Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Friday, June 19, 2009

יום של שופינג, בדיחות עצמיות והמון נוסטלגיה...













או.......Strolling down memory lane







נ' היא חברתי הטובה והקרובה ביותר. אני מתביישת להודות שההכרות רבת הדרמות שלנו נפרשת על פני 23 שנים מטורפות, מכיתה ח' לערך...עברנו הרבה ביחד בחיים, שתינו כבר לא תיכוניסטיות יותר, אבל כשאנחנו נפגשות, ואנחנו משתדלות לעשות את זה כמה שיותר-נדמה כי הטמטום והטירוף לא השתנו...



אתמול בבוקר החלטנו לנסוע לת"א לשופינג. בואו נאמר שיהיה מדוייק יותר להגיד שנ' נסעה לעשות שופינג. אני, למרבה האירוניה הגעתי על תקן ההורה המלווה ותחת הטייטל של ה"personal shopper" שלה.



נ' היא בחורה גדולה-וכשאני אומרת גדולה, אני מתכוונת לכמה תחומים. ראשית היא גדולה מהחיים...באמת!



אני ושאר החברה שלנו תמיד צוחקים עליה שהיא "דיווה". יש לה פשוט אישיות שכזו. קצת מזכירה את ההוצ'י מאמות הכושיות מהארלם, גם בלוק החיצוני וגם באישיות הדרמטית; עור שחום, עיניים שקדיות ושפתיים חושניות ובשרניות כמו שלא נתקלתי בכאלו בחיי. נ' גם בחורה גדולה פיזית-אם נדייק, קצת מעל מידה 46, מה שעושה את עניין חיפוש הבגדים בלבנט שלנו (שהלוא כולנו חסידות דקיקות גזרה, שלא לדבר על בנות 16 לנצח...)-למשימה לא כל כך פשוטה. מה שמדהים אצלה הוא שהאישיות שלה והסקס שנוטף ממנה פשוט גורמים לאנשים להתמגנט אליה גם כשהיא בתקופות יותר מלאות. בחורים מעולם לא חסרו לה ותמיד ראיתי בה איזו שהיא דוגמא ומופת למישהי שחיה פחות או יותר בשלום עם הגוף שלה ועם המון בטחון עצמי. אחרי תקופה ארוכה שבה לא רכשה לעצמה בגד נורמלי-החלטנו לנסוע לעיר הגדולה כדי לנסות את מזלנו....



כך, ב-9:00 בבוקר, בעודנו תקועות בפקק היומי בדרך לת"א, באוטו, ובעקבות פגישת המחזור עם החבר'ה מהתיכון הממשמשת ובאה עלינו בשבוע הבא-התחלנו להעלות זכרונות מתקופת התיכון. מה לבשנו (ראה מקרה הפוסט הקודם...), איך התאפרנו ובכלל מה היו הסטנדרטים שלנו ל"קוליות" ו"מגניבות" בתקופה שבה "בנטון", "טופר", "ליווייס", "ראש אינדיאני" ודומיהם היו הבון טון הנחשקים בעיני רוחה של כל קורבנית אופנה בפוטנציה בת 15...



כשנ' ואני רק הכרנו-הייתי עדיין צעירה ונבערת בענייני האיפור והטיפוח. עם המזל הנאחס שלי-בפעם הראשונה שהעזתי לשים עפרון שחור בעין, גורשתי בבושת פנים מהכיתה "לשטוף את העיניים" ע"י המורה המפרגנת שלי להיסטוריה, שהיתה אז כזכור לי-רווקה ממורמרת ומרושעת שמצעד בנות ה-16 המלבלבות לפניה כנראה הדיר בלילות שינה מעיניה והיא החליטה לעשות ממני אות ומופת למען יראו וייראו...



נ' לעומתי היתה פסגת הנשיות והקוקטיות הנחשקת. כבת להורים גרושים שנולדה ובילתה את מרבית שנות ילדותה ביבשת הרחוקה שנקראת גם "DOWN UNDER", וכאוחזת בתואר הנחשב של "אמא שלי שחקנית מהבראנז'ה"-נ' היתה בעייני כבר בגיל 15 אשת העולם הגדול. הידע שלה במוצרי איפור והאוצרות שהיו בארון האמבטיה של אמא שלה גרמו לי לרייר בקנאה בכל פעם שנפגשנו. בביקורים שלי אצלה בבית, מצאתי את עצמי רצה כל שתי דקות ל"שירותים" ולו רק כדי לחטט בארון האיפור העשיר שהיה להן בבית.



אמא שלה שהיתה כאמור שחקנית וזמרת מוערכת, טסה אז בכל רחבי העולם-ומתוקף מקצועה נחשפה להמון מוצרי איפור מקצועיים, שאיש בארץ איש לא שמע עליהם עדיין. היא החזיקה ברשותה פאלטות שלמות של צלליות ומייקאפים של חברת "KRAYOLAN" הגרמנית. אני זוכרת את עצמי "מסניפה" בהערצה את המוצרים-זה היה ערבוב של "ריח של חו"ל" עם קמצוץ "ריח שפתונים שאמא היתה שמה עלינו בתחפושות הילדות של פורים". נו, כולנו מכירים את הריח הזה-הריח של פורים....בנוסף היו לה המון מוצרים של חברת "גרלן" הנחשבת שאז, אם אני לא טועה-בכלל לא היו בארץ. האריזות הסמי-שחרזדיות המפורסמות שלהם, ביחד עם ההמצאות החמות של האיפור נכון לאותם הימים שכללו את הכחל המפורסם שלהם, וטיובה של גלוס אחד עם 4 צבעים ב"קומות"(!) היו שוס מטורף בעייני. ואני כבר לא מדברת על מדף הבשמים הענק שהיה שם-בקבוקים על בקבוקים של בשמים מהיוקרתיים ביותר ד'אז...."PARIS" של איב סאן-לורן, "BYZANCE" של רושה, וכמובן "ANAIS ANAIS" המפורסם של קשארל. תמיד היו לנ' גם בשמי "גיבוי" למקרה שחלילה יגמר לה הבושם החביב עליה ערב מסיבת כיתה חשובה....






שם התחילה כל ההתעניינות האובססיבית שלי, יש לומר, באיפור וטיפוח. אבל מה לעשות שאני, הקטנה, לא הייתי בת לאם מה"בראנז'ה" וכך "נאלצתי" להסתפק בסטים של צלליות של "קרליין" במקרים בהם היו לי כמה שקלים בכיסי, ובמקרים בהם הייתי ברת מזל יותר, והצלחתי לשכנע את אמא שלי היקרה (שתמיד משום כינתה את עצמה מאז "הכספומט הנייד") למסעות שופינג מטורפים ב"משביר לצרכן" כדי שנקנה שפתון חדש של "הלנה רובינשטיין"...



אני זוכרת את עצמי מתאימה לי "לוקים" של איפור מאד מושקעים לתיכון (מאז אינסידנט המורה להיסטוריה, סיגלתי לעצמי פה לא קטן, מה גם שעכשיו כולן כבר התאפרו אז לא היתה בעיה)...וכשאני אומרת מושקעים, אני מתכוונת לכל ה"שאבאם"-צלליות, עפרונות עיניים, מסקרה ושפתון. כל רכושי עלי אדמות היו בהתחלה שני סטים של "קרליין" שמאד-מאד אהבתי (ניסיתי בנרות למצוא תמונה שלהם, אך לשווא). אלו היו מארזים של 9 צלליות; מארז אחד "קר" של צלליות בוורוד וסגול שחרשתי עליו, ומארז שני "חם" של צלליות בגווני ברונזה וחומים. הם היו ארוזים בקופסאות פח ואני עד היום יכולה להרגיש את התחושה שלהם בידיים שלי. לכל "לוק" היתה דוקטרינת אביזרים משלימים נוקשה בדוגמת שפתון, סומק ומסקרה צבעונית (שנות השמונים, או לא?!) תואמים. מיום ליום גדל אוסף האיפור הקטן שלי ואני טיפחתי אותו באדיקות. בנוסף היתה לי גם דודה נערצת שעבדה כמנהלת דיילות בכירה ב"רבלון" וכך הייתי זוכה באופן קבוע ל"גודי באגס" לוהטים עם טסטרים חדשים ומוצרים נחשקים של "רבלון" ושל "אולטימה". תוך שנה, עם הגיעי לגיל 16 כבר נחשבתי בעיני חברותיי הטובות ל"מאפרת" של החבורה. תוסיפו לזה את האמביציה הבלתי ברורה כבר מגיל 8 ללמוד ב"שנקר" ואת הכשרון שירשתי מאבא שלי האהוב לציור-ותקבלו טינאייג'רית קטנה, עם תספורת א-לה פארה פוסט ואג'נדה לוחמנית וברורה למדי של "איזה לוקים יהיו שולטים בחורף הקרוב...".



מאותה השנה ואילך התפתחתי והשתכללתי, נ' וחברותיי האחרות הפכו להיות קורבניות מרצון להגיגי ומראות האיפור שמוחי הקודח הגה מדי פעם בעקבות כתבות האופנה שראיתי בעיתונים. בפורים של י"ב הגדלתי לעשות וע"פ תמונה של אחד מהאיפורים המופלאים של החתולים במחזמר "CATS" עשיתי על עצמי ציור פנים דומה. וכל זה עם שלוש מברשות מעפנות (שנדמה לי היום כאילו היו עשויות מסיבי צמר פלדה), שתיים וחצי צלליות משוללות פיגמנט בעליל והרבה-הרבה התלהבות עצמית שכנראה שרק בגיל ההתבגרות יש לנו אותה, ואולי חבל שכך...מצד שני-זה מסביר למה הרבה מאד אנשי מקצוע מהתחום (כולל אותי....?!) הם אינפנטילים לחלוטין בהתנהגותם...



כך העברנו לנו את הנסיעה, נ' ואנוכי בפרצי היסטריית-צחוק וירידות עצמיות קשות על אופנת האיפור הרווחת דאז, ועל החשיבות העצמית שבה היינו מתרגלות אותה...ברמזור העמוס של צומת כפר-שמריהו נזכרתי בעגמומיות איך בזבזתי את מלוא מענק השחרור הצבאי והאומלל שלי ע"ס 258 ש"ח (!) בקומת האיפור של ה"דראגסטור" ברמת-אביב, על החמישייה הידועה של כריסטיאן דיור. אז היא עוד הגיעה באריזת הענתיקה הכחולה שלהם. אני לעולם לא אשכח את המבט המתנשא של דיילת היופי כשהסתכלה עלי במבט לא מאמין כשביקשתי אותה בבטחון..."היא מ-אד יקרה!" אמרה לי בחשדנות אה-לה-הסצינה מ"אשה יפה"..."כן-כן, אני יודעת.." עניתי לה בחיוך חצוף בעודי מנפנפת בשטרות כמו הייתי מינימום ג'וליה רוברטס-"ובכל זאת הייתי רוצה אותה. תודה לך!"...כמובן שמרגע שהיא ראתה שאני אכן קונה אותה-כל היחס שלה אליי השתנה...אפילו קיבלתי תיק איפור עם מוצרים מוקטנים...אחחח...כמה הייתי מאושרת באותו הרגע...



עד היום דיילות היופי מזהות אותי כבר בכניסה כ"מכורה" קשה....מי אתם חושבים מימן לסניף ה"סופרפארם" הישיש והטוב שבקניון רמת אביב את השיפוץ החדש?! לבייב? לא-לא....זו הייתי אני. אנוכי הקטנה עם המינוס בבנק, והתאווה הבלתי פוסקת לאיפור חדש!!!






פינה חדשה:



"The good Samaritan"-"השומרוני הטוב"



בעקבות ההמלצה הקודמת שלי על חוויית שרות הלקוחות הנפלאה שעברתי ב"נעלי מרי" חשבתי לי-שדווקא בתקופה כלכלית קשה כזו-מן הראוי לציין לשבח את אותם "צדיקים בסדום" שנותנים שרות וחוויית קניות כיפיים.



המומלצת שלי היום, בעקבות השופינג עם נ' הינה החנות "BANKER" שברחוב דיזינגוף-ת"א. כמו שסיפרתי בתחילת הפוסט, נ' אינה בחורה במידה קטנה כלל וכלל, והיא התייאשה קצת מלמצוא בגדים אופנתיים וכיפיים שלא ייגרמו לה להרגיש כמו דודה שעברה את גיל הבלות. סקפטית למדי היא נכנסה איתי אל החנות המקסימה, שם נערמו לידינו מספר רב של חולצות שחלקן-לא רק שעלה עליה, אלא אף נראה יפה ושיקי. היא אף הרשתה לעצמה, רחמנא ליצלן, שלא כתמיד-לברור אילו היא אוהבת ואילו לא, ואף להעדיף גוון זה או אחר; פריבילגיה, שכפי שהיא עצמה ציינה בעצבים נמענת ממנה בשל המבחר הדל שיש בשוק הישראלי לביגוד במידות גדולות. בילינו שם כשעה קסומה וחייכנית במיוחד במחיצת יעלי ואיה המוכרות המקסימות שלא התעצלו ורצו עבורנו אינסוף פעמים ע"מ להביא עוד מידות מן המחסן. לאחר מכן ירדנו אל קומת המרתף המרווחת-שם נפרשו לפנינו עוד סטנדים של בגדים, מגפיים ונעליים מן החורף-כולם בהנחה, מזרקה "זנית" שהמתה קולות פיכפוך מים פסטוראליים וערסל ליחיד עליו הסתערתי בשמחה בעת נ' ממלמלת לעצמה מול המראה.



בקיצור-כל מי שמאסה באופציות המשמימות של מרבית החברות המסחריות לביגוד במידות גדולות, מוזמנת לשם בחום. טווח המידות נרחב מאד ומגיע עד מידה 46 או אפילו 48 במידות של חברות מסויימות. המבחר עצום וכולל בתוכו גם את הליין של החנות עצמה, בשם "עלמה"; קיימת אופציה למתן שירות תיקונים במידת הצורך ע"י התופרת שלהם (במידת האפשר כמובן)-והיחס אישי, מקסים ולא מתנשא גם למי שמעולם לא היתה מידה 38....



בקיצור-"תארזי לי את כל החנות! איפה משלמים?"



*****-חמישה כוכבים במדד ה"יפותו-מטר"





בקרו באתר שלי:www.yaelmakeup.co.il


כתבו לי:yaelmakeup09@gmail.com

2 comments:

  1. !אחלה פוסט
    :)נהנו לקרוא

    ReplyDelete
  2. חן-חן יקיריי...
    נהנתי לדווח...:-D

    ReplyDelete