BITS AND BOBBINS-פוסט פיצ'פקעס, איפור עיניים וביקורת מוצר

(או..."לא מסכמש"ת! SHOOT ME!!!...")

מה נסגר עם כל הפוסטים של סיכומי העשור קיבינימט? לקרוא את ההשתפכויות הנוסטלגיות הללו רק גורם לי להרגיש כמו בחווית טרום מוות חוץ-גופית של וייז'ה מקשישה, שהחיים רצים לה מול העיניים בסרט נע......WTF?
למה אני צריכה לסכם עשור ובהזדמנות הזו לתזכר לעצמי במסיבה המונית שהזדקנתי בעוד עשר שנים?!:
"YEY, איזה כיף לי, הזדקנתי בעשור!!!.....N-O-T!!!!"
אז באופן מופגן ומכוון אני לא מוכנה לסכמ"ש! מה שכן...לחגוג-אני מוכנה! תמיד!
את ליל השנה האזרחית החדשה העברתי בבית, עם טריינינג, נעלי בית ובקבוק שמפניה בחברת מר יפותו ו-MISS POO, כששלושתנו גועים מצחוק עם אדי מרפי ו-"RAW"; משם המשכנו (יותר נכון "אני" המשכתי. השנים האחרים קרסו הלומי אדי אלכוהול...) במרתון סרטי אימה/סלאשרים עד כמעט אור הבוקר.
לעומת זאת, ערב לפני זה יצאנו למסיבת "טרום-סילבסטר" מטעם העבודה של מר יפותו (תבינו, בגילנו המקשיש-זה לא דבר של מה בכך. כשיש הזדמנות לצאת מהבית לבלות, לא בוררים יותר מדי אופציות! מתייחסים לכל אופציה משל היתה גאלה נוצצת אצל דונאלד טראמפ במגדלי המאה...).
המסיבה המדוברת: החגיגה השנתית לחברה שבה מר יפותו עובד. בתכנית: ארוחת ערב, מופע סטנד-אפ והקרנת בכורה לסרט החדש של מריל סטריפ. המקום: אולם הקרנה פרטי ב"סינמה סיטי". קוד הלבוש: יפורט בהמשך...
בפועל-ארוחת הערב הזכירה לי יותר קייטרינג של וועד עובדי "אגד", (אבל היי, אוכל בחינם-למה להתלונן?!) כשמיד לאחריה מופע סטנד-אפ של קובי מימון (ההוא הקירח מ"עושים צחוק מהעבודה"; כן-כן, גם אני לא ידעתי מי זה...). דוגרי-הגעתי עם אפס ציפיות, אני לא בדיוק מחובבי התכנית, אבל אני חייבת להודות שהופתעתי לטובה. צ'מעו, הבחור טו-אוב!!! היו כמה וכמה קטעים מוצלחים במיוחד שבהם אשכרה בכינו את עצמנו לדעת מצחוק (קיללתי אותו בעודי מנגבת את הדמעות...."ססססעמק! הלך האיפור המושקע שדפקתי!", מיד פה, למטה יותר, תבינו על מה דיברתי...). לאחר מכן, הצטיידנו בדלי הגדול ביותר של הפופקורן וישבנו לראות את הסרט החדש של מריל סטריפ ואלק בולדווין "ITS COMPLICATED". גם פה נכונה לי הפתעה ענקית-אלק בולדווין התגלה כשחקן קומי מוצלח להפליא, ומריל סטריפ, כמו תמיד, נוירוטית ומקסימה. בקיצור-סרט כייפי, קליל ומומלץ בחום רב.
אבל בסופו של דבר, הלוא לא התכנסו כאן על מנת שאוכל לספר לכם על חויותיי המשמימות כאשת איש...אז נעבור לדברים הבאמת מעניינים והיותר עמוקים שיש בחיים: לבוש, איפור, נעליים....
לרגל ה"יציאה" החלטתי ללבוש כמה פריטים שקניתי לא מזמן ולא יצא לי להשתמש בהם, ביניהם עליונית הורסת של אהובתי דינה גלאס ואי אילו אקססוריז היסטריים...


אם כבר-אז כבר: משמאל ועם כיוון השעון-האאוטפיט במלואו, כמעט; אוקספורד של "גוצ'י"; עגילי טווס של "קסטרו"; דיטייל של השרשרת ההיסטרית מ"אקססורייז"

עכשיו, משהרכבתי לי לוק הורס וסופני, הייתי צריכה לצוות לו איפור תואם... "המממ" חשבתי לעצמי כשקריאות הייחום של הטווסים מה"חווה" בשיעורי חקלאות של היסודי עלו במוחי..."אולי באמת נעשה לוק טווסי במיוחד בהשראת האאוטפיט?!".
הבסיס העיקרי של האיפור היו אחת הפלטות מקולקציית "הלו קיטי" של "מאק", ופלטת המעושנים של OFRA (את שתיהן ניתן לראות בתמונה הפותחת את הפוסט). לקצרי הרוח שביניכם הכנתי קולאז מסכם ובו מצולם ה"לוק"-שלב אחר שלב, בתמונות. להסבר מסודר ופרטני יותר-ניתן להכנס ללינק פה.

משמאל לימין, שורה אחר שורה: הלוק ה"טווסי" שלב אחר שלב; ככה בונים יש מאין....:-)))

***

ומעניין לעניין באותו העניין....אפרופו אקססוריז הורסים....זה הרי לא דבר חדש שאני ג'אנקית קשה של אקססוריז. זה התחיל בתקופה בה היה עלי ללבוש אך ורק שחור לצרכי העבודה ונמשך עד עצם היום הזה, ובכלל. הרי כל סטייליסט מתחיל יודע לשנן לעצמו שפריטי האיבזור הם-הם אשר עושים את המראה ונותנים את הפינישים הסופיים. ומכיוון שהפרוטה, כאמור, אינה מצויה לאחרונה בכיסי (כן-אני לא אפסיק לחפור בעניין, אולי מישהו יארגן לי מגבית...:-P), אני תרה לי בעיקר אחרי אביזרים שווים. לתאבות טרנדים ומכורות שכמותי אני ממליצה בחום על רשת "אקססורייז". הרשת, שהיא אחות קטנה של רשת "מונסון" הבריטית, מביאה לארץ מבחר אדיר של אביזרים: תיקים, צעיפים, תכשיטים, נעליים, בגדי חוף וים, כובעים ואפילו ליין שלם לילדות (הליין נקרא "Angels", ואפילו אפרוחית כבר "מכורה" אליו...), ומותירה בענני אבק מביכים מאחריה חנויות המתחרות איתה על אותה הנישה-כמו "דיווה" (של "קסטרו") ורשת חנויות "טופ-טן". אז נכון שלפעמים המחירים יקרים ביחס לאנגליה, אבל בהחלט משתלם גם משתלם לחכות לסוף עונה, בה מחירי הפריטים מתקזזים ל50% ויותר...

"שמי יפותו ואני מכורה לאקססוריז!"; משמאל לימין ועם כיוון השעון: תיקים לאמא של האפרוחית, וקצת פיצ'פקעס לאפרוחית מליין "Angels" המופלא (כל הפריטים של "אקססורייז", למעט שרשרת הציפורים השחורה ועגילי הטווס מ"קסטרו")

***

ולסיכומיישן, (כי בכל זאת צריך לסכם משהו) ביקורת מוצר-מדור "על הסכין"



כפי שכולכם יודעים וכמו שהצהרתי לא פעם בעבר, הבלוג שלי הנו בלוג עצמאי. הוא אינו נתמך ע"י שום גורם פרסומי ו/או חברה זו או אחרת. מדי פעם אני מקבלת מגורמי יח"צ מוצרים שונים להתנסות. את הביקורת האובייקטיבית שלי (ככל האפשר) אני מביאה בפניכם. אני מדגישה שוב שאין בה משום המלצה גורפת, השמצה או כל דבר אחר מלבד דעתי האישית. אתם מוזמנים לעיין בה ע"מ לנסות לגבש דעה באם תאהבו את המוצר או לא...
והפעם על הסכין: קרם פנים וקרם עיניים מסדרת "GOLDEN PEARL" של חברת "NATURALIS"

ע"פ תיאור המוצר בקומוניקט המצורף מדובר ב"קרם לחות ומיצוק אנטי-אייג'ינג עם אבקת פנינים, אבקת זהב, תמצית רימונים, Q-10 ואומגה 3 לטיפול בקמטים לעיניים ולצוואר". התנסתי במוצר, כנדרש, פעמיים ביום לאורך תקופה של כשבועיים.
הקרמים ארוזים בצנצנות קוסמטיות בצבעי זהב (קצת זול לטעמי, אני לא מחובבות אריזות הזהב במוצרי קוסמטיקה...). הריח-עז ומתוק, קצת סכריני ומלאכותי מדי עבורי, אם כי לא בלתי נעים באופן גורף. המרקם עשיר ועבה-עבור העור המיובש שלי בעונת החורף-זה יתרון, אם כי אני בספק רב אם בימות הקיץ הלחים הייתי מסוגלת לשים קרם עשיר כל כך על הפנים. הספיגה, למרבה ההפתעה מהירה למדי ומותירה את העור נעים מאד למגע ורך. לגבי תוצאות הניראות לעין, אני לא הבחנתי בכאלו-מצד שני, עדיין לא נתקלתי בקרם שכן מביא תוצאות שכאלו, כך שבעניין הזה הוא אינו נופל מקרמים יוקרתיים כאלו ואחרים שהתנסתי בהם.
סיכומו של דבר: המוצר חביב בהחלט, עושה את עבודת הליחוח נאמנה, קהל היעד שלו לדעתי מכוון יותר לכיוון נשים בעלות עור בוגר שזקוקות למרקם קרם עשיר. מעבר לזה, ובכנות, אני לא בטוחה שהייתי רוכשת אותו מיוזמתי.

לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeup09@gmail.

קישטא וואנאביז! שו! שו!.....

(או....גורו לכם מעצבי "אופנת האוברלוק"!!!)

כבר ציינתי פה כמה וכמה פעמים שאני בוגרת "שנקר" במגמת עיצוב אופנה. ובכן, לא בכדי לא נשארתי בתחום הזה. אני יודעת שזה קל מאד לבקר מבחוץ את התעשיה הקשה הזו-אבל בגדול, אני לא רואה מעצבי אופנה גדולים שהמדינה שלנו הנפיקה עד כה. נכון שבעשור האחרון ישנה התפתחות משמעותית של הענף, ובה גם דוגמאות מבורכות לאנשים מאד מוכשרים-אבל המרחק בינם לבין מעצבים של ממש, הוא עדיין, רחוק מאד לדעתי. זו גם הסיבה שהשכלתי שלא להמשיך בקריירת העיצוב שלי (נכון לרגע זה בכל אופן), אלא לפנות לצד אחר של התעשיה הזו, שגם הוא עדיין פוסע את צעדי התינוק שלו ביחס לשאר בירות האופנה בעולם.

מה ששבר אותי סופית והביא אותי להחלטה שאני פורשת עד להודעה חדשה מהתחום היתה אופנה מזן חדש שהפציעה במחוזותינו. מקור ה"אופנה" הזו באמצע שנות התשעים, כשמעצבים יפנים כמו ריי קאוואקובו מ"קום-דה גרסון" ויוז'י יאמאמוטו (שסללו את הדרך בהמשך לגל המעצבים הבלגים: דריס ואן-נוטן, אן דמלמסטר ומרטין מרג'לה) זרחו כמו מטאורים בשמי עולם האופנה האירופאי, והנפיקו דגמים מעניינים ויוצאי דופן בקולקציות מונוכרומטיות שהיו סוג של חידוש בין הדגמים הצעקניים של ג'יאני וורסאצ'ה המנוח וכריסטיאן לקרואה יבדל"א.

בתמונה: הקשקשת האופיינית של ג'יאני המנוח נכון לשנת 1994...

בתמונה:ימאמוטו וקאוואקובו עושים היסטוריה בדיוק באותה השנה...

לראשונה נראו על מסלולי התצוגות בגדים אמורפיים משהו, נושקים לא נושקים לגוף האשה, עתירי בד נשפך ובעלי אופי סמי-אנדרוגני. משהו חדיש כזה ששידר נינוחות נון-שלנטית בלי טיפת מאמץ מיותר להראות "נשית". הגזרות היו לא מובנות ומרביתן נוצר בדיגום חופשי על בובות ונתפר על גוף הדוגמניות טרם הוצאה מהם הגזרה של ממש, הקצוות לעיתים היו פרומים במכוון וכל המראה הכללי היה לא מעובד באופן מוקצן.

האופנה הזו הפכה עד מהרה לסוג של "בון-טון" בארצנו הקטנטונת וחנויות המעצבים הוצפו באינטרפטציות זולות של הווריאציות המתוחכמות מאירופה. לחיקוי הלבנטיני והזול הזה קראתי בשאט נפש-"אופנת האוברלוק",אותה אני מתעבת עד היום. מה מקור השם תשאלו?
ובכן-בניגוד לבדי אריג, הנגזרים, מעובדים באוברלוק (ע"מ ששולי הבד לא יפרמו) ורק לאחר מכן נתפרים ומגוהצים בהתאם-"אופנת האוברלוק" חוסכת למעצב הרבה זמן מיותר ומאחדת את שני שלבי העבודה האחרונים לכדי שלב אחד. בוחרים בד סריג, רצוי מהסוג הנשפך, ומיד לאחר הגזירה שלו מחברים ותופרים אותו באוברלוק ע"מ לאחד את חלקין לכדי "בגד". אין צורך בידע מעמיק של גזירה ותפירה-עובדים בדיגום חופשי, מוציאים גזרה, "תופרים" תוך שניה וחצי והופ-יש חולצה. הגדיל לעשות באותן השנים "מעצב" מתחיל (ונחשב וידוע מאד היום), שאז רק החל את דרכו בתחום ה"אופנה", אשר קנה שאריות לייקרה של בגדי ים ועשה מהן שמלות ערב עליהן גבה לעיתים אלפי (!) שקלים. כך, בהשקעת-מינימום של עבודה וחומרים זולים, השכיל לעשות על גב לקוחותיו חסרות הידע והשכל רווח של לא פחות מאלפי אחוזים. ביזנס מן לעניין, ללא כל ספק.

לחרדתי, עד מהרה אפשר היה לראות ברחובות ת"א עשרות בחורות לבושות באותן החולצות-חולצות סריג עם גזרות לא ברורות שעל הקולב נראות כמו סמרטוט חסר צורה, אשר על הגוף נכרכות בכל מיני ווריאציות לכדי סוג של בגד "מתחכם". הנוסחה היתה פשוטה=ככל שמסת הבד גדלה, ומספר הליפופים והקשירות עלה-כך גם נחשב הפריט לנחשק, מעוצב ויקר יותר. מיותר לציין שהלקוחה ההדיוטה הממוצעת, שאינה מבינה בהכרח באופנה, צריכה היתה לקבל עם רכישת החולצה גם מנואל ומפרט טכני ברור של איך ללבוש אותה (וכן-גם חולצה כזו יצאה בזמנו-עם מנואל מצולם לכמה וכמה אופציות "כריכה"...). בקיצור ולעניין, גיליתי לדאבוני, שבישראל הקטנה שלנו, ע"מ להיות מעצב אופנה "צעיר ובועט", אין צורך לטרוח וללמוד לתואר במוסד אקדמאי מכובד כארבע שנים (שבהן אתה עובד נון-סטופ ימים כלילות עד לקולקצית הגמר המיוחלת...). מספיק שתהיה לך מכונת אוברלוק בייתית, חוש אסתטי כלשהו והרבה מאד חוש עסקי, סליחה.......ביצים!
עכשיו, אפשר כמובן לפתח פה דיון ביצה/תרנגולת שלם על מה קדם למה: האם דרישות הקהל בארץ הן כה נמוכות עד שיסכימו לקרוא לכל סמרטוט מבד "בגדי מעצבים" ולשלם "בהתאם" (ואף מילה על "שוק מעצבי העיר"...), או שמא המבחר העיצובי הינו כה דל עד כי הלקוחות תאבות האופנה נאלצות להסתפק במה שיש. כך או כך, מה שיש במקרה הזה הם מלבושי טריקו/לייקרה שנתפרו בחמש דקות עם אוברלוק, ונמכרים במאות שקלים. סוג של ביגוד? נגיד. אופנה?-יוק!!!
ולמה בעצם עשיתי את כל ההקדמה הטרחנית הזו? רק כדי לומר שכמו תמיד, לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. והיוצא מן הכלל במקרה הזה הוא מעצבת אחת ויחידה שאני אישית מעריכה, מוקירה ומפרגנת לה עד מאד, בשם דינה גלאס.
את דינה אני מכירה עוד מימי "שנקר" העליזים בהם למדה שנתיים מתחתי...מאז ועד היום הוחלפו הרבה מחטי אוברלוק במכונות התפירה המקרטעות של המכללה אבל דינה לא השתנתה. סגנון העיצוב שלה הינו מיוחד במינו-גדולתה כמעצבת אמיתית ואומנית של ממש הוא שלעולם לא תראו אותה מתפתה להכנע לזרם אופנתי חולף או טרנד מסויים כזה או אחר. היא תמיד נשארת נאמנה ל"אני-מאמין" העיצובי והאישי שלה. אם צריך להגדיר את סגנון העיצוב שלה בכמה מילים פלצניות, הייתי קוראת לזה "רטרו-שיק נושק לקיטש-מסוגנן" ששואב השראות מכל עשור אפשרי במאה ה-20: שנות העשרים, החמישים, השבעים, השמונים ועוד...

בתמונה:רק השנה שונה-אותה טביעת יד עיצובית לאורך השנים...

את טביעת היד היחודית שלה אני מזהה מקילומטרים רבים, וכמעט כל פריט שהיא הנפיקה אי-פעם קלע לטעמי באופן מוחלט. הדגמים שלה עשויים ממיטב החומרים והבדים המיוחדים שידה משגת, והתפירה והגזרות נפלאות. לא קרה לי מעולם שפריט ביגוד שלה נפרם, נקרע או התקלקל לי בכביסה, כפי שכבר קרה עם פריטים לא מעטים של סו-קולד מעצבים אחרים. הקולקציות שלה תמיד עושות רושם כמגובשות עד לפריט האחרון וניכר שמושקעת בהן מחשבה רבה מראש: החל מצבעי החוטים בהם נתפרים הבגדים ועד לאחרון הכפתורים המגניבים שהיא בוחרת עבור הקרדיגנים המופלאים שלה.

בתמונה: מספר דוגמאות (מאד לא מייצג) משנים עברו-מהארון הפרטי שלי...

אז נכון, הקו שלה הוא לעיתים ססגוני/צבעוני/עליז "מדי" (הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוהה בחיוך מאוהב לנוכח פריט מצוייץ שלה), קו שלא תמיד הולך יד ביד עם אופנת ה"אנדרסייטטד-אורבן-שיק" הפלצנית, הכה חביבה על התל אביביות. מצד שני-זה מעיד על הרבה חוש הומור עצמי ואהבה כנה למקצוע-ובסופו של דבר-אלה הם החומרים האמיתיים מהם צריכה להיות עשויה אופנה, לא ככה?!

קיץ-קוץ:"Dina, my love-You go girl!!!!", ותבני כבר אתר...קיבינימט!
(כתובת החנות:רח' נחמני 35, ת"א; עמוד הבית של דינה בפייסבוק)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail