אמא שלי....

(או....למה תמיד שנורא-נורא טוב, הכי כואב בתוך הלב?)
"There's a feeling i get when i look to the west, And my spirit is crying for leaving..."

אתמול היה לי יום מופלא שכזה-באמת יום מוצלח; אחד מאלה שמסתיים עמוק אל תוך הלילה כשאתה כבר זוחל על ארבע מרוב עייפות, אבל גם מסופק...התחלתי בבוקר עם הפקת צילומי סטילס. משהו קטן וכיפי, עם צוות מדהים שכלל צלמת מקסימה ומוכשרת, סטייליסט חביב ומפרגן ודוגמנית מתוקה וחייכנית עד בלי די. לא משהו של מה בכך בעולם הזה-נתקלים בכל כך הרבה אנשים לא סימפטיים ואנטיפתיים שלעבוד עם קבוצה כל כך משובחת ומלאת אנרגיות כמו זו היה באמת כיף צרוף....נהניתי מכל שניה! אחרי זה רצתי לאפר בתצוגת אופנה, או יותר נכון מיצג אופנה במסגרת הלילה הלבן של חגיגות ה-100 לת"א. היה קשה, ארוך ומייגע-אבל בהחלט "פאן"...אנשים מצחיקים ואווירה כאוטית משהו של "מאחורי הקלעים" אבל הכי חשוב-עשיתי את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם-לאפר...סיימתי את היום הארוך הזה בשעה אחת בלילה, אחרי כ-13 שעות עבודה רצופות. הייתי גמורה מעייפות-אבל נהניתי מכל שניה. כשנכנסתי לאוטו הייתי עדיין מחוייכת...


אז איך זה לעזאזל 10 דקות אחרי זה, כשברקע מתנגן "stairway to heaven" וסולו הגיטרה המפורסם של ג'ימי פייג' מיילל ברקע בקולי קולות אני מוצאת את עצמי מתייפחת בהיסטריה מעל ההגה????

איך לעזאזל תמיד כשנורא נורא טוב לי ודברים הולכים מצויין, איך לעזאזל דווקא אז החוסר שלך מפלח לי את התודעה כמו אגרוף מרושע באזור הסרעפת?! למה דווקא ברגעים הכי מאושרים שלי-את לא שם כדי לחלוק את זה איתי?! מי לעזאזל החליט שככה את צריכה ללכת קיבינימט? מי המניאק הזה?! יש לו איתי פאקינג חשבון, לבן-זונה!!!

"And it's whispered that soon, if we all call the tune, Then the piper will lead us to reason..."

את יודעת...שלשום ביקרתי את אבא עם אפרוחית. השעה כבר היתה שעת ערב והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולקלח אותה אצלכם באמבטיה, כמו שהרבה פעמים אני עושה. שיחקנו במים, התנגבנו, התלבשנו וישבתי לסרק את השיער שלה...סרקתי לה אותו במסרק שלך כמו שאני תמיד עושה לפני שאני מייבשת לה אותו. ...ופתאום-לרגע אחד מטלטל, יכולתי להריח את הריח של השיער שלך ממנו...
הרכנתי את הראש לעבר השיער הרטוב של אפרוחית והריח הזה היכה בי שוב-הריח החפוף הזה שתמיד היה לך בשיער. וככה, בשניה אחת-חזר הכאב המפלח הזה של הגעגוע שתמיד כשנדמה לי שהוא קהה קצת-הוא חוזר להכות שוב במלוא העוצמה כאילו לא עברו מאז שנה וחצי...והכאב תמיד מפלח את הבטן באזור הסרעפת, כמו מכת אגרוף מהסוג שגורם לנשימה שלך להעצר לרגע, ולראש להיות סחרחר ולבחילה המרושעת ההיא להסתנן לך לקרביים, והדמעות מציפות את העיניים כמו אז-והראיה מתערפלת, והגוש ההוא חונק את הגרון...ולשניה אחת, בתוך כל הסחרור הזה, אפרוחית הופכת להיות את ואני יכולה שוב לחבק אותך, ולהריח את הריח הזה מהשיער שלה...אבל רק לשבריר שניה...כי אז התודעה המרושעת שוב לוקחת פיקוד...היא לא את. את כבר לא כאן מזמן....

"Yes, there are two paths you can go by, But in the long run-There's still time to change the road you're on..."

את לא כאן לחלוק איתי את הרגעים הקטנים האלו של הג'יבריש הבלתי פוסק שאפרוחית התחילה לייצר, ואת כבר לא כאן לראות את הצעדים הראשונים שלה-מתנדנדת כמו ברווז שיכור כשצהלות שמחה מצווחות מגרונה.."תראי סבתא-אני הולכת..."..ואת לא כאן להיות גאה בכל ההשגים המקצועיים החדשים שלי שלעולם לא תזכי עוד לראות, ואת לא כאן בבקרים כשבאופן אינסטינקטיבי אני שולחת יד לטלפון כדי לספר לך על איזה פרוייקט חדש ומגניב שקיבלתי, או על מחמאה מטורפת שזכיתי לה, או על צילום יפהפה שהייתי שותפה לו...ואת לא כאן גם סתם כדי לחלוק איתי יום מחורבן שעובר עליי...אבל הכי-הכי את לא כאן, דווקא בימים כמו אתמול-כשהכל מתנהל על מי מישרין ואני מתמלאת גאווה בעצמי-דווקא אז את לא כאן...וזה כל כך כואב....

"Your head is humming and it wont go in case you dont know, The piper's calling you to join him..."

ובאותם רגעים פשוט מתחשק לי להמשיך ולנסוע עוד, ועוד ועוד...ולבכות עד בלי די...עד שכבר לא תשאר לי טיפת כוח בגוף...ואז לישון ולישון ולישון עד אין קץ...מבלי לחלום....

"And as we wind on down the road, Our shadows taller than our souls..."

ואז אני חוזרת הביתה-מותשת, סחוטה, עייפה ועצובה-עם שאריות קלושות של זכרונות היום הנפלא הזה שהיה לי...ואני יושבת מבולבלת מול המסך...אני חייבת לכתוב לך....לכתוב את כל מה שכתבתי עכשיו...אבל אני פשוט לא יכולה...והמילים מתמסמסות בתוך הראש...והכאב שוב נמוג לו לתוך החשכה...כמו שד מהאופל הוא חוזר בחזרה למאורה שלו-שם ישב בשקט עד לפעם הבאה שבה ירים את ראשו החמצמץ...ויזכיר לי טוב-טוב...מה מציאות ומה חלום...

אמא, את כל כך חסרה לי!

לא מוותרת...
יעל

"To be a rock, And not to roll..."