קח מקל, קח תרמיל-בוא איתי אל הגליל!!!

(או...יאללה-יאללה, מה את משחקת אותה יאצק?!)

כשקוזנתי האהובה קוצ'ה הזמינה אותי עם שלל חבריה לסופ"ש של בריכה, אוכל וסתלבט בצפון-מיד קפצתי על המציאה. מאז היות אפרוחית גוזל פעוט ומהמהם בן כארבעה חודשים לא הייתי בחופשה אמיתית, ואלוהים יודע כמה הייתי זקוקה לזה. אז אמנם זה לא שווה ערך לחופשה בטוסקאנה, אבל אני בהחלט התכוננתי כאילו זה כך. ראשית-אצתי רצתי לי לביתי השני-"אקססורייז", והצטיידתי לי באי-אילו חפצים הכרחיים של ממש , כיאה לחופשה קסומה על שפת הבריכה. נרכשו לאפרוחה-כפכפי אצבע הורסים וצמיד פרפרים, ולי-טוניקת ים קסומה, שני צעיפים וטבעת תואמת. אלקסיס או לא אלקסיס?! לחופשה נוסעים בסטייל!!!

וכך, בשישי בבוקר, העמסתי את האפרוחית המפזזת, שמתי את המזוודות (!) בבגאז' ונסענו לנקודת המפגש עם החבר'ה בכביש החוף. לאחר שנסענו כמחצית השעה ועצרנו לארוחת בוקר חגיגית, המשכנו בשיירה עולצת עוד כשעתיים כשאפרוחית מקפידה לזמזם מאחור את כל רפרטואר שירי הגן בשני קולות תוך דרישה תקיפה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שאצטרף לאלתר. מיד לאחר נסיעה זו שונה שמה לעד מ"אפרוחית" ל"קידוחית"...

מצא את ההבדלים: אפרוחית בת ארבעה חודשים, מתוקה, רכה ושתקנית....

...וכשנתיים לאחר מכן-"קידוחית" בלוק מדריכת החי"ר מצאלים-דוגמת את גיגית המים בליווית "לואי" החביב...

מתכפכפות לנו בכיף-משמאל לימין עם כיוון השעון, כפכפי חיפושיות ופרחים מ"אקססורייז" לאפרוחית, כפכפי "פומה" ולק זרחני לאמא יפותו, וכפכפי "הלו קיטי" המטריפים של ע'-מ"H&M" ברלין

לאחר כשעתיים נסיעה נוספת בה מצאתי את עצמי מזמזת בעל כורחי שירי פעוטות, הגענו לקיבוץ "כפר הנשיא" שבגליל העליון. מיד התארגנו לנו בחדרי ההארחה, ניפחנו עבור הילדודס המצווחים את הבריכות המתנפחות ולאחר שזרקנו את כולם לשם באקט הורי וחינוכי במיוחד, צנחנו על הכסאות שבחוץ תוך שחרור אנחות רווחה קורעות לב, סוף סוף קצת שקט.... יחסי.... שהופרע מדי פעם בשאגה לבבית על אחד מהקטנים שעשה יותר מדי רעש. הבנות ישבו וריכלו, והבנים עשו מה שבנים יודעים לעשות הכי טוב-מנגל!
וכך החלו להם יומיים של בטלה איומה ובהם חזר על עצמו לו"ז ברור ונוקשה מאין כמוהו:
עורכים את השולחן
יושבים לאכול
מפנים את השולחן
עורכים אותו לקפה וקינוחים
מנשנשים
מפנים את השולחן
וחוזר חלילה....:-P
ביום המחרת החלטנו לחלץ קצת את העצמות ולעשות טיול רגלי בשמורת הבניאס...טעות איומה, כפי שיתחוור לנו בהמשך. הגענו אל מסלול ההליכה אופטימיים וחייכנים ובחרנו, כמעשה עירוניים עצלנים, את המסלול ה"קל" (ע"פ הגדרת רשות שמורות הטבע) של ה"גשר התלוי"-משהו שאמור היה להמשך כחצי שעה של הליכה רגלית. את לואי, הכלבלב החייכן נאלצה משפחתו להשאיר מאחור, כלאחר כבוד, בתוך כלוב במשרד הממוזג. גם את הטיולונים נאלצנו להשאיר מאחורינו שכן נאסר עלינו להכניס אותן. בדיעבד הבנו למה...
המסלול ה"קל" התברר כמבוך טיפוסי של מדרגות עפר מסולעות עולות ויורדות, שבחום הכבד ממש לא היו ידידותיות למטייל המתחיל, במיוחד לא אם זה הגיע מלווה, כמונו, בפעוטות בני שלוש ומטה. מדי כמה עשרות מטרים ניצב לו נציג מחוייך של רשות שמורות הטבע שאמור היה לפקח על הנעשה. אני טוענת שהם הוצבו שם פשוט כדי לשמוח לאידנו, מה שהשתלב בעייני מצויין עם החיוכים המרושעים שהם עטו למראנו המיוזע. אפרוחית סרבה בכל תוקף ללכת את מרבית המסלול ברגל, וכך מצאתי את עצמי נושאת אותה על ידי ומקללת בקול רם ומדי פעם מעבירה אותה לאחד מהבנים שבחבורה-שיסבלו גם הם קצת...
הנוף אמנם מרהיב ביופיו והנחל היה יפהפה ושוצף מים, אבל היי-למי היה זמן להסתכל על כל זה כשיבבות "אמא....ידיים!" נשמעו באוזניו כל שני מטר?...בקיצור-אם יש לכם ילדים מתחת לגיל 5, לא הייתי ממליצה לקחת אותם לשם, הגם שהשלט בכניסה טוען אחרת...שוב...קונספירציה כנגד "עכברי העיר", אם תשאלו אותי...:-P

למי אכפת מ"הגשר התלוי", העיקר שיש קרטיבים בסוף מסע הכומתה המפרך-אפרוחית ובת דודתה ע' חולקות קרטיבים

בקיצור-חזרנו לחדרי ההארחה, מיוזעים, מותשים ועם גרונות ניחרים. נחנו, עשינו שוב מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב-מנגל, ושבנו בשעות הערב המאוחרות מאד הביתה-עייפים, שזופים אבל מרוצים למדי.
הקיבוץ מקסים, בתי ההארחה חמודים לאללה והמחיר סביר לגמרי לכל הדעות-לאפרוחית ולי עלה לילה בסופ"ש 500 ש"ח כולל ארוחת בוקר ענקית ומפנקת מאין כמוה. האזור הומה באטרקציות, ועם החבר'ה הנכונים-זו יכולה להיות חופשה כייפית מבלי להוציא אלפי שקלים ולהתקע בין רבבות מטיילים רעשניים.


משמאל לימין עם כיוון השעון:"לואי" החייכן, אפרוחית ו"לואי" במנוחת אחה"צ אחרי האוכל, ו"זואי"-כלבת הקיבוץ החביבה שלא פיספסה אף ארוחה שלנו, כמו שעון שוויצרי!:-D

נכון, אני יודעת שזה לא קשור לכלום-אבל הייתי חייבת לחלוק איתכם כמה אביזרים שווים במיוחד שרכשתי לאפרוחית...

לפוצץ או לקמץ?: משמאל, "קרוקס" של "הלו-קיטי"+3 "ג'יביטים"=210 ש"ח; מימין-תיק אוכל מפח מה"ניו-פארם"-20 ש"ח+שעון מהפיצוציה השכונתית-25 ש"ח+קשת מ"זד"-5 ש"ח=סה"כ 50 ש"ח!!!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

BITS AND BOBBINS-פוסט פיצ'פקעס, איפור עיניים וביקורת מוצר

(או..."לא מסכמש"ת! SHOOT ME!!!...")

מה נסגר עם כל הפוסטים של סיכומי העשור קיבינימט? לקרוא את ההשתפכויות הנוסטלגיות הללו רק גורם לי להרגיש כמו בחווית טרום מוות חוץ-גופית של וייז'ה מקשישה, שהחיים רצים לה מול העיניים בסרט נע......WTF?
למה אני צריכה לסכם עשור ובהזדמנות הזו לתזכר לעצמי במסיבה המונית שהזדקנתי בעוד עשר שנים?!:
"YEY, איזה כיף לי, הזדקנתי בעשור!!!.....N-O-T!!!!"
אז באופן מופגן ומכוון אני לא מוכנה לסכמ"ש! מה שכן...לחגוג-אני מוכנה! תמיד!
את ליל השנה האזרחית החדשה העברתי בבית, עם טריינינג, נעלי בית ובקבוק שמפניה בחברת מר יפותו ו-MISS POO, כששלושתנו גועים מצחוק עם אדי מרפי ו-"RAW"; משם המשכנו (יותר נכון "אני" המשכתי. השנים האחרים קרסו הלומי אדי אלכוהול...) במרתון סרטי אימה/סלאשרים עד כמעט אור הבוקר.
לעומת זאת, ערב לפני זה יצאנו למסיבת "טרום-סילבסטר" מטעם העבודה של מר יפותו (תבינו, בגילנו המקשיש-זה לא דבר של מה בכך. כשיש הזדמנות לצאת מהבית לבלות, לא בוררים יותר מדי אופציות! מתייחסים לכל אופציה משל היתה גאלה נוצצת אצל דונאלד טראמפ במגדלי המאה...).
המסיבה המדוברת: החגיגה השנתית לחברה שבה מר יפותו עובד. בתכנית: ארוחת ערב, מופע סטנד-אפ והקרנת בכורה לסרט החדש של מריל סטריפ. המקום: אולם הקרנה פרטי ב"סינמה סיטי". קוד הלבוש: יפורט בהמשך...
בפועל-ארוחת הערב הזכירה לי יותר קייטרינג של וועד עובדי "אגד", (אבל היי, אוכל בחינם-למה להתלונן?!) כשמיד לאחריה מופע סטנד-אפ של קובי מימון (ההוא הקירח מ"עושים צחוק מהעבודה"; כן-כן, גם אני לא ידעתי מי זה...). דוגרי-הגעתי עם אפס ציפיות, אני לא בדיוק מחובבי התכנית, אבל אני חייבת להודות שהופתעתי לטובה. צ'מעו, הבחור טו-אוב!!! היו כמה וכמה קטעים מוצלחים במיוחד שבהם אשכרה בכינו את עצמנו לדעת מצחוק (קיללתי אותו בעודי מנגבת את הדמעות...."ססססעמק! הלך האיפור המושקע שדפקתי!", מיד פה, למטה יותר, תבינו על מה דיברתי...). לאחר מכן, הצטיידנו בדלי הגדול ביותר של הפופקורן וישבנו לראות את הסרט החדש של מריל סטריפ ואלק בולדווין "ITS COMPLICATED". גם פה נכונה לי הפתעה ענקית-אלק בולדווין התגלה כשחקן קומי מוצלח להפליא, ומריל סטריפ, כמו תמיד, נוירוטית ומקסימה. בקיצור-סרט כייפי, קליל ומומלץ בחום רב.
אבל בסופו של דבר, הלוא לא התכנסו כאן על מנת שאוכל לספר לכם על חויותיי המשמימות כאשת איש...אז נעבור לדברים הבאמת מעניינים והיותר עמוקים שיש בחיים: לבוש, איפור, נעליים....
לרגל ה"יציאה" החלטתי ללבוש כמה פריטים שקניתי לא מזמן ולא יצא לי להשתמש בהם, ביניהם עליונית הורסת של אהובתי דינה גלאס ואי אילו אקססוריז היסטריים...


אם כבר-אז כבר: משמאל ועם כיוון השעון-האאוטפיט במלואו, כמעט; אוקספורד של "גוצ'י"; עגילי טווס של "קסטרו"; דיטייל של השרשרת ההיסטרית מ"אקססורייז"

עכשיו, משהרכבתי לי לוק הורס וסופני, הייתי צריכה לצוות לו איפור תואם... "המממ" חשבתי לעצמי כשקריאות הייחום של הטווסים מה"חווה" בשיעורי חקלאות של היסודי עלו במוחי..."אולי באמת נעשה לוק טווסי במיוחד בהשראת האאוטפיט?!".
הבסיס העיקרי של האיפור היו אחת הפלטות מקולקציית "הלו קיטי" של "מאק", ופלטת המעושנים של OFRA (את שתיהן ניתן לראות בתמונה הפותחת את הפוסט). לקצרי הרוח שביניכם הכנתי קולאז מסכם ובו מצולם ה"לוק"-שלב אחר שלב, בתמונות. להסבר מסודר ופרטני יותר-ניתן להכנס ללינק פה.

משמאל לימין, שורה אחר שורה: הלוק ה"טווסי" שלב אחר שלב; ככה בונים יש מאין....:-)))

***

ומעניין לעניין באותו העניין....אפרופו אקססוריז הורסים....זה הרי לא דבר חדש שאני ג'אנקית קשה של אקססוריז. זה התחיל בתקופה בה היה עלי ללבוש אך ורק שחור לצרכי העבודה ונמשך עד עצם היום הזה, ובכלל. הרי כל סטייליסט מתחיל יודע לשנן לעצמו שפריטי האיבזור הם-הם אשר עושים את המראה ונותנים את הפינישים הסופיים. ומכיוון שהפרוטה, כאמור, אינה מצויה לאחרונה בכיסי (כן-אני לא אפסיק לחפור בעניין, אולי מישהו יארגן לי מגבית...:-P), אני תרה לי בעיקר אחרי אביזרים שווים. לתאבות טרנדים ומכורות שכמותי אני ממליצה בחום על רשת "אקססורייז". הרשת, שהיא אחות קטנה של רשת "מונסון" הבריטית, מביאה לארץ מבחר אדיר של אביזרים: תיקים, צעיפים, תכשיטים, נעליים, בגדי חוף וים, כובעים ואפילו ליין שלם לילדות (הליין נקרא "Angels", ואפילו אפרוחית כבר "מכורה" אליו...), ומותירה בענני אבק מביכים מאחריה חנויות המתחרות איתה על אותה הנישה-כמו "דיווה" (של "קסטרו") ורשת חנויות "טופ-טן". אז נכון שלפעמים המחירים יקרים ביחס לאנגליה, אבל בהחלט משתלם גם משתלם לחכות לסוף עונה, בה מחירי הפריטים מתקזזים ל50% ויותר...

"שמי יפותו ואני מכורה לאקססוריז!"; משמאל לימין ועם כיוון השעון: תיקים לאמא של האפרוחית, וקצת פיצ'פקעס לאפרוחית מליין "Angels" המופלא (כל הפריטים של "אקססורייז", למעט שרשרת הציפורים השחורה ועגילי הטווס מ"קסטרו")

***

ולסיכומיישן, (כי בכל זאת צריך לסכם משהו) ביקורת מוצר-מדור "על הסכין"



כפי שכולכם יודעים וכמו שהצהרתי לא פעם בעבר, הבלוג שלי הנו בלוג עצמאי. הוא אינו נתמך ע"י שום גורם פרסומי ו/או חברה זו או אחרת. מדי פעם אני מקבלת מגורמי יח"צ מוצרים שונים להתנסות. את הביקורת האובייקטיבית שלי (ככל האפשר) אני מביאה בפניכם. אני מדגישה שוב שאין בה משום המלצה גורפת, השמצה או כל דבר אחר מלבד דעתי האישית. אתם מוזמנים לעיין בה ע"מ לנסות לגבש דעה באם תאהבו את המוצר או לא...
והפעם על הסכין: קרם פנים וקרם עיניים מסדרת "GOLDEN PEARL" של חברת "NATURALIS"

ע"פ תיאור המוצר בקומוניקט המצורף מדובר ב"קרם לחות ומיצוק אנטי-אייג'ינג עם אבקת פנינים, אבקת זהב, תמצית רימונים, Q-10 ואומגה 3 לטיפול בקמטים לעיניים ולצוואר". התנסתי במוצר, כנדרש, פעמיים ביום לאורך תקופה של כשבועיים.
הקרמים ארוזים בצנצנות קוסמטיות בצבעי זהב (קצת זול לטעמי, אני לא מחובבות אריזות הזהב במוצרי קוסמטיקה...). הריח-עז ומתוק, קצת סכריני ומלאכותי מדי עבורי, אם כי לא בלתי נעים באופן גורף. המרקם עשיר ועבה-עבור העור המיובש שלי בעונת החורף-זה יתרון, אם כי אני בספק רב אם בימות הקיץ הלחים הייתי מסוגלת לשים קרם עשיר כל כך על הפנים. הספיגה, למרבה ההפתעה מהירה למדי ומותירה את העור נעים מאד למגע ורך. לגבי תוצאות הניראות לעין, אני לא הבחנתי בכאלו-מצד שני, עדיין לא נתקלתי בקרם שכן מביא תוצאות שכאלו, כך שבעניין הזה הוא אינו נופל מקרמים יוקרתיים כאלו ואחרים שהתנסתי בהם.
סיכומו של דבר: המוצר חביב בהחלט, עושה את עבודת הליחוח נאמנה, קהל היעד שלו לדעתי מכוון יותר לכיוון נשים בעלות עור בוגר שזקוקות למרקם קרם עשיר. מעבר לזה, ובכנות, אני לא בטוחה שהייתי רוכשת אותו מיוזמתי.

לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeup09@gmail.

Re-UNION with the JACK!

(או....TREND ALERT נוסף....)

פעם הייתי פטריוטית יותר....
כן...אי שם בשלהי שנות העשרים שלי, קצת אחרי הצבא-אפשר עוד היה לחוש בגאווה הלאומית שלי. היו לי חברים שעדיין היו חתומים בקבע (כן...מסתבר שיש חיה כזו...) והזיקה שלי לבחורים מסוקסים יוצאי יחידות צבאיות ו/או סיירות למיניהן היתה בשיאה. אין מצב שהייתי יוצאת עם בחור שלא עשה צבא באיזו שהיא סיירת הש-הש שושואיסטית שהס מלהזכיר את שמה....זו היתה תרומתי הצנועה להעלאת מורל "בחורינו הטובים"....
היה רק דבר אחד שביאס לי את פרץ הפטריוטיזם הצרוף הזה-העיצוב של הדגל שלנו....בניגוד לאומות אחרות בעולם שבחרו בצבעים וסמלים מאגניבים לקשט את דגל הלאום שלהם, לעם היהודי לא נותר היה אלא להסתפק במשהו נטול סטייל גמור בצבעי כחול על רקע לבן...איזה חוסר טעם, באמת! אפשר היה לבקש מהמועצה המחוקקת שלנו טרום פרעות תרפ"ט-תרס"ט לחשוב על משהו עם קצת יותר מעוף וזיקה אופנתית כלשהי....למה לעזאזל דחו את ההצעה השווה של הרצל לשבעה כוכבים מזהב על רקע לבן? בכיף יכולתי לדמיין אותם מתנוססים (כהומאז' יצירתי ל"ג'ואיש פיפל", כמובן)-על דגמי אימוניות המשי של סטלה מקרטני ל"אדידס" לדוגמא...
אבל מגן דוד כחול על רקע לבן?! מה לעזאזל אופנתי בזה???? באמת????? קצת התחשבות בפאשיוניסטות הישראליות תאבות האופנה...ממש, אבל ממש לא בסדר!!!

שיק ושוק, התמונות מדברות בעד עצמן: מימין דגם קוטור עלום שם וחליפה מחוייטת של פול סמית'; משמאל-הדגמים של גלית לוי ברוח הציונית. בחיי שרציתי להביא את הדגם שרנא רסלן לבשה, אבל האינטרנט בשנת 1999 עדיין לא היה
קיים...

הנה-קחו לדוגמה את הבריטים. יש להם את ה"יוניון ג'ק" ההו-כה-שיקי: אלגנטי, אך בועט; בון-טון, אבל מחתרתי; סמל לסטטוס חברתי, אבל גם אנטי ממסדי. קחו את הדגל הזה, כירכו אותו מסביב לגוף, הוסיפו חגורת מותן דקיקה מזהב ועקבים היסטריים-ויש לכם שער של "ווג"!!! לא צריך להוסיף יותר מדי. הדגל הזה, עם סממני הצלבים עליו, נותן את כל ה"שואו" (ואף מילה על זה שצלב זה אייקון דתי הרבה יותר שיקי ממגן-דוד...:-P).
איכשהו ברבות השנים, הפך ה"יוניון ג'ק" למזוהה לא רק עם הפטריוטיזם הקולוניאלי של האומה הבריטית, אלא גם לסוג של הצהרה אופנתית וחברתית. בעצם, אם מסתכלים על זה ככה, הוא תמיד היה שם ברקע-ובשנה האחרונה הוא קיבל גושפנקא רצינית מכמה וכמה מעצבי-על, מה שהזניק את מניות הטרנדיות שלו עוד יותר למעלה.

"גוד סייב מקווין"-האיש עושה את מה שהוא עושה הכי טוב-אביזרים היסטריים וה"איט גירל" אגינס דין על השער של ה"ווג" הסיני...

זה התחיל עוד בשנות השבעים עם צמיחת תרבות הפאנק-רוק הבריטית כשבראשה סיד ווישס מנהיג להקת ה" SEX PISTOLS" שלקח את הפרה המקודשת ביותר לבריטים-המלכה אליזבת ודגל הלאום, והפך את שניהם לסוג של בדיחה כמייצגי התנועה האנטי-ממסדית. מאז, ובאופן פרדוקסלי למדי, השתרש לדראון עולם סמל ה"יוניון ג'ק" כסממן נרדף לתנועת הפאנק האנרכיסטית ואות ל"קוליות" באופנת הרחוב הבריטית.
גם בחנות המקוונת של ידידי הטוב, אלכסנדר מקווין, ניתן למצוא פריטים שונים ששאבו השראה מהדגל הבריטי ואופנת הפאנק. התוצאה, קולקציה סמי פטריוטית עם טוויסט נרקסיסטי בשם: "God save McQueen" (על פראפרזת "God save the queen"; לבורים שביניכם...:-P). מקווין, כהרגלו בקודש העיצובי, עושה הכל עם המון סטייל וממצה את אידאת "הילד הרע של האופנה הבריטית" עד תום-נעליים, קלאצ'ים פאנקיסטים שמיד אומצו בחום ע"י סלבס להוטות, טי שרטים, פשמינות וצעיפי משי שונים עם הדפסי אינטרפטציות על בית המלוכה והדגל.

בתמונה:1-5, דגמים של פול סמית'; 6-"גוצ'י"; 7-לולו גינס; 8-9, תיקים של "שאנל"; 9-אנגלומאניה נוסח "טופ-שופ"

הסלבס תמיד אהבו: 1-2, סיד ווישס ו"גוד סייב דה קווין" של ה"סקס פיסטולס"; 3. ג'רי האליוול ל"ספייס גירלז"; 4. שוב-אגינס דין, הפעם עם "שאנל"; 5-8, פאריס הילטון, דיטה וואן-טיז, רייצ'ל גרין (נערת בונד) וכריסטינה אגילרה מיישמות מקווין-הלכה למעשה!

בית "שאנל" לא התמהמה והשיק אף הוא קולקצית תיקים ואיפור בשם "LONDON LIFE" כהומאג' לבירה השכנה; בנוסף אליהם אפשר למצוא פריטים נוספים בסגנון בחסות "גוצ'י", אצל המעצב הבריטי פול סמית' (שלא הסתפק בליין שלם של אביזרי אופנה, אלא גם עיצב פריטים ואביזרים לבית בנושא), מעצבת התיקים לולו גינס, בית "מוסקינו" ועוד...

ומכיוון שאף אנוכי, כאן בלבנט, מחשיבה את עצמי כפאנקיסטית בנשמתי, פאשיוניסטה וונאבי ותאבת טרנדים עד-לא-ידע, לא יכולתי מלהתאפק ולרכוש לעצמי את תיק הקלאץ' המשגע של "אקססורייז" (מבית "מונסון" הבריטיים, בתמונה הפותחת את הפוסט) שיצאו באינטרפטציה מגה-קולית משלהם לטרנד, שכוללת כמה וכמה קלאצ'ים ועוד אי-אילו ארנקי מטבעות, תיקי איפור וגם מחזיקי מפתחות וצ'ארמים משגעים לתיקים.

גם איפור וגם קוטור: 1-2, פודריות מוזהבות של "אסתי לאודר"; 3-4, קולקציית "לונדון מאדנס" של "שאנל"; 5, אחד מתיקי האיפור המשגעים של "אקססורייז"/"מונסון" הבריטיים...

אז אני שואלת אתכם דוגרי-מי אמר, שהפטריוטיזם בארץ פס מין העולם?!
מי?!?!!?

לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com