מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!?!

תכירו בבקשה-זו "לולה", בובת הדיגום שלי. "לולה" היא זכר לימי הלימודים שלי ב"שנקר" אי שם בשנות התשעים העליזות. קניתי אותה לפני יותר מעשור בכוך אפלולי אצל ישיש נרגן בשוק הפשפשים ביפו, אחרי שהבנתי לדאבון ליבי שבעבור בובת דיגום חדשה אאלץ למכור את גופי בלילות, וללמוד בימים. היא היתה זרוקה לה בצד עם עוד בובות מאובקות ומרופטות משהו ורק אחרי סשן שיפצורים ותיקונים קלים, ביניהם תפירת שמלה חדשה לגברת-הפכה לכחדשה. אפילו הספקתי לעבוד עליה קצת. אבל מאז שסיימתי את הלימודים היא עומדת בחדר העבודה שלי ללא כל שימוש ומעלה אבק (תשכחו מזה, אני לא מוכרת! יותר מדי סנטימנטים ואהבה! זה אשכרה פריט אספנות).

וכך היא עמדה לה בדד, עד אתמול בערב....מה קרה אתמול? הגעתי למסקנה הראויה שזה ש"חדר העבודה" שלי נראה כמו אחרי פיצוץ אטומי לא מבוקר, מתחיל "קצת" לעלות לי על העצבים, ואולי כדאי שאתחיל לנסות ולסדר אותו. ואיפה מתחילים סדר אם לא ב"מקדש"....הו.... ה-מ-ק-ד-ש! אותו ארון קיר רחב ממדים המוקדש כולו לשכיות החמדה שאגרתי לי במהלך השנים-מאות פריטי לבוש, נעליים ואביזרים הערומים להם בערימות, תלויים על הקולבים העמוסים לעייפה ומאופסנים במגרות.

חסרת חשק ונרגנת, בדומה לאותו קשיש מהשוק (אני שונאת לסדר!!!), התחלתי להוריד את הבגדים מן הקולבים ולמיין: זה כבר "לא עושה לי את זה", זה קטן עליי, זה לא נלבש מעולם...ואז בעודי ממיינת את עצמי לדעת בתוך הררי הבגדים-נתקלתי בהם....בשלדים שלי....

לכולנו יש שלדים בארון, אותם סודות כמוסים שאנחנו לא רוצים לחשוף בפרהסיה...השלדים שלי הן אותן גוויות דוממות של פריטים שקניתי מתוך גחמה לא ברורה ואין לי מושג קלוש אפילו למה.... אז בבקשה, ברוח השיתוף שנחה עליי לאחרונה, אני יותר משמחה לדגמן לכם את העשיריה המשלידה שלי על "לולה" המקסימה....אני בטוחה שהיא שמחה להיות בשימוש שוב...:-P

גופיית השיפון הירוקה...

בתמונה:רקדנית בטן חיננית עם אאוטפיט דומה; יש מצב להסבה מקצועית?

נקנתה אצל מעצבת צעירה מצפון דיזינגוף ועלתה לי הון תועפות, בגזרה לא ברורה של ספק-סטרפלס, ספק-גופייה (נראה לי שגם המעצבת לא היתה סגורה על העניין); נו...פעם הייתי סמי-כוסית וחשבתי שזה יהיה נחמד ויאה להפגין את חיטוביי בגופיית שיפון שקופה (?!) עם מחשוף במפתח של רקדנית בטן מג'לג'וליה....אז נכון, שהצבע אהוב עלי מאד-עד היום, אבל שמישהו יואיל בטובו להסביר לי מה פשר הווילון הלא ברור מקדימה שמכסה טפח ומגלה טפחיים? (מיותר לציין שהיא לא נלבשה מעולם?)

חולצת המטריושקות

לא סתם נשארה החולצה הזו בדד על הקולב, עם הטיקט אז-איז....לא ברור איזה דחף גרם לי לרכוש את החולצה השקופה הזו (אלמנט חוזר על עצמו כפי שאתם רואים, אפרופו רקדניות בטן...) בגזרת הטוניקה/חולצת איכרים. נכון שהדפס המטריושקות מאד חמוד ועליז, אבל חום מעולם לא היה הצבע שלי וגם ככה פונים אליי ברחוב ברוסית, אז למה לעודד את העניין? ("נייט...יה פה נימיי רוסקי!!!")

ז'קט הסאטין

רק אלוהים יודע מה עלה בדעתי עת רכשתי את הז'קט הנ"ל בצבע הלא ברור הזה. "גרייז'" (GREY+BEIGE) אמנם מתאים להמון כוכבניות בהוליווד ונראה נפלא על השטיח האדום, אבל בטח לא עליי!...אין מה לעשות-גוון עורי ביום טוב, הוא בגוון גוויה והז'קט החינני הנ"ל לא בדיוק מוסיף לי "צבע" וחיות לעור הפנים. בנוסף, החיתוך הקצרצר של מתחת לחזה מגניב לאללה בשיטת השכבות רק על כוסיות. וכשאני אומרת כוסיות, כוונתי לאלו שאשכרה ניחנו בקו מותן ברור-קרי, שוב לא אני!...אבל היי, הייתי שעתיים לפני הטיסה והרגשתי בצורך בלתי נשלט לבזבז עוד אי אילו פאונדים אחרונים בלונדון, אז הנה התוצאה, העגומה למדי, יש לציין...

תיק הקיטש האולטימטיבי

התפרצויות הבלינג בלינג הקשות זורקות אותי מדי פעם רחוק מדי אל מחוזות ילדותי ואני מוצאת את עצמי רוכשת פריטים כאילו נשארתי עדיין מנטלית ומימדית בגיל 5. עזבו את העובדה שהתיק עמוס בכל דבר שאפשר היה לתלות/לתפור/להדביק/לשדך עליו. הכל מתגמד (תרתי משמע) לנוכח העובדה שכל גודלו מסתכם ב-20 ס"מ לאורך ו-20 ס"מ לגובה...קיבינימט, אפילו הארנק שלי גדול יותר ממנו. בתכלס אפשר לקרוא לו "תיק טמפון" כי זה בערך הדבר היחיד שאפשר יהיה להכניס לתוכו בלי שהוא יעלה על גדותיו...אני בטוחה שאפרוחית תמצא אותו שימושי להפליא כתיק יומיום לגן...

עליונית הספורט הלבנה

עוד בקטגוריית "לא הצבעים של יפותו", אני שמחה להציג בפניכם טעות נוספת ומהותית מהארון שלי-לבן! כן...כן...לבן הוא צבע נקי, טהור ובתולי-רק לא בשבילי! אני כבר לא מדברת על העובדה שאני רותי-סמרטוטי מהלכת על שניים ואין מצב שאלבש בגד חדש מבלי לכלכך אותו באיזה שהיא צורה יצירתית, אז לבן?!?! אפילו לחתונה שלי לא לבשתי לבן....לא הפנמתי כבר את העניין שזה לא הצבע בשבילי? חבל, דווקא אהבתי את הקולקציה של מיסי אליוט ל"אדידס"...

תיק הנחש הכסוף

נרכש בהתקף "אלכסיס קרינגטון" קשה עת ביקרתי באחד מן הימים ב"פקטורי 54"...כן, הוא נראה לי מהודר, אלגנטי ואפקט הבלינג-בלינג (עקב אכילס המנצנץ שלי כידוע...) שלו סינוור אותי קשות. "הו, כן...." חשבתי לעצמי בעיניים מצועפות, "זהו תרגום ראוי לקולקציית האביזרים והתיקים האחרונה של "מיו-מיו", במחיר מציאה של 400 (!) ש"ח בלבד..." המשכתי להגג לעצמי במנטרת אוטו-סוגסטיה מרשימה בעודי שולפת את כרטיס האשראי...

אז זהו, שלא! יותר "מיאו-מיאו" מדרום תל אביב...

חגורת המותן האתנית

בתמונה:איך תמיד ב"ווג" הבוהו-שיק נראה כל כך קול? (ויקטוריה בקהאם ל"ווג אינדיה")

על פניו פריט יפהפה משובץ חרוזי אלמוג קטנטנים שנרקמו ביד אומן של ילד קטן ורעב ללחם אי שם במזרח אסיה...אפעס המדובר בחגורת מותן, ובמותן, כאמור (ראו כמה שורות למעלה) לא ניחנתי לצערי...שלא לדבר על העובדה שטרנד האתנו-שיק תמיד קסם לי, אבל איכשהו לא התחבר ללוק הכללי שלי. אולי ביקום מקביל, בו תואמתי "יפותו" האחרת הינה גבעולית, שזופה, בעלת גפיים מאורכים הלובשת בשאנטי אותנטי סארים מגניבים ממשי ותיקי זמש מרובי פרנזים. שם החגורה הזו תשב לה על המותן בול. הדגש הוא על "שם"!!!

הגופייה הזוהרת

בתמונה:איפור זוהר לפול מון פארטי יילך עם הגופיה הזו מצויין!!!

לא יקיריי, אין צורך לשפשף את העיניים ולנסות לכוון את צבעי המוניטור-זה הצבע של הגופיה...כן-כן, טייק אוף צעקני במיוחד של גרסת הקולר אה-לה מרילין מונרו על טריפ בפול מון פארטי בקופיפי. עשוייה מבד לייקרה איכותי שנצמד ללא רחמים לכל איזור שאף אשה לא רוצה שיצמד אליו, אלא אם כן את גלית גוטמן...מתאים במיוחד לכוסיות בגילאי 20 שעדיין חורכות את עצמן בים. אין מה לעשות, הצבעים הזרחניים הולכים נפלא עם שיזוף בגוון מוקה...עוד משהו שבחיים לא היה לי...

חצאית ה-A המודפסת

הו....מי לא שכח את אותה תקופה מופלאה בה חצאיות ה-A ליין שלטו ביד רמה באופנה הישראלית...(לעזאזל, יש מקומות שעדיין ממשיכים להנפיק את הזוועה הדודתית הזו ולקרוא לזה "אופנת מעצבים"...). נקנתה ברשת בגדי מעצבים יוקרתית במיוחד ועלתה לי הון, על אף חגורת הלייקרה הצ'יפית שצוותה באופן כה מביש לבד המשי המודפס. אני מודה כי החצאית עדיין שמורה אצלי בארגז מיוחד ולו בשל הדפס הווינטג' המדהים שלה...איך...איך לבשתי את זה פעם?!?!

נעלי ה"אין צבע"

אינטרפטציה חביבה למדי לנעליים של מארק ג'ייקובס מלפני שתי עונות. מה כל כך נורא אתם שואלים? נו, שום דבר, אם לוקחים בחשבון שכשאני נועלת אותן אני פשוט נראית יחפה לגמרי; סוג של קטסטרופת הנעלה דני-דינית במיוחד. עכשיו תארו לכם את השילוב של הנעליים עם ז'קט הסאטין מלמעלה...אין לי ספק שאצליח לחדור אל מעבר קווי האויב ללא חשש (מצטערת, אבל העניין עם דני-דין הצית אצלי את הדמיון..."יפותו-דין ומלחמתה במוג'הידין..." זה בטח יהיה בסט סלר מטורף!!!...).

אני מודה ומתוודה שהמקדש העלה עוד אי אילו קטסטרופות הזויות במיוחד, אבל המוניטין שלי יקר לי במיוחד-יש גבול גם לאן אני מוכנה לרדת....אולי כדאי שאשאיר את זה לדמיון הפרוע שלכם....

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אליי:yaelmakeup09@gmail.com