חוץ מהבלי העולם הזה שקשורים בעיקר לדברים מטריאליסטיים כמו איפור, נעליים ושאר דברי גירלי-גירלז (שאני כה נהנית מהם, שלא תטעו לרגע) אני משתדלת מדי פעם גם לפנות מקום בלב בעבור דברים למען הנשמה, כפי שכל אחד מאיתנו צריך וזקוק. כך אני מאמינה בכל ליבי, וכך אני משתדלת לחנך את אפרוחית שלי.
תחום בעלי החיים ורווחתם הוא התחום ה"רוחני" יותר אצלי, כזה שתמיד היתה לו פינה ענקית וחמה בלב שלי.
בצעירותי, עת הייתי רווקה חופשיה כציפור, הייתי פעילה אקטיבית למדי בנושא. התנדבתי באופן שוטף בעמותת "תנו לחיות לחיות" ואספתי מהרחוב כלבים וחתולים רבים אינספור כשכולם זכו מאוחר יותר לבתים חמים, בעיקר הודות לעמותת "S.O.S". לא מעט פעמים במהלך התקופה הארוכה ההיא נאלצתי לסכן את עצמי ואפילו לעבור על החוק ע"מ להציל בעל חיים במצוקה, אבל תמיד הרגשתי שהמטרה קידשה את האמצעים ואני מודה שהייתי חוזרת על כל מעשה כזה שוב-לו הייתי עומדת בסיטואציה.
היום-כשאני כבר אמא ומתפרנסת כעצמאית בתחומי, אין לי את האופציה, הכסף או הזמן להתנדב בצורה פעילה. כך אני מוצאת את עצמי עושה את המעט שאני יכולה כרגע, במגבלת האפשרויות, לעזור ולהגביר את המודעות בארץ: אם בפייסבוק (ויעידו על כך חבריי הרבים שהקיר שלהם "מופצץ" מדי יום במודעות רבות על חלכאי ונדכאי עולם ההולכים על-ארבע), אם במדיות השונות בהן אני כותבת, ואם באופן עקיף-הנושק למקצוע שלי, בהרצאות בהן אני מרצה ודואגת להקדיש ולחדד את סוגיית תעשיית הקוסמטיקה והניסויים בבע"ח.
אז מה עושה אמא חד-הורית במסגרת האופציות הדלות הקיימות לפניה?
את המעט שהיא יכולה לעשות: הולכת ומאמצת כלבון מחמד מעמותה. מדוייק יותר יהיה לומר שסבב האימוצים החל לפני כעשור, כשעוד הייתי נשואה והחזקנו בבית שלושה כלבים גדולים+חתול: "שנפסי" הדלמטי האהוב היה היחיד שקיבלתי במתנה; את "סימבה" הגולדן הנוירוטי אספנו ביום סערה מנתיבי איילון ואת "שילה" הבוקסרית הנאווה (הלוא היא היא "יפותו" האלמותית, שעל שמה נקראה הבלוג הזה) אימצתי מכלביית רמלה כשהיתה עדיין גורה. גם "נענע" חתול האשפתות המרושע נאסף באופן מפתיע מנתיבי איילון בעודו גור יונק (נדמה לי לעיתים שהכביש הזה הוא סוג של פח זבל לחיות מחמד המושלכות ע"י אנשים "טובי לב").
אבל מאז מאז חלפו השנים, שלושת הכלבים הסתלקו לעולם שכולו טוב ואני נשארתי בדד, עם תינוקת כבת שנתיים שהיתה רגילה ליצורים שעירים וגדולים להניח עליהם את הראש, ועם חתול מרושע שהיה רגיל להתעמר ב"אחיו" הגדולים והנבחנים.
היה לי ברור שהכלב הבא שלי יהיה כלב עמותה ולא כזה שאשלם עבורו כסף בחנות מפונפנת. העדפתי גם שלא לחכות זמן רב מדי לאחר מותו של "שנפסי" (שמת בגיל 15 המכובד לבני מינו) והחלטתי "להכות בברזל בעודו חם". ידעתי שיהיה לי קצת יותר קשה להסתדר לבד-גם כלכלית וגם פרוצדורלית, אבל נוכחות כלבית חסרה לי מאד בבית והיה לי חשוב שאפרוחית תרוויח מהעונג של לגדול לצד חבר על ארבע.
את "באלו" מצאתי דרך הפייסבוק. החלטתי ביני לביני שאני רוצה נקבת בוקסר, כמו "יפותו" נוחה עדן, ולכן חיפשתי כלבה דומה בין דפי העמותות השונות. באחד הימים, נכנסתי לדף הבית של עמותת "צב"ח באר שבע" ונתקלתי בתמונה של בוקסר לבן ויפהפה. הוא אמנם היה זכר ובאר-שבע היתה לגמרי מחוץ לתחום הגיאוגרפי, אבל הגורל נחתם.
זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני ידעתי מאותו רגע מקוון ומכונן, שהכלב הזה יהיה שלי.
למרבה האירוניה, דווקא העובדה ש"באלו" היה שייך לעמותה מאיזור הדרום, (רחוק מאד מאיזור השרון בו אנו מתגוררות) חיזקה את הרצון שלי לנסוע במיוחד ולאמץ משם. אזור דרום הארץ ידוע לשימצה בבעיית בעלי החיים המשוטטים שבו, המודעות לריווחת בעה"ח שם בחיתוליה ומרבית הכלביות וההסגרים מהווים את התחנה האחרונה של מרבית הכלבים שאיתרע מזלם להגיע לשם. בליבי ידעתי שההחלטה לנסוע ולאמץ דווקא משם-היא ההחלטה הראויה.
וכך, לפני שנה בדיוק, ביום סגרירי וגשום ואחרי שתיאמתי מולם בהתרגשות את פרטי האימוץ, נסעתי להביא את בן המשפחה החדש שלנו. כחוש, אכול זנב ועם קולר אליזבתני (בשל ניתוח ברגל שעבר), אבל עם קיפצוץ תזזיתי בלתי פוסק האופייני כל כך לגזע שלו, קיבל את פני כלבנו החדש-"באלו".
בדרך חזרה הביתה, לא הפסקתי להציץ במראה האחורית לעבר גוש המרשמלו שישן במושב האחורי שנת ישרים. באותו יום אפרוחית חזרה מהגן להפתעה מקפצת שכולה ליקוקי אהבה ואסירות תודה. אפילו "נענע", חתול הגיהנום חיכה לנו ליד דלת הכניסה, כאילו ידע לנחש שהחבר החדש שלו מחכה מצידה השני.
ו"באלו"? "באלו" הרגיש בבית מהשניה הראשונה ואץ לו בשמחה למרבץ שחיכה לו, כאילו היה בן בית מזה שנים על גבי שנים.
אז אם לפעמים אני חופרת לכם בפייסבוק יותר מדי על בע"ח שמשוועים לבית, עשו טובה, גלו סבלנות בבקשה.
פתחו את הלב, אמצו גם אתם בעל חיים נטוש מעמותה ותזכו בחבר על ארבע ובאהבת אמת. ואם אינכם יכולים לאמץ-אנא שתפו והפיצו. אין לכם מושג כמה מהם ניצלים וזוכים לבתים חמים בזכות ההפצות הללו. הנה, תראו את "באלו"....
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי
Posts
