יש לי חבר ששווה זהב-חבר עם זנב...:-)))

חוץ מהבלי העולם הזה שקשורים בעיקר לדברים מטריאליסטיים כמו איפור, נעליים ושאר דברי גירלי-גירלז (שאני כה נהנית מהם, שלא תטעו לרגע) אני משתדלת מדי פעם גם לפנות מקום בלב בעבור דברים למען הנשמה, כפי שכל אחד מאיתנו צריך וזקוק. כך אני מאמינה בכל ליבי, וכך אני משתדלת לחנך את אפרוחית שלי.
תחום בעלי החיים ורווחתם הוא התחום ה"רוחני" יותר אצלי, כזה שתמיד היתה לו פינה ענקית וחמה בלב שלי.
בצעירותי, עת הייתי רווקה חופשיה כציפור, הייתי פעילה אקטיבית למדי בנושא. התנדבתי באופן שוטף בעמותת "תנו לחיות לחיות" ואספתי מהרחוב כלבים וחתולים רבים אינספור כשכולם זכו מאוחר יותר לבתים חמים, בעיקר הודות לעמותת "S.O.S". לא מעט פעמים במהלך התקופה הארוכה ההיא נאלצתי לסכן את עצמי ואפילו לעבור על החוק ע"מ להציל בעל חיים במצוקה, אבל תמיד הרגשתי שהמטרה קידשה את האמצעים ואני מודה שהייתי חוזרת על כל מעשה כזה שוב-לו הייתי עומדת בסיטואציה.
היום-כשאני כבר אמא ומתפרנסת כעצמאית בתחומי, אין לי את האופציה, הכסף או הזמן להתנדב בצורה פעילה. כך אני מוצאת את עצמי עושה את המעט שאני יכולה כרגע, במגבלת האפשרויות, לעזור ולהגביר את המודעות בארץ: אם בפייסבוק (ויעידו על כך חבריי הרבים שהקיר שלהם "מופצץ" מדי יום במודעות רבות על חלכאי ונדכאי עולם ההולכים על-ארבע), אם במדיות השונות בהן אני כותבת, ואם באופן עקיף-הנושק למקצוע שלי, בהרצאות בהן אני מרצה ודואגת להקדיש ולחדד את סוגיית תעשיית הקוסמטיקה והניסויים בבע"ח.
אז מה עושה אמא חד-הורית במסגרת האופציות הדלות הקיימות לפניה?
את המעט שהיא יכולה לעשות: הולכת ומאמצת כלבון מחמד מעמותה. מדוייק יותר יהיה לומר שסבב האימוצים החל לפני כעשור, כשעוד הייתי נשואה והחזקנו בבית שלושה כלבים גדולים+חתול: "שנפסי" הדלמטי האהוב היה היחיד שקיבלתי במתנה; את "סימבה" הגולדן הנוירוטי אספנו ביום סערה מנתיבי איילון ואת "שילה" הבוקסרית הנאווה (הלוא היא היא "יפותו" האלמותית, שעל שמה נקראה הבלוג הזה) אימצתי מכלביית רמלה כשהיתה עדיין גורה. גם "נענע" חתול האשפתות המרושע נאסף באופן מפתיע מנתיבי איילון בעודו גור יונק (נדמה לי לעיתים שהכביש הזה הוא סוג של פח זבל לחיות מחמד המושלכות ע"י אנשים "טובי לב").

אפרוחית וה"עדר": למעלה-לזכר חברים יקרים וזכרונות מתוקים, למטה-לחיי חברים חדשים ועתיד מלא חיוכים

אבל מאז מאז חלפו השנים, שלושת הכלבים הסתלקו לעולם שכולו טוב ואני נשארתי בדד, עם תינוקת כבת שנתיים שהיתה רגילה ליצורים שעירים וגדולים להניח עליהם את הראש, ועם חתול מרושע שהיה רגיל להתעמר ב"אחיו" הגדולים והנבחנים.
היה לי ברור שהכלב הבא שלי יהיה כלב עמותה ולא כזה שאשלם עבורו כסף בחנות מפונפנת. העדפתי גם שלא לחכות זמן רב מדי לאחר מותו של "שנפסי" (שמת בגיל 15 המכובד לבני מינו) והחלטתי "להכות בברזל בעודו חם". ידעתי שיהיה לי קצת יותר קשה להסתדר לבד-גם כלכלית וגם פרוצדורלית, אבל נוכחות כלבית חסרה לי מאד בבית והיה לי חשוב שאפרוחית תרוויח מהעונג של לגדול לצד חבר על ארבע.

אפרוחית וחברים על ארבע מכל סוג וצבע: כמה כיף זה למשמש חבר עם זנב...

את "באלו" מצאתי דרך הפייסבוק. החלטתי ביני לביני שאני רוצה נקבת בוקסר, כמו "יפותו" נוחה עדן, ולכן חיפשתי כלבה דומה בין דפי העמותות השונות. באחד הימים, נכנסתי לדף הבית של עמותת "צב"ח באר שבע" ונתקלתי בתמונה של בוקסר לבן ויפהפה. הוא אמנם היה זכר ובאר-שבע היתה לגמרי מחוץ לתחום הגיאוגרפי, אבל הגורל נחתם.
זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני ידעתי מאותו רגע מקוון ומכונן, שהכלב הזה יהיה שלי.
למרבה האירוניה, דווקא העובדה ש"באלו" היה שייך לעמותה מאיזור הדרום, (רחוק מאד מאיזור השרון בו אנו מתגוררות) חיזקה את הרצון שלי לנסוע במיוחד ולאמץ משם. אזור דרום הארץ ידוע לשימצה בבעיית בעלי החיים המשוטטים שבו, המודעות לריווחת בעה"ח שם בחיתוליה ומרבית הכלביות וההסגרים מהווים את התחנה האחרונה של מרבית הכלבים שאיתרע מזלם להגיע לשם. בליבי ידעתי שההחלטה לנסוע ולאמץ דווקא משם-היא ההחלטה הראויה.
וכך, לפני שנה בדיוק, ביום סגרירי וגשום ואחרי שתיאמתי מולם בהתרגשות את פרטי האימוץ, נסעתי להביא את בן המשפחה החדש שלנו. כחוש, אכול זנב ועם קולר אליזבתני (בשל ניתוח ברגל שעבר), אבל עם קיפצוץ תזזיתי בלתי פוסק האופייני כל כך לגזע שלו, קיבל את פני כלבנו החדש-"באלו".
בדרך חזרה הביתה, לא הפסקתי להציץ במראה האחורית לעבר גוש המרשמלו שישן במושב האחורי שנת ישרים. באותו יום אפרוחית חזרה מהגן להפתעה מקפצת שכולה ליקוקי אהבה ואסירות תודה. אפילו "נענע", חתול הגיהנום חיכה לנו ליד דלת הכניסה, כאילו ידע לנחש שהחבר החדש שלו מחכה מצידה השני.
ו"באלו"? "באלו" הרגיש בבית מהשניה הראשונה ואץ לו בשמחה למרבץ שחיכה לו, כאילו היה בן בית מזה שנים על גבי שנים.

מצא את ההבדלים: מימין-"באלו" עם אפרוחית ביום הראשון להגעתו, משמאל-שנה אחרי ו-10 ק"ג יותר בתוספת אינספור שעות שינה מופלאות...

אז אם לפעמים אני חופרת לכם בפייסבוק יותר מדי על בע"ח שמשוועים לבית, עשו טובה, גלו סבלנות בבקשה.
פתחו את הלב, אמצו גם אתם בעל חיים נטוש מעמותה ותזכו בחבר על ארבע ובאהבת אמת. ואם אינכם יכולים לאמץ-אנא שתפו והפיצו. אין לכם מושג כמה מהם ניצלים וזוכים לבתים חמים בזכות ההפצות הללו. הנה, תראו את "באלו"....

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

In Kitty we trust!

(או...פוסט "Offtopic" משופם במיוחד)
זה הרי לא סוד מדינה כמוס שאני לא בחורה שפויה במיוחד. אבל מבין מגוון הפסיכוזות השונות, קיימת אחת גדולה ומהותית שכבר הוזכרה כאן באי-אילו אופנים: החיבה הגדולה ל"הלו קיטי".
האובססיה החלה לפני כשמונה שנים והופכת למטרידה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. עצם גיחתה המופלאה של אפרוחית לאוויר העולם לפני כארבע שנים רק נתנה משנה תוקף וגושפנקא לעניין-הקטנה נדבקה בחיידק אף היא, ומאז שתינו ממריאות יחדיו אל עבר הקשת בענן הקאוואיי מייד אין ביג אין ג'פאן.

לא זוכרת איך הם הגיעו אלי, אבל עד למוסף "סגנון" של "ידיעות אחרונות" הגעתי בגלל הטרפת...

אוצרות הקיטי היקרים לי עלי אדמות (מימין למעלה ובכיוון השעון): 1. אפרוחית, ילדתי ואהובת נפשי בשמלת קיטיות של H&M וכפכפי סברובסקי "קאסטם מייד" 2. פודרת ה"קיטי קוטור" במהדורה מוגבלת של "מאק" 3. הקעקוע הראשון של קיטי שנעשה מיד לאחר הולדתה של אפרוחית 4. הקעקוע השני והמושקע שציירתי בעצמי עם הכוכבת במרכז 5. שני אקססוריז הורסים של "טרינה טרנטינו" מקולקציית השת"פ שלה עם המותג 6. ציור הקיר בחדרה של אפרוחית, פרי מכחולי 7. כפכפי ה"קאסטם מייד" שהזמנתי בעבורה ובעבורי
(*את כפכפי ה"קאסטם מייד" ההורסים ניתן להזמין און-ליין כאן)

אי לכך ובהתאם לזאת, לא היה קץ לשמחתי עת שמעתי שהמותג עושה עליה רשמית לארץ בקיץ האחרון. מכיוון שלדאבוני פספסתי את השקת החנות הראשונה שבקניון גבעתיים (מה שלא הפריע לי לפקוד אותה מאז אין ספור פעמים), שמחתי עד מאד לקבל הזמנה להשקת החנות החדשה הנוספת של המותג בארץ, בראשל"צ (כן, כן-עד שם הסכמתי לנסוע, תארו לכם). ומכיוון שיום הולדתה של האפרוחית חל כיומיים בלבד לפני כן, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולעשות לה הפתעת אחה"צ של כיף.
אבל, בטרם אגלול בפניכם את הרפתקאות אותו יום, למאותגרי המותג, סקירה קצרה על החתולה הכי מפורסמת בעולם.
"הלו קיטי" המותג, פרי עיטו של המאייר איקוּקוׁשימיזוּ, נולדה ב-1.11.1974 בטוקיו-יפן לאביה הרוחני, תאגיד "SANRIO" אדיר המימדים החולש, רובו ככולו, על אחוז ניכר ממותגי האנימציה החזקים ביותר במזרח הרחוק כמו "My Melody", "Charmmy Kitty", "Little twin stars", ועוד.
קיטי הדמות, מאידך, היא למעשה ילדה ילידת אנגליה. היא חיה בלונדון עם משפחתה: אביה ג'ורג', אמה מארי ואחות תאומה וביישנית בשם מימי. היא תלמידת כיתה ג' ומשקלה שווה ערך לכ"שלושה תפוחים". היא מתוארת כסקרנית, נדיבה, טובת לב וחברותית ותמיד מוקפת בחברים.
המפץ הפריצתי הגדול של החתולה מחוסרת הפה (מה שעורר לפרקים את זעמם של זרמים פמיניסטים שונים שטענו שיש פה משום רמיזה בוטה לכניעה נשית, האופיינית לתרבות היפנית הפטריארכלית) אירע למעשה רק בשנות השמונים.
מאז התייבשו הרבה מאד פנטונים בספר דברי המנגה היפני והדמות הפכה למגה-סופר-סטארית ברחבי העולם. בעשור האחרון אף נטלה חלק בשת"פים למכביר עם מותגים וחברות מסחריות אחרים (כמו רשת "ספורה", חברת האיפור "מאק", מותג "טוקידוקי" האיטלקי, מעצבת האקססוריז טרינה טרנטינו ועוד), דבר שהגדיל את פלח המכירות שלה, המדווח רשמית ע"י התאגיד כמחזור מכירות עולמי ואסטרונומי של כחמישה מיליארד דולרים (!) מדי שנה.
בשנת 2009, במלאת 35 שנים למותג וכמחווה לחתולה הכי מפורסמת בעולם, התקיימה תערוכת רטרוספקטיבה ססגונית בארה"ב בשם "Three apples exhibition" בה השתתפו אמנים מודרנים ידועים ושונים אשר נתנו, כל אחד, את פרשנותו האינדבידואלית לדמותה של האייקון.

הכרה בינ"ל ושת"פים בלתי פוסקים, מימין למעלה ועם כיוון השעון: שני שערים משנת 2011 של "ELLE טאיוואן", כרזת השת"פ של המותג עם המותג "טוקידוקי", קולקציית האיפור המשותפת עם "מאק" מלפני כשלוש שנים וכמה משמלות המעצבים שעוצבו בהשראתה, שלושה הדפסים מתערוכת הרטרוספקטיבה ליום ההולדת ה-35 למותג.

אם כן, אפרוחית ואנוכי שעטנו באחה"צ קר וגשום אל עבר החנות החדשה שבמתחם ה"סינמה סיטי" שבראשון לציון לקבלת פנים חתולית וחמה. החנות גודלה כגודל אחותה שבגבעתיים לערך, והיא מכילה את אותו מבחר נאה וגדול של מוצרים. המקום גדוש מקיר לקיר (מילולית, כפי שתראו בתמונות) באינספור מוצרים. החל ממוצרי בית-כמו אביזרי אמבטיה וכלי אפיה, דרך אביזרים דקורטיביים-כמו שעוני קיר, מיכלי וקופסאות אחסון ובובות פרווה ועד לאקססוריז שונים-החל מתכשיטים וכלה בתיקי נשיאה כאלה ואחרים, ואפילו מזוודות נסיעה. גן עדן של ממש למעריצות שרופות שכמותי.
רמת המחירים איננה זולה והיא נקבעת ע"פ דרישות המותג הבינ"ל, כפי שמקובל במותגים גדולים אחרים בסדר גודל הזה (אגב, מנסיוני, גם בחנויות המותג בחו"ל מוצרי "סנריו" נחשבים למוצרים יוקרתיים וטעות נפוצה היא להשוות אותם להעתקים הזולים שמגיעים באלפיהם מהמזרח הרחוק ומתומחרים, בהתאם, כזולים יותר).
אפרוחית פיזזה בחנות כדבורה המלקטת צוף, בעודה מנצלת את שובר המתנה שקיבלה על כל דבר שעינה נחה עליו. ואילו אני, בהיותי המבוגר האחראי (יה, רייט!), נאלצתי לרסן את תשוקותיי ל"הרים" את כל החנות ולצאת בריצת אמוק לעבר החניה. כך הגענו אל הקופה כשבאמתחתנו ערימה קטנה ונאה של מוצרים-מרביתם עבורה, קצתם עבורי.

אינסייד אינפו על החנות החדשה-משמאל: אפרוחית העולצת ליד הקופה. תנו לה בכפיים, חלק מהתמונות בקולאז' הזה היא צילמה במו ידיה הקטנות!

אוהב מתנות יחיה, וכמה שיותר! משמאל: חותכן עוגיות תלת מימדי, תבנית לפנקייק, כתר ושרביט לנסיכה הקיטית וגם עפרון ומחזיק מפתחות (שחסר בצילום). מימין:תיק נשיאה לאיפור המתלבש על מזוודת טרולי, כי גם לאמא מגיע!

את אחה"צ האקסטתי סגרנו יחדיו, עייפות ומדושנות עונג במסעדת "מוזס" שבמתחם (שאגב-הצטיינה בשירות אדיב ומחוייך והפתיעה אותי לטובה בהיותה ידידותית עד בלי די לזאטוטים). וככה, בעודה בולסת את מנת השניצל והצ'יפס המסורתיים בעצלתיים, ליכסנה אפרוחית מבט אל השקית המצויירת שנחה לה על הספות וסיננה מבין שפתיה הזערוריות מבלי להתבלבל: "אוף אמא, למה לא קנית לי את התחפושת של קיטי? כל כך רציתי גם אותה...".
אללי, איטס נבר אינף!
צ'או-מיאו...

מימין: אפרוחית ב"מוזס", בוהה בהשתאות בצ'יפס המחייך אליה בחזרה מן הצלחת, משמאל:כמה ימים מאוחר יותר, בחגיגת יום ההולדת בגן-אפרוחית ועוגת הענק בצורת....קיטי, אלא מה?!
(**עוגה מעוצבת באהבה גדולה, כפי שהזמנתי לאפרוחית, ניתן להזמין כאן)
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

מדור "על הסכין"-פוסט מורחב, 10#

*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
**בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו  אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור אמין עד כמה שניתן לדבר.

"Just bitten-Lipstain+Balm" של "רבלון"
אם עד כה היתה ישראל שרויה בחושך לגבי המוצר העלום, הרי שלפתע פתאום כאילו יש הצפה והוא עושה עליה רשמית ביג טיים. מכיוון שאין זה סוד מדינה שאני "זונת" ליפסטיינים ידועה, אצתי רצתי בחדווה לפארם הקרוב לביתי, שם דגמתי באושר את האינטרפטציה הרבלונאית. אפעס, הפעם, על אף חזירותי הרבה הידועה לשימצה-העדפתי לרכוש "רק" שניים, בטרם "אעוף" על כל הסטנד.
ובכן-בגדול, אין חדש תחת השמש. מדובר בטוש מכתים שפתיים, ממש בדומה לאלה של "מייבלין" (ושל "מאק", בזמנו), רק ש"רבלון"  השכילו לשפצ"ר אותו בחוכמה רבה וציוותו לו מצידו השני גם ליפ באלם שקוף בסטיק. יענו, שניים באחד. כמובן שמבחינתי-התגשמותו הרטובה של החלום הליפסטיינרי תכלול ליפסטיין+ליפ באלם צבעוני תואם (רמז...רמז...).
הטוש עצמו נוח מאד לשימוש והחוד שימש אותי בגאון גם על תקן תוחם שפתיים מדוייק להפליא. הגוונים מעלפים והפיגמנט עשיר ועמוק משמעותית הרבה יותר משל אלה של "מייבלין". מרכך השפתיים נעים ורך והעמידות המתקבלת באופן סופי-מפתיעה למדי. הוא צלח בהצלחה ניכרת ארוחה שלמה בת כמה וכמה מנות, מה שגם שפתונים עמידים בהתווייתם לא הצליחו לעשות בבית ספרי. אמנם בסוף הארוחה הפיגמנט היה דהוי למדי, אבל הצבע עדיין ניכר וגם אופן הדהיה היה אחיד פחות או יותר. המחיר-99.99 ש"ח לפני הנחות מותג ואני רכשתי לפני כשבועיים במבצע של אחד+אחד (כפי שקורה הרבה במותגים "עממיים"). מיותר לציין כי הנקודה המנצחת מבחינתי היא העובדה ש"רבלון" נמצאים ברשימות הלבנות של PETA כחברה שאינה מבצעת ניסויים בבע"ח-בעיה מוסרית שנגעתי בה הרבה לאחרונה.
הנקודה היחידה שעלי לסייג אותו בה איננה חד משמעית, אבל אני מרגישה שיש בנות שהיא תהיה רלוונטית לגביהן אם הן רגישות. בדקות הראשונות לאחר המריחה-המוצר מעקצץ קצת על השפתיים. אין לי מושג מה מקור העיקצוץ כיוון שרכשתי אותו ואין לי הסברי יח"צ לגבי המרכיבים, אבל אני ממליצה בחום לבחורות בעלות שפתיים יבשות במיוחד ו/או רגישות להתנסות בו בזהירות ולבדוק שאין להן בעיה עם העניין.
מעבר לכך-מדובר לטעמי במוצר מנצח!

שם הגוון הוא "Crave/Envy"-קולע למדי, הלא כן? "ג'אסט ביטן" של "רבלון" עושים לי חגיגה!
"Inkliner Black" של "איל מאקיאג'"
חי נפשי שרציתי לפרגן למותג, במיוחד לנוכח התדמית הרעועה שהוא מפתח בעיקביות בשנים האחרונות ולנוכח התנהלותו אל מול קהל לקוחותיו. באמת שרציתי לקבל מוצר שלהם לדגימה ואז ולאכול את הכובע שלי קבל עם ובלוג. אבל זהו, שלא...
מדובר בטוש איילינר שחור, שאינו שונה בהתווייתו מטושים אחרים הנמצאים בשוק. היתרון היחיד והענק שלו הוא מכחול האפליקציה המשובח-זה ניחן בגמישות מדוייקת להפליא ובשפיץ מהוקצע המאפשרים הנחה משורטטת שהיא משאת נפשה של כל מתאפרת מצוייה. שירטוט האייליינר ביד מיומנת לוקח שניות מועטות וגם עוצמת הפיגמנט המתקבל ראויה לציון.
"אם כך, מה הבעיה?" תשאלו. ובכן-העמידות היא עקב אכילס האומלל אשר הכשילה את המוצר (שלבטח הייתי גומרת עליו את ההלל אלמלא כן).
דגמתי אותו ביום חורפי וקר במיוחד ויצאתי לשבת בבית קפה עם חברה. לא השתתפתי במסיבת ריקודים סוערת ואקסטטית, לא עשיתי טרק בשבילי "חוצה ישראל" וגם לא התאמנתי לריצת 200 מטרים. כולה ישבתי לשתות קפה. כשלוש שעות מאוחר יותר, עת הצצתי אקראית במראת השירותים, נחרדתי לגלות שמה שהיה שני זנבות מהוקצעים כשל אנג'לינה ג'ולי על השטיח האדום, הפך למריחות מפוייחות אה-לה קורטני לאב אחרי ליל הסנפות לא מוצלח במיוחד. לא חבל לפספס מוצר עם פוטנציאל על כזו פדיחה?!
לסיכום-ציפיות עד בלי די למוצר שממש לא כדאי...

נהדר למראית עין, נפלא בביצועים ומאכזב קשות בעמידות-הליינר של "איל מאקיאג'"

פלטת "Mix & Match" מליין הפרו של "OFRA"

רכות כחמאה ומפוגמנטות כדבעי-הצלליות של "OFRA"
מדובר בפלטה במהדורה מוגבלת שיצאה בליין החורף של החברה. הפלטה ממוגנטת, בעלת מכסה פלסטיק שקוף ומכילה קומבינציה של 15 צלליות, ברונזר וסומק "מדורג".
אישית, אני מעדיפה להפריד את הפלטות איתן אני עובדת לקטגוריות שונות של מוצרי פנים ומוצרי עיניים (כך קל לי יותר לשלוט במה יש לי בתיק), אבל בהחלט מצאתי בה כמה וכמה יתרונות:
ראשית-המודולריות שלה, על פיה ניתן להרכיב לתוכה באופן אישי כל דבר על פי מידת הצורך; מעבר לכך-המכסה השקוף שמהווה יתרון גדול נוסף ומאפשר לראות בקלות ובזריזות, תוך כדי עבודה, את הצבעים המבוקשים; מרקם המוצרים שבתוכה (ללא יוצא מהכלל) הינו רך ונעים למריחה כחמאה והם ניחנים בפיגמנט עשיר המתקבל באפליקציה באופן זהה לחלוטין לזה שנראה בעין (אחד המדדים הראשונים לזיהוי צללית איכותית). החסרון המהותי היחיד שמצאתי בה הוא יותר מדי צבעי בסיס שדומים זה לזה ופחות מדי צבעים ממשפחות שונות, בכיף ניתן היה לוותר על שניים-שלושה מהם ולהכניס משהו קצת יותר "מאופר". אבל שוב, פונקציה של טעם וצרכים. מחיר הפלטה לצרכן הוא 890 ש"ח לפני הנחת מאפר וניתן לרכשה אך ורק דרך המשווקים המורשים ברחבי הארץ.

"Stay+Creamy eyeshadow" של "סופטאץ'"
אני מודה, וזה בעוכריי, שקשה לי עם מוצרי קוסמטיקה תוצרת הארץ. כשעבדתי עם ורד ספיבק מאחורי הקלעים בתצוגות של "הביוטי סיטי" היא נהגה לקרוא לי "זונה של מותגים":
"את עובדת רק עם חברות פלצניות מחו"ל. תתפלאי לשמוע שיש אחלה דברים גם בארץ" נהגה לנבוח עלי מדי פעם בחיבה. וואלה...צדקה הקלפטע, אין מה לומר. הנה דוגמא מצויינת לאחד כזה.
ע"פ קומוניקט היח"צ: "הצלליות בעלות מרקם רך במיוחד המתקבע במהירות והינן עמידות לאורך כל היום. הסדרה כוללת 8 גוונים ומכילה דרמקסיל-רכיב המסייע בהפחתת מראה הקמטים ו-ויטמין E כנגד הזדקנות העור".
ואכן, מדובר בצללית קרם עמידה במארז דמוי טוש, כשהחומר יוצא בתנועה סיבובית של ה"ראש" לתוך האפליקטור הספוגי. המריחה יעילה, חסכונית וזריזה, ולמתעצלות-כל מה שנותר הוא לטשטש בזריזות עם האצבע לפני שהצללית מתקבעת. הפיגמנט אומנם אינו אטום לגמרי אבל בהחלט ניתן לעבדו בכמה שכבות, והגימור מבריק מאד, שזה לגמרי עניין של טעם והעדפה (אני אישית אהבתי את המראה המתקבל).
להעצמת הפיגמנט ולקבלת מראה מושלם עבורי, ציוותתי בעבור ה-"Tiger Eyes" 604#  (שאמור היה להיות סוג של ברונזה, אם כי אני רואה בו סוג של MAUVE מטאלי) את ה"Satin Taupe" של "מאק", שעבדה איתו נהדר. להפתעתי הרבה מאד, ולנוכח הסקפטיות העזה שפיתחתי כנגד מוצרים כאלה (יען כי עפעפי ממאנים להחזיק עליהם באופן נאות מוצרים שאינם פחות מ"סופר הירוז" בגזרת העמידות) גיליתי שגם אחרי לילה סוער של בילוי בדאנס בר מהביל, עם הרבה אלכוהול וצחוקים עד כדי דמעות, נשארה הצללית בגאון במקומה על העפעף. לא הבחנתי בדהיה, הצטברות בקפל העין או סתם המרחות לא אסתטית-ועל כן מגיעות לה בהחלט מירב המחמאות. המחיר הרגיל לצרכן הינו 99.99 ש"ח ללא הנחות מותג (אם כי כמו ב"רבלון", כמעט תמיד המותג נמצא תחת הנחה כלשהי). ולכן היא זוכה למירב המחמאות.

מה זה משנה מה שם הצבע כשהביצוע כה מרשים? הצללית הקרמית של "סופטאץ'"

עד כאן הסקירה הנוכחית, יש לי באמתחת עוד הפתעות רבות עבורכם, מקווה לתקתק אותן לשמחת כולנו.
יאללה בלגן!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

Jack in the (Glossy)box!

עכשיו, אחרי שהצונמי הגלוסיבוקסי שכך קמעא, אפשר להתרווח על הכסא ולבחון את הנושא שוב, במבט מפוכח קצת יותר. מכיוון שאני נותנת לקוראים שלי את הקרדיט על כך שהם מיומנים דיים לברור מתוך כל פוסט שקראו בנושא את המידע הרלוונטי עבורם, אני מבטיחה להשתדל שלא להתעכב יתר על המידה על פרטים שכבר נטחנו עד בלי די ברחבי הבלוגיספירה הישראלית. מאותה הסיבה לא אפרט כאן יתר על המידה את תוכן החבילה, אלא יותר אעמוד על המיזם עצמו ודברים אחרים שקשורים אליו בקשר ישיר לטעמי.

אני מודה שעל עצם קיום המיזם בחו"ל שמעתי לפני חודשים ספורים בלבד. לצערי הרב, רכישותי המקוונות הצטמצמו פלאים בשנתיים האחרונות (ולא מתוך בחירה מושכלת) ולכן הדרתי את עכברי מכל מיני אתרים שעלולים היו לדגדג לי בכרטיס האשראי ששיווע לקצת אקשן.

משנתקלתי במיזם, משכה את תשומת ליבי בראש ובראשונה שיטת השיווק האינטיליגנטית והחדשנית. מזה זמן רב אני מרגישה תסכול גדול לנוכח העובדה שבניגוד לשוק הבינ"ל, תחום הקוסמטיקה בארץ מבושש להפנים שחוקי המשחק הצרכניים השתנתו משמעותית, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם. העידן הממוחשב חשף עולם חדש של תכנים, ידע ואפשרויות רכישה בפני פלחי שוק גדולים מאד שעד אז לא היוו כוח קניה מהותי, ולכן גם התעלמו מקיומם. לפתע, פרמטרים כמו מיקום גיאוגרפי, פילוח סוציו-אקונומי ומנעד גילאים ספציפי הפכו זניחים לנוכח הנגישות, הזמינות ופשטות התיפעול ברכישות המקוונות. כפועל יוצא מכך הורגשה נסיקה אדירה בידע ובבקיאות הצרכנית: השוואות מחירים, סקרי שוק, מודעוּת לזכויות הצרכן וההכרה בכוח הקניה של ההמון (עם כל המשתמע מכך-ע"ע המחאה החברתית) הוטמעו לכדי דבר שבשיגרה בכל חוויית רכישה, קטנה כגדולה.

אבל כאמור, נדמה היה ששוק הקוסמטיקה בארץ ממאן להפנים שקהל לקוחותיו התקדם כבר למאה ה21-. נתח רווחים מופרך כתוצאה מתמחור חזירי, דיילות מכירה אגרסיביות ושירות לקוחות לוקה בחסר, כמו גם דלות מותגים יחסית אל נוכח השפע שניתן להשיג ברשת גרמו לזליגה משמעותית מכוח הקניה אל האתרים המקוונים הבינ”ל. אלו סיפקו חוויית קניה מהירה, עניינית ופעמים רבות מאד-אף זולה משמעותית.
בשל כך הופתעתי עת שמעתי על השקת המיזם בארץ-אין ספק שמדובר בצעד נועז אל תוך נישה קליקאית למדי שרק החלה להתעורר בעשור האחרון. אולי הצעד הזה של מנו, מעיד יותר מהכל, על שינוי חשיבתי מצד זכייני המותגים בארץ: גישה שמאמצת את התובנה שלציבור הלקוחות הפוטנציאליות של היום יש הרבה מאד מה לומר בנושאי צרכנות והם למעשה הכוח שיחליט מה דינו של מותג מסויים ש”עשה עליה”- אם לשבט או לחסד.

מה?
מדובר במיזם קוסמטיקה בינ"ל שיש לו זכיינים מרובים ברחבי העולם ואשר הובא לארץ ע"י איש העסקים דן מנו.
איך וכמה?
בעבור תשלום של 50 ש”ח לחודש (+דמי משלוח של כעשרה ש"ח נוספים) תקבל כל מנויה באתר חבילה חודשית ובה חמישה מוצרי קוסמטיקה. אופי המוצרים בחבילה מתיימר להתאים, סובייקטיבית עד כמה שניתן, לדרישות הלקוחה ע"ב שישה פרופילים שונים באתר. הפרופילים מפולחים לסוגי שיער, עור ושאלות בענייני טעם אישי וכל נרשמת נדרשת לבחור אחד מהם בעת ההרשמה.תמהיל המוצרים מתחלק בכל חבילה (ובכל הפרופילים) לשלושה מוצרי איפור, מוצר קוסמטיקה ומוצר טיפוח כלשהו. ע”פ ההגדרה-כל המוצרים מגיעים בגודל מיוחד ומוקטן (הנפוץ בחו"ל כ-“Travel size” והינו גדול יותר מדוגמיות המחולקות לעיתים נדירות בפארמים). בפועל, במיוחד במוצרי האיפור בהם עלות הייצור לגודל שכזה גבוהה ולא כדאית ליצרן, מקבלים לעיתים קרובות את המוצר בגודלו המלא.
למה?
המטרה הגדולה של המיזם הזה היא למעשה חשיפה של קשת מוצרים רב-גונית למדי לקהל יעד רחב יותר, תוך כדי מתן ערך מוסף של התנסות פיזית במוצר, אבל ללא לחץ להתחייבות קניה (האתר הישראלי אינו מוכר את המוצרים).

 

ובכן, האם שווה לרכוש מנוי ל”גלוסיבוקס” הישראלי?
למה כן?
-המנוי ניתן לביטול בכל רגע נתון. התשלום נעשה מדי חודש בחודשו והלקוחה אינה מחוייבת לתקופה מוגדרת.
-שווי המוצרים בחבילה הינו גדול בד"כ מערך התשלום החודשי. אם לוקחים בחשבון את העובדה שבמוצרי האיפור מקבלים לעיתים מוצר בגודל מלא-הרי שההשקעה לגמרי מכסה את עצמה.

-בשל גודל המוצרים ניתן להתנסות בהם לתקופה מספקת ע”מ לגבש דעה באם כדאי לרכוש את המוצר בגודלו המלא. כמה פעמים קניתם מוצר במחיר מלא שלא עמד בציפיות שלכם? הנה לכם שיטה נהדרת למיזעור “נזקים” כספיים עתידיים.
-בגלל שיטת ה”גלוסידוטס”: לכל לקוחה יש את האופציה לתת חו"ד וביקורת מוצר. כל חו”ד בעבור מוצר=20 גלוסידוטס. אחרי 50 חו”ד (קרי, 1,000 נקודות) מקבלים את חבילת ה“גלוסיבוקס” הבאה חינם אין כסף.
-למיזם הישראלי ערך חברתי מוסף, המקנה לו נקודות זכות גדולות, הגם שאינו קשור לענייני קוסמטיקה: כל החבילות של החברה בארץ נארזות ע”י עמותת “שווים” שהינה עמותה לשיקום תעסוקתי של פגועי נפש.
למה לא?
-בניגוד לפרסומים המקדימים בדף הפייסבוק של המיזם-נכון לעכשיו יהיו בחבילות אך ורק חברות ומוצרים המשווקים בארץ, קרי-מותגים אותם הציבור כבר מכיר ונחשף אליהם. לטעמי, עקב אכילס רציני, אם המטרה הראשונית היתה גם להביא “טעימה מחו”ל” לשוק הישראלי. אין לי ספק (וזו הנחה ספקולטיבית שלי לחלוטין, ללא סימוכין) שאף הם נתקלו בבעייתיות בהשגת רשיונות ממשרד הבריאות הישראלי הידוע לשמצה, והחליטו כרגע לרדת מהנושא.
-נכון ליום פרסום הטור, החברה נמנעת מלהסגיר את שמות החברות שאת מוצריהן תפיץ בחבילות. אני יכולה מחד להבין את הרצון להמנע מלהבטיח הבטחות שעלולות להתקל בבעיות (כדוגמת הסעיף לנ"ל), אבל מאידך-חייבת להיות שקיפות מלאה בעיני, אל מול הלקוח. אישית, לא הייתי משקיעה כסף במנוי כל זמן שהיקף וטיב החברות שהמיזם עובד מולן-נותרים עלומים.
-"האם תהיה קדימות או משקל יתר לחברות מסויימות?" היתה גם שאלה שלא נענתי עליה באופן משביע רצון (לדוגמא, מה יהיה היחס בכל חבילה בין מוצרים של חברות “עממיות” יותר לכאלו שמוגדרות בעגה המקצועית כ”יוקרתיות”?). שוב, מכיוון שתמהיל החברות איתן יעבוד המיזם טרם פורסם-נותר ללקוח רק להתנסות ולראות.

-בניגוד למשלוח החבילות בחו"ל, אשר מגיעות באמצעות דואר שליחים עד למפתן בית הלקוחה-בארץ יגיעו החבילות בדואר רשום אל בית הדואר, ומכאן העלות הנוספת של כעשרה ש"ח אותה נושא הלקוח בחיובו.

זהו יקירי, אחרי שחפרתי לכם כאן כדבעי בענייני שיווק ומיתוג בעולם הקוסמטיקה-נותר לכם להחליט האם המיזם הזה הינו לרוחכם או לא.
אני מודה, שאישית אני עדיין פוסחת על שני הסעיפים, אבל לגמרי מברכת על השקתה של היוזמה בארץ. רק ימים יגידו האם, כמו בחו"ל, היא תהפוך ללהיט היסטרי.

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

ואלה שמות...

(או...סוף זו תמיד התחלה!)
מדי סוף שנה אנחנו מוצפים בגל של סיכומים: סיכומי אירועים, סיכומים פיננסיים, כתבות נוצצות, הצהרות ודוחות למיניהם. כמו בכל תחום אחר, גם בגזרת הטיפוח, כל מדור איפור שמכבד את עצמו מתגאה במצעד שכזה. אישית, אני לא מתה על הצונאמי המשובט הזה, אבל מאידך, בנושא הזה אינני מתיימרת להיות שונה מכל השאר.
אני כן מבטיחה לכם דבר אחד מהותי, קבל עם ונט: הרשימה שלי תהיה אובייקטיבית ככל האפשר ולא מוטה דעה מטעם שום חברת יח"צ כזו או אחרת ו/או שיקולי עריכה של אתר כלשהו. What you see is what you get, בלי שום הידן אג'נדות!
קבלו את חמשת המוצרים המנצחים שלי לשנת 2011, באיחור קל...:
מותג הלקים: "Nfu-Oh"
אם אתם נמנים על קוראיי הוותיקים, הרי שאתם מודעים לעובדה שאינני נוהגת לסקר לקים, מתוך בחירה. הנישה הזו הינה גדולה ורבת קטגוריות וישנם בלוגים רבים ומצויינים שעוסקים אך ורק בנושא. הגם שאני כן חובבת לקים גדולה מאד ונהיר לי שהתחום נושק לתחום האיפור, אני מתוודה שאל המותג הנ"ל (הנָהָגה כ-"En-foo-oh") התוודעתי בעיקר דרך הפוסט הנהדר של דנרה בנושא.
כחובבת "בלינג-בלינג" ידועה לשמצה ותאבת גוונים חדשניים החלטתי לסור אל היבואן בעצמי ולראות הכצעקתה.
לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים שכן אני חושבת שהפוסט של דנרה עשה זאת בצורה הטובה ביותר. רק אומר זאת כך: מרקם הלקים העשיר והסמיך, גודל הבקבוק ועיצובו (17ML אל מול 15ML במותגים אחרים), קשת הגוונים, המרקמים והטקסטורות העצומה ומעל לכל-שירות הלקוחות האדיב, הסבלני והמחוייך (כך צריך להחדיר מותג לשוק חדש-שאפו לזכיין!), כל אלה גרמו לי להתמכר באופן טוטאלי, על אף המחיר הלא זול של כ-68 ש"ח לבקבוק.
לעניות דעתי-שווה כל שקל, בפרט לאור חוויית הרכישה הכייפית.

לא רק לחובבות "בלינג-בלינג", סדרת האופלים המעלפת של "Nfu-Oh"

מוצר שפתיים: טוש מכתים שפתיים של "מייבלין"
את המוצר הזה ("ColorSensational Lipmarker") סיקרתי לא מזמן בהתרגשות גדולה. מאז, אני רק מחזקת את הבחירה שלי בו-בכל רגע נתון ניתן למצוא אחד זרוק אצלי בתיק. כשאני מחפשת מראה מודגש קלות, אבל לא "שפתוני" מדי, כזה שעובד נהדר גם עם לוק טבעי ויומיומי וגם עם איפור עיניים קצת יותר דרמטי, אני משתמשת בו.
האפליקציה נוחה וכייפית, הניחוח נעים, הפיגמנט וקשת הצבעים נהדרים והעמידות הסובייקטיבית שלהם עלי-נהדרת.
הטיפ שלי: להוסיף מעל נגיעה של ליפ באלם צבעוני, והרי לכם קומבו מנצח, שמיש ונעים על השפתיים.
מגה-מגה לייק!

ה-מייק אפ שעשה לי את זה בגדול!: "Age Defying+DNA Advantage" של "רבלון"
אני מודה שחברת "רבלון" מצליחה להפתיע אותי בשנים האחרונות. מעולם לא פיללתי שאמצא את הזיווג המייקאפי שלי דווקא בין מדפי חברה "עממית" בהגדרתה. אבל כמו שאמרו כבר חכמים וגדולים ממני: "Never say never". אז הנה, הולכת לאכול לעצמי את הכובע וגומרת את ההלל על הוורסיה החדשה שלהם למייקאפ הוותיק "Age Defying".
בהכרח, כפי שאני נוהגת תמיד, אסייג את הבחירה שלי-שכן מייקאפ הוא מוצר סובייקטיבי לחלוטין. מה שמתאים לי, לא בהכרח יתאים לנשים אחרות בעלות סוגי עור אחרים ודרישות שונות. העור שלי נוטה קצת ליובש ואני מעדיפה כיסוי קל-בינוני וגימור טבעי.
לאור כל הדרישות הללו מצאתי לחדוותי את המייקאפ הזה מתאים לי כעור שני: האפליקציה שלו נוחה מאד (בזכות המשאבה, שלא היתה קיימת בוורסיה הראשונה), המריחה אחידה ונעימה, העור נותר נעים מאד למגע וחש מלוחח היטב והגימור טבעי וקורן. בניגוד לתיאור המוצר-אני לא ראיתי שהוא מכסה כיסוי מלא, וטוב שכך.
לאחר שציוותתי אליו את הפודרה המינרלית של "מאק", הוא שרד באומץ רב בילוי לילי סוער ורווי אלכוהול במיוחד, עד השעות הקטנות של הלילה.
דנ"א או לא, עשה לי לגמרי חלושעס בקישקעס- It's a keeper!!!

הסלסול של הדנ"א בעיצוב הבקבוק קצת מיותר, אבל המייקאפ-נהדר!


קונסילר: "Pro Longwear" של "מאק"
שנים חיפשתי את הקונסילר המושלם עבורי, כזה שיהיה מלוחח דיו לאיזור העדין שמתחת לעיניים ויחד עם זאת שיכסה את הדורש כיסוי. במרבית המקרים נאלצתי להתפשר על עניין הכיסוי כי היבשושיות של מרבית הקונסילרים העמידים עשתה לי רע-גם למראית עין וגם על העור. תמיד העדפתי לבחור אחד שימרח וידהה מאשר יראה לאורך זמן כאילו טוייחתי במלט.
עד ליום המכונן בו נתקלתי בקונסילר העמיד שחברת "מאק" הוציאו לשוק.
מכיוון שאינני חובבת מוצרים עמידים, קניתי אותו בסקפטיות מה והחלטתי להתנסות בו ראשית על מאופרות (ככה זה, כשאת מאפרת-נופלת בחיקך הזכות לניסוי וטעיה על שפני נסיון אנושיים). עד מהרה גיליתי שאני מבכרת להשתמש על פני כל קונסילר אחר שיש לי בתיק.
גם את הנסיון האישי שלי הוא צלח ללא כל קושי: הוא עמיד באופן מעורר הערצה (ע"ע יציאות ליליות פרועות), אין צורך לחדשו, הוא לחותי ונעים למריחה אבל עדיין מכסה באופן משביע רצון לחלוטין כהויות ושאר מרעין בישין ואהבתי עד מאד את המשאבונת אשר מוציאה כמות מדודה של חומר בכל אפליקציה. החסרון היחיד שלו בעיני, הוא שאני נופלת בסקאלת הגוונים בדיוק בין שני גווני כיסוי, אבל מכיוון שהוא סוס עבודה מנצח לטעמי, רכשתי את שניהם ואני מערבבת בשניה.

קטן-קטן, אבל ממזר גדול: הקונסילר העמיד של "מאק" עם המשאבה הלחיצה

המסקרה המככבת: "Sumptuous-Bold Volume" של "אסתי לאודר"

כן, כן, כן...כולכם מוזמנים לצחוק עלי כעת: "באמת בוקר טוב אליהו, נחמד מצידך שהתעוררת"...

סיימתם לגחך בעליונות??? יופי. הנמשיך?
ובכן, המשפט החכם אומר ש"סוס מנצח לא מחליפים". אצלי הסוס הוותיק הוא המסקרה למראה ריסים מלאכותיים של אס"ל לה נשבעתי אמונים מזה שנים. היא היחידה שהצליחה לעגל ולעבות את ריסי הגמל הישרים שלי. אבל כשנתקלתי במסגרת כתיבת אחד הטורים בזו של "אסתי לאודר" הופתעתי לגלות קונקורנציה ראויה.
ה"סמפצ'ס" מעבה באופן נאות ודרמטי ואף מעגלת בצורה מכובדת למדי, גם ריסים עקשניים כשלי. אפילו הגרסה העמידה במים עשתה את העבודה היטב, ומצאתי את גוון השוקולד החום שלה מתאים במיוחד למראה יומיומי ולא עשוי מדי שהולך מצויין עם עיניים בהירות כשלי.
אז כן, טוב שנזכרתי-אבל היי, יותר טוב מאוחר. לא?

וציון גנאי אחת לסיום, כי לצערי אי אפשר רק לחלק מדליות לכולם. מילת השלילה שלי השנה ניתנת לתאגיד שלם ולא למוצר.

ציון הגנאי השנתי מגיע, כלאחר כבוד מפוקפק, לתאגיד "אסתי לאודר" על כך ש"זכה" להכנס השנה בחזרה לרשימה השחורה של PETA, לאחר כעשרים שנים בהן נכח בגאון ב"רשימות הלבנות".
להזכירכם, כתבתי בזמנו טור מתוסכל במיוחד על הנושא, והגם שנכון לרגע זה נמצאת רק חברת "אסתי לאודר" ברשימה השחורה-הרי שהעניין משליך גם על חברות הבת שלה, בכללן גם על "מאק" לצערי. להלן תגובה רשמית ראשונה של "מאק", בתגובה לשאילתא שמיענה אליהם בלוגיסטית אמריקאית בנושא (ותודה ללובה שחלקה איתי את המידע הזה).

זהו יקיריי, עד כאן רשימתי הצנועה והאקסקלוסיבית. חושבים שחסר פה משהו מהותי? אתם מוזמנים לטקבק בחזרה. אשמח לשיתוף. ואם עדיין אינכם נמנים על המנויים של הבלוג, אתם יותר ממוזמנים ללייקק את דף הפייסבוק שלי, אשר מתעדכן באופן קבוע ומתוזמן היטב עם כל הכתבות, הטורים והפקות האיפור שאני מעלה במדיות השונות.
שתהיה לנו שנה איפורית נהדרת...;-)

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי