חג פורים, חג פורים-הסיוט של ההורים....

זהו לבטח אחד מהסודות האפלים ביותר של כל הורה. אין, פשוט אין הורה שאוהב את פורים! בדוק!!!

רק הריצה הנוירוטית בעבור התחפושת האולטימטיבית, מארזי משלוחי המנות ע"פ ההנחיות הנוקשות של הגן והניג'וס של להכניס את העולל לתוך התחפושת בבוקר יום החג הם סבל בל יתואר. זה עוד לפני שהתחלתי לתאר את העדלאידעות ההמוניות והצעקניות והקניונים עמוסי הזאטוטים המצווחים לעייפה מרוחי איפור ונזלת קרושה...הו-האימה!

אם בשנה שעברה, בעוד אפרוחית תינוקת של ממש, יכולתי לחמוק מן העניין באלגנטיות ולגמור את העניין בחצאית טוטו צעקנית וקשת סוכריות מטופשת הרי שהשנה זה לא עמד להיות קל כלל וכלל. מכיוון שלגברת מלאו זה מכבר שנתיים והיא יודעת לעמוד על שלה-ציוותה עלי השנה בקול צייצני למצוא לה תחפושת של "אריה-חתול" (כן! בטח שיש חיה כזו!).
"כמה קשה זה כבר יכול להיות?" חשבתי לעצמי באופטימיות....אז זהו.....שלא!


תנו לה ב"מיס לוליפופ":אפרוחית בלוק הסוכרייתי וה"פושטי" מלפני שנה

יומיים לפני המסיבה בגן שמתי את פעמיי אל ה"פיראט האדום", אותה מערת עלי-בבא מטילת זרא שכבר דיסקסתי עליה לא מזמן. שמחה וטובת לב ניגשתי אל המוכר הראשון שנקרה בדרכי ובחיוך יהיר ומלא בטחון ביקשתי "תחפושת של אריה לגיל שנתיים".
דממה דקה השתררה בינינו ולאחריה שיחרר המוכר חיוך מרושע במיוחד השמור, ככל הנראה להורים קלולסים ומתחילים שכמותי:
"וואלה, טוב שנזכרת באמת....טוב שלא באת מחרתיים....." נחר בצחוק גרוני
"מה...מה ז'תומרת?" המשכתי עדיין לחייך אליו בטמטום אופטימי
"לא נשאר כלום יותר...." המשיך המוכר משועשע בעודו מסובב את הסכין הדימיוני שנעץ בגבי לפני רגע
הסתכלתי על ההאנגר הענק עמוס התחפושות באי-אמון וגימגמתי:
"מה, אפילו לא של....חתול או משהו כזה?"
"לא! כלום!....בפעם הבאה תבואי בזמן!!!!" נזף בי המוכר בעודו נועץ את המסמר האחרון והדידקטי במיוחד בדיאלוג ההזוי שלנו
"אבל פורים זה עוד שבוע שלם!!! ש-ל-ם!!! מה ז'תומרת אין?!" זעקתי לפתע באימה, בעוד חומרת המצב מתבהרת לנגד עיניי. מסיבת הגן של אפרוחית ביום שישי-איך אוכל לאכזב אותה?
"הנה, את יודעת מה...." המשיך בקול מרחם משהו והחווה בידו בבוז לכיוון סטנד גלמוד וריק, עליו היה תלוי משהו בצבע לבן "הנה-זה חתול...לגיל שנתיים...."
הסתכלתי בבעתה על הסמרטוט הלבן. זה היה סוג של אוברול מקטיפה דליקה וצ'יפית במיוחד-מייד אין צ'יינה, ללא שום סממן "חתולי" נראה לעין למעט הקפוצ'ון. על הקפוצ'ון באופן מעורר חמלה נתפר לו ראש של "חתול". עכשיו, אני קוראת לזה "חתול" כי ככל הנראה אפילו הסיני הקטן שתפר את הזוועתותון הזה באיזה סווט-שופ מהביל בפאתי שנגחאי בשביל משכורת עלובה של דולר לחודש, אפילו הוא הבין שחתול איכותי זה לא ממש יהיה לעולם, ולכן לא הקפיד במיוחד על סימטריה נאותה בין שתי עיני הפלסטיק הפוזלות. אני כבר לא מדברת על אותנטיות שפמפם הפלסטיק הדוקרני שהתקווצ'ץ' באומללות משני קצות ה"אף" שעמד להתלש בכל רגע....
"הנה...." המשיך המוכר בעונג סאדיסטי בעודו טופח בחיבה על הראש המסמורטט "דווקא אחלה חתול!"
הסתכלתי לעברו בפלצות תוך כדי מלמול "הממממ....אחלה...בטח אחלה...."
ניצלתי התקפה נוירוטית במיוחד של אם מבוהלת ששעטה לעברנו בצווחות אימה "יש לך אולי תחפושת של ארנב?" ונסוגותי נסיגה בהולה לכיוון האוטו...
"אין ברירה..." מלמלתי לעצמי..."נצטרך לחפש באחד מהקניונים-שם בטוח אמצא!"
בצר לי התקשרתי לקוצ'ה בת דודתי האהובה והמנוסה ממני במטרה למצוא ניחומים...
"לא מצאתי תחפושת לאפרוחית!!!!...." יבבתי בקול קורע לב באוזניה תוך כדי נהיגה...
"נו...גולם! למה ציפית?!" ענתה לי בלאקוניות מחוייכת....
"לא ידעת שצריך להתחיל לחפש ממש אחרי חנוכה? רק אז אפשר למצוא את התחפושות השוות ביותר...." המשיכה בידענות אפאטית אופיינית (איך היא תמיד יודעת הכל לעזאזל?!)
"מה חנוכה?! איזה חנוכה?! חנוכה זה בדצמבר לא? איך ידעתי????? איך?! למה קיבינימט אני צריכה לקנות תחפושת בחנוכה?! אין איזה פאקינג מנואל בכריכה קשה להורה המתחיל?! מאיפה אני אמורה לנחש את זה?!" המשכתי לקונן בהיסטריה
"אה...זה פשוט..." המשיכה באדישות "יכולת פשוט לשאול אותי...."
"תגידי" שאגתי "את לא חושבת שלו ידעתי לשאול אותך את השאלה הזו מן הסתם הייתי יודעת את התשובה??????????"

קניון "שבעת הכוכבים" המה הורים מבועתים, שהתרוצצו בהיסטריה, ממש כמוני (גם הם כנראה פספסו את השקת ה"מנואל להורה המתחיל" עם היציאה מבית היולדות). ממוקדת מטרה צעדתי בעוז לכיוון הסטנד העמוס של "הפנינג", שם עדיין נותרו תחפושות-בדיוק עבור הורים חסרי אחריות כמוני, שמחכים לדקה התשעים כדי לקנות תחפושת במחיר מופקע להחריד של 150 ש"ח (!) החתיכה. אז אריה לא היה שם, אבל "הלו קיטי" דווקא מצאתי, ממש בלי שתכננתי מראש....בחיי!

מה...זה גם סוג של חתול, לא?!

מימין לשמאל: אפרוחית מזהה חבר פרוותי, מאגפת ו....מקבלת חיבוק של דוב. סליחה, ארנב! משמאל: האאוטפיט במלוא הדרו



פינת "השומרוני הטוב/ השומרוני הרע"

כמה מילים, שלא לטובה, על "פקטורי 54". מי שמכיר אותי היטב וקורא פה בבלוג יודע שאני חובבת מותגים ידועה-זה בעוכריי. מאז ש"פקטורי 54" השיקו את חנות הדגל שלהם באזה"ת "פולג" שבנתניה, דאגתי לפקוד אותם בקביעות ולרכוש שם, לא מעט. יש לי כרטיס חבר מאז שהם הנפיקו אחד שכזה, ואת האחרון חידשתי לפני כשנה-בעת קניה בהמית למדי של כ-2,400 ש"ח ובה נרכשו ג'ינסים של "D&G", "SEVEN" ושני זוגות נעליים של "פורנרינה". הוסבר לי על ההטבות החדשות של הכרטיס המזוברר והייתי שמחה בחלקי. כחודשיים לאחר מכן ביצעתי עוד רכישה לא קטנה בסניף שב"ארנה" עבור אפרוחית שרק החלה לפסוע את צעדיה הראשונים ("מותגיסטית" או לא?!). במעמד הקניה הזה התברר לי שכרטיס החבר שבידי לא מעודכן משום מה במחשב ועל כן גם לא צברתי נקודות על הרכישה הענקית שבמעמדה הנפקתי אותו. כששאלתי האם אפשר ל"שחזר" אותן על מנת לאפשר לי להנות מהן-נענתי במשיכת כתפיים מזלזלת של המוכרת. הבטחתי לעצמי לטפל בעניין, אבל הטיפול בעוללה וטירדות היום-יום השכיחו ממוחי את העניין עד שלפני כשבועיים, ביום הולדתי, הגעתי לסניף שלהם בנמל ת"א. נורא התחשק לי לפנק את עצמי בזוג סנדלים מהממים וסגולים של "מיס סיקסטי" ששמתי עליהם עין. נזכרתי שיש לי מתנת הנחה של 100 ש"ח לרגל יום ההולדת (חלק מהטבות הכרטיס) ובאותה ההזדמנות רציתי לברר את מספר הנקודות שצברתי. לתדהמתי נענתי בקופה שאין לי נקודות כלל.
בקשתי מהמוכרנית שתנסה לשחזר את הרכישות שבצעתי בשנה האחרונה בעזרת כרטיס האשראי שלי. הבחורה חזרה ממשרדי ההנהלה כשבידיה שתי חשבוניות בלבד-האחת של הקניה הראשונה בה הנפקתי את הכרטיס והשניה שבה רכשתי דברים בעבור אפרוחית-אפעס כאמור, לא קיבלתי בעבור אף אחת מהן את הנקודות שהייתי זכאית להן. כשגוללתי בפניה שוב את הסיפור עם הקניה ה"אבודה" היא אמרה שזה בר טיפול אבל מאד מוזר שיש לי כרטיס ביד ולא מצויין בחשבוניות שבידה שנגבו בעבורו דמי החבר ע"ס 45 ש"ח. מעבר לזה ציינה והוסיפה שהנפקת הכרטיס החדש היתה באפריל ואילו הקניה שלי נעשתה באמצע מרץ (למרות שאני זוכרת בבירור שבמעמד הקניה הזו הונפק לי הכרטיס ולראיה, הוא היה בידי כבר באפריל ברכישה השניה ב"ארנה"). לשאלתי איך יתכן הדבר שזה לא מעודכן באף אחת מן החשבוניות ובכל זאת הפרטים שלי במחשב-היא לא ידעה לענות לי אבל הבטיחה להעביר את העניין לבדיקת עמית, מנהל הסניף. כשביקשתי מעבר לזה מספר טלפון או פקס של שרות הלקוחות נאמר לי ש"אין כזה. כל מנהל סניף מטפל בתלונות הרלוונטיות לסניף..." (נו באמת-איזה חירטוט! יופי של שיטה למדר את הלקוחות מלהתלונן...). בקיצור ולעניין-בדרך הביתה הגעתי למסקנה שככל הנראה מה שקרה היה שקיבלתי את הכרטיס במעמד הקניה הגדולה, אבל "שכחו" לגבות ממני את דמי החבר. בקניה השניה שעשיתי אמנם היה לי כרטיס ביד אבל הפרטים לא הוזנו למחשב והמוכרות חשבו כנראה שכבר שילמתי בעבור דמי החבר. בקיצור-"זכיתי" בשנת חברות למרות שבפועל לא קיבלתי עליה נקודות כלל וכלל.
אז על מה אני מתלוננת תשאלו?
א. על זה שעד עצם היום הזה, באופן מפתיע, לא קיבלתי שום תגובה מאותו "עמית" מנהל הסניף עלום השם
ב. על זה שאני עדיין טוענת בתוקף שהכרטיס הונפק במעמד קניה גדולה מאד-עליה לא זוכיתי בשום נקודה, בגלל פאשלה שלהם, ככל הנראה.
ג. על זה שהרגשתי כמו נאשמת על דוכן העדים על כך שאני מחזיקה כרטיס בר-תוקף ביד והפרטים שלי מעודכנים במחשב, אבל בעצם אין בשום מקום ברשומות שלהם אישור לכך ששולמו דמי החבר על ידי (סליחה, רגע, זה לא אינטרס שלהם לברר את פשר העניין?!)
ד. על זה שחירטטו לי במוח שאין להם שרות לקוחות רק כדי לנפנף אותי...
אז מנהלי "פקטורי 54" היקרים: או-טו-טו פוקע תוקף כרטיס החבר שלי. אנא מכם, אל תטרחו לשלוח לי תזכורת לחדש אותו-45 השקלים הללו ממש לא שווים את 5% העלובים שאתם "מצ'פרים" בהם את "חברי המועדון" שלכם, לא מזכים אותם בשום נקודות מנסיוני האומלל בשטח, ובטח ובטח שלא שווים את היחס המזלזל שנתקלתי בו בשני הסניפים דלעיל. אם אי פעם ארצה לרכוש אצלכם מותג יוקרה כלשהו-זה מקסימום יהיה במתחם האאוטלט שלכם שבצומת ביל"ו-אמנם יש מוזיקה רועשת במיוחד של ליאור נרקיס בקולי קולות והנעליים זרוקות בערמה כמו בשוק, אבל לפחות שם הציפיות ליחס נאות לא גבוהות במיוחד, בהתאם!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com