קוסמטיקה וניסויים בבע"ח-הפלונטר הגדול

או... Down the leaping rabbit hole we go

סוגיית הניסויים בבע"ח בתחום הקוסמטיקה היא תחום שנגעתי בו בעבר ממש על קצה המזלג, במיוחד כשסיקרתי מוצרים ששייכים לשני התאגידים הגדולים בעולם הקוסמטיקה: תאגיד "אסתי לאודר" וקונצרן "לוריאל". מכיוון שהנושא קרוב לליבי וחשוב לי, הסתמכתי עד כה בעיקר על רישומי ארגון PETA  לגבי החברות השונות. אבל אז חלה נקודת מפנה משמעותית שהביאה אותי לחקור קצת יותר את הנושא ולגלות שהוא סבוך בהרבה ממה שמרביתנו חושבים או רוצים לדעת.
לפני כחודשיים חזר תאגיד "אסתי לאודר" לרשימות השחורות של PETA. עניין תמוה למדי במיוחד לאור העובדה שבמשך כשני עשורים היה ידוע ככזה שחרט על נס דגלו את העניין הזה, ולכן גם שכן בבטחה ברשימות הלבנות שלהם. בעקבות התגלית הפנינו, אני ובנות נוספות מ"פורום איפור וציור גוף" של "תפוז", שאילתא לדף החברה הישראלי בפייסבוק, בד בבד עם שאילתא דומה לחברת היח"צ שלהם בארץ כמו גם לארגון PETA עצמו.
מהיח"צ ומהדף של "אסתי לאודר" קיבלנו את אותה התשובה השבלונית:
"מאז ומעולם עמדנו נגד ניסויים בבעלי חיים והיינו מחוייבים למטרה לשים להם קץ. אנו נמשיך להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים בפיתוח שיטות אלטרנטיביות לניסוי בבעלי חיים וההכרה הגלובלית שלהן.

למרבה הצער, ממשלות במדינות מסוימות עשויות שלא לקבל את שיטות הבדיקה האלטרנטיביות, או עלולות לבקש נתונים נוספים כדי לאשר את בטיחותו של מוצר או רכיב קוסמטי, אפילו אלו שיש להם היסטוריה ארוכה של שימוש בטוח לחלוטין. במקרים אלו, בדיקה על בעלי חיים תהיה הכרחית מבחינה חוקית. כחברה גלובלית, אנו נאלצים לענות על כל הדרישות והרגולציות במדינות בהן נמכרים מוצרינו, אך היו סמוכים ובטוחים כי אנו עושים כל מאמץ אפשרי להימנע מבדיקת מרכיבים ומוצרים על בעלי חיים ונוקטים בכל הצעדים האפשריים והפרקטיים כדי לוודא שנעשה שימוש במידע קיים או מידע ללא ניסוי בבעלי חיים תחת זאת".
קיצורו של עניין, משהו בסגנון של "זה לא אנחנו, זוהי מדינת פופטיץ עלומת שם כלשהי אליה אנחנו משווקים. היא זו שדורשת את זה ולכן אנחנו (כחברה בינ"ל) מחוייבים לעשות כן".
על השאלה המתבקשת ביותר שעולה מהעניין: "מהו הגורם שהשתנה בחודשיים האחרונים מהבחינה השיווקית של התאגיד (שהיה קביל בעשרים השנים האחרונות) ושגרם למעבר לרשימות השחורות?" נענינו בשתיקה רועמת. אף אחד לא יודע, או לא מעוניין לתת הסבר מעבר לכך.

מתגובתם הרשמית של PETA, כפי שניתן לקרוא במסמך שצירפתי כאן (ליחצו על התמונה להגדלה), ניתן להבין, לדבריהם, שהחברה הוחזרה אל הרשימות השחורות כיוון שהיא ממשיכה לבצע ניסויים בבע"ח בסין, ועל כן לא עומדת יותר בתקנות הארגון כחברה שמוגדרת כ-"Cruelty free". אגב, הם גם מציינים מפורשות שמעמד חברות הבת של התאגיד (לרבות המותג "אסתי לאודר", "קליניק", "בובי בראון", "מאק", "סטילה" ולאחרונה אף "סמאשבוקס"-י"י) טרם נקבע והם עדיין מבררים את השלכות העניין עליהן.
התשובה הזו הותירה אותי קצת המומה. כעובדת "מאק" לשעבר (וכפועל יוצא מכך גם של חברת "אלקליל", שהיא הנציג הרשמי של "אסתי לאודר" בארץ) הייתי בזמנו כה גאה להיות חלק מתאגיד שסיפק, כך חשבתי, אופציה שפויה, מוסרית ו-וורסטילית לכל חובבות האיפור והקוסמטיקה בעלות המצפון. זו היתה, ללא כל ספק, אחת העוּבדות שתמיד ציינתי בגאווה בפני לקוחות. ההתפתחות האחרונה גרמה לי לחוסר וודאות איום. התחלתי לתהות ביני לביני למי כדאי להאמין בסיפור הזה והאם יש בכלל אמת אחת מוחלטת. בעזרתן של שתי משתתפות מהפורום התחלתי לנבור במקורות באינטרנט בתקווה לקבל תשובות ברורות לעניין.
אבל כמו תמיד, כשמתחילים לחפש אחרי האמת, עלולים למצוא כמה וכמה אמיתות. 

מה לעזאזל קורה פה?

ממה שעלה על ידינו לבדוק, נכון לעכשיו, אלו הן העובדות בשטח:

*במדינות האיחוד האירופאי כבר הוחל ונכנס לתוקפו החוק האוסר לקיים ניסויים בבע"ח לצורכי קוסמטיקה. מוצרים שנוסו מחוץ לגבולות האיחוד יותרו לשיווק עד לשנת 2013. בעקרון, אחרי שנת 2013 יאסר גם על שיווק מוצרים כאלה. כלומר, מוצר אשר נוסה על בע"ח מחוץ לגבולות האיחוד יהיה גם הוא לא חוקי לשיווק (זה תוואי לוה"ז המוסדר בנושא).
תוואי החוקים הזה גורם כעת לחברות קוסמטיקה המעוניינות להכניס לשימוש חומרים חדשים שהן מפתחות, לפסוח על שני הסעיפים. הן אינן מעוניינות להצטייר תדמיתית כ"איש הרע" בסיפור, ולכן נוח להן מאד בינתיים לגלגל את האחריות בנושא כלפי ספקי משנה אשר עושים עבורן את העבודה השחורה והמלוכלכת בארצות "נאורות" פחות, כמו סין (הידועה לשמצה ביחסה המתעלל לבע"ח הן בתחום הזה והן בתחום הפרוות).
כל זאת למרות ביקורת ציבורית כלפי חלק מהחברות על כך שהן מעכבות באופן מכוון את החתירה להשגת חלופות אלטרנטיביות נאותות לניסויים הללו, טרום כניסת החוק המלא לתוקפו בשנת 2013.

*ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) מיטיב לשבת על הגדר ולא לנקוט בעמדה ברורה: מחד הוא אינו מחייב ע"פ חוק מפורש חברות קוסמטיקה לבצע ניסויים בבע"ח במוצרים שלהן, אלא רק דורש מהן באופן אמורפי להוכיח את כשירות המוצרים. מאידך, טוען הארגון שלא קיימת כעת אופציה בארה"ב לאשר מרכיבים חדשים לקוסמטיקה ללא ניסויים בבע"ח. כך או כך מצביע הארגון על עמימות גדולה מאד ביחס למהימנות סמלי הארנב המוטבעים לעיתים על המוצרים (כמו גם בארץ אגב). קרי, מכיוון שאין הגדרה חוקית מדוייקת בנמצא לגבי משמעות ההצהרות הללו, אין גם מי שבאמת יאכוף את העניין. כל חברה שהיא יכולה להטביע את הסמל הזה על מוצריה מבלי שתתבקש לתת על כך דין וחשבון.

*עובדה נוספת ומשמעותית ביותר לכלל הצרכניות, היא שלמעשה כל חברות הקוסמטיקה ביצעו בעבר ניסויים בבע"ח לבדיקות כשירות החומרים בהם השתמשו (כאן ניתן לקרוא הסבר מפורט בנידון).
אמנת PETA מכניסה היום לרשימה הלבנה רק חברות שמשתמשות בהרכבי חומרים מוכרים שכבר אושרו בעבר ואינם דורשים אישרור נוסף. לגבי הרכבי חומרים חדשים, חובת ההוכחה מוטלת על אותן חברות המעוניינות להיות מוכרות כ"Cruelty free". קרי, עליהן להוכיח שהחומרים הללו קיבלו אישור בטיחותי לשימוש ע"י חלופות בלבד וללא צורך בניסויים בבע"ח.

מן הנכתב לעיל משתמע (כפי שלמעשה טוען ה-FDA) שההגדרה כשלעצמה בעייתית ומטעה. קיימים בשוק היום המון מוצרים אשר בתצורתם הסופית לא נבדקו על בע"ח, אבל מרכיביהם נבדקו גם נבדקו, לפחות בעבר.

מנגד, הייתי רוצה לצטט גם את התגובה הרשמית לנושא של קונצרן "לוריאל" (הכולל את החברות: "לוריאל" המותג, "מייבלין", "גרניה", "איב סאן לורן", "לנקום" ועוד):
"מאז שנת 1989, לוריאל אינה מבצעת בדיקות של מוצריה המוגמרים על בעלי חיים. לוריאל עומדת כיום בדרישות לקבלת התיקון השביעי להנחיות הקוסמטיקה באיחוד האירופי, שנכנסו לתוקפן ב-11 במרץ 2009, זאת הודות ל-100 שנות ידע בתחום רכיבים קוסמטיים, רישום אלפי נתונים טוקסיקולוגים וקליניים, 30 שנות מחקר בשיטות אלטרנטיביות, והשקעה ביכולת ליצור מחדש רקמות של עור אנושי וקרנית - Episkin ו-SkinEthnic.
כדי לעמוד בדרישות האיחוד האירופי, שתאריך היעד עבורן הוא 2013, לוריאל עובדת בצמוד לתעשיית הקוסמטיקה, ובקרב מגזרים תעשייתיים שונים והוועדה האירופאית.
מודל ה'אפיסקין' שפיתחה לוריאל - הישג של 20 שנות מחקר - אושר ע"י המרכז האירופי לאישור שיטות חלופיות (ECVAM) כשיטה מחליפה לבדיקת גירויי עור. זהו אפידרמיס אנושי שנבנה על בסיס החלבון קולגן. האפיסקין יכול לנבא את הפוטנציאל של חומרים כימיים לגירויי עור בדיוק רב. מדובר בתרומה חשובה לקהילה המדעית ולתעשייה בעולם".

התגובה הזו נשלחה אלי בזריזות וללא כל דיחוי כבר בשנת 2009, לאחר שיחה אישית שניהלתי בנושא עם דוברת החברה, הגברת דורית וידבסקי. הגב' וידבסקי גם הסבירה לי בזמנו, ללא התחמקות מבישה ומגומגמת, את בעיית קבלני המשנה וספקי החומרים לחברה-מה שלמעשה מותיר אותה ברשימות השחורות של PETA.
אז במאמר מוסגר, בדיעבד ועם יד על הלב (במיוחד אחרי שהשכלתי בנושא), לטעמי, תגובת קונצרן "לוריאל" בראי הזמן היתה הכנה והישירה ביותר. מה שמעמיד באור מאד לא מחמיא את תגובת תאגיד "אסתי לאודר", וחבל. חבל שמזלזלים ככה בלקוחות. ההליכה סחור סחור במתן התשובה כולל הניסוח המשפטי הפולמוסי לא מחמיא לחברה כה גדולה. בעידן האינטרנט המידע זמין לכולנו ברשת, רק לשבת, לקרוא ולהחכים.

אז מה עכשיו?
שאלה טובה...
כמו שאתם רואים, העניין סבוך ומאד לא מוחלט. איך שלא מסתכלים על זה, כמעט כל מוצר קוסמטי שנמכר היום בשוק נבדק במלואו או בחלקו על בע"ח. השאלה הנשאלת היא כמה כוח יש לנו, כצרכנים, ללחוץ על התאגידים שעדיין יושבים על הגדר ונהנים למשוך זמן ע"י שימוש ב"חוטבי עצים ושואבי מים" חיצוניים שיעשו עבורם את העבודה המלוכלכת עד לשנת 2013.
התשובה לדידי, פשוטה למדי. אני אמשיך להשתמש ברשימות של PETA כקווים מנחים לסוגיה. קיימות ברשימות הלבנות שלהם מספיק חברות קוסמטיקה ואיפור מצויינות שמבטיחות את נקיון המצפון המוסרי שלי, כצרכנית וכמאפרת.

***אני רוצה להודות מקרב לב לשתי חברות פורום יקרות-"פצית219" אשר עזרה לי מעל ומעבר ותרמה מהידע המקצועי שלה בהשגת מקורות וסימוכין, וכמו כן ל"Frostbite" שהרימה את הכפפה ראשונה והחלה לחפור.
בלעדי שתיכן, הטור הזה לא היה קורם עור וגידים!***

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי