הטרנטינו השווה מיליונים!

(או..."השם הוא טרנטינו...טרינה טרנטינו!!!"...)

שננו והפנימו היטב כי למען האמת, קוונטין ותסריטיו ההזויים זה מה-זה-פאסה!!! יחי הטרנטינה החדשה!!!
אני מודה שעד לפני כשנתיים וחצי, גם אני לא הכרתי את השם. ואז, תוך כדי הרכישות הפרועות שלי ב"אי-ביי", ממש במקרה, התוודעתי אל טרינה טרנטינו ולא הבנתי כיצד יכולתי לחיות בלעדיה לפני כן. תכשיטי הקיטש שלה ניגנו בסכרינית מדוברת הישר על מיתרי ליבי ההומה ותאב הקניות. השילוב המנצח מבחינתי של "בלינג-בלינג"+גותיקה בגרוש+וורוד+"הלו קיטי" קנו אותי סופית, אם כי המחירים, קצת פחות...באמת שלא הבנתי למה עלי לשלם כל כך הרבה כסף על תכשיטי פלסטיק משובצי סברובסקי, הורסים ככל שיהיו...(לא שזה הפריע לי, כמו אשת עקרונות אמיתית, לרכוש לאלתר כמה פריטים!). התחלתי קצת להתעמק בעניין וגיליתי עוד ועוד דברים מופלאים על הקוזינה וורודת השיער.

גותיקה וקיטש עם הרבה נצנצים: משמאל למעלה ובכיוון השעון-חלק מתכשיטי "הלו-קיטי"-"פינק הד"; הגולגולות הבלתי נמנעות; פרפרים צבעוניים; קולקציית "קידרובוט" וחלק מתכשיטי "אליס אין וונדרלנד" המהממים...

הבחורינה, שממוקמת כיום בלוס-אנג'לס, בכלל התחילה את דרכה כדוגמנית צילום, ומאוחר יותר כמאפרת של חברת "מאק"(!). בד בבד עם כל התעסוקות האסתטיות הללו, היא עצבה לעצמה בשעות הפנאי תכשיטי "פימו" בעבודת יד משובצי סברובסקי. עם הזמן, הפופולריות שלה הלכה וגדלה והיא התחילה למכור באופן יחידני את התכשיטים לחנויות; ב-1995 יסדה יחד עם בעלה אלפונסו קמפוס, את הליין הרשמי על שמה, ובשנת 2002 פתחה את החנות הראשונה של המותג במילאנו. החנות השניה נפתחה בלוס אנג'לס-ומשם הדרך אל התהילה בעיר המלאכים היתה קצרה, והביאה איתה חנות נוספת בסוהו של ניו-יורק, שחגגה לא מזמן גם את השקת הספר שלה "My pretty" כפי שניתן לקרוא גם בבלוג של קסניה יקירתי, ממש כאן.

הופרדו בלידתן: מימין למטה ועם כיוון השעון, הגברת טרנטינו ובח"לה אלפונסו החתול; הספר המדובר, הברבי וקסניה היפה...

ברבות הזמן וככל שמעמדה כמעצבת טרנדים ואושיית פאשן נחשקת בל"א התבססו, הפכה טרנטינו לחביבת הסלבס מהזן ה"קולי" והבועט יותר. בין חובבות המותג נמנות הזמרות "פינק", קייטי פרי (שהיא גם הפרזנטורית הרשמית שלה נכון לעכשיו), אבריל לווין, קלי אוסבורן (מלכת הטראש-שיק) וגוון סטפאני; השחקניות דבי מזאר (שענדה אותה בעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים" בה השתתפה), קמרון דיאז, הילרי דאף ובל נשכח גם את איקוניות התרבות העמוקות-האחיות לבית הילטון...
הקיטש המסחרי של טרינה הפך להיות אורח של קבע בארועי השטיח האדום, קליפים ב-MTV ובהפקות אופנה רבות.


סלבריקות מעריצות: מימין למעלה ובכיוון השעון-אבריל לווין, ג'ניפר לופז, פאריס נילטון, דבי מזאר, קייטי פרי, "פינק" וקלי אוסבורן

לאורך השנים השכילה הגברת טרנטינו לשת"פים פוריים ומוצלחים במיוחד בליין התכשיטים והאקססוריז שלה לרבות עם המותגים "הלו קיטי" (של "SANRIO"),"קידרובוט" (מותג הלייף-סטייל האורבני) ו"בארבי" (של חברת "מאטל"), להם לא רק עיצבה ליין תכשיטים אלא גם בובת ברבי במהדורה מוגבלת.
אבל עכשיו באמת הגיע השוס הגדול מכולם: שיתוף פעולה מנצח בינה לבין חברת "ספורה" בארה"ב. וביחד הם זוממים להנפיק ליין איפור היסטרי בהשראתה ובעיצובה כמובן.

שת"פ מתבקש ומטורף: מתאבן קטן של טרינה טרנטינו ל"ספורה"

מסיבת ההשקה לקראת הנפקת הליין החדש התקיימה בחנות המותג בסוהו שבניו יורק בחודש שעבר, ולי לא נותר אלא לרייר על השואו המטורף שהלך שם, שלא לדבר על ה"סניק פיק" השווה במוצרים הטעימים, הדגמות האיפור ע"י מאפרי הבית של "SEPHORA", הקאפ-קייקים המיניאטורים ובעיקר (בו-הו!!!) על המתנה ההו-כה שווה שקיבלו האורחים...
הו....לו רק הייתי באותו ערב סברובסקי קטנטן על אחד מהשנדליירים המפוארים...

משרדי היח"צ והפרסום בארץ, צפו והפנימו: ככה מרימים ארוע השקת מותג חדש!!!! וואו! לראות ולבכות! בפינה הימנית למטה-הקיט השווה שקיבלו האורחים שנטלו חלק בארוע

הליין המצופה יושק אקסקלוסיבית ברשת "ספורה" ככל הנראה בפברואר הקרוב....
אני לא יודעת מה איתכם-אבל אני הולכת לשחד כל מכר, ידיד, או בן משפחה, רחוק כקרוב, ולו רק שיקנו לי את הדבר המוי-דלישס והמנצנץ הזה...אז הרימו את הבלטות והכינו את הדולרים-HERE I COME!!!!

(מרבית התמונות נלקחו מכאן ומפה, וכמובן מהאתר הרשמי של הגברת, למעלה...)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

מה לעזאזל חשבתי לעצמי?!?!

תכירו בבקשה-זו "לולה", בובת הדיגום שלי. "לולה" היא זכר לימי הלימודים שלי ב"שנקר" אי שם בשנות התשעים העליזות. קניתי אותה לפני יותר מעשור בכוך אפלולי אצל ישיש נרגן בשוק הפשפשים ביפו, אחרי שהבנתי לדאבון ליבי שבעבור בובת דיגום חדשה אאלץ למכור את גופי בלילות, וללמוד בימים. היא היתה זרוקה לה בצד עם עוד בובות מאובקות ומרופטות משהו ורק אחרי סשן שיפצורים ותיקונים קלים, ביניהם תפירת שמלה חדשה לגברת-הפכה לכחדשה. אפילו הספקתי לעבוד עליה קצת. אבל מאז שסיימתי את הלימודים היא עומדת בחדר העבודה שלי ללא כל שימוש ומעלה אבק (תשכחו מזה, אני לא מוכרת! יותר מדי סנטימנטים ואהבה! זה אשכרה פריט אספנות).

וכך היא עמדה לה בדד, עד אתמול בערב....מה קרה אתמול? הגעתי למסקנה הראויה שזה ש"חדר העבודה" שלי נראה כמו אחרי פיצוץ אטומי לא מבוקר, מתחיל "קצת" לעלות לי על העצבים, ואולי כדאי שאתחיל לנסות ולסדר אותו. ואיפה מתחילים סדר אם לא ב"מקדש"....הו.... ה-מ-ק-ד-ש! אותו ארון קיר רחב ממדים המוקדש כולו לשכיות החמדה שאגרתי לי במהלך השנים-מאות פריטי לבוש, נעליים ואביזרים הערומים להם בערימות, תלויים על הקולבים העמוסים לעייפה ומאופסנים במגרות.

חסרת חשק ונרגנת, בדומה לאותו קשיש מהשוק (אני שונאת לסדר!!!), התחלתי להוריד את הבגדים מן הקולבים ולמיין: זה כבר "לא עושה לי את זה", זה קטן עליי, זה לא נלבש מעולם...ואז בעודי ממיינת את עצמי לדעת בתוך הררי הבגדים-נתקלתי בהם....בשלדים שלי....

לכולנו יש שלדים בארון, אותם סודות כמוסים שאנחנו לא רוצים לחשוף בפרהסיה...השלדים שלי הן אותן גוויות דוממות של פריטים שקניתי מתוך גחמה לא ברורה ואין לי מושג קלוש אפילו למה.... אז בבקשה, ברוח השיתוף שנחה עליי לאחרונה, אני יותר משמחה לדגמן לכם את העשיריה המשלידה שלי על "לולה" המקסימה....אני בטוחה שהיא שמחה להיות בשימוש שוב...:-P

גופיית השיפון הירוקה...

בתמונה:רקדנית בטן חיננית עם אאוטפיט דומה; יש מצב להסבה מקצועית?

נקנתה אצל מעצבת צעירה מצפון דיזינגוף ועלתה לי הון תועפות, בגזרה לא ברורה של ספק-סטרפלס, ספק-גופייה (נראה לי שגם המעצבת לא היתה סגורה על העניין); נו...פעם הייתי סמי-כוסית וחשבתי שזה יהיה נחמד ויאה להפגין את חיטוביי בגופיית שיפון שקופה (?!) עם מחשוף במפתח של רקדנית בטן מג'לג'וליה....אז נכון, שהצבע אהוב עלי מאד-עד היום, אבל שמישהו יואיל בטובו להסביר לי מה פשר הווילון הלא ברור מקדימה שמכסה טפח ומגלה טפחיים? (מיותר לציין שהיא לא נלבשה מעולם?)

חולצת המטריושקות

לא סתם נשארה החולצה הזו בדד על הקולב, עם הטיקט אז-איז....לא ברור איזה דחף גרם לי לרכוש את החולצה השקופה הזו (אלמנט חוזר על עצמו כפי שאתם רואים, אפרופו רקדניות בטן...) בגזרת הטוניקה/חולצת איכרים. נכון שהדפס המטריושקות מאד חמוד ועליז, אבל חום מעולם לא היה הצבע שלי וגם ככה פונים אליי ברחוב ברוסית, אז למה לעודד את העניין? ("נייט...יה פה נימיי רוסקי!!!")

ז'קט הסאטין

רק אלוהים יודע מה עלה בדעתי עת רכשתי את הז'קט הנ"ל בצבע הלא ברור הזה. "גרייז'" (GREY+BEIGE) אמנם מתאים להמון כוכבניות בהוליווד ונראה נפלא על השטיח האדום, אבל בטח לא עליי!...אין מה לעשות-גוון עורי ביום טוב, הוא בגוון גוויה והז'קט החינני הנ"ל לא בדיוק מוסיף לי "צבע" וחיות לעור הפנים. בנוסף, החיתוך הקצרצר של מתחת לחזה מגניב לאללה בשיטת השכבות רק על כוסיות. וכשאני אומרת כוסיות, כוונתי לאלו שאשכרה ניחנו בקו מותן ברור-קרי, שוב לא אני!...אבל היי, הייתי שעתיים לפני הטיסה והרגשתי בצורך בלתי נשלט לבזבז עוד אי אילו פאונדים אחרונים בלונדון, אז הנה התוצאה, העגומה למדי, יש לציין...

תיק הקיטש האולטימטיבי

התפרצויות הבלינג בלינג הקשות זורקות אותי מדי פעם רחוק מדי אל מחוזות ילדותי ואני מוצאת את עצמי רוכשת פריטים כאילו נשארתי עדיין מנטלית ומימדית בגיל 5. עזבו את העובדה שהתיק עמוס בכל דבר שאפשר היה לתלות/לתפור/להדביק/לשדך עליו. הכל מתגמד (תרתי משמע) לנוכח העובדה שכל גודלו מסתכם ב-20 ס"מ לאורך ו-20 ס"מ לגובה...קיבינימט, אפילו הארנק שלי גדול יותר ממנו. בתכלס אפשר לקרוא לו "תיק טמפון" כי זה בערך הדבר היחיד שאפשר יהיה להכניס לתוכו בלי שהוא יעלה על גדותיו...אני בטוחה שאפרוחית תמצא אותו שימושי להפליא כתיק יומיום לגן...

עליונית הספורט הלבנה

עוד בקטגוריית "לא הצבעים של יפותו", אני שמחה להציג בפניכם טעות נוספת ומהותית מהארון שלי-לבן! כן...כן...לבן הוא צבע נקי, טהור ובתולי-רק לא בשבילי! אני כבר לא מדברת על העובדה שאני רותי-סמרטוטי מהלכת על שניים ואין מצב שאלבש בגד חדש מבלי לכלכך אותו באיזה שהיא צורה יצירתית, אז לבן?!?! אפילו לחתונה שלי לא לבשתי לבן....לא הפנמתי כבר את העניין שזה לא הצבע בשבילי? חבל, דווקא אהבתי את הקולקציה של מיסי אליוט ל"אדידס"...

תיק הנחש הכסוף

נרכש בהתקף "אלכסיס קרינגטון" קשה עת ביקרתי באחד מן הימים ב"פקטורי 54"...כן, הוא נראה לי מהודר, אלגנטי ואפקט הבלינג-בלינג (עקב אכילס המנצנץ שלי כידוע...) שלו סינוור אותי קשות. "הו, כן...." חשבתי לעצמי בעיניים מצועפות, "זהו תרגום ראוי לקולקציית האביזרים והתיקים האחרונה של "מיו-מיו", במחיר מציאה של 400 (!) ש"ח בלבד..." המשכתי להגג לעצמי במנטרת אוטו-סוגסטיה מרשימה בעודי שולפת את כרטיס האשראי...

אז זהו, שלא! יותר "מיאו-מיאו" מדרום תל אביב...

חגורת המותן האתנית

בתמונה:איך תמיד ב"ווג" הבוהו-שיק נראה כל כך קול? (ויקטוריה בקהאם ל"ווג אינדיה")

על פניו פריט יפהפה משובץ חרוזי אלמוג קטנטנים שנרקמו ביד אומן של ילד קטן ורעב ללחם אי שם במזרח אסיה...אפעס המדובר בחגורת מותן, ובמותן, כאמור (ראו כמה שורות למעלה) לא ניחנתי לצערי...שלא לדבר על העובדה שטרנד האתנו-שיק תמיד קסם לי, אבל איכשהו לא התחבר ללוק הכללי שלי. אולי ביקום מקביל, בו תואמתי "יפותו" האחרת הינה גבעולית, שזופה, בעלת גפיים מאורכים הלובשת בשאנטי אותנטי סארים מגניבים ממשי ותיקי זמש מרובי פרנזים. שם החגורה הזו תשב לה על המותן בול. הדגש הוא על "שם"!!!

הגופייה הזוהרת

בתמונה:איפור זוהר לפול מון פארטי יילך עם הגופיה הזו מצויין!!!

לא יקיריי, אין צורך לשפשף את העיניים ולנסות לכוון את צבעי המוניטור-זה הצבע של הגופיה...כן-כן, טייק אוף צעקני במיוחד של גרסת הקולר אה-לה מרילין מונרו על טריפ בפול מון פארטי בקופיפי. עשוייה מבד לייקרה איכותי שנצמד ללא רחמים לכל איזור שאף אשה לא רוצה שיצמד אליו, אלא אם כן את גלית גוטמן...מתאים במיוחד לכוסיות בגילאי 20 שעדיין חורכות את עצמן בים. אין מה לעשות, הצבעים הזרחניים הולכים נפלא עם שיזוף בגוון מוקה...עוד משהו שבחיים לא היה לי...

חצאית ה-A המודפסת

הו....מי לא שכח את אותה תקופה מופלאה בה חצאיות ה-A ליין שלטו ביד רמה באופנה הישראלית...(לעזאזל, יש מקומות שעדיין ממשיכים להנפיק את הזוועה הדודתית הזו ולקרוא לזה "אופנת מעצבים"...). נקנתה ברשת בגדי מעצבים יוקרתית במיוחד ועלתה לי הון, על אף חגורת הלייקרה הצ'יפית שצוותה באופן כה מביש לבד המשי המודפס. אני מודה כי החצאית עדיין שמורה אצלי בארגז מיוחד ולו בשל הדפס הווינטג' המדהים שלה...איך...איך לבשתי את זה פעם?!?!

נעלי ה"אין צבע"

אינטרפטציה חביבה למדי לנעליים של מארק ג'ייקובס מלפני שתי עונות. מה כל כך נורא אתם שואלים? נו, שום דבר, אם לוקחים בחשבון שכשאני נועלת אותן אני פשוט נראית יחפה לגמרי; סוג של קטסטרופת הנעלה דני-דינית במיוחד. עכשיו תארו לכם את השילוב של הנעליים עם ז'קט הסאטין מלמעלה...אין לי ספק שאצליח לחדור אל מעבר קווי האויב ללא חשש (מצטערת, אבל העניין עם דני-דין הצית אצלי את הדמיון..."יפותו-דין ומלחמתה במוג'הידין..." זה בטח יהיה בסט סלר מטורף!!!...).

אני מודה ומתוודה שהמקדש העלה עוד אי אילו קטסטרופות הזויות במיוחד, אבל המוניטין שלי יקר לי במיוחד-יש גבול גם לאן אני מוכנה לרדת....אולי כדאי שאשאיר את זה לדמיון הפרוע שלכם....

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אליי:yaelmakeup09@gmail.com

"Da Bling-Bling factor...."

(או...Swarovski, anyone?!...)

אין מה לעשות...אחד מהשניים, או שבעורקיי הלבנבנים זורם לו דם של hootchy mama from da'hood...או שלחילופין אני יותר פולניה ממה שהעדפתי להודות בפניי עצמי. תכל'ס, אני מודה שאני לוקה בתסמונת "נצנץ דה-לה קשקש" קשה מאד מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה. למען האמת, אני יודעת שמרבית הבנות לוקות במחלה הזו בעודן צעירות מאד, ההבדל הוא שאצלי זה מעולם לא החלים-אם כבר רק החריף עם הגיל....בכל מקום בו אמצא משהו מנצנץ, מבריק, זוהר או סתם טראשי, בין אם זה פריט לבוש, אקססורי, מוצר איפור או כל דבר אחר לצורך העניין-הוא ינצנץ אליי בדינדוני "בלינג-בלינג" עצבניים כמו חתיכת פח בשמש הקורצת לעורב חמדן-לא אנוח ולא אשקוט עד שיהיה בידיי. אם נוסיף לעניין גם את ה"פטיש" הקשה שלי לגברת "הלו קיטי" ולנעליים-תקבלו מקרה אנוש וחסר סיכויי החלמה: סתם פריט מנצנץ יגרום לי עונג בלתי מוסבר; תוסיפו לפריט הזה את דמותה המטופשת של "הלו קיטי" וקיבלתם מופע זיקוקי סרוטונין אור-קולי שמתפוצצים בחיווטי המוח המסונוור שלי, אבל אם יתווספו למשוואה הזו גם נעליים, או אז תזכו לראות אותי פוצחת בסדרת אנקות ואנחות קשות משל הייתי סאלי המגמרת אל מול הדיינר העמוס!

פאייטים?-הולך!, לורקס?-תעמיסו!, אייליינר נצנצים?-בארור!, פודריה של סברובסקי?-דהההההההה!

בהיותי צעירה עוד לא ידעתי כיצד למתן את התכונה הסמי-פרחצ'ולית הזו והייתי נוטה להעמיס מכל הבא ליד (להגנתי יאמר שהשנים היו תחילת שנות התשעים, בהן כולם התלבשו בסחבות מקושקשות פאייטים ונצנצים לרוב, וכך ניצלתי בעור שיניי מהתוויית ה"פרחה הפולניה"). במרבית שנות לימודיי האקדמאיים מצאתי את עצמי מתווכחת אינספור פעמים עם המנחים ההמומים שלי ב"שנקר":

מנחה, זע בחוסר נינוחות על הכסא:"אמממממ...תראי.....קחי צעד אחורה ותסתכלי שוב על הדגם...."

אני, במבטי ערגה מצועפים:"בעיני זה מושלם...לא?"

מנחה:"תראי....את לא חושבת שזה טיפה'לה עמוס מדי? אולי אפשר לוותר פה על הסרט המוזהב ושם להוריד את הניטים. הם קצת מיותרים לדעתי...."

אני, בחמת זעם של לביאה המגנה על פרי בטנה:"מה ז'תומרת "להוריד"? הסרט המוזהב הזה הוא-הוא לב ליבה של המערכת...הוא מגדיר את ההשראה הראשונית שלי לגבי נושא הפרוייקט. כל הדגם בנוי סביב אינטרפטציית החווייה האישית שלי לגוף האישה בפרט, ולנשיות בכלל במבחן התקופה הפוסט-מודרנית בה אנו חיים....הסרט נשאר! וגם הניטים!"

מנחה:"חבל, כי לדעתי הרעיון הבסיסי שלך נהדר ופה את זורקת אותו לכיוון אממממ....פרחי קצת...."

לשווא הייתי בוהה בדגם ותוהה מה לעזאזל הוא רוצה מחיי?

אני מודה שהיום-ממרחק של כ-13 שנים, אני נזכרת בחלק מן הדגמים בזעזוע קשה. אין מצב עליי אדמות שהייתי מעצבת היום זוועה מקורקשת שכזו...אז כן, הטעם שלי בהחלט התעדן. אבל החיבה לבלינג-בלינג נשארה...החנות של "סברובסקי" היא סוג של מקדש בעיניי, ואם הכסף מצוי בכיסי באותו יום שאני חולפת על פניה-אויה לי ולמנהל הבנק שלי...אהההה-אללי, מי יקנני את הדיסק און-קי בצורת רובוט קטן ומסנוור....(בתמונה הפותחת-האוסף הצנוע שלי....)

כשחברת "מאק" השיקה בקול תרועה גדולה את קולקציית "הלו קיטי" ההו-כה מדוברת שלה בתחילת השנה (תמונות 1-4), אצתי רצתי לי נרגשת לחנות על מנת לקנות את כו-לה....מה רבה היתה אכזבתי כשגיליתי שהקולקציה היוקרתית יותר של הפודריות והגלוסים המשובצים לא יגיעו לארץ. אך לא מכשול קטנטן שכזה יעמוד בדרכי, מיד הפעלתי את קשרי הענפים בתפוצות הגולה וסידרתי לעצמי חיש-קל סט שכזה, שלא יחסר חלילה...הרי על כל מוצר ומוצר שם היה חרוט "יפותו" באותיות קידוש לבנה....אז שלי לא יהיה דבר כזה? ש-רוריה!!!

עת יושבי בבית בתקופה שלפני הגח אפרוחית לאוויר העולם, שוטטתי לי נפעמת ברחבי אי-ביי בחיפושים אחרי מוצרי תינוקות מגניבים של "הלו-קיטי" (פטיש נוסף כאילו, דהההה). החדר שלה כבר היה מוכן עם ציור קיר ענקי של "הלו קיטי" (משובצת סברובסקי כמובן...בתמונות 8-10) מעשה ידי. הבנות בחנות תרמו את חלקן במתן ציור קנבס מהמם של "קיטי" בפוזה אחרת, משובצת אף היא-וכך לא נותר לנסיכה אלא להיוולד לתוך עולמה הקסום והטראשי של "טיטי....אה-או" (כפי שהיא קוראת לה היום-הפאוזה, כבמקור). מפה לשם בעודי ישובה אל מול המחשב ונפלאות האינטרנט נגלות לפניי-מצאתי עולם וירטואלי שלם של פסיכוטיות מכורות כמוני שהשילוב הקדוש שלהן לכל דבר שהוא "Kawaii", לרבות הגברת "קיטי" ולנצנצים התרגם אצלהן למקור הכנסה יצירתי, משגשג ומנצנץ במיוחד...מה לא היה שם, נעלי תינוקות עם קיטי משובצת בסברובסקי (תמונה 5), תכשיטים מנצנצים כמו של המעצבת טרינה טרנטינו המלכה (תמונה 6), נעלי פליפ-פלופ עם קיטי מסבורבסקת עליהן ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה. הייתי יושבת ימים כלילות פעורת פה אל מול המסך ומגהצת את כרטיס האשראי עד שיצא עשן...

אז למענכן יקירותיי-אספתי אי אילו לינקים חביבים עליי במיוחד משם (ושמישהו יתנדב לעזאזל להסביר לי איך להכניס לינק כקישור בתוכן הפוסט....)

1. פסיכית א':http://stores.shop.ebay.com/Goody2ShoesBoutique__W0QQ_armrsZ1

2. פסיכית ב':http://stores.shop.ebay.com/Butterfly-Buckles__W0QQ_armrsZ1

3. פסיכית ג':http://stores.shop.ebay.com/SWAROVSKAT__W0QQ_armrsZ1

4. פסיכית ד':http://stores.shop.ebay.com/Southern-Twinkle__W0QQ_armrsZ1

אז כן...יכול להיות שאני פולניה תאבת נצנצים, או אולי אני באמת איזו טאמיקה-וואנאבי מהברונקס, מודה אני בחטא הגרידיות המנצנץ הזה-אבל בינינו לבין עצמינו-כולנו חייבים קצת "בלינג-בלינג" כדי לצבוע את החיים, לא?!

כתבו לי ל:yaelmakeup09@gmail.com

בקרו באתר שלי:www.yaelmakeup.co.il