Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Sunday, February 28, 2010

חג פורים, חג פורים-הסיוט של ההורים....


זהו לבטח אחד מהסודות האפלים ביותר של כל הורה. אין, פשוט אין הורה שאוהב את פורים! בדוק!!!

רק הריצה הנוירוטית בעבור התחפושת האולטימטיבית, מארזי משלוחי המנות ע"פ ההנחיות הנוקשות של הגן והניג'וס של להכניס את העולל לתוך התחפושת בבוקר יום החג הם סבל בל יתואר. זה עוד לפני שהתחלתי לתאר את העדלאידעות ההמוניות והצעקניות והקניונים עמוסי הזאטוטים המצווחים לעייפה מרוחי איפור ונזלת קרושה...הו-האימה!

אם בשנה שעברה, בעוד אפרוחית תינוקת של ממש, יכולתי לחמוק מן העניין באלגנטיות ולגמור את העניין בחצאית טוטו צעקנית וקשת סוכריות מטופשת הרי שהשנה זה לא עמד להיות קל כלל וכלל. מכיוון שלגברת מלאו זה מכבר שנתיים והיא יודעת לעמוד על שלה-ציוותה עלי השנה בקול צייצני למצוא לה תחפושת של "אריה-חתול" (כן! בטח שיש חיה כזו!).
"כמה קשה זה כבר יכול להיות?" חשבתי לעצמי באופטימיות....אז זהו.....שלא!


תנו לה ב"מיס לוליפופ":אפרוחית בלוק הסוכרייתי וה"פושטי" מלפני שנה

יומיים לפני המסיבה בגן שמתי את פעמיי אל ה"פיראט האדום", אותה מערת עלי-בבא מטילת זרא שכבר דיסקסתי עליה לא מזמן. שמחה וטובת לב ניגשתי אל המוכר הראשון שנקרה בדרכי ובחיוך יהיר ומלא בטחון ביקשתי "תחפושת של אריה לגיל שנתיים".
דממה דקה השתררה בינינו ולאחריה שיחרר המוכר חיוך מרושע במיוחד השמור, ככל הנראה להורים קלולסים ומתחילים שכמותי:
"וואלה, טוב שנזכרת באמת....טוב שלא באת מחרתיים....." נחר בצחוק גרוני
"מה...מה ז'תומרת?" המשכתי עדיין לחייך אליו בטמטום אופטימי
"לא נשאר כלום יותר...." המשיך המוכר משועשע בעודו מסובב את הסכין הדימיוני שנעץ בגבי לפני רגע
הסתכלתי על ההאנגר הענק עמוס התחפושות באי-אמון וגימגמתי:
"מה, אפילו לא של....חתול או משהו כזה?"
"לא! כלום!....בפעם הבאה תבואי בזמן!!!!" נזף בי המוכר בעודו נועץ את המסמר האחרון והדידקטי במיוחד בדיאלוג ההזוי שלנו
"אבל פורים זה עוד שבוע שלם!!! ש-ל-ם!!! מה ז'תומרת אין?!" זעקתי לפתע באימה, בעוד חומרת המצב מתבהרת לנגד עיניי. מסיבת הגן של אפרוחית ביום שישי-איך אוכל לאכזב אותה?
"הנה, את יודעת מה...." המשיך בקול מרחם משהו והחווה בידו בבוז לכיוון סטנד גלמוד וריק, עליו היה תלוי משהו בצבע לבן "הנה-זה חתול...לגיל שנתיים...."
הסתכלתי בבעתה על הסמרטוט הלבן. זה היה סוג של אוברול מקטיפה דליקה וצ'יפית במיוחד-מייד אין צ'יינה, ללא שום סממן "חתולי" נראה לעין למעט הקפוצ'ון. על הקפוצ'ון באופן מעורר חמלה נתפר לו ראש של "חתול". עכשיו, אני קוראת לזה "חתול" כי ככל הנראה אפילו הסיני הקטן שתפר את הזוועתותון הזה באיזה סווט-שופ מהביל בפאתי שנגחאי בשביל משכורת עלובה של דולר לחודש, אפילו הוא הבין שחתול איכותי זה לא ממש יהיה לעולם, ולכן לא הקפיד במיוחד על סימטריה נאותה בין שתי עיני הפלסטיק הפוזלות. אני כבר לא מדברת על אותנטיות שפמפם הפלסטיק הדוקרני שהתקווצ'ץ' באומללות משני קצות ה"אף" שעמד להתלש בכל רגע....
"הנה...." המשיך המוכר בעונג סאדיסטי בעודו טופח בחיבה על הראש המסמורטט "דווקא אחלה חתול!"
הסתכלתי לעברו בפלצות תוך כדי מלמול "הממממ....אחלה...בטח אחלה...."
ניצלתי התקפה נוירוטית במיוחד של אם מבוהלת ששעטה לעברנו בצווחות אימה "יש לך אולי תחפושת של ארנב?" ונסוגותי נסיגה בהולה לכיוון האוטו...
"אין ברירה..." מלמלתי לעצמי..."נצטרך לחפש באחד מהקניונים-שם בטוח אמצא!"
בצר לי התקשרתי לקוצ'ה בת דודתי האהובה והמנוסה ממני במטרה למצוא ניחומים...
"לא מצאתי תחפושת לאפרוחית!!!!...." יבבתי בקול קורע לב באוזניה תוך כדי נהיגה...
"נו...גולם! למה ציפית?!" ענתה לי בלאקוניות מחוייכת....
"לא ידעת שצריך להתחיל לחפש ממש אחרי חנוכה? רק אז אפשר למצוא את התחפושות השוות ביותר...." המשיכה בידענות אפאטית אופיינית (איך היא תמיד יודעת הכל לעזאזל?!)
"מה חנוכה?! איזה חנוכה?! חנוכה זה בדצמבר לא? איך ידעתי????? איך?! למה קיבינימט אני צריכה לקנות תחפושת בחנוכה?! אין איזה פאקינג מנואל בכריכה קשה להורה המתחיל?! מאיפה אני אמורה לנחש את זה?!" המשכתי לקונן בהיסטריה
"אה...זה פשוט..." המשיכה באדישות "יכולת פשוט לשאול אותי...."
"תגידי" שאגתי "את לא חושבת שלו ידעתי לשאול אותך את השאלה הזו מן הסתם הייתי יודעת את התשובה??????????"

קניון "שבעת הכוכבים" המה הורים מבועתים, שהתרוצצו בהיסטריה, ממש כמוני (גם הם כנראה פספסו את השקת ה"מנואל להורה המתחיל" עם היציאה מבית היולדות). ממוקדת מטרה צעדתי בעוז לכיוון הסטנד העמוס של "הפנינג", שם עדיין נותרו תחפושות-בדיוק עבור הורים חסרי אחריות כמוני, שמחכים לדקה התשעים כדי לקנות תחפושת במחיר מופקע להחריד של 150 ש"ח (!) החתיכה. אז אריה לא היה שם, אבל "הלו קיטי" דווקא מצאתי, ממש בלי שתכננתי מראש....בחיי!

מה...זה גם סוג של חתול, לא?!

מימין לשמאל: אפרוחית מזהה חבר פרוותי, מאגפת ו....מקבלת חיבוק של דוב. סליחה, ארנב! משמאל: האאוטפיט במלוא הדרו



פינת "השומרוני הטוב/ השומרוני הרע"

כמה מילים, שלא לטובה, על "פקטורי 54". מי שמכיר אותי היטב וקורא פה בבלוג יודע שאני חובבת מותגים ידועה-זה בעוכריי. מאז ש"פקטורי 54" השיקו את חנות הדגל שלהם באזה"ת "פולג" שבנתניה, דאגתי לפקוד אותם בקביעות ולרכוש שם, לא מעט. יש לי כרטיס חבר מאז שהם הנפיקו אחד שכזה, ואת האחרון חידשתי לפני כשנה-בעת קניה בהמית למדי של כ-2,400 ש"ח ובה נרכשו ג'ינסים של "D&G", "SEVEN" ושני זוגות נעליים של "פורנרינה". הוסבר לי על ההטבות החדשות של הכרטיס המזוברר והייתי שמחה בחלקי. כחודשיים לאחר מכן ביצעתי עוד רכישה לא קטנה בסניף שב"ארנה" עבור אפרוחית שרק החלה לפסוע את צעדיה הראשונים ("מותגיסטית" או לא?!). במעמד הקניה הזה התברר לי שכרטיס החבר שבידי לא מעודכן משום מה במחשב ועל כן גם לא צברתי נקודות על הרכישה הענקית שבמעמדה הנפקתי אותו. כששאלתי האם אפשר ל"שחזר" אותן על מנת לאפשר לי להנות מהן-נענתי במשיכת כתפיים מזלזלת של המוכרת. הבטחתי לעצמי לטפל בעניין, אבל הטיפול בעוללה וטירדות היום-יום השכיחו ממוחי את העניין עד שלפני כשבועיים, ביום הולדתי, הגעתי לסניף שלהם בנמל ת"א. נורא התחשק לי לפנק את עצמי בזוג סנדלים מהממים וסגולים של "מיס סיקסטי" ששמתי עליהם עין. נזכרתי שיש לי מתנת הנחה של 100 ש"ח לרגל יום ההולדת (חלק מהטבות הכרטיס) ובאותה ההזדמנות רציתי לברר את מספר הנקודות שצברתי. לתדהמתי נענתי בקופה שאין לי נקודות כלל.
בקשתי מהמוכרנית שתנסה לשחזר את הרכישות שבצעתי בשנה האחרונה בעזרת כרטיס האשראי שלי. הבחורה חזרה ממשרדי ההנהלה כשבידיה שתי חשבוניות בלבד-האחת של הקניה הראשונה בה הנפקתי את הכרטיס והשניה שבה רכשתי דברים בעבור אפרוחית-אפעס כאמור, לא קיבלתי בעבור אף אחת מהן את הנקודות שהייתי זכאית להן. כשגוללתי בפניה שוב את הסיפור עם הקניה ה"אבודה" היא אמרה שזה בר טיפול אבל מאד מוזר שיש לי כרטיס ביד ולא מצויין בחשבוניות שבידה שנגבו בעבורו דמי החבר ע"ס 45 ש"ח. מעבר לזה ציינה והוסיפה שהנפקת הכרטיס החדש היתה באפריל ואילו הקניה שלי נעשתה באמצע מרץ (למרות שאני זוכרת בבירור שבמעמד הקניה הזו הונפק לי הכרטיס ולראיה, הוא היה בידי כבר באפריל ברכישה השניה ב"ארנה"). לשאלתי איך יתכן הדבר שזה לא מעודכן באף אחת מן החשבוניות ובכל זאת הפרטים שלי במחשב-היא לא ידעה לענות לי אבל הבטיחה להעביר את העניין לבדיקת עמית, מנהל הסניף. כשביקשתי מעבר לזה מספר טלפון או פקס של שרות הלקוחות נאמר לי ש"אין כזה. כל מנהל סניף מטפל בתלונות הרלוונטיות לסניף..." (נו באמת-איזה חירטוט! יופי של שיטה למדר את הלקוחות מלהתלונן...). בקיצור ולעניין-בדרך הביתה הגעתי למסקנה שככל הנראה מה שקרה היה שקיבלתי את הכרטיס במעמד הקניה הגדולה, אבל "שכחו" לגבות ממני את דמי החבר. בקניה השניה שעשיתי אמנם היה לי כרטיס ביד אבל הפרטים לא הוזנו למחשב והמוכרות חשבו כנראה שכבר שילמתי בעבור דמי החבר. בקיצור-"זכיתי" בשנת חברות למרות שבפועל לא קיבלתי עליה נקודות כלל וכלל.
אז על מה אני מתלוננת תשאלו?
א. על זה שעד עצם היום הזה, באופן מפתיע, לא קיבלתי שום תגובה מאותו "עמית" מנהל הסניף עלום השם
ב. על זה שאני עדיין טוענת בתוקף שהכרטיס הונפק במעמד קניה גדולה מאד-עליה לא זוכיתי בשום נקודה, בגלל פאשלה שלהם, ככל הנראה.
ג. על זה שהרגשתי כמו נאשמת על דוכן העדים על כך שאני מחזיקה כרטיס בר-תוקף ביד והפרטים שלי מעודכנים במחשב, אבל בעצם אין בשום מקום ברשומות שלהם אישור לכך ששולמו דמי החבר על ידי (סליחה, רגע, זה לא אינטרס שלהם לברר את פשר העניין?!)
ד. על זה שחירטטו לי במוח שאין להם שרות לקוחות רק כדי לנפנף אותי...
אז מנהלי "פקטורי 54" היקרים: או-טו-טו פוקע תוקף כרטיס החבר שלי. אנא מכם, אל תטרחו לשלוח לי תזכורת לחדש אותו-45 השקלים הללו ממש לא שווים את 5% העלובים שאתם "מצ'פרים" בהם את "חברי המועדון" שלכם, לא מזכים אותם בשום נקודות מנסיוני האומלל בשטח, ובטח ובטח שלא שווים את היחס המזלזל שנתקלתי בו בשני הסניפים דלעיל. אם אי פעם ארצה לרכוש אצלכם מותג יוקרה כלשהו-זה מקסימום יהיה במתחם האאוטלט שלכם שבצומת ביל"ו-אמנם יש מוזיקה רועשת במיוחד של ליאור נרקיס בקולי קולות והנעליים זרוקות בערמה כמו בשוק, אבל לפחות שם הציפיות ליחס נאות לא גבוהות במיוחד, בהתאם!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com




milkysmile

Monday, February 22, 2010

מדור על הסכין-פוסט מורחב


(או....ידע זה כוח SISTERS!!!)

אין מה לעשות-מדי פעם צריך גם לכתוב פוסטים אינפורמטיביים ומשמימים בהם אנוכי, אמתכם הנרצעת וחפויית הראש, בודקת עבורכם במלוא המרץ והאובייקטיביות הנדרשים מוצרי טיפוח ואיפור שונים שנשלחים אלי. כאן גם המקום לציין ולהדגיש שוב (כמו בכל פעם), כי כל מה שתקראו לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.
מוצרי האיפור נבחנים ע"פ חמישה מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
נקודה נוספת וחשובה מאד שאני חייבת לציין: שלושה מתוך חמשת המוצרים שכתבתי עליהם פה שייכים לחברות "Maybelline" ו-"Garnier", שתיהן חברות בת של קונצרן "לוריאל" אשר ע"פ אתר PETA העולמי עושה ניסויים בבע"ח, ולכן, לאחר פרוייקט הנסיינות-יועברו כלאחר כבוד הלאה. אני במוצהר לא מחזיקה בתיק האיפור שלי או במזוודת האיפור המקצועית מוצרים שכאלה, טובים ככל שיהיו, בפרט לאור העובדה כי יש בנמצא מוצרים של חברות מתחרות, טובים לא פחות-אם לא יותר, שאינם מבצעים ניסויים מיותרים שכאלו! (להלן טבלת החברות אשר עושות/אינן עושות ניסויים בבע"ח).

***
מסקרה "Pulse Perfection" של "Maybelline"


ע"פ הקומוניקט המצורף מדובר ב"מסקרה רוטטת בעלת מנוע חזק היוצר 7000 רעידות לדקה ומברשת פולימרים ייחודית למניעת גושים...התוצאה-עיבוי חושני, אורך, הפרדה מדוייקת בין ריס לריס, צבע עמוק ויישור מושלם ללא גושים".
המסקרה הגיעה אלי במארז מהודר שלא היה מבייש עט יורה חיצי ציאניד סטייל סוכני המוסד (כן, אני חזק באקטואליה כרגע...). המיכל נאה-גלילי, שחור ועם כיתוב אלגנטי מוזהב. ריבוי מדבקות האזהרה עליה, אפעס, גרמו לי קצת לאבד את הראש בהסרתן לצורך השימוש-הכיתוב לא כל כך ברור וההסבר לטעמי צולע משהו (מדובר תכל'ס בשתי מדבקות שיש להסיר על מנת לאתחל את פעולת הרטט). משהו שמאותגרת טכנולוגיות שכמותי התקשתה להתגבר עליו ורק לאחר דקות ארוכות הבנתי איך לתפעל את העניין (נו...מאפרת-מה אתם רוצים...). אחרי שהתגברתי על שלב הנדסת ההפעלה הסבוך משהו, עברתי לשלב הניסוי הקליני: רטט המסקרה משעשע עד מאד ואפילו מדגדג את העפעף בצורה קינקית ונעימה. השתדלתי במלוא כוחי שלא "לזגזג" אותה על הריסים כהרגלי בקודש ע"מ לקבל את מלוא האפקט המובטח.
בשורה התחתונה-לא "עפתי"....החסרון הבולט במיוחד בעיניי היה הפיזור הבעייתי של החומר על הריסים. בניגוד להבטחות המפרסם אין הפרדה יפה ויש בהחלט הידבקויות לא אסתטיות של קבוצות ריסים בגלל "שליכטות" של חומר. הטענה הזו אוששה גם בעת הסרת האיפור-כמויות אדירות של חומר יוצאות על הצמר גפן בזמן הסרת המסקרה מן העיניים. ל"זכותה" של המסקרה הזו, אני חייבת לציין שגם במסקרות דומות של חברות אחרות שניסיתי (כמו לדוגמא זו של "לנקום")-נוכחתי באותה הבעיה. מה שכן, בהחלט שמים לב לאינטנסיביות הצבע כמובטח-השחור אכן "שחור משחור" ועז מאד. מחיר המסקרה בימים כתיקונם ולא כולל מבצעים שכמעט תמיד יש בחברה-124.99 ש"ח.

***
קרם יום וקרם לילה מסדרת "Care Essentials" של "גרנייה"

הקרמים מכילים חמאת שיאה, ויטמין A, תמציות צמחים ונוגדי חימצון. מיועדים לכל סוגי העור וע"פ הרשום ע"ג המוצר "מסייעים בהחלקה ובהפחתת הופעת הקמטים"...
האריזות סטנדרטיות למדי ודומות בצורתן לעוד טריליון קרמים של חברות עממיות מתחרות אחרות. הקרמים מגיעים במארז של צנצנות ונמרחים באמצעות אצבעות הידיים. המרקם נעים ולא שמנוני מדי, יתרון גדול מאד לטעמי, ואף הריח נעים מאד, אפילו לאף החשדן שלי. הם נספגים במהירות יחסית, אם כי בימים החמים יותר שהיו השבוע ממש הזעתי אותם אל מחוץ לעור וזה "Big No-No" מבחינתי. בדיוק מהסיבה הזו תמוה בעיניי הייעוד הכוללני שלהם ל"כל סוגי העור". שני הקרמים נוסו במשך כחודש-אפקט ההחלקה והפחתה בקמטים קיימים ממש לא ראיתי. מצד שני-כמישהי שדוגלת במשנת "אתן לא באמת מאמינות שזה יעלים לכן את הקמטים, נכון?!" בעניין, כגודל הציפיה (שואף לאפס כאמור...)-כך גודל האכזבה. בקיצור ולעניין-עוד שני קרמים שמתיימרים להיות ד"ר קליין בצנצנת, אבל לא מצליחים. עבורי-מיותר לחלוטין!



גם לא אפקטיבי וגם נוסה על בעלי חיים: "הקרמים החדשים של "גרנייה"

***

מסיר איפור דו-פאזי של "Life"

אחד מארבעה מוצרים חדשים לניקוי עור הפנים מסדרת "לייף" של הסופרפארם (כל הסדרה מיוצרת ע"י חברת "קרליין" הישראלית, ולא נוסו על בע"ח ע"פ הצהרתם). בעלון המצורף מוסבר ש"המוצרים מועשרים בפרו-ויטמין B5, שומרים על לחות העור לאורך זמן ומותאמיםלרמת החומציות הטבעית שלו".
מסיר האיפור הדו-פאזי מגיע בבקבוקון שקוף של 150 מ"ל, אותו צריך לנער לפני השימוש בכדי לערבב את שתי הפאזות לקבלת אפקט הניקוי היעיל ביותר. התחושה ההתחלתית על הפנים שומנית משהו אבל נספגת מהר מאד ומותירה את העור נעים למגע. ללא ספק התכשיר עושה את עבודתו נאמנה גם בהשוואה לאחיו היקרים והיוקרתיים יותר (כדוגמת ה"בי-פסיל" של "לנקום" וה"ג'נטלי אוף אייז אנד ליפס" של "מאק"). אישית אני לא מוצאת שום סיבה הגיונית לשלם כמעט כפול על דומיו שבשוק כשהאלטרנטיבה השפויה שהוא מציע שוות ערך לחלוטין וזולה בהרבה (59.99 ש"ח-שלא במבצע...). אני אימצתי לאלתר!!!


גם גדולים יותר וגם זולים יותר: תרחיץ הרחצה ומסיר האיפור הדו-פאזי של "לייף"; הקונקורנציות היקרות והקטנות יותר-ה"בי-פסיל" של "לנקום" ומסיר האיפור הדו-פאזי של "מאק"

***

ג'ל ניקוי לפנים לכל סוגי העור של "Life"

מוצר נוסף מהסדרה דלעיל-אף הוא מועשר בויטמין B5 כמובטח. מגיע בשפופרת וורודה ולחיצה. השימוש כמו בכל תרחיץ פנים אחר, מיועד לניקוי הפנים כשהם עדיין לחות. הניחוח עדין ונעים, המרקם קרמי ואינו מקציף כי אם הופך לחתליבי משהו. בהחלט מותיר את עור הפנים נעים ומלוחח. גם כאן, בדומה, לא מדובר בתגלית קוסמטית מרעישה וחדשנית, אבל היתרון היחסי עומד שוב לצד המוצר עם תכולה של 180 מ"ל וכ-54.99 ש"ח בעבורם. נוסיף לכך את העובדה שהוא תוצרת הארץ ולא נוסה על בע"ח-וקיבלתם ריכוז של יתרונות על מינימום חסרונות. יישאר ברוב כבוד והדר בפינת הטואלטיקה האישית שלי-בכייף....!!!

זהו יקיריי-מקווה שלא טירחנתי אתכם למוות, ואולי אפילו הועלתי למי מכם....
יאללה-ביוש!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com


milkysmile

Sunday, February 7, 2010

"BANG, BANG!"-מיירטת פרות קדושות...



או...מה קיבינימט נסגר עם בית "שאנל"?!

קוקו המסכנה מתהפכת בקברה:משמאל לימין-קוקו שאנל; לילי אלן-הפרזנטורית החדשה של בית האופנה; האיש והאגו-קארל לגרפלד ולילי אלן

בטח כולכם מכירים את כל הקונצנזוסים שהם סוג של אקסיומה טאבואית בעולם האופנה. מין דברים כאלה שלמראם אתם מסננים בשקט-בשקט בלב "WTF?!", אבל לא מעזים לומר את זה בקול רם, פן תיתפסו כניאנדרטלים פרובנציאליים חסרי תרבות אופנתית......
דוגרי-גם לי זה קורה לא מעט ואי לכך ובהתאם לזאת החלטתי כאן, קבל עם ובלוג, לצעוק את אותם מחדלים בריש גלי על פני האינטנרט ושכולם יקפצו לי:
"המלך הוא עירום, ושקו לי כולכם בת*ת!!!"
אז הבה ניירט כמה פרות קדושות שכאלה וניתן סוף-סוף לאמת הכואבת לצאת אל האור:

הבושם CHANEL#5


בואו וב-א-מ-ת נקרא לילד בשמו.......
כי בכנות, גם אני בגיל הטיפשעשרה-טרום צבא, עת הייתי פאשיוניסטה חובבת בעליל נפלתי למלכודת ה"ריחנית" הזו. אמא שלי קיבלה את גרסת הפרפיום השווה של הבושם מביקור בפאריז ואני הייתי שמה את נפשי בכפי וגונבת לה כמה טיפות מדי פעם. עזבו את זה שלא אהבתי את הריח העבש שלו מלכתחילה, פשוט חשבתי שאני לא מבינה כלום מפאת גילי הזערורי. שיא שיאי ההשפלות היה כשמישהו מהחבר'ה שלי אמר לי באחד מהערבים, בעודי מרגישה קוקטית ושיקית כפריזאית מפורכסת: "את מריחה כמו סבתא שלי..."....
אני חושבת שהמשפט הזה סתם את הגולל ותמצת היטב את לב-ליבה של הוויית הבושם המחרוד הזה-בושם בריח נפתלין! אני לא יודעת מה נסגר עם קוקו, אבל אולי זו הסיבה שהיא היתה סוג של רווקה מזדקנת בפריז של תחילת המאה הקודמת-לאף אחד פשוט לא היה נעים לומר לה שהיא מריחה כמו בוידעם!

עיצוב הבקבוק נפלא, הריח-חלחלה!:משמאל לימין שורה עליונה-בושם ל"אשה הבשלה"?! ניקול קידמן מפרסמת את הבושם; וונאסה פאראדי בפרסומת לאחיו הקטן, "COCO"; שורה תחתונה משמאל לימין-תדמית צעירה יותר?-קייט מוס וקירה נייטלי ל"קוקו מדמויזל" הנפלא...


תיק ה"קווילט"-2.55

אולי אחד התיקים המועתקים והמשוכפלים ביותר בעולם-רק השד יודע למה. אם תשאלו אותי-קווילט זה דבר שצריך היה להשאר בגזרת קולקציית מצעי המיטה בלבד, וגם זה-אך ורק בחדרי ילדים, שם זה באמת משובב את העין. לא הוד, לא הדר, לא טעם ולא ריח-ויחד עם זה עדיין אחד מסמלי הסטטוס הנחשקים ביותר. שלך במחיר פעוט של כ-2000$ החתיכה! ושמישהו יסביר לי מה לעזאזל נסגר עם רצועת חוליות המתכת והשרוך הכל כך צ'יפי שמושחל שם כמו נחש לכוד בשלשלאות?!
לא! לא! לא! ושוב פעם לא!!! יאק!

צבעוני או שחור, מקורי או העתק-מכוער, מכוער, מכוער!!!

ז'קט הטוויד/בוקלה

כאילו לא מספיק הריח הסבתאי והתיק הסבתאי, מתלווה אליהם מאז ומתמיד הז'קט המזעזע שנחשב ל-קלאסיקה של בית "שאנל". מיושן, קופסאתי בגזרתו ולא מחמיא במרבית המקרים. שימו לב שבפעמים שבהן הוא כן נראה כמעט-"שיקי" הוא מצוות לפריטי לבוש כסאחיסטיים יותר כמו ג'ינס קרוע וגופיית סבא. בחורה מן היישוב שתתרגם את הטוטאל-לוק המזוויע הזה כמות שהוא ממסלול התצוגות, (כולל שרשראות הפנינים שהיו אהובות על קוקו נוחה עדן)-תהפוך חיש קל לסבתא-זפטה-מין-ג'הנאם...

פלא שהדוגמניות עגמומיות?!?! מי רוצה להראות כמו פרסומת לגיל הזהב בגיל עשרים...?!

כפכפי ה"שקפקפים" עם השושנה

טוב-כבר התוודתי מזמן שכל נעל שעשויה מגומי (הנקראת בעגה אנגלית "Jelly flip-flop") ועושה קולות של "סקוויק-סקוויק" כשנועלים אותה דוחה את השועלים בעיניי. גם זו של "שאנל" לא יוצאת דופן עקב ייחוסה הרם. נסיון נואל ותאב בצע של מותג עילית לכאילו ל"רדת אל העם" בהפוך על הפוך....למה לעזאזל לשלם 400$ על נעלי פלסטיק?! (וכן-אם אנחנו שוב דשים בעניין, גם נעלי "מליסה" נכנסות לקטגוריית ה"בעעע" וממש לא אכפת לי שגברת ויויאן ווסטווד חברה אליהם לקולקציה המדוברת האחרונה!).
וכ-ל זה לפני שהזכרתי את השלפוחיות האיומות שהנעליים הללו גורמות בימות הקיץ שלא לדבר על הזיעה השחורה, המג'וייפת והכל-כך לא נשית שנשארת בין אצבעות הרגליים על אף הפדיקור המפונפן ושושנת הפלסטיק החיננית....בעעע-אמרתי כבר?!

משמאל למעלה עם כיוון השעון:כן, גם לה יש בסוף היום ג'יפה באצבעות...ריהאנה והסנדלים המדוברים; כמה דגמים נוספים; הליין של "ויויאן ווסטווד" ל"מליסה"

בקיצור ולעניין קארל ידידי, הגיע הזמן לרענן כמה דברים אצלכם שם בממלכה-ועם כל הכבוד לקוקו (ויש כבוד!), יפה שעה אחת קודם!!!


איזו אבדה ענקית ועצובה לעולם האופנה.....
כמה עצוב שכסף, תהילה והמון-המון-המון כשרון לא יכולים לקנות אושר ושלוות נפש:-(
לזכרו של אחד מהמעצבים הכי מוכשרים שעולם האופנה ידע-אלכסנדר מקווין.


לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com



milkysmile

Saturday, February 6, 2010

אפרוחית-שיק


(או...הופ-הופ טרה-לה-לה, גדלנו בשנה-אה-אה-אה!)

ביום שישי חגגנו בגן שנתיים מאושרות לקיומה של אפרוחית. כן, כן....מי היה מאמין שכך חלפו להן ביעף שנתיים תמימות מאז הונחה הקטנטנה בזרועותי בחדר הניתוח. טוב, נו, למה הקטנוניות הזו?!...אז נכון ש"קטנטנה" היא מעולם לא היתה (קצת קשה לקרוא לתינוקת במשקל 4 ק"ג, 3 שבועות תמימים לפני סוף ההריון "קטנטנה"), אבל נחזור לעניינינו....
נגזר עלי-איפוא, כאמא קלולסית וטירונית למדי בעניין, לדאוג לשלושת הדברים החשובים ביותר של המסיבה: המלבוש, המתנות והכיבוד. וכך החלה הסאגה...:

שלב ראשון של המבצע: החיפוש אחר השמלה האולטימטיבית!

קטנה או לא, כפי שכולכם כבר יודעים, הדעתנות של אפרוחית צומחת ביחס ישיר לגודלה, וכפי שכבר ציינתי-גם בתחום הזה היא לא קוטלת קנים. כשעשיתי את טעות חיי (!) ושאלתי אותה איזו מין שמלה היא רוצה שאקנה לה ליום הגדול ציוותה עלי בנחרצות אופיינית משל היתה נסיכה מורמת מעם ונצר לשושלת מינג:
"אמא, אוצה שימייה כחוייה!!!..." ("אמא, רוצה שמלה כחולה!!!..."...וכן, סימני הקריאה המקוריים בגוף המשפט)
בנוסף החליטה הגברת גם לפתח טעם ייחודי למדי בביגוד. תראו לי עוד ילדה שתעדיף כחול ושחור(!) על פני וורוד ואדום... :-P

וכך, בבוקר יום סגרירי וגשום במיוחד, יצאנו לנו Miss Poo ואנוכי, לכתת את רגלינו ולחפש אחר "השמלה הכחולה האולטימטיבית לגברת הראשונה". ראשית הצפנו קצת לאזור "קדימה" שם, גונבה לאזני השמועה, ישנה חנות בגדי ילדים מקסימה בשם "תילתן". בגלל שהשכמנו קום והגענו לפני שעות פתיחת החנות החלטנו לחמם את ישבנינו הקפואים בבית הקפה האינטימי שבמרכז המסחרי הקטן. שתינו, כירסמנו וליהגנו את עצמנו לדעת עד לשעה היעודה של פתיחת החנות. אפעס, המקום היה עדיין סגור על מנעול ובריח. החלטנו לצלצל אל מספרי הטלפון הרשומים על הדלת....אבל גם פה, נאדה מיט גורנישט!
"נו-שויין" ספקתי את כפיי בייאוש...
"כאשר אבדנו-אבדנו! נשימה פעמינו בלית ברירה לסטודיו של "נועה" ברשפון...".
בעוד אנחנו מתגלגלות דרומה בחזרה לכיוון רשפון, ניסינו את מזלנו בפעם האחרונה ולחצנו שוב על "Redial"...לאחר אין ספור צלצולים ענתה לנו בטון מפוהק אישה מנומנמת ש"החנות נסגרה לפני שבוע ואם אתן רוצות יש לנו סניף בת"א...".
תשאלו את עצמכם בוודאי מדוע ולמה אני מלאה אתכם בכל הפרטים המשמימים הללו? כיוון שחשבתי לתומי שאולי מישהו מכם ב"מקרה" מקורב לגברת "תילתן". אם כן, הייתי ממליצה בחום להפנות את תשומת ליבה המנומנם לסטארט-אפ היסטרי שככל הנראה עדיין לא הגיע לאזור "קדימה".להמצאה הפלאית הזו קוראים "ש-ל-ט", ואפשר ליצור אותה בשתי שניות וחצי לערך, ללא כל ידע מקדים....מנסיון! על השלט דלעיל ניתן לכתוב משהו אינפורמטיבי בסגנון של:"לקהל לקוחותינו שלום, החל מהתאריך זיבי-ביבי תסגר החנות לצמיתות ותעבור לסניף מחודש באיזור בלה-בלה-בלה. נשמח לענות על כל שאלה בטלפון ידה-ידה-ידה"...
ככה, ממש בקטנה!......
אם אני לא טועה לדבר המופרך הזה קוראים "שימור לקוחות", וזו לא מילה גסה!....משהו שאולי כדאי לשנן ולהפנים אם רוצים להמשיך ולקיים עסק שחוץ מלעשות בגדים חביבים, גם אשכרה יכניס קצת מצלצלים לקופה...:-P
וככה, כמו שפנינו מועדות רשפונה אל הסטודיו של "נועה", נתקלנו בדרכנו בחנות חמודה לא פחות בשם "תותי במושב" (הפרחים 17, רשפון). כמו שתי שופוהוליקיות בהינתן להן הגושפנקא, עטנו עליה בחדווה. גם המבול השוצף שירד בחוץ לא גרע מחדוות הקניה האקסטטית והחמימה שפשטה באברינו. נרכשו לאלתר וללא דיבורים מיותרים-שמלה כחולה עם אפליקציה של "הלו קיטי" לקיסרית השמש העולה (גם "הלו קיטי" וגם שמלה בכחול?! זה ממש שתיים במחיר של אחת!) וזר וורוד ומפונפן של יומולדת. Miss Poo מאידך לא נשארה חייבת ורכשה לאפרוחית מכנסי קטיפה שחורים עם "הלו קיטי" וסיכות לשיער וסרט של "הלו קיטי" שהצטרפו כלאחר כבוד אל שאר התשורות שליקטה לקטנה. החנות מקסימה והמוכרת היתה סבלנית, חייכנית ומסבירת פנים עד מאד, הגם שהמחירים אינם זולים כלל וכלל, בדומה לשאר חנויות ה"בוטיק" לקטנטנים למיניהן.

גם כחולה וגם "קיטית": השמלה, הקיסרית מדגמנת וזר היומולדת מ"תותי במושב"; קוקיות פרפר וקשת-כמובן מ"אקססורייז" אהוביי...

Miss Poo מתפרעת:התשורות המרנינות לאפרוחית...




שלב 2:One down, Two to go!!!-מתנות לילדי הגן....:-P

למרות מחאותיה הקולניות עד מאד של Miss Poo נאלצנו, בלית ברירה, להמשיך ולדהור לעבר מעוז הפחד הגדול ביותר של כל מבוגר באשר הוא-האנגר ה"הפיראט האדום", בואך קריית שאול...
כן-כן יקיריי, אם אתה לא הורה טרוט עיניים וסתור שיער או לחילופין ליצן/מפעיל מסיבות ילדים הזוי, אין סיכוי שתכיר את מערת עלי-באבא המאיימת הזו שרבים שמו את נפשם בכפם, נכנסו אליה ומאז נעלמו עקבותיהם לנצח. גם אם אתרע מזלכם ושמעתם על המקום-סביר להניח שכל עוד דעתכם מתנדנדת על גבול השפיות, תמנעו מלהגיע לשם שלא לצורך. כך חשבה לה גם חברתי היקרה-עד שרמזתי לה, כבדרך אגב, על המצאותה של חנות "עמנואל-עודפים" ממש בצמוד למתחם, דבר שזרז באורח פלא את יציאתה מהרכב....
חיש קל ובלי יותר מדי התברברויות נרכשו אי אילו שטיקים לילדודס מהגן, כולל שי חביב לגן עצמו.
טיפ קטן להורה המבועת: אם הגעתם לשם-הקפידו לעשות את זה ביעילות של הורדת פלסטר-כואב, אבל קצר. אחרת תמצאו את עצמכם משוטטים לנצח במעברים עמוסי הצעצועים לעייפה...
נקסט!!!

עתידם האקדמאי של ילדינו לאן?: גם פאזל וגם צעצוע...וואו!


השלב השלישי והמכריע: ה-ע-ו-ג-ה!!!

חבריי הקרובים אשר מכירים אותי יודעים שברוכת כשרונות ככל שאהיה, בישול ואפיה אינם נמנים על רשימת הישגי. הפעם נאלצתי להתמודד עם אפיית עוגה בייתית, לבד (!) ממש מאפס. קניתי מבעוד מועד תבנית מקסימה של סוס וסייח ב"איקאה" ודחיתי ככל שיכולתי את העניין עד לרגע האחרון.
בלית ברירה-ב-23:00 בלילה, ערב המסיבה, נאלצתי להתמודד עם פחדיי הכמוסים ביותר....
התנור הודלק, החומרים עורבבו ביד רועדת והתבניות קירקשו. אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים של התהליך עצמו-רק אטרח לרשום לעצמי וגם לכם כמה נקודות מעניינות למחשבה, ככה בשביל נקסט טיים; אתם תסיקו מהם את מה שאתם רוצים:
* כשהמיקסר פועל במהירות מקסימלית ובתוך הקערה בלילת השוקולד-רצוי מאד שלא להרים את הידית ל-פ-נ-י שעוצרים אותו מלהסתובב. יעידו על כך הסווטשירט שלי, השיש וגם הקירות שמסביב...
* כשכתוב במתכון קחי כוס "שוקולית", אולי עדיף לעשות את זה "אז-איז" ולא להקשיב לעצת מר יפותו/אחיתופל שנהם ממקום מרבצו על הספה:
"שוקולית? בשביל מה שוקולית? סתם בזבוז של כסף! קחי קקאו ותוסיפי סוכר!!!..." אז נכון שאפשר לעשות את זה גם כך, רק שעניין הכמויות, אפעס, קצת לוטה בערפל...
* "סוס מנצח לא מחליפים!" יש לך תבנית של סוס? יצאה עוגה יפה וטעימה? (למרבה ההפתעה...) אל תתעקשי לנסות ולהוציא אותה מהתבנית!!! כך קרה שכיוונתי לסוס ויצאה לי אלפקה חיגרת ופיסחת....(אבל היי-טעימה!!!)

במקום סוס אצילי-אלפקה פיסחת:צחוק צחוק, אבל עד לשבת בערב לא נותר פירור-ולראיה...

איזה מזל שאת הכל אפשר לצפות בהרבה שוקולד נוזלי לכיסוי הפאקים....:-)))

מזל טוב אפרוחית קסומה ומג'ונג'נת שלי-אמא אוהבת אותך ה-כ-י בעולם!!!



לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeup09@gmail.com



milkysmile