מפרגנות בע"מ...

(או...."תגידי הצללית הזו לא קצת "מפילה" לך את העין?...")
אנחנו ידועים כעם מפרגן...באמת-באמת....אנחנו מפרגנים האחד לשני כל הזמן.....על הכל:על המכונית החדשה...על הדירה המשופצת...על החברה ה"שווה"..על השמלה המחמיאה....כל יום-הוא יום נוסף של פרגון צרוף...אם תשאלו אותי, אין בליבי ספק שאפילו ביציאת מצרים הבנות פירגנו בטירוף האחת אל השניה..."תקווה, אני אומרת לך...אל תדפקי הופעה-בשביל מה..הרי המשה הזה, הוא סתם חתיאר...וזה לא שהסנדלים של מנולו בנויים לכל החול והאבק הזה של המדבר.עזבי-אני אומרת לך...חבל על הטרחה שלך-גם ככה הרגליים הן לא הצד החזק שלך...בואי נראה מה יהיה בארץ המובטחת...."

כבר הזכרתי את התופעה הזו באחד הפוסטים הקודמים, לא?...בעבודתי הקודמת בחברת האיפור ה"היא" היינו קוראות לזה "סינדרום החברה/האחות/האמא המפרגנת...". וכן-איכשהו זה מין סוג של סינדרום כזה שבא לידי ביטוי במיוחד אצל בנות המין הנשי...מין איזו התפרצות קטנה של רשעות שמרכזת בתוכה כל מיני רגשות נחיתות, קנאה, וחוסר בטחון עצמי לתוך רגע קטן כזה של..."מה יש לך שם ליד העין....זה לכלוך? אה..לא..זה פלולה.....משהו חדש? אולי כדאי שתבדקי-את יודעת היום זה נורא מסוכן. ועוד עם איך שטיגנת את עצמך בגיל 20 בשמש...אי אפשר לדעת...את כבר לא פרגית, את יודעת...בגילך..."

תארו לעצמכם סנריו קטן שכזה...שעות הבוקר המאוחרות-קניון יוקרתי במרכז ת"א. שלוש חברות בנות כחמישים פלוס, נכנסות בקול קרקור תרנגולות עז לחנות, בידיים שקיות גדושות של "קום-איל-פו" ובפה שאריות של סנדביץ' הבריאות מהלחם הקל של בית הקפה היוקרתי שממול...כולן נשים נאות לכל הדעות, מוקפדות ונראות מצויין.

הג'ינג'ית:"היי, הייתי רוצה להתאים לעצמי מייקאפ חדש ואולי כמה צלליות נחמדות..ככה בכיף, אפשר?"
(שתי התרנגולות האחרות, להלן "מפרגנת א'" ו"מפרגנת ב'" עסוקות בינתיים בלהטריד את שאר המאפרות ולעבור על כל שפתון אפשרי שעל סטנד השפתונים)...הן שמות לב שחברתן הג'ינג'ית מתיישבת ומיד מגיעות כרוח סערה...
מפרגנת א' (גבוהה,מתוכשטת מכף רגל ועד ראש, מדברת בנימה דידקטית...בטוח מורה לשעבר...):"צילה, מה...את מתיישבת עכשיו להתאפר? בשביל מה את צריכה? יש לך פגישה עם המאהב אחרי זה?" (מקרקרת בקול צחקוק משועשעת מעצמה....)
מפרגנת ב' (תוך כדי מריחה מיומנת של שפתון אל מול המראה):"נו, בטח...מה את לא יודעת שהקפה איתנו היה רק תרוץ? לכבוד יום הולדתה החמישים וחמש היא החליטה להתחדש במאהב קטן...."
צילה (הג'ינג'ית בשבילכם):(תוך כדי חיוך נבוך....) "אויש נו בנות-מה קרה לכן...איזה מאהב, כולה בא לי לבדוק את המייקאפ החדש שלהם, שמעתי שהוא נפלא לעור עדין כמו שלי...."
אני:"נכון-את צודקת...אני באמת חושבת שהוא יהיה לך מצויין. העור שלך אמנם עדין וקצת יבש, אבל שמור היטב ונראה טוב מאד. מה שיפה במייקאפ הזה הוא ש..."
מפרגנת א':(קוטעת אותי בגסות תוך כדי גרירה קולנית של כסא סמוך) "כן...אולי באמת כדאי שתנסי,אם עליך הוא יהיה טוב-עלי בטוח הוא יהיה מצויין. את הלוא מעשנת מגיל 18 לא? לא חבל עליך? למה את חושבת העור שלך יבש כל כך...?...נו-נו!" היא מאיצה בי "שימי לה ונראה!"
אני:(תוך כדי האפליקציה של המייקאפ מתרגלת מנטרת שנטי-באנטי בראש:"אוםםםםםםםם"...) "ובכן-כמו שאמרתי...המייקאפ הזה מכיל רפלקטורים קטנטנים שמטרתם היא ליצור אשליה אופטית של החזר קרני האור וע"י כך ליצור מראה רך יותר של....."
אני לא מספיקה לסיים את המשפט ו...
מפרגנת ב':(מסוקרנת, מורידה את המשקפיים המתוכשטים שלה לקצה האף ובוחנת בדקדקנות של זכוכית מגדלת כל נקבובית על האף של צילה המסכנה): "רגע, אז את אומרת שזה במקום בוטוקס? שמעת ציפי?" היא פונה אל הגבוהה..."את יכולה להפסיק לחסוך...." ציפי מסתכלת עליה במבטי רצח אבל מחייכת חיוך קטן ומרושע...
בינתיים אני מסיימת את האפליקציה-ונותנת לצילה מראה כדי להתרשם....
אני:"מה דעתך? צאי החוצה לאור היום מחוץ לחנות...ככה תוכלי לראות את זה באור טבעי יותר..."
צילה מנסה לפלס את דרכה דרך שתי הבולדוזריות שעומדות בדרך....
מפרגנת א'+ב' במקהלה:"תראי...תראי.....המממ......."
צילה:"מה? מה דעתכן....נחמד לא?" מחוייכת אל בבואתה שבמראה...
מפרגנת א':"נחמד כן...לא משהו שלא ראינו עדיין...ואת יודעת, אני חושבת שהוא קצת מדגיש לך את הקימטוטים מסביב לפה...העישון...את יודעת....."(מצקצקת בלשונה בהטעמה....)
צילה:(בנימה מבוהלת) "מה....? איזה קימטוטים? איפה?"
מפרגנת ב':"הנה פה-את לא רואה?! רגע-תסובבי את הראש שמאלה...ככה....עכשיו תטי אותו קצת אחורה...יופי...עכשיו כווני את המראה שתעמוד בדיוק פה! הנה-את רואה...ממש כאן. מאיפה שאני עומדת רואים את זה מצויין!"
צילה עומדת נוגה אל מול הזוית הבלתי אפשרית של המראה...בעודה פוסחת על שני הסעיפים-אני מגייסת בתנועות עיניים נזעמות שתי מאפרות קולגות שלי-שיקחו מאיתנו את האסון הממשמש ובא הזה-ויתאימו לשתי ציפורי הטרף מייקאפ וסומק באופן אישי, צמוד ולוחץ...לפני שצילה האומללה תרד מן הפסים...
אני:"בואי-בואי..עזבי,קחי את הזמן לחשוב על זה...בואי נבחר לך בינתיים צלליות נחמדות אם אנחנו כבר ב"שוונג"...זה מה שרצית לא?"
צילה מהנהנת בראשה בבעסה ומתיישבת חזרה בכסא...
אני מסיימת את איפור העיניים ומסתכלת על צילה...כן-אין ספק, אשה נאה מאד, עור טוב, עיניים יפות, חייכנית. אני מחייכת אליה בסיפוק ומחזירה לה את המראה-רק כדי לראות את החיוך שנמרח לה בחזרה על הפנים...
צילה:"וואו-זה ממש מדגיש לי את העיניים..בחיי-מפה באמת אני חייבת לרוץ לחפש מאהב..." (מעפעפת בריסיה בהפגנתיות כנגד "המפרגנות" שרצות אליה לבדוק את התוצאה....) "תראו כמה יפה יעל איפרה אותי...אני נראית בת 25 שוב..." היא צוחקת....
מפרגנת א':(תוך כדי התפתלות של חוסר נוחות-אין מה לומר, צילה היא אשה יפה..)"נו...טוב-אל תגזימי, אבל כן, נחמד מה שהיא עשתה לך בעיניים...אבל...תגידי....אולי אני טועה...אבל, הצללית הזו לא מפילה לך קצת את העין?"....

אז מה מוסר ההשכל שלנו היום?
אמממ...פרגון עושה טוב לעור הפנים...וחיוך יכול לעשות טוב בנשמה....
מותר לפרגן-במיוחד למי שמגיע....
ובעברית צחה, למי שלא הפנימה עדיין...

אם אין לך משהו טוב לומר-אולי תשתקי?!
בתמונות:
1. אשה לאשה-כרישה....(איימי מישימורה לעתון DAZED AND CONFUSED)
2. הלוואי על כולנו "מפלצת ירוקת עין" שכזו...(קסניה המהממת מתוך הבלוג שלה DOE DEERES-קישור בעמודת הבלוגים)
3. תצוגת תכלית לפוסט-פרגון הלכה למעשה, "גם יפה וגם מוכשרת!" (שוב קסניה...)