Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.
Showing posts with label צבעים זוהרים. Show all posts
Showing posts with label צבעים זוהרים. Show all posts

Thursday, July 15, 2010

פספרי את עצמך לדעת!!!


(הנוסח המקורי לכתבה ב-"on-life" שהתפרסמה היום)

בדומה לתחום הלבוש והבגדים-גם בתחום האיפור יש טרנדים; כאלה שחולפים אחרי קיץ אחד וכאלה שנתקעים לכמה וכמה עונות עד שנמאס מהם לחלוטין. אני בטוחה שלפעמים אתן מעלעלות באיזה מגזין נשים כזה או אחר, ומוצאות את עצמכן ממלמלות אל מול תצלומי הפקת אופנה הזויה לחלוטין: ”ממש....מי לעזאזל תלך ככה ברחוב???!”
אז זהו, כל היופי בטרנדים, באיפור, באיבזור ובכלל בכל הבועה הזו שנקראת "אופנה”, היא היכולת הוורסטילית לתת לכן יד חופשית בתרגום שלה. איפור זה לא מתמטיקה, ובניגוד למה שמרביתכן חושבות אין פה אקסיומות מוכחות או משפטי פיתגורס. הכל נזיל, חופשי ומשוחרר וזה גם מה שעושה את התחום הזה לכייפי וחסר דאגות. צרות הרי יש לנו למכביר, לא? אז למה לא לעוף על כנפי הדמיון קצת?

אחת הדוגמאות הטובות ביותר ליישום העניין הוא הטרנד הזרחני שקנה לו דריסת רגל רצינית בחזית האופנה העולמית, ומשם נזל מעדנות גם לתחום מראות האיפור העדכניים.
הטרנד התחיל לפני כשנתיים, בתצוגות סתיו-חורף 2009 עת אופנת שנות השמונים, על צבעיה הזרחניים, החלה להראות על המסלול. המפץ הגדול היה תצוגת האופנה של מארק ג'ייקובס לאותה העונה-שם חברו בצורה מושלמת הבגדים עם הקריצה הרטרואית המובהקת, למראה האיפור התקופתי שהגה אמן האיפור הבינ"ל פרנסואה נארס. מאז, ובמיוחד בשנה האחרונה, חדר טרנד הצבעים הזרחניים גם אל שוק האיפור ה"סטנדרטי" והפך לסוג של מיינסטרים אפילו בהפקות מסחריות לחלוטין.
הצבעים הללו, שנראים כמו המרקרים שבקלמר של כל סטודנט מצוי לשנה ראשונה במשפטים (מאלה שעדיין מתלהבים וחייבים לצטט את הגיגיו של ראש הפקולטה מילה במילה ולמרקר כל שורה במחברת בצבע אחר...) יכולים להיות מאד “אין יור פייס” מחד, ומאידך, ובאפליקציה נכונה-יכולים להיות מאד לבישים. החוכמה בתרגום הטרנד הזה למשהו ישים יותר בחיי היומיום טמונה כמו תמיד-במינון.



זוהר על המסלול-משמאל לימין עם כיוון השעון, תצוגות S/S2010 ע"פ הבשורה של אמני האיפור של "מאק": ריצ'רד ניקול; "LAMB"; "אמ.פאסט"; "האוס אוף הולנד"; "אייסברג"

אז איך עושים את זה אתן שואלות? התשובה תפתיע אתכן בפשטותה. גם כאן, כמו בביגוד, מספיק פריט אחד מגניב כדי לתבל כל הופעה סתמית ולהפוך אותה ממפוהקת לבוהקת.
ראשית, עליך לבחור את מרכז הפוקוס אותו היית רוצה להדגיש בפנים. מרכז הפוקוס הוא זה שמושך את מירב תשומת הלב לפנים שלך, במקרה שלנו, העיניים או השפתיים. מן הסתם, כדאי להעזר בנתונים הטבעיים של הפנים בכדי למקסם את האפקט: כולם מחמיאים לך על העיניים היפות שלך? הדגישי אותן. לחילופין, אם את דווקא נמנית של "נשות השפתיים"-לכי לכיוון הדרומי של הפנים. ניחנת בנתוני דוגמנית-על ואת מהממת מכל זווית? אכלת אותה, עדיין תצטרכי לבחור מוקד אחד להדגשה...:-P


משמאל לימין עם כיוון השעון: צללית קרם עמידה, גלוס ומסקרה בטורקיז זועק של "איב סאן-לורן"; גלוס של "מדינה מילאנו"; סומק של "קלארינס"; לק של "מאק"; גלוס של "סופט-טאץ'"; צללית של "מאק"; צללית אבקה של "מדינה מילאנו"

לאחר שבחרת את מרכז הכובד של האיפור עומדות בפניך שתי אופציות של אפליקציה: האחת-טכניקת ה"שטיפה", השניה-הטכניקה המשורטטת. למה הכוונה?
כשהשפתיים הן מרכז הפוקוס-בטכניקת ה"שטיפה" את יכולה לטפוח בעדינות עם המוצר ע"ג השפתיים ולטשטש בעזרת כריות האצבע, ללא שימוש בתוחם שפתיים. המראה שמתקבל מרוכך יותר, והגוון בוהק קצת פחות. הטכניקה המדוייקת יותר מיועדת לבחורות שמיומנות בשרטוט השפתיים, שכן בגוונים הללו רואים כל פיקשוש וחריגה לא סבירה של יד רועדת. באפליקציה הזו האפקט הוא עז יותר כיוון שעומק הפיגמנט של המוצר (COLOUR PAY-OFF) יכול לבוא לידי ביטוי במלואו.

באזור העיניים הייתי ממליצה להשאיר דווקא את האפליקציה המדוייקת לאזורים קטנים ומוגדרים כמו שירטוט אייליינר או עפרון עיניים. אם בחרת בצללית זרחנית-לכי על המראה השטוף וטשטשי את הגבולות שלה היטב במברשת טשטוש רכה במיוחד. תקבלי לוק רומנטי יותר, אבל עדיין-מאד טרנדי.


עבודות של אמתכן הנרצעת: משמאל-השחקנית טלי שרון בליפסטיק וציפורניים זרחניות ל"GO" מגזין (צלם:רונן פדידה); במרכז-מתוך קטלוג "GRAVA-ACTIVEWEAR" (צלם:זיו שדה); מימין-שוב שפתיים זרחניות לכתבת אופנה ב"וואלה" (הפקה: אסף בן-ארי; צילום: גלעד בר-שלו)

נקודות נוספות שצריך לשים אליהן לב:

*כשמרכז הפוקוס שלך מודגש גם כך בצבע מאד דומיננטי, על שאר אזורי הפנים להיות בגוונים מתונים, רצוי בגימורי מאט. המנעי מנצנצים מיותרים וגימורי הברקות דומיננטיים מדי, זה עלול לתת ללוק הכללי פיניש מאד זול; מסגור עדין של העיניים בצלליות מונוכרומטיות בגווני חול ילכו מצויין עם שפתון זוהר; שפתיים בגוונים "ערומים" יחמיאו, בהתאם, לצללית זרחנית.

*שימי לב לצבע המוצר שמתקבל ביחס לגוון העור שלך. הגוונים הפוספוריים נוטים להחמיא יותר לעור בהיר. אם את מאלה שנוטות לטגן את עצמן על החוף על בסיס קבוע (רע מאד! רע-רע-מאד!!!), שימי לב שלא תראי כמו פנסיונרית מזדקנת מפלורידה....

*במקרים בהם בחרת בעיניים כמוקד האיפור, הקפידי שצבע העיניים שלך לא מתנגש עם גוון הצללית בצורה בוטה מדי. נכון שבבי"ס לאיפור לימדו שכדי להדגיש עיניים ירוקות צריך להשתמש בצבע המנוגד להן בגלגל הצבעים, אבל המטרה היא לא להראות כמו תמרור אנושי מחזיר אור...

*להרבה מאד מהמוצרים הזרחניים יש נטיה ל"הכתים" את העור. אם רק רכשת את המוצר ואין לך עדיין נסיון בו-רצוי לעשות כמה נסיונות עד שתלמדי לנטר את מינון הצבע הרצוי עליך.

יאללה-אוצי רוצי לך לשחק בקלמר הקוסמטי שלך...את עדיין כאן?!

(לנוסח הכתבה בפורטל "on-life" לחצו כאן...)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com


milkysmile

Monday, September 7, 2009

מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!?!



תכירו בבקשה-זו "לולה", בובת הדיגום שלי. "לולה" היא זכר לימי הלימודים שלי ב"שנקר" אי שם בשנות התשעים העליזות. קניתי אותה לפני יותר מעשור בכוך אפלולי אצל ישיש נרגן בשוק הפשפשים ביפו, אחרי שהבנתי לדאבון ליבי שבעבור בובת דיגום חדשה אאלץ למכור את גופי בלילות, וללמוד בימים. היא היתה זרוקה לה בצד עם עוד בובות מאובקות ומרופטות משהו ורק אחרי סשן שיפצורים ותיקונים קלים, ביניהם תפירת שמלה חדשה לגברת-הפכה לכחדשה. אפילו הספקתי לעבוד עליה קצת. אבל מאז שסיימתי את הלימודים היא עומדת בחדר העבודה שלי ללא כל שימוש ומעלה אבק (תשכחו מזה, אני לא מוכרת! יותר מדי סנטימנטים ואהבה! זה אשכרה פריט אספנות).

וכך היא עמדה לה בדד, עד אתמול בערב....מה קרה אתמול? הגעתי למסקנה הראויה שזה ש"חדר העבודה" שלי נראה כמו אחרי פיצוץ אטומי לא מבוקר, מתחיל "קצת" לעלות לי על העצבים, ואולי כדאי שאתחיל לנסות ולסדר אותו. ואיפה מתחילים סדר אם לא ב"מקדש"....הו.... ה-מ-ק-ד-ש! אותו ארון קיר רחב ממדים המוקדש כולו לשכיות החמדה שאגרתי לי במהלך השנים-מאות פריטי לבוש, נעליים ואביזרים הערומים להם בערימות, תלויים על הקולבים העמוסים לעייפה ומאופסנים במגרות.
חסרת חשק ונרגנת, בדומה לאותו קשיש מהשוק (אני שונאת לסדר!!!), התחלתי להוריד את הבגדים מן הקולבים ולמיין: זה כבר "לא עושה לי את זה", זה קטן עליי, זה לא נלבש מעולם...ואז בעודי ממיינת את עצמי לדעת בתוך הררי הבגדים-נתקלתי בהם....בשלדים שלי....
לכולנו יש שלדים בארון, אותם סודות כמוסים שאנחנו לא רוצים לחשוף בפרהסיה...השלדים שלי הן אותן גוויות דוממות של פריטים שקניתי מתוך גחמה לא ברורה ואין לי מושג קלוש אפילו למה.... אז בבקשה, ברוח השיתוף שנחה עליי לאחרונה, אני יותר משמחה לדגמן לכם את העשיריה המשלידה שלי על "לולה" המקסימה....אני בטוחה שהיא שמחה להיות בשימוש שוב...:-P

גופיית השיפון הירוקה...

בתמונה:רקדנית בטן חיננית עם אאוטפיט דומה; יש מצב להסבה מקצועית?
נקנתה אצל מעצבת צעירה מצפון דיזינגוף ועלתה לי הון תועפות, בגזרה לא ברורה של ספק-סטרפלס, ספק-גופייה (נראה לי שגם המעצבת לא היתה סגורה על העניין); נו...פעם הייתי סמי-כוסית וחשבתי שזה יהיה נחמד ויאה להפגין את חיטוביי בגופיית שיפון שקופה (?!) עם מחשוף במפתח של רקדנית בטן מג'לג'וליה....אז נכון, שהצבע אהוב עלי מאד-עד היום, אבל שמישהו יואיל בטובו להסביר לי מה פשר הווילון הלא ברור מקדימה שמכסה טפח ומגלה טפחיים? (מיותר לציין שהיא לא נלבשה מעולם?)

חולצת המטריושקות



לא סתם נשארה החולצה הזו בדד על הקולב, עם הטיקט אז-איז....לא ברור איזה דחף גרם לי לרכוש את החולצה השקופה הזו (אלמנט חוזר על עצמו כפי שאתם רואים, אפרופו רקדניות בטן...) בגזרת הטוניקה/חולצת איכרים. נכון שהדפס המטריושקות מאד חמוד ועליז, אבל חום מעולם לא היה הצבע שלי וגם ככה פונים אליי ברחוב ברוסית, אז למה לעודד את העניין? ("נייט...יה פה נימיי רוסקי!!!")

ז'קט הסאטין


רק אלוהים יודע מה עלה בדעתי עת רכשתי את הז'קט הנ"ל בצבע הלא ברור הזה. "גרייז'" (GREY+BEIGE) אמנם מתאים להמון כוכבניות בהוליווד ונראה נפלא על השטיח האדום, אבל בטח לא עליי!...אין מה לעשות-גוון עורי ביום טוב, הוא בגוון גוויה והז'קט החינני הנ"ל לא בדיוק מוסיף לי "צבע" וחיות לעור הפנים. בנוסף, החיתוך הקצרצר של מתחת לחזה מגניב לאללה בשיטת השכבות רק על כוסיות. וכשאני אומרת כוסיות, כוונתי לאלו שאשכרה ניחנו בקו מותן ברור-קרי, שוב לא אני!...אבל היי, הייתי שעתיים לפני הטיסה והרגשתי בצורך בלתי נשלט לבזבז עוד אי אילו פאונדים אחרונים בלונדון, אז הנה התוצאה, העגומה למדי, יש לציין...

תיק הקיטש האולטימטיבי



התפרצויות הבלינג בלינג הקשות זורקות אותי מדי פעם רחוק מדי אל מחוזות ילדותי ואני מוצאת את עצמי רוכשת פריטים כאילו נשארתי עדיין מנטלית ומימדית בגיל 5. עזבו את העובדה שהתיק עמוס בכל דבר שאפשר היה לתלות/לתפור/להדביק/לשדך עליו. הכל מתגמד (תרתי משמע) לנוכח העובדה שכל גודלו מסתכם ב-20 ס"מ לאורך ו-20 ס"מ לגובה...קיבינימט, אפילו הארנק שלי גדול יותר ממנו. בתכלס אפשר לקרוא לו "תיק טמפון" כי זה בערך הדבר היחיד שאפשר יהיה להכניס לתוכו בלי שהוא יעלה על גדותיו...אני בטוחה שאפרוחית תמצא אותו שימושי להפליא כתיק יומיום לגן...

עליונית הספורט הלבנה

עוד בקטגוריית "לא הצבעים של יפותו", אני שמחה להציג בפניכם טעות נוספת ומהותית מהארון שלי-לבן! כן...כן...לבן הוא צבע נקי, טהור ובתולי-רק לא בשבילי! אני כבר לא מדברת על העובדה שאני רותי-סמרטוטי מהלכת על שניים ואין מצב שאלבש בגד חדש מבלי לכלכך אותו באיזה שהיא צורה יצירתית, אז לבן?!?! אפילו לחתונה שלי לא לבשתי לבן....לא הפנמתי כבר את העניין שזה לא הצבע בשבילי? חבל, דווקא אהבתי את הקולקציה של מיסי אליוט ל"אדידס"...

תיק הנחש הכסוף



נרכש בהתקף "אלכסיס קרינגטון" קשה עת ביקרתי באחד מן הימים ב"פקטורי 54"...כן, הוא נראה לי מהודר, אלגנטי ואפקט הבלינג-בלינג (עקב אכילס המנצנץ שלי כידוע...) שלו סינוור אותי קשות. "הו, כן...." חשבתי לעצמי בעיניים מצועפות, "זהו תרגום ראוי לקולקציית האביזרים והתיקים האחרונה של "מיו-מיו", במחיר מציאה של 400 (!) ש"ח בלבד..." המשכתי להגג לעצמי במנטרת אוטו-סוגסטיה מרשימה בעודי שולפת את כרטיס האשראי...
אז זהו, שלא! יותר "מיאו-מיאו" מדרום תל אביב...

חגורת המותן האתנית



בתמונה:איך תמיד ב"ווג" הבוהו-שיק נראה כל כך קול? (ויקטוריה בקהאם ל"ווג אינדיה")

על פניו פריט יפהפה משובץ חרוזי אלמוג קטנטנים שנרקמו ביד אומן של ילד קטן ורעב ללחם אי שם במזרח אסיה...אפעס המדובר בחגורת מותן, ובמותן, כאמור (ראו כמה שורות למעלה) לא ניחנתי לצערי...שלא לדבר על העובדה שטרנד האתנו-שיק תמיד קסם לי, אבל איכשהו לא התחבר ללוק הכללי שלי. אולי ביקום מקביל, בו תואמתי "יפותו" האחרת הינה גבעולית, שזופה, בעלת גפיים מאורכים הלובשת בשאנטי אותנטי סארים מגניבים ממשי ותיקי זמש מרובי פרנזים. שם החגורה הזו תשב לה על המותן בול. הדגש הוא על "שם"!!!

הגופייה הזוהרת


בתמונה:איפור זוהר לפול מון פארטי יילך עם הגופיה הזו מצויין!!!

לא יקיריי, אין צורך לשפשף את העיניים ולנסות לכוון את צבעי המוניטור-זה הצבע של הגופיה...כן-כן, טייק אוף צעקני במיוחד של גרסת הקולר אה-לה מרילין מונרו על טריפ בפול מון פארטי בקופיפי. עשוייה מבד לייקרה איכותי שנצמד ללא רחמים לכל איזור שאף אשה לא רוצה שיצמד אליו, אלא אם כן את גלית גוטמן...מתאים במיוחד לכוסיות בגילאי 20 שעדיין חורכות את עצמן בים. אין מה לעשות, הצבעים הזרחניים הולכים נפלא עם שיזוף בגוון מוקה...עוד משהו שבחיים לא היה לי...
חצאית ה-A המודפסת



הו....מי לא שכח את אותה תקופה מופלאה בה חצאיות ה-A ליין שלטו ביד רמה באופנה הישראלית...(לעזאזל, יש מקומות שעדיין ממשיכים להנפיק את הזוועה הדודתית הזו ולקרוא לזה "אופנת מעצבים"...). נקנתה ברשת בגדי מעצבים יוקרתית במיוחד ועלתה לי הון, על אף חגורת הלייקרה הצ'יפית שצוותה באופן כה מביש לבד המשי המודפס. אני מודה כי החצאית עדיין שמורה אצלי בארגז מיוחד ולו בשל הדפס הווינטג' המדהים שלה...איך...איך לבשתי את זה פעם?!?!

נעלי ה"אין צבע"


אינטרפטציה חביבה למדי לנעליים של מארק ג'ייקובס מלפני שתי עונות. מה כל כך נורא אתם שואלים? נו, שום דבר, אם לוקחים בחשבון שכשאני נועלת אותן אני פשוט נראית יחפה לגמרי; סוג של קטסטרופת הנעלה דני-דינית במיוחד. עכשיו תארו לכם את השילוב של הנעליים עם ז'קט הסאטין מלמעלה...אין לי ספק שאצליח לחדור אל מעבר קווי האויב ללא חשש (מצטערת, אבל העניין עם דני-דין הצית אצלי את הדמיון..."יפותו-דין ומלחמתה במוג'הידין..." זה בטח יהיה בסט סלר מטורף!!!...).

אני מודה ומתוודה שהמקדש העלה עוד אי אילו קטסטרופות הזויות במיוחד, אבל המוניטין שלי יקר לי במיוחד-יש גבול גם לאן אני מוכנה לרדת....אולי כדאי שאשאיר את זה לדמיון הפרוע שלכם....

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אליי:yaelmakeup09@gmail.com

milkysmile

Monday, June 15, 2009

נוסו על נפשותיכם-האייטיז חוזר...




















(או....למה, למה, למה?!?!?!?)



ילידות השנתון שלי מן הסתם יבינו לליבי....הזוועה הזו שמביטה אלינו מכל פיסת עיתון אופנה קיקיוני ומכל חלון ראווה צעקני. אותו רטרו מחריד שקיווינו שלעולם לא נראה עוד.....כן-בנות, הוא חוזר, וב-ע-נ-ק! אז הנה אני מוכנה להיות הצדיקה היחידה בסדום-נביאת הזעם שלכם, ולומר בקול צעקה גדולה את מה שרבות מאיתנו חושבות:


לללללללללללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!


למה דווקא העשור המזוויע ביותר של המאה ה-20 היה חייב לחזור בכזה קאמבק? אי אפשר היה לשחזר את השמלות הקוקטיות של הפיפטיז? או את הלוק הנערי של שנות העשרים? (אני בטוחה שמרבית בנות ישראל שבורכו ב"אגן הים התיכון" היו שמחות להשתחל לתוך שמלות השק ההם...)למה דווקא לעשור הכי מחריד מכל העשורים ניתנה כזו במה ענקית?

אז אני אגיד לכם למה...פשוט מאד! פשוט בגלל שכל הסטייליסטים/מעצבי האופנה/"מכתיבי הטרנדים" ה"סו-קולד" נחשבים היום הם ילדי שנות התשעים. פשוט כך-אין לי הסבר אחר...מי שבילה פיזית כמוני ועוד מרבית מחבריי את שנות הילדות והטינאייג'ריות שלו משנת71-91 המזוויעות, בחיים לא היה מחזיר את זה כטרנד............בדוק!!

זה פשוט הזוי שבכל בלוג או פוסט שאני רואה בנט מדגמנת לה עוללית, שבשנות השמונים אפילו לא חלמה להיות בייצית, וורסיה "מאגניבה, בלוק ווינטאג' (?!) של שנות השמונים"...WTF????? קודם כל-ממתי הפכתי להיות ווינטאג' קיבינימט?! שנית-רבאק..תגידי, מה את בכלל יודעת על העשור הזה שאת כל כך ששה לשחזר אותו?...הוא היה מ-ז-ע-ז-ע!!!

אז ככה-לטובת כל אלו שאז היו בחיתוליהם, או עדיין לא תוכננו, אני יותר משמחה להעלות בפניכם מסמך אנושי מזעזע-מלווה בתמונות מקוריות שלי ושל עוד אי אילו קורבנות אופנה אומללות שחשבו אז שזה ממש "מאגניב". איכשהו יש לי הרגשה שאחרי הפוסט הזה, שני העשורים הדוחים של השמונים והתשעים יראו לכם קצת פחות "גלאם" וקצת יותר "חראם!!!"...זהות האנשים בתמונות טושטשה מסיבות מובנות לכולם-לא הייתי רוצה להתפס מתה היום בדברים הללו....


הנעליים...
סנדלי/נעלי הגומי ההו-כה מאוסים (תמונה 1-רצ"ב שלי האישיים, מפריז; גם אני בזמנו חשבתי שהם הורסים; באמת הרסו-הרסו לי את הרגל)...לא בנות יקרות המעצבת הברזילאית "מליסה" לא הגתה אותן מראשה הקודח. סביר להניח שגם היא ילידת השנתון המאוס ולילה קשה אחד, אחרי שסבלה מסיוט מזעזע בו חזרה אחורה בזמן לתקופת ילדותה-עלה במוחה רעיון זדוני של איך לדפוק את דור ה"וואנאבי פשיוניסטיות" של היום-ומאז היא מגלגלת מיליונים על גבן של טינאייג'ריות מצחקקות בטימטום. בואו נקרא לילד בשמו-בעעעעע! הנעליים הללו כל כך לא מתאימות לקיץ הישראלי ההביל-הן דביקות, מעוררות זיעה, עושות פצעים-שלא לדבר על רחש ה"סקוואש-סקוואש" שעולה מפנים הסוליה שלהן בזמן שאת שוחה בהן מעדנות בעודך מהדסת ב"סטייל" ב-85% הלחות ברחוב תל-אביבי טיפוסי. בקיצור-לזרוק לתוך פח המיחזור הקרוב, ויפה שעה אחת קודם!

סנדלי ה"גלדיאטור"-כן...מה לעשות, עוד זוועתותון שכל בנות ישראל ששו לאמץ. הרי לפניכן הגרסה המקורית משנת 1986 לערך (תמונה 2)...מה שלא ברור לי-זה איך כל כך הרבה בחורות חושבות שנעל עם עשרות רצועות שחותכות את כף הרגל לרוחב-יכולה להחמיא. זה מרחיב את כף הרגל, זה מרחיב את הקרסול, זה מרחיב את השוק-אם לא ניחנתן ברגלי ברבור כשל ג'יזל בונדשן-רצוי שתוותרו על הפיאסקו הזה....

נעלי האולסטאר הישישות...(תמונה 3-כן, גם שלי....בוורוד, אלא מה?!) אותן נעליים שעד השנה האחרונה נעלו אותן בעיקר לוזרים חסרי פרוטה ששיחקו בזמנם החופשי משחקי D&D...הן עלו בחזרה לגדולה...ובשלל צבעים. נו...אז אתן יודעות מה...פסדר-דווקא אותן אני די מחבבת...נקסט...


מכנסיי רגליות...

בבקשה- העניין עם המכנסיים הללו הוא די טריקי...בואו נאמר שבישיבה הם נראים אפילו לא רע. הבעיה מתחילה כשאת קמה משיעור כפול של מעבדה בכימיה ומתחילה לצעוד לעבר הקפיטריה, רק כדי לגלות שהצטרפו אליך עוד צמד חברים לא קרואים בדוגמת שני שקים נפולים ומדלדלים, שהתלבשו כל אחד על איפה שהברך שלך היתה פעם.... השקים הללו-תוצאה אומללה של הבד שנמתח למוות בעת הישיבה משוכלת הרגליים והנשית שלך. כמה נשית את מרגישה עכשיו?!


מכנסי "פנסים" בגזרה גבוהה...

המממ....אז ככה-בואו נאמר שאם כולנו היינו שדופות עם מותן זערורית ועכוזון זערורי אף הוא, זה היה יכול להיות מגניב. כיוון שאצלנו בארץ-המותן אכן זערורית, אבל אזור האגן ממש לא-זה הופך את הגזרה הזו לטרגדיה מהלכת. אכן-מחמיאה מאד למותן הצרה, אבל בעזרתם האדיבה של ה"פנסים" גם מרחיבה את אזור הישבן, שלא לדבר על תוספת חיננית של כרס בירה-גם למי שאין כזו...ברור שבמגזין זה נראה מאד שיקי וסופיסטיקייטד, ראיתם פעם דוגמנית עם כרס??!! (תמונה 4-כל מילה מיותרת-איזה מזל שיש כריות בכתפיים ל"אזן" את הגזרה המעוותת הזו....)


סרבלים

בשלל גזרות ובשלל אורכים...עם שרוולים, בלי שרוולים, עם כתפיות, עם מכנסיים קצרים, עם מכנסיים ארוכים-כל מיני מינים; העיקר שתהיה חגורה במותן....כמה שיותר עבה-יותר טוב, ע"מ להדגיש את הפן האסתטי כל כך של "גוש" הבד הזה, איתו מרבית הנשים נראות כמו וורסיה חיה ונושמת של מיני-בר "נביעות" במקרה הטוב, או סתם כמו מקרר "אמנה" שתי דלתות, במקרה הרע. אני מוכנה להתערב איתכם שמי שהמציא את הגזרה הזו שנא נשים שנאת מוות...


הכאפייה/"שאל"/צעיף

אם היום טרנד ה"כאפייה" הפך לבינלאומי שמאחוריו עלאק מסר לאומני כלשהו (ראו מקרה "טופ-שופ" בלונדון)....אז זה סתם היה "קול", במיוחד אחרי שגמרת לפלרטט עם מדריכת הגדנ"ע הכוסית וה"מבוגרת" בטיול למצדה. לא היה "צופיפניק" שהחשיב את עצמו שלא הלך עם סמרטוט כזה או אחר כרוך בנון-שלאנט על הצוואר...כמה שיותר מג'וייף יותר טוב. אגב-רק אני חושבת שזה הוורסיה המתבגרת של ה"שמיכי"?!


שרוולי העטלף

למען האמת-זה טרנד שנמצא כאן כבר כמה שנים על צורותיו השונות... עוד טרנד שהמטרה העיקרית שלו היא לטשטש את קווי המתאר של הגוף...זה נורא נורא סקסי כשאת בת 16 וחצי הכתף שלך מבצבצת עם כתפיה של החזיה הראשונה; זה קצת פחות סקסי כשמדובר במחנכת שלך גב' סבר בת ה-60 שמידת החזיה שלה אז, FFF (לא-זה לא רק הליין של שירזי...), לא נכנסה בכלל לקו תקני החזיות המקובלים. התוצאה היתה סוג של פירמידה אנושית כשבחזית שלה מזדקרות זוג "פירמידות" נוספות שקצת קשה להתעלם מהן, בטח באמצע שיעור היסטוריה משמים על האמנסיפציה והשלטון הבריטי בא"י....


צבעים זוהרים!!!

אני מודה ומתוודה, יש לי חולשה קשה לטרנד הזה...הוא מסרב לעזוב אותי הגם שאני כבר קשישה מדי לעניין. יש משהו מקסים ושובב ב"IN-YOUR-FACE" הזה....טוב, אז לא חייבים ללכת על הטוטאל-לוק כמו בתמונה 5. אפשר סתם לשדרג הופעה בנאלית עם קצת צבע בעיניים...העיקר שיגידו שיש לך טעם ושאת מבינה באופנה. ואז את יכולה לומר לכל הקנאיות שזה "וינטאג' אמיתי, חגורה שלי אישית מגיל 15...." ("בארור...ברור שנשארתי אותה המידה במכנסיים......")


זהו יקיריי....
שקיות הקאה יחולקו ביציאה מן האתר....יחד עם חולצה של לירוי מ"FAME"...