Move over Imelda, bitch!!!

(או...ווידויה של מכורה...)

ידעתי שהיום הזה יגיע...היום בו אצטרך לעמוד מול הארון בחדר העבודה (AKA-"המקדש" בעגה של מר יפותו...) ואצטרך להודות ביני לביני וקבל עם ובלוג:"שלום, שמי יפותו, ואני מכורה לנעליים....". אנא קחוני ל"בטי פורד" באופן דחוף, שם אאושפז בחדווה לצד אושיות חברה כושלות ובימבוז הוליוודיות כדוגמת לינדזי לוהאן. אני כבר מדמיינת את השיחות בחדר האוכל בין ה"סשנים" של הפסיכולוג...נעשה השוואות אוספים, החלפות ומכירות למורת רוחו של הצוות המקצועי:

"Shame on you Yafutoo!"

תנזוף בי אחות כושית ענקית ותנופף לעברי את אצבעה המעוטרת בציפורניים בנויות ואימתניות:

"Would you like to spend the night in the "Dark Room""?

"Oh no....." אזעק בפאתוס רב...."I'll behave-I promise! I sware on my "Prada" collection..."

(מימין לשמאל: 1. דולצ'ה גבאנה; 2. דולצ'ה גבאנה; 3. "הלו-קיטי" ל"צ'וקה"; 4. אין לי שמץ...; 5. "מיו-מיו")

אל תבינו לא נכון-זה לא שלא ידעתי את זה לפני זה...פשוט זה הגיע למצב שגם שני ארונות לא מספיקים להכיל את כל ה"קולקציה" וגם זה אחרי סינון די עקבי של פעם בחצי שנה. בספירה האחרונה נמנו כ-130 זוגות שמישים ולבישים של נעליים, סנדלים, כפכפים ומגפיים על כל צורותיהם; כל אחד ואחד מהם מיוחד מאד בעיני, מרביתם של מעצבים שאני מאד אוהבת (מישהו אמר "פראדה"?) וכולם כאחד כמעט על סוג זה או אחר של עקב...

(מימין לשמאל: 6. מארק ג'ייקובס; 7. וונדוורסט; 8. ג'יוזפה זנוטי; 9. אנטינורי ל"פל")

בנוסף-יש לציין שהאהבה שלי לנעליים שהן קצת יותר "קורקיות" הפכה לאובססיה של ממש-כמה שיותר צבע ושגעון בנעל, ככה יותר טוב. זה לא שאין לי נעליים שחורות-יש לי, והרבה מהן, רק שגם באלו חייב להיות איזה שהוא טוויסט-עקב מגניב, אימום חדשני, אביזר מעניין. ככה התחילה האהבה שלי לנעליים של "Irregulear Choice" הבריטיות (כמובן...). הן תופסות מקום מכובד מאד של כבוד בפנטאון "המקדש" לצד "גוצ'י", "פראדה" ו"מיו-מיו". אני מסוגלת לזהות את העיצוב הכל-כך טיפוסי שלהם ממרחק של קילומטרים שלמים. כמה מעוף, תעוזה ושמחת חיים יכולה להיות באביזר לבוש? למה לעזאזל רק לבריטים יש את הראש הזה? ולמה כבר כמעט ואי אפשר להשיג אותן בארץ? היתה תקופה שרשת "שופרא" ו"בהונות" היו מייבאים באופן סדיר את הקולקציות שלהם לארץ. לצערי תור הזהב הזה נגמר די מהר, ואם תשאלו אותי-הסיבה נעוצה (שוב...) בשמרנות של הלקוחה הישראלית הממוצעת. במדינה שבה המושגים הפלצניים כמו "קשת גוונים מונוכרומטית" ו"קווים נקיים ו"קלאסיים"" הפכו לתיאורים נרדפים לטוב-טעם ועיצוב "משובח", אין מקום ליותר מדי צבע וחוש-הומור בבגדים, זה "מצועצע", "וולגרי" ו"ילדותי" מדי.

(מימין לשמאל: 10. גוצ'י; 11. אירגולר צ'ויס; 12. "יונייטד ניוד"; 13. דריס וואן-נוטן; 14. גוצ'י)

מה שמביא אותי לנקודה הבאה שמטרידה אותי בזמן האחרון ומדירה שינה מעיניי בלילות-למה לעזאזל רק אצל הבחורות הישראליות נעליים על עקבים נחשב לסוג של קללה? בכל פעם שאני נועלת את אחד מהזוגות האהובים עליי אני זוכה לתגובות בסגנון "וואו-איזה גובה...אני לא הייתי מעיזה ללכת על כזה עקב....". אז ראשית-מה לתעוזה ולעניינינו? יש איזה שהוא תג אומץ מיוחד שבא בילט אין יחד עם האימום כל פעם שאת קונה נעלי עקב? ואיך הולך המדד הזה? ככל שהעקב גבוה יותר-אומץ הלב גדול יותר? לא ברצינות.....כי אני באמת לא מבינה....

(מימין לשמאל: 15. "מיו-מיו"; 16. אירגולר צ'ויס; 17. "פראדה"; 18. אירגולר צ'ויס; 19. "מיו-מיו")

זה תמיד מזכיר לי את ת'. ת' היא קולגה מצודדת במיוחד שעבדה לצידי כשעדיין הייתי מאפרת בחברת איפור גדולה; ת' איננה ילידת הארץ (מן הסתם...), היא גם מה שנקרא בעגה הישראלית "מגה-כוסית"; מה זה "מגה", "סופרנובה-כוסית" יותר נכון. הספיקו לי אי אלו יציאות בחברתה ע"מ לקלוט את מבטי הזימה שהיא מקבלת מכל גבר מצוי ברחוב. האמת היא, שקשה שלא להבין למה-יש לה גוף מהמם, שיער זהב טבעי (!) ארוך וגולש והיא חובבת גדולה של מעצבי-על בבגדים ובמיוחד בנעליים. לא יתפסו אותה לעולם נעולה בנעליים שאינן נעלי עקב. גם במשמרות הקשות והארוכות שבילינו ביחד, הבחורה היתה מקפצת בקלילות משל היתה יונק דבש מצוייץ מלקוחה ללקוחה על עקבים אימתניים. פעם אחת כשיצא לי לשאול אותה איך לעזאזל היא עושה את זה-היא אמרה לי בפשטות שבמקום ממנו היא באה, מלמדים את הבנות לעשות את זה מגיל 10 בערך. זה טבעי להן כמו צחצוח שיניים בוקר וערב, היא ממש לא מבינה מה הפליאה הגדולה...בעיניה, נעלי עקב הן טבע שני והיא לא רואה את עצמה נועלת משהו אחר.

(מימין לשמאל: 20. אירגולר צ'ויס; 21. טרי דה-הבילנד; 22. "פורנרינה"; 23. בטסי ג'ונסון; 24. "טופ-שופ")

ועכשיו נשאלת השאלה-האם העניין הזה הוא טמון גנים אם כך? מדוע לא רואים ישראליות מתרוצצות בנעלי עקב בסופר או בתור לקופת-חולים? ובכלל, למה הישראליות לא נועלות באופן גלובלי נעלי עקב? האם התשובה טמונה בימי החלוצים בהם הנוחות והפרקטיות היו חשובים יותר מהכל? ואם כן-מדוע נשארה האופנה הכה מזעזעת של נעלי הגולדה מאז ועד היום? ושאלת השאלות-מי באמת חושבת שזה יפה?????????????

(מימין לשמאל: 25. "פראדה"; 26. "פראדה"; 27. גוצ'י; 28. "מיו-מיו")

אם לפני 10 שנים כמעט ולא היו מעצבי נעליים ישראליים שייצרו נעליים בארץ (כשאני אומרת "מעצבים" אני לא מתכוונת לחברת "גלי"...), אזי היום יש באמת סוג של התחלה קטנה ומבורכת של מעצבי נעליים חדשניים שמעצבים ומייצרים בארץ נעליים איכותיות. יש לי רק בעיה אחת עם אותם מעצבי נעליים (ואני מודעת לחטא ההכללה שאני חוטאת בו כרגע)-מרביתם מעצבים קולקציות ארכאיות משהו, שההשראה לנעליים שם שאובה מן הסתם מארונה של הדודה וואניה או-אז בשלהי מלחמת העולם השניה, בואכה לודז'-פולין. מרבית הנעליים בקולקציות הללו נראות סבתאיות, בעלות עקבי "לא מריח-לא מסריח" אם בכלל (=עקב רק כדי שאפשר יהיה לקרוא להן "נעלי עקב" וגם זה כדי לצאת ידי חובה...), הלוקות באימומים שאינם מחמיאים לרגל כלשהי בכלל ולרגל הנשית בפרט. בכלל נדמה כי מה שעומד מאחורי עיצוב הנעליים הישראלי בגדול (אפרופו ערך מושגים פלצניים) הוא קודם כל הנוחות והפרקטיות, ורק אח"כ, רחמנא ליצלן-האסתטיות. ברור לי לגמרי שאני עומדת לעורר עלי את חמת אפן של כל חובבות העיצוב הנ"ל שהן פמיניסטיות נלהבות שיזדעקו לטקבק בנמרצות על "העקב כאביזר פאלי, שוביניסטי ומגביל כדוגמת המחוך דאז..." דרך סייבר-צקצוקי לשון בנוסח "את מודעת לכמה זה מזיק לבריאות הרגל?..." ועוד כהנא וכהנא חידודי בבל"ת למיניהם.

מצד שני אני שבה ומקשה-אוקיי, אם לא נעלי עקב אימתניות, אז לכל הפחות שיהיה נשי ומחמיא....הרי אם אתן מחפשות נוחות ומעבר לזה שום דבר לא משנה-לכו על "קרוקס" ודי....זה מאד נוח, פרקטי להחריד-ובאותה המידה כעור, לא אסתטי ובלתי נשי בעליל...אחרת-באמת שצר לי ואינני מבינה למה להשקיע כ-1,000 ש"ח בממוצע על נעליים "מעוצבות" שנראות כגלגול של נעל ששרדה את מתקפת פרל-הרבור (ולא, כפכף שטוח עם רצועת עור רחבה בצבע חול על איזור האצבעות לא נופל אצלי תחת הקטגוריה של "עיצוב"...). ורק אנקדוטה קטנה לכל המלעיזות בפוטנציה: להיות אמא עובדת, זה לא תרוץ! לי עצמי יש אפרוחית פעלתנית במיוחד כבת שנה וחצי-גם אני עסוקה מרבית שעות היום במרדפי סרק אחריה, הרבה פעמים על נעלי עקב, כך שאת הטיעון של "מרביתנו אמהות עובדות קשות יום, קשה לנו לעמוד על נעליים לא נוחות כל היום..." תמחקו מיד מן הרשימה!!!

זהו יקיריי-הייתי חייבת לפרוק את אשר על ליבי...על מנת שתבינו שאני אכן "נאה דורשת ונאה מקיימת" העלתי בזאת לפניכם טעימה קטנה ומובחרת של קמצוץ דוגמאות מה"מקדש", רק שתי אזהרות לפני סיום:

*אני מקווה שעבור חובבות המונוכרומטיות לא נגרם נזק בלתי הפיך בשל אובר הדוז הצבעוני, גם אם כן-אני מסירה את ידי מאחריות לעניין!

*מי מכן שזוממת על פריצה ל"מקדש" בעקבות הפוסט הנ"ל: קחי נא לתשומת ליבך שלא בכדי אנחנו מגדלים שלושה כלבים גדולים בבית...יש לזה סיבה כמובן. מי שבכל זאת תשים את נפשה בכפה ותנסה מוזהרת בזאת שאולי תצא עם זוג נעליים שווה-אבל גם עם תחת לעוס!

KNOCK YOUR SELVES OUT LADIES-IT'S SHOW TIME!!!

כתבו לי:yaelmakeup09@gmail.com

בקרו באתר שלי:www.yaelmakeup.co.il