(או...למה נשים מתחרפנות לפני החתונה...)***הקדמה-הסיפור שמסופר כאן מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות ופרטים אחרים הושמטו מסיבות שתבינו בהמשך...קראו נא בעיון והפנימו....
מתוקף עבודתי כמאפרת, אני מאפרת גם כלות (מה לעשות, כמו שציינתי פעם-איפור להפקות אופנה זה כמו חמאה טובה-מעט מדי, אבל משובח; איפורי כלה לעומת זאת הם הלחם שממנו אפשר להתקיים). מרביתן מקסימות ו"קוליות" בהחלט, אבל מדי פעם בפעם אני נתקלת ב"בריידיזלה"; סוג של "סיכון מקצועי" אפשר לומר. משהו שמרבית המאפרות נתקלות בו בשלב זה או אחר של העבודה. לומדים לקלוט מראש את טיב הבחורה...בד"כ ז'תומרת. יש כאלו שאפשר לדעת כבר משיחת הטלפון שהן הולכות לעשות לך את המוות. דווקא עם אלו-אין לי בעיה....אני יודעת מראש למה לצפות.
אבל........ישנו הזן החמקני והבלתי ניתן לאיתור מראש...אלו שנראות הכי "זורמות" בעולם....ואז לפתע-מתחילות להעביר אותך במסע קטן של "וויה דולורוזה" שבסופו שתתחנני להגיע אל הצלב...אלו שייכות לזן קטן ומסוכן במיוחד שאיננו צפוי. כך היה לי עם ע'.
ע' היתה בחורה מצודדת מאד שפנתה אלי בעקבות המלצה של חברה טובה. ע' היא מאותן בחורות שלאחר שנפתחת הדלת ואת פוגשת אותה פנים אל פנים את מסננת לעצמך בלב בהקלה:"יששששששש. איזו מהממת היא. פיס אוף קייק!".
השיחה עם ע' לפני איפור הנסיון קלחה וזרמה, עשינו תיאום ציפיות, קצת צחקנו (היא הזמינה חברות, ביניהן "הממליצה") והיתה אווירה כייפית. כרגיל במקרים של כלות עשיתי את הנוהל הרגיל של איפור שתי העיניים בשונה זו מזו-כדי שתוכל לבחור מבין השתיים. ע' הדגישה שהיא מעוניינת במראה טבעי כמה שיותר כיוון שאיננה מתאפרת ביומיום (לאלו מכן שאינן בקיאות ב"רזי" ההגדרות-ההגדרה הלאקונית של "איפור טבעי" היא איפור בגוונים הרמוניים שמשתלבים עם גווני הפנים, העיניים והשיער-קרי, במרבית המקרים גוונים כאלו ואחרים של חום ונגזרותיו); פייר אינף. אקסטרווגנטית ככל שאהיה באופיי, אני בהחלט מכבדת את זה שלא כולן רוצות ללכת עם איפור מעושן בשחור ליום חתונתן.
איפרתי את העין הראשונה במראה טבעי. ע' נטלה את המראה בידיה והתבוננה עמוקות (לעולם אינני מאפרת מול מראה. מנסיון, זה גוזל ממני אנרגיות מיותרות של נסיון להסביר ללקוחה תוך כדי השלבים, למה "ברור שזה נראה לך מוזר-עוד לא שמנו מסקרה/סומק/מייקאפ וכו'"...).
"מה קורה?" שאלתי אותה בחיוך
"אממממ, אני לא יודעת, זה קצת חיוור לי. כאילו קצת "עצוב" כזה...."
"אוקיי..." עניתי, (אני כבר מתורגלת בשיחה הזו) "בואי תנסי להסביר לי מה מפריע לך...הגוונים? בקשת מראה טבעי, וזה מה שקיבלת"
"אממממ כן...נראה לי...אולי ננסה משהו בוורודים? ככה משהו חי יותר?..."
"בשמחה..." עניתי לה "אני מסכימה איתך שוורודים יחמיאו לך יותר. החלטתי לזרום איתך כשביקשת "טבעי"..."
"כן..." היא עונה..."התכוונתי שאני לא רוצה שזה יראה כמו "פנסים בעיניים"...
"על הכיפאק" אני אומרת לה "בואי נלך אם כך על גוונים של וורוד. זה יהיה איפור עדין מאד. אולי לזה התכוונת..."
"כן-כן! בדיוק לזה התכוונתי. רוצה משהו עדין...."
"אוקיי-בואי נעשה עכשיו את העין השניה..." סיכמתי בשמחה. או-הגענו לעמק השווה. כמעט תמיד יש חוסר בהירות לגבי הגדרות סמנטיות. מה ש"טבעי" אצל האחת יהיה מעושן, כי ככה היא מרגישה הכי "טבעי". לכן הדיאלוג תוך כדי העבודה-מאד חשוב במקרים הללו. בכוונה אני מתחילה עם לוק נקי מאד, ורק אז בונה אותו לפי בקשת הכלה, ככה אפשר לראות בפועל למה בדיוק היא מתכוונת כשהיא אומרת "אני רוצה איפור קליל".
סיימתי לאפר את העין השניה. אין ספק. הוורודים החמיאו לה הרבה יותר והדגישו את העיניים הירוקות והיפות שלה. היא חייכה למראה, החברות החמיאו והציפורים צייצו על צמרות העצים...יכולנו כמעט לשמוע את ג'ולי אנדרוז שרה במעלה הרחוב....
עצרנו להפסקת קפה קטנה, וסיימתי לאפר לה בקלילות את שאר הפנים. מייקאפ אפ דקיק, קצת פידור בשביל העמידות, סומק עדין וגלוס. ע' הסתכלה שוב במראה והיתה מרוצה...
ואז...........נפתחה הדלת ולחדר נכנס החתן המיועד.....
"היי מאמי....מה אתה אומר?" רצה אליו ע' מחוייכת...
הבעת הפנים שלו אמרה הכל. הבחור היה מזועזע עד עמקי נשמתו...
"מה זה?! למה את צריכה את זה? את הרבה יותר יפה בלי......"
דממת מוות השתררה בחדר ואני חייכתי לעצמי בלב "Here we go again...". (אחת העצות הכי טובות שאני יכולה לתת לכלה באיפור הנסיון שלה-היא לעולם, לעולם, לעולם לא להביא את בן הזוג לאיפור. זה כמעט אף פעם לא נגמר בטוב). הפעם זה היה פתח לסאגה שלמה שלה מעולם לא הייתי עדה במשך כל הקריירה שלי.
המשכתי ללגום בשלווה את הקפה בעוד חברותיה מנסות לשכנע את הבחור המבוהל שזה "מהמם" וש"מה יש לך...זה כל כך עדין...ע' נראית מדהים!". לא עזר בית דין. הבחור מאן להקשיב. הוא התיישב ליד בח"לתו האומללה והוסיף שמן למדורה. "זה "עושה" לך קמטים, תראי!" אמר בפסקנות בעודו בודק ממרחק של כסנטימטר את האיפור של ע' ומושיט לה את מראת הפודריה הקטנה.
ע' נראתה אובדת עצות לגמרי...."מה, אתה לא אוהב את זה? מה בדיוק אתה לא אוהב?" שאלה בעיניים בורקות...
בנקודה הזו הייתי חייבת להתערב, מה שבד"כ אני נמנעת מלעשות. אני יודעת שאני עושה עבודה טובה. אני לא מרגישה צורך להצדיק את עצמי, או לשכנע אנשים אחרים בכך, במיוחד לא מי שמן הסתם אין לו שמץ של מושג בעניין. אבל צריך לזכור שחתונה זה כמו הריון, ההורמונים משתוללים, הקריזות בשיאן, וכל קרייסס קטן ככל שיהיה הופך להיות "ביג אישו". לפעמים גם החתנים לעתיד עלולים להתגלות כ"דרמות קווינז" מן הגיהנום....
"תשמע"...פניתי אליו בעדינות "אני מבינה אותך. אתה מכיר את ע' שנים. היא איננה מתאפרת לעולם. אני מבינה שקשה לך מאד לראות אותה מאופרת. אני גם מתארת לעצמי שקשה מאד לדמיין איך זה יראה בתוך המכלול של השיער האסוף והשמלה הלבנה. אבל תבין שגם אם זה נראה לך קצת שונה ומוזר עכשיו, ביום החתונה-הכל יתחבר. מה שעשינו לה היה באמת מאד-מאד עדין. פחות עדין מזה, ואני ארגיש חוסר נעימות לגבות על זה כסף, כיוון שזה לא יחזיק מעמד אפילו שניה עד לחופה...נסה לקחת את כל הגורמים הללו בחשבון..."
"כן...אבל אני לא אוהב את זה..." חזר הבחור והקשה אל נוכח פניה המכורכמות של אשתו לעתיד...
קלטתי מיד עם מי יש לי עסק והחלטתי שלא להתערב יותר. שיחליטו ביניהם מה הם רוצים לעשות. אני לא צד בעניין ובטח ובטח שלא נעים לי לשמוע אותם מתווכחים מולי...
"תראי-אולי בכל זאת נעשה את זה עדין יותר? אולי נוריד את המייקאפ לגמרי?" פנתה אלי ע'...
"אי אפשר להוריד לגמרי את המייקאפ. את תבריקי תוך 2 שניות. גם ככה הוא מאד מאד דק ואל תשכחי שאת מתחתנת ליד הים באמצע הקיץ..." עניתי לה תוך כדי אריזת המזוודה. אני את ענייני סיימתי פה.
"אולי קצת?" חזרה והקשתה...."ככה, אולי הוא צודק....עכשיו כשאני מסתכלת טוב במראה-אז רואים את המייקאפ במצח..."
הסתכלתי עליה, ואז החלטתי לעשות מה שאני עושה תמיד במקרים כאלו. לקחתי ספוגית איפור נקיה ובארשת פנים סופר-רצינית עברתי איתה איתה מספר פעמים על הפנים של ע'. מעשית-זה לא עושה כלום, באמת שכלום. אבל פסיכולוגית-זה עושה פלאים...גם במקרים של צלמים אובר-פלצנים שמרגישים צורך לתזז את המאפרת על הסט ככה סתם בלי סיבה,בשביל הכיף ובשביל שתראה מי ה"זכר שמנהל את העניינים פה".... שששש! אל תגלו שגיליתי לכם!
"או..." אורו פניה של ע'...."זה הרבה יותר טוב" המשיכה. "תראה מאמי-עכשיו זה נראה הרבה יותר טוב לא?" פנתה אל הזעוף...
"כן..." אמר עם פרצוף תחת..."אבל גם בעיניים זה יותר מדי...."
ע' הסתכלה עליי בבעתה...
"תקשיבי מותק" פניתי אליה..."עד כאן. בכל זאת, אל תשכחו שיש לי פה סוג של אינטגריטי מקצועי. אני לא יכולה לעשות משהו שמבחינתי הוא לא אתי. אני יכולה להוריד לך את האיפור לגמרי, ועדיין לקחת לך כסף על "כאילו" איפור. אבל אני לא אעשה את זה...זה לא לעניין. אני מציעה שתשבו ביחד בארבע עיניים ותחליטו מה אתם(?!) רוצים לעשות" אמרתי בפסקנות. רבאק-באמת יש גבול...הלו-זה איפור....לא בחירת אופציה עדיפה לתשלום המשכנתא. ג'יז!
"טוב...אל תדאגי" פנתה אלי החברה הממליצה. "אני אטפל בזה....לכי לך. אנחנו נתקשר לקבוע בדיוק באיזה שעה אחרי שנקבע עם הספר".
יצאתי משם לאחר כ-3 (!) שעות מתישות של מו"מ. הייתי עייפה ומשוללת אנרגיות. לא היה לי ספק שע' תתקשר ותאמר שהיא החליטה שלא להתאפר ושלום על ישראל. למען האמת הייתי כל כך בטוחה בעניין, עד שהופתעתי לשמוע ממנה למחרת. היא התקשרה לקבוע איתי שעת הגעה, וסגרנו את האיפור סופית.
אם חשבתי שבזה נגמרה הסאגה-טעה טעיתי...ביום הארוע הציבה ע' מראה ענקית אל מולנו ע"מ שתוכל לראות שזה "לא יותר מדי" כהגדרתה. גמרתי אומר בליבי ש"אחליק" את העניין. בסה"כ היא היתה בחורה מתוקה לאללה, רק קצת חסרת בטחון (השם יודע למה, באמת בחורה יפה....), מאד לא החלטית וקצת יותר מדי תלויה בדעתו של בעלה לעתיד. איפרתי אותה בדיוק כמו שקבענו, כשברקע היא מעירה לי מדי פעם "זה הצבע שעשינו אז?", "כן", עניתי לה..."הנה את רואה? רשמתי הכל שלא נשכח..."; "אולי קצת פחות מייקאפ?" המשיכה וניג'סה (הפעם החלטתי להתעלם....); "אולי נוותר לגמרי על הגלוס? לא צריך כלום בשפתיים" הקשתה שוב. "תראי-זה לא גלוס, זה באלם לשפתיים, כמו "לאבלו", לא עמיד במיוחד, גם ככה לפני החופה הוא ירד..." עניתי בעודי מתשתדלת להמשיך ולחייך...."יופי..." ענתה, "אני לא רוצה "שפתון""....
בשעה טובה האיפור הסתיים. את השיער היא אספה עם סיכה ל"קוקו בלוף". החליטה לוותר על מעצב שיער...הסתכלתי עליה-העיקר שהיא מרוצה. כמו שאמרתי, היא בחורה יפה she can get away with it!....
ה"בריידיזל" הגיע מחוייך ומאושר והם אצו רצו להם להצטלם, בעוד אני ממשיכה לאפר את שאר בנות המשפחה.
כמו שאני מסיימת את כולן, ומתחילה לאסוף את הציוד שלי, מגיע החתן שוב בריצה....
"תקשיבי..." הוא פונה אליי מתנשף וסמוק...(רואים שהוא ב"היי")...."את עשית אותה מהממת! הכי יפה ממה שהיתה אי-פעם! שיחקת אותה! אני מצטער על כל הבלגן...."
לפני שאני מספיקה להגיב-הוא שועט בחזרה החוצה....
"נו-שויין" אני מחייכת לעצמי, איך אפשר לכעוס עליו עכשיו...דווקא מחמיאה לו ההסמקה הזו...חמוד שכזה...רק למה הוא היה צריך לחרבש לכולנו את היום ההוא....רבאק-הוא לא יודע שיש פעמים שעדיף לשתוק? טוב-הוא כנראה ילמד בדרך הקשה...
נראה אותו מתמודד עם הריון!
Posts
