"תגידי גברת, את זונה?!...."

(או...."אז למה לעזאזל כולם חושבים שאני "נותנת" בחינם?!?!?"......)


אני באמת לא מבינה את העניין הזה....באמת שלא....

לפני כמה חודשים פנתה אלי עורכת של פורטל תקשורתי חם מאד עם הצעה מפתה לסדרת אייטמים מצולמים ב"כיכובי" ובכיכוב סטייליסט ידוע-נקרא לו פה "טל תפוח". כשהתעניינתי לגבי התקציב-קיבלתי תשובה מגומגמת של "תראי-זה רק בהרצה כרגע...תחשבי על החשיפה המטורפת שתקבלי...תרוויחי מהעניין מאד מבחינה שיווקית....". נו שויין, אמרתי לעצמי, מדושנת עדיין מעונג המחמאה- מה יש לי להפסיד-עניין של כמה שעות צילום וכיף גדול...כן-כזו אני ....."זורמת"....בטח שזורמת....זורמת ב"שאקטי".....ב"שאנטי-באנטי"....זורמת כמו באשרם של אושו...אבל רגע....רגע-רגע חשבתי לעצמי כשסגרתי את הטלפון, למה בעצם? למה בעצם בחינם? ניחא הייתם אומרים...בואי נריץ את זה כמה פעמים ואם זה יילך טוב נדסקס משכורת; ניחא הייתם מציעים לממן עלויות החומרים; ניחא...לא יודעת מה...רגע, רגע...גם הסטייליסט עובד אצלכם פרו-בונו?! כאילו, מה, אשכרה באתם אליו ואמרתם לו "היי טל, אנחנו נורא רוצים אותך לאייטמים האלה-בתמורה תקבל את אסירות תודתנו הנצחית?!" כי איכשהו...יש לי תחושה שלא...אז למה רק אני יצאתי פה פראיירית תאבת פרסום? למותר לציין שסתמתי את הפה ולא אמרתי מילה...פראיירית אמרתי כבר...לא?! בסופו של דבר העניין נגנז ומעולם לא יצא לפועל....אבל העקרון בעינו נשאר....הנה שיחה לדוגמא שאני מקבלת חדשות לבקרים מגורמים אלו ואחרים:

הפקה:"שלום-קיבלנו עליך המלצות חמות מ-XXX שעבדה איתך על פרוייקט YYY...היינו רוצים שתעבדי איתנו בפרוייקט מ-א-ג-נ-י-ב וחדשני שיוצא בחודש הבא...מה דעתך?"
אני:"המממ...וואלה, נשמע נחמד לאללה, מה התקציב?"
הפקה (בזעזוע):"תקציב???????? לא, תראי-זו הפקה דלת תקציב....אין לנו כסף לשלם לאנשי המקצוע, אבל תחשבי על החשיפה..."
אני:"אוקיי סבבה just name the time and the place and i'll be there! אם תרצו גם אסתובב ואוריד את המכנסיים, ובסוף גם אגיד לכם תודה! איפה לחתום?"
כל שני וחמישי אני מקבלת הצעות "עבודה" מאתגרות שכאלה-אמה מה...כסף? כאילו-ממש כסף? יוק!!!

ועכשיו אני חייבת להבהיר כמה נקודות כדי שלא יצטייר פה הרושם המוטעה....אני לא סנובית-באמת שלא...אני יודעת שכדי להצליח בעולם הזה, צריך גם לחרוק שיניים ולעבוד בחינם, כדי להתפרסם, כדי להכיר אנשים, כדי לשווק את עצמך...הכל ברור לי, יש בהחלט שת"פים שמפרים את שני הצדדים...אני מבינה שלפעמים צריך לשלוח לחמך על פני המים ולחכות ליום שזה ישתלם בחזרה...יש מספיק פרוייקטים שמעניינים אותי ומאתגרים אותי כך שאני מוצאת שאני "מורווחת" מהם גם בלי הכסף-אלא באמת תמורת ההזדמנות לעבוד עם אנשים מקצועניים ומוכשרים להפליא. אבל על בסיס קבוע?! למה????
אני לא בעסק יומיים....כבר יצא לי לעשות פרוייקטים גדולים, הרזומה שלי מכובד...אז מה הקטע? למה לא אשכרה לשלם לבנאדם בתמורה לעבודה שלו?

אני מבינה שיש הפקות דלות תקציב, שהמצב בשוק קשה היום, שיש אלף קופצים על כל הצעת עבודה-אז סבבה...אל תשלמו בוכטות, תצהירו מראש שהתקציב מצומצם ואתם יכולים להרשות לעצמכם לשלם X כסף-הסיטואציה תהיה הרבה יותר מכובדת-גם עבורכם וגם עבורי. כי בכנות, אני באמת לא מבינה איך חברות גדולות (ואני מדברת פה על חברות גדולות!! כאלו שמגלגלות סכומים יפים מאד של כסף) מרשות לעצמן להתנהג בדורסנות שכזו. לא ברור לי באיזו זכות אפשר להציע לאדם "עבודה" ובאותה נשימה ממש, להצהיר בעזות מצח שהיא בחינם....(לטובתו כמובן; כולם אלטרואיסטים מ-אד גדולים, ורוצים רק בטובת הכלל...)....ובכלל-האם הם מכירים סופר מרקט שבו משלמים בחיוך? האם כשהם הולכים לרופא השיניים הם אומרים לו:"שמע חביבי, את הגשר הזה תעשה לי בחינם כי כדאי לך. אני נורא מקושר ואני אספר עליך להמון אנשים. בלונג ראן-אתה עוד תודה לי...."
(ואף מילה על "שוטף+120"....זה המצאה ישראלית לא?!)

אז פאק איט! אני אולי זונה, אבל זונה מוכשרת למדי שיודעת את העבודה היטב....אז בבקשה:

You got the job done?! Now pay motherfucker!!!-רצוי ב"קאש".....

N-E-X-T!!!
ולשם שינוי-מילה טובה לסיום, אפרופו המצב הכלכלי העגום וכו', וכו'... הנה דוגמא לחברה, שגם עכשיו בתקופה הזו יודעת לתת שרות לקוחות מצויין, מכירה ומוקירה בערך המושג "שימור לקוח" (לא-זו לא מילה גסה....)
לפני כשנה רכשתי זוג מגפיים בנעלי "מרי" בקניון רמת-אביב. הן שכבו אצלי בארון כחודשיים עד שהחלטתי לחנוך אותן. מדדתי אותן שוב, ולצערי האימום לא היה לי נוח. חזרתי לסניף שלהם בקניון "ארנה" עם הנעליים וביקשתי להחליף. ללא אומר ודברים וגם ללא חשבונית, איפשרו לי להחליף אותן. בחרתי לי בזוג אחר יקר יותר-הוספתי כסף והפלגתי מאושרת לדרכי.
"חרשתי" על המגפיים במשך כשישה חודשים. הן היו נפלאות, נוחות ושוות כל שקל ושקל ששילמתי עליהן (ותאמינו לי-שילמתי הרבה מאד!). אחרי כחצי שנה גיליתי לדאבוני, שהעקב התעקם ודרוש תיקון. שוב חזרתי לסניף ב"ארנה" היכן שרכשתי אותן ומסרתי את המגפיים לתיקון.
מנהלת הסניף-אשה מקסימה בשם דרורה לקחה את הפרטים שלי והבטיחה לחזור אלי תוך 10 ימים עם תשובה לגבי התיקון. ואמנם-אחרי כעשרה ימים, התקשרה אלי דרורה ומסרה לי שלאחר ברור עם המפעל בחו"ל-התחוור להם כי אין אפשרות לתקן את המגף, אבל הם ישמחו לזכות אותי בסכום הקניה-כך שאוכל לבוא ולבחור לי כל זוג אחר במקומם מן הקולקציה החדשה. כל שהייתי צריכה להמציא היה פירוט כרטיס האשראי-ע"מ להראות כמה כסף שילמתי עליהן.
שלחתי להם את פרוט האשראי ומיד לאחר מכן קיבלתי צלצול טלפון שהזמין אותי לחנות לבחור לי מה שארצה בסכום הזה מקולקציית הקיץ החדשה.
אין לי מילים לתאר את תחושת הכיף הגדולה של להכנס לחנות ולצאת כשבאמתחתי שני (!) זוגות נעליים דנדשות ויפהפיות מבלי להוציא במעמד ולו שקל אחד!
אותי באופן אישי-הם הרוויחו לתמיד!!!
שאפו ל"מרי" נעליים- ושאפו נוסף לדרורה המקסימה. כן ירבו ויפנימו!!!

***בתמונה:זה מה שקורה כשמישהי מתעצבנת שלא שילמו לה על העבודה....ראו הוזהרתם!!!
צילום:חאבייר פאדיליה