Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.
Showing posts with label סופר מודלס. Show all posts
Showing posts with label סופר מודלס. Show all posts

Sunday, December 20, 2009

עלייתה ונפילתה של ה"סופר-מודל" הישראלית...


אל כתיבת הפוסט הזה הגעתי ממש מבלי להתכוון, בעודי אוספת חומר בשביל הפוסט על דינה גלאס. דיפדפתי להנאתי ב"קולקציוני" הווינטאג' ומעלה האבק שיש לי מתקופת "שנקר" (תמיד ידעתי שיום יבוא ויהיה לי בו שימוש של ממש!). וכמו שאני מחפשת אחרי דגמים ישנים של "וורסאצ'ה" המנוח, נתקלתי במספר פרצופים מאד מוכרים של כמה דוגמניות ישראליות שפעם היו הוט-שוט ברמה בינלאומית, בדיוק בתקופה שבה לינדה, קלאודיה, נעמי, כריסטי והלנה חלשו ביד רמה על מסלולי תצוגות האופנה.

העשיריה הפותחת בחסות "וורסאצ'ה": סינדי קראופורד, לינדה אוונג'ליסטה, נעמי קמפבל, קלאודיה שיפר, הלנה כריסטיאנסן, כריסטי טרלינגטון, טטיאנה פטיץ, יסמין גאורי, נדיה אאורמן וסטפאני סיימור


הדפדוף האקראי הזה גרם לי להרהר בשני דברים-האחד, למה מאז שנות התשעים אין לנו ולו סופר מודל ישראלית אחת לרפואה על מסלולי התצוגות בחו"ל? (ולא-בר רפאלי לא נופלת היום תחת ההגדרה הזו; אז-אולי היה לה סיכוי), ומה קרה אז שהיתה "הצפה" שכזו? ושתיים, וחמור מכך-למה לעזאזל דווקא בתקופת הדוגמנות המצליחה שלהן הן היו "דשנות" יותר ממה שהן היום (אם אפשר לקרוא לזה כך...), והאם לתרבות הדוגמניות השדופות של העשור האחרון יש קשר לכך?
וככה כמו שאני מלקטת פיסות מידע עבור הפוסט הנוכחי-הגיעה הידיעה העגומה על מותה בטרם עת של השחקנית בריטני מרפי, כשהשמועות בנט מרננות על אנורקסיה, בד בבד עם העלאת הצעת חוק "איסור על פוטושופ" בכנסת... בקיצור-הלך עלי.
נשבעתי לעצמי עד היום, שאשתדל להמנע מעיסוק בעניין הזה פה, ולא כי אין לי עניין לעסוק בנושאים בעייתיים ורלוונטיים לענף העיסוק שלי, אלא בדיוק מהסיבה הזו! אני חושבת שהדעה שלי בהכרח-תמיד תצטייר כמוטית דווקא בגלל שאני מגיעה מ"תוך התעשיה"...נו שויין...כנראה שלא תמיד אפשר לכתוב פוסטים שהם רק "הפי-הפי, ג'וי-ג'וי".
אז נחזור לשנות התשעים, השנים בהן הייתי סטודנטית לעיצוב אופנה; שנים בהן מראה דוגמניות ה"אמזונה" היה מבוקש להפליא. אני עוברת שוב ושוב על המגזין ונחרדת לגלות שחלק מן הדוגמניות של אז-לעולם לא היו מתקבלות היום לעבודה, בטח שלא כדוגמניות מסלול (ע"ע בר רפאלי...). ואגב, אני לא בטוחה מה עצוב יותר: עצם ה"זעזוע" שלי כשאני מתבוננת בהן, או עצם זה שאני מזועזעת שהזדעזעתי לנוכח גוף בריא ואתלטי כמו של סינדי קראופורד. האמנם גם מוחי שלי נשטף בטרנד ה"אין רזה מדי"?!
תמיד הרי היו בתעשיה דיבורים על כך שהדוגמניות הישראליות "גדולות" מדי במונחים בין לאומיים-יש להן ציצים, יש להן לפעמים גם קצת תחת, הן לא מספיק גבוהות.... אבל מתי לעזאזל קרה הרגע המכונן בו מידה 36-38 הפכה להיות לא מתאימה לדוגמנות?!
אני מסתכלת שוב על הנבחרת הישראלית המכובדת; כולן-כולן ללא יוצא מן הכלל מופיעות במגזין הזה בתצוגות הנחשבות ביותר באירופה דאז (שנת 1994) ואצל מיטב המעצבים של פריז, מילאנו וברצלונה: החל מגוטייה שהתאהב במיקי, דרך איב סאן-לורן שלקח את מעין כפרזנטורית לבית האופנה שלו ועד לויק שדיגמנה ליאמאמוטו, ג'ילי ו"ביבלוס". אף אחת מהן לא נראית בדיוק "גדולה" (גם לא במונחים של אז), הן היו בגודל ממוצע בהחלט ביחס לשאר הדוגמניות שפסעו איתן על המסלול. ויחד עם זאת, היום, כ-16 שנים מאוחר יותר, כשכולן ללא יוצא מן הכלל אחרי לפחות לידה אחת: הן כחושות הרבה יותר, ובאופן מובהק (רואים את זה במיוחד במבנה הפנים...). אז מה קרה כאן בעצם?


קולבית העל הישראלית הבלתי מעורערת-גלית גוטמן


"ויק" (נינה ברוש)-מכיכר דיזינגוף למסלולים של אירופה ובחזרה


מיקי ממן בתצוגה המדוברת של ז'אן פול-גוטייה משנת 1994


הג'ינג'ית החביבה על סאן-לורן, מעיין קרת אז והיום...


שירז טל-איבדה יותר מדי קילוגרמים בדרך ל"פרוייקט מסלול"...

האם באמת איבדנו את הראש ושיקול הדעת במרדף אחר הגוף ה"מושלם"? מי החליט שאשה (וכן, כמה מפתיע, גם דוגמניות הן נשים) צריכה שניה אחרי שהיא יולדת להכנס לג'ינס שלה טרום תקופת ההריון? איך הגיע עולם האופנה למצב שבו חבורה של גברים (ובואו נודה על האמת-במרבית הסטים ברחבי העולם, מקבלי ההחלטות ו"הוגי" הרעיונות הם גברים, גם אם לא מהסוג ה"גברי" במיוחד...) קובעים לנשים מה ללבוש ובעיקר איך להראות, תוך הצבת סטנדרטיים לא הגיוניים, לא נורמאליים והרבה פעמים גם מאד לא בריאים? רק אני מקשרת בין הרזון הקיצוני של הדוגמניות לאחרונה לבין מין איזו שהיא מגמה בעייתית שמבקשת כביכול לטשטש את הסממנים הנשיים באשר הם ולמשוך לכיוון אנדרוגני יותר באצטלה של "מגניבות וקוליות אופנתיות"?! (שלא לומר סוג של הטפה לשנאת נשים-ודי לחכימא...:-P)


האמזונות VS הנעריות-ג'יזל, אלסנדרה אמברוסיו, אדריאנה לימה, קארולינה קורקובה והיידי קלום ב"ויקטוריה סיקרטס"; אגינס דין, פרז'ה בהאה וטניה דזיאליבה חביבות השוק האירופאי

ואולי פה באמת טמון שורש ה"בעיה" של הדוגמניות הישראליות-מרביתן נשיות יותר בגוף שלהן. מה שפעם היה יתרון-כיוון שזה היה חלק מהטרנד העולמי, היום הוא בעוכריהן. אם את לא דוגמנית שרוכית וגבעולית, אלא סתם "מגה-כוסית" תזכי להיות דוגמנית של בגדי ים והלבשה תחתונה בצילומים שנושקים לגבול הפורנו הרך (ע"ע "ספורטס אילוסטרייטד" ובר רפאלי; פעם שלישית ודי....), אבל למסלולי התצוגות באירופה-אין לך סיכוי להגיע. לא כל זמן שאגינס דין וטניה דזיאליבה הן ה-"Flavor of the day"...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

milkysmile