אפרוחית-שיק

(או...הופ-הופ טרה-לה-לה, גדלנו בשנה-אה-אה-אה!)

ביום שישי חגגנו בגן שנתיים מאושרות לקיומה של אפרוחית. כן, כן....מי היה מאמין שכך חלפו להן ביעף שנתיים תמימות מאז הונחה הקטנטנה בזרועותי בחדר הניתוח. טוב, נו, למה הקטנוניות הזו?!...אז נכון ש"קטנטנה" היא מעולם לא היתה (קצת קשה לקרוא לתינוקת במשקל 4 ק"ג, 3 שבועות תמימים לפני סוף ההריון "קטנטנה"), אבל נחזור לעניינינו....
נגזר עלי-איפוא, כאמא קלולסית וטירונית למדי בעניין, לדאוג לשלושת הדברים החשובים ביותר של המסיבה: המלבוש, המתנות והכיבוד. וכך החלה הסאגה...:

שלב ראשון של המבצע: החיפוש אחר השמלה האולטימטיבית!

קטנה או לא, כפי שכולכם כבר יודעים, הדעתנות של אפרוחית צומחת ביחס ישיר לגודלה, וכפי שכבר ציינתי-גם בתחום הזה היא לא קוטלת קנים. כשעשיתי את טעות חיי (!) ושאלתי אותה איזו מין שמלה היא רוצה שאקנה לה ליום הגדול ציוותה עלי בנחרצות אופיינית משל היתה נסיכה מורמת מעם ונצר לשושלת מינג:
"אמא, אוצה שימייה כחוייה!!!..." ("אמא, רוצה שמלה כחולה!!!..."...וכן, סימני הקריאה המקוריים בגוף המשפט)
בנוסף החליטה הגברת גם לפתח טעם ייחודי למדי בביגוד. תראו לי עוד ילדה שתעדיף כחול ושחור(!) על פני וורוד ואדום... :-P

וכך, בבוקר יום סגרירי וגשום במיוחד, יצאנו לנו Miss Poo ואנוכי, לכתת את רגלינו ולחפש אחר "השמלה הכחולה האולטימטיבית לגברת הראשונה". ראשית הצפנו קצת לאזור "קדימה" שם, גונבה לאזני השמועה, ישנה חנות בגדי ילדים מקסימה בשם "תילתן". בגלל שהשכמנו קום והגענו לפני שעות פתיחת החנות החלטנו לחמם את ישבנינו הקפואים בבית הקפה האינטימי שבמרכז המסחרי הקטן. שתינו, כירסמנו וליהגנו את עצמנו לדעת עד לשעה היעודה של פתיחת החנות. אפעס, המקום היה עדיין סגור על מנעול ובריח. החלטנו לצלצל אל מספרי הטלפון הרשומים על הדלת....אבל גם פה, נאדה מיט גורנישט!
"נו-שויין" ספקתי את כפיי בייאוש...
"כאשר אבדנו-אבדנו! נשימה פעמינו בלית ברירה לסטודיו של "נועה" ברשפון...".
בעוד אנחנו מתגלגלות דרומה בחזרה לכיוון רשפון, ניסינו את מזלנו בפעם האחרונה ולחצנו שוב על "Redial"...לאחר אין ספור צלצולים ענתה לנו בטון מפוהק אישה מנומנמת ש"החנות נסגרה לפני שבוע ואם אתן רוצות יש לנו סניף בת"א...".
תשאלו את עצמכם בוודאי מדוע ולמה אני מלאה אתכם בכל הפרטים המשמימים הללו? כיוון שחשבתי לתומי שאולי מישהו מכם ב"מקרה" מקורב לגברת "תילתן". אם כן, הייתי ממליצה בחום להפנות את תשומת ליבה המנומנם לסטארט-אפ היסטרי שככל הנראה עדיין לא הגיע לאזור "קדימה".להמצאה הפלאית הזו קוראים "ש-ל-ט", ואפשר ליצור אותה בשתי שניות וחצי לערך, ללא כל ידע מקדים....מנסיון! על השלט דלעיל ניתן לכתוב משהו אינפורמטיבי בסגנון של:"לקהל לקוחותינו שלום, החל מהתאריך זיבי-ביבי תסגר החנות לצמיתות ותעבור לסניף מחודש באיזור בלה-בלה-בלה. נשמח לענות על כל שאלה בטלפון ידה-ידה-ידה"...
ככה, ממש בקטנה!......
אם אני לא טועה לדבר המופרך הזה קוראים "שימור לקוחות", וזו לא מילה גסה!....משהו שאולי כדאי לשנן ולהפנים אם רוצים להמשיך ולקיים עסק שחוץ מלעשות בגדים חביבים, גם אשכרה יכניס קצת מצלצלים לקופה...:-P
וככה, כמו שפנינו מועדות רשפונה אל הסטודיו של "נועה", נתקלנו בדרכנו בחנות חמודה לא פחות בשם "תותי במושב" (הפרחים 17, רשפון). כמו שתי שופוהוליקיות בהינתן להן הגושפנקא, עטנו עליה בחדווה. גם המבול השוצף שירד בחוץ לא גרע מחדוות הקניה האקסטטית והחמימה שפשטה באברינו. נרכשו לאלתר וללא דיבורים מיותרים-שמלה כחולה עם אפליקציה של "הלו קיטי" לקיסרית השמש העולה (גם "הלו קיטי" וגם שמלה בכחול?! זה ממש שתיים במחיר של אחת!) וזר וורוד ומפונפן של יומולדת. Miss Poo מאידך לא נשארה חייבת ורכשה לאפרוחית מכנסי קטיפה שחורים עם "הלו קיטי" וסיכות לשיער וסרט של "הלו קיטי" שהצטרפו כלאחר כבוד אל שאר התשורות שליקטה לקטנה. החנות מקסימה והמוכרת היתה סבלנית, חייכנית ומסבירת פנים עד מאד, הגם שהמחירים אינם זולים כלל וכלל, בדומה לשאר חנויות ה"בוטיק" לקטנטנים למיניהן.

גם כחולה וגם "קיטית": השמלה, הקיסרית מדגמנת וזר היומולדת מ"תותי במושב"; קוקיות פרפר וקשת-כמובן מ"אקססורייז" אהוביי...

Miss Poo מתפרעת:התשורות המרנינות לאפרוחית...




שלב 2:One down, Two to go!!!-מתנות לילדי הגן....:-P

למרות מחאותיה הקולניות עד מאד של Miss Poo נאלצנו, בלית ברירה, להמשיך ולדהור לעבר מעוז הפחד הגדול ביותר של כל מבוגר באשר הוא-האנגר ה"הפיראט האדום", בואך קריית שאול...
כן-כן יקיריי, אם אתה לא הורה טרוט עיניים וסתור שיער או לחילופין ליצן/מפעיל מסיבות ילדים הזוי, אין סיכוי שתכיר את מערת עלי-באבא המאיימת הזו שרבים שמו את נפשם בכפם, נכנסו אליה ומאז נעלמו עקבותיהם לנצח. גם אם אתרע מזלכם ושמעתם על המקום-סביר להניח שכל עוד דעתכם מתנדנדת על גבול השפיות, תמנעו מלהגיע לשם שלא לצורך. כך חשבה לה גם חברתי היקרה-עד שרמזתי לה, כבדרך אגב, על המצאותה של חנות "עמנואל-עודפים" ממש בצמוד למתחם, דבר שזרז באורח פלא את יציאתה מהרכב....
חיש קל ובלי יותר מדי התברברויות נרכשו אי אילו שטיקים לילדודס מהגן, כולל שי חביב לגן עצמו.
טיפ קטן להורה המבועת: אם הגעתם לשם-הקפידו לעשות את זה ביעילות של הורדת פלסטר-כואב, אבל קצר. אחרת תמצאו את עצמכם משוטטים לנצח במעברים עמוסי הצעצועים לעייפה...
נקסט!!!

עתידם האקדמאי של ילדינו לאן?: גם פאזל וגם צעצוע...וואו!


השלב השלישי והמכריע: ה-ע-ו-ג-ה!!!

חבריי הקרובים אשר מכירים אותי יודעים שברוכת כשרונות ככל שאהיה, בישול ואפיה אינם נמנים על רשימת הישגי. הפעם נאלצתי להתמודד עם אפיית עוגה בייתית, לבד (!) ממש מאפס. קניתי מבעוד מועד תבנית מקסימה של סוס וסייח ב"איקאה" ודחיתי ככל שיכולתי את העניין עד לרגע האחרון.
בלית ברירה-ב-23:00 בלילה, ערב המסיבה, נאלצתי להתמודד עם פחדיי הכמוסים ביותר....
התנור הודלק, החומרים עורבבו ביד רועדת והתבניות קירקשו. אני לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים של התהליך עצמו-רק אטרח לרשום לעצמי וגם לכם כמה נקודות מעניינות למחשבה, ככה בשביל נקסט טיים; אתם תסיקו מהם את מה שאתם רוצים:
* כשהמיקסר פועל במהירות מקסימלית ובתוך הקערה בלילת השוקולד-רצוי מאד שלא להרים את הידית ל-פ-נ-י שעוצרים אותו מלהסתובב. יעידו על כך הסווטשירט שלי, השיש וגם הקירות שמסביב...
* כשכתוב במתכון קחי כוס "שוקולית", אולי עדיף לעשות את זה "אז-איז" ולא להקשיב לעצת מר יפותו/אחיתופל שנהם ממקום מרבצו על הספה:
"שוקולית? בשביל מה שוקולית? סתם בזבוז של כסף! קחי קקאו ותוסיפי סוכר!!!..." אז נכון שאפשר לעשות את זה גם כך, רק שעניין הכמויות, אפעס, קצת לוטה בערפל...
* "סוס מנצח לא מחליפים!" יש לך תבנית של סוס? יצאה עוגה יפה וטעימה? (למרבה ההפתעה...) אל תתעקשי לנסות ולהוציא אותה מהתבנית!!! כך קרה שכיוונתי לסוס ויצאה לי אלפקה חיגרת ופיסחת....(אבל היי-טעימה!!!)

במקום סוס אצילי-אלפקה פיסחת:צחוק צחוק, אבל עד לשבת בערב לא נותר פירור-ולראיה...

איזה מזל שאת הכל אפשר לצפות בהרבה שוקולד נוזלי לכיסוי הפאקים....:-)))

מזל טוב אפרוחית קסומה ומג'ונג'נת שלי-אמא אוהבת אותך ה-כ-י בעולם!!!



לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeup09@gmail.com