטורף ל"הלו קיטי", כל אחת בדרכה שלה (לא באמת חשבתם שאני אתעלם מדבר שכזה, נכון?:-P). לאחר שפירסמו את הלוקים הללו ב"ספקטרה" בזמנו, החליטה גם חברת "SANRIO" שהיא המפיצה של החתלתולה-השווה-מיליונים לתת להן במה גם באתר שלה, ובצדק רב!

(דניז וקישה ל"הלו קיטי")

אחרונה-אחרונה, אבל בהחלט חביבה מאד עלי היא קסניה היפהפיה, שהיא גם בעלת חברת האיפור "Lime Crime". באחד הפוסטים האחרונים שלה שאבה הגברת השראה מדמותה של בחל"תו של מיקי מאוס, הלוא היא גברת מיני הקוקטית. כהרגלה בקודש, הלכה על ה"טוטאל לוק" שכלל גם שמלה+נעליים, ועדיין הצליחה להראות שיקית ולא מתאמצת בעליל. יש מצב לנסות את הלוק הזה גם אצלנו?! לא...הא? טוב, נו-לחלום תמיד אפשר.....

(קסניה ל"מיני-מאוס")

בקרו באתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com