רק על עצמי לספר ידעתי...

(או...10 עובדות שלא ידעתם עלי, ועוד קצת...;-))

1. למרות החזות העלק "שמחה תמידית" שלי, בבפנוכו שלי אני טיפוס פסימי ומורבידי להגעיל. את הילדות שלי העברתי לצד שני אחים עם אחוזי נכות קשים ו"זכיתי" לראות ולשמוע הרבה דברים שאדם מן הישוב בד"כ לא חווה, מרביתם קשורים לחולי ולמוות (רחמנא ליצלן...:-P). אז אם מישהו מחפש סיבה ללמה אני כל כך צינית וסרקסטית-הנה קיבלתם. אגב, את שלב הניתוחים הפסיכואנליטיים העמוקים בעקבות זה מיציתי די מזמן, אז Spare me...

2. אני אמנם לבנבנה ואשכנזיה למראה-אבל חצי מזרחיה למשעי. אמא שלי, זכרונה לברכה, היתה ממוצא סורי (לא...לא מחאלב, דווקא מדמשק!) ואפילו גרה שם בינקותה-והגם שהיא וכל בני משפחתה בהירי שיער ועיניים, כמעט כולם מדברים או מבינים ערבית. אז מנסיון, אם אתם פועלים מעזה ואתם עוברים לידי ברחוב ומריצים על החזה שלי דאחקות-ביג מיסטייק! אני מבינה לא מעט וסביר להניח שגם אענה לכם בחזרה-בעצבים. זה עדיין לא משנה את העובדה המשעשעת שלפחות פעמיים ביום, בממוצע, פונים אלי אנשים זרים ברוסית שוטפת....
בלאט...!

3. מגיל 8 היה לי ברור לגמרי שאני הולכת ללמוד עיצוב אופנה ב"שנקר" ובגיל 20 צלחתי את מבחני הקבלה די בקלילות. כמה חבל היה לגלות 4 שנים מאוחר יותר, כשבידי התואר הנחשק, שזה בערך הדבר האחרון שאני רוצה לעסוק בו (בארץ, בכל אופן...)...אז עשיתי הסבה...וכמו שאתם רואים, לא הלכתי רחוק....
חלשת אופי שכמותי...

4. אני חולת חיות מושבעת, גדולות כקטנות, ועל כך יעידו כל חבריי האומללים בפייסבוק; אין מצב שאעבור ליד חיה נזקקת בצד הדרך ולא אעצור כדי לעזור לה. עד לפני כחצי שנה המשפחה המורחבת שלנו כללה שלושה כלבים גדולים וחתול. בשנה האחרונה בשל מה שנקרא "הדלדלות טבעית של האוכלוסיה" נשארנו עם כלב אחד וחתול אחד. אבל היד תמיד נטויה, במיוחד לאסופיים...לצערי הרב-על חלום ה"חווה הגדולה שאליה אוכל לאסוף את כל אומללי העולם" ויתרתי כבר...עד כמה שאני שונאת את זה חייבים מדי פעם להיות מציאותיים....:-(

ה"שורדים" האישיים שנותרו, יבדלו לחיים ארוכים!!!



5. יש שני דברים שיכולים להוציא אותי מדעתי ולהביא אותי לסף אלימות פיזית של ממש-רוע סתמי וטהור, והתעללויות בבע"ח או באוכלוסיות חסרות ישע. שני אלו מעוררים בי דברים שהשתיקה יפה להם, לפעמים עד כדי עבירה על החוק (וכבר היו דברים מעולם...שששששש!!!). דבר נוסף שמחרפן אותי עד כדי אפס סבלנות וחוסר אונים הוא טימטום צרוף. איך לעזאזל מתמודדים עם טפשות?!

6. וכפועל יוצא מהסעיף הקודם-למדתי כמה שנים אגרוף תאילנדי, ואפילו הייתי די טובה בזה. מצאתי שלדפוק מכות לגברים מגודלים זה סוג של קטרזיס אלוהי שמנקז יופי-טופי את כל הכעס שיש לי בנשמה על העולם....שלא לדבר על כמות הקלוריות האדירה שזה שורף!

7. אם לא הייתי עוסקת בתחום האופנה, סביר להניח שהייתי פסיכולוגית, וטרינרית או סוכנת של השב"כ...מאד "מקורי", אה?!

8. אני שונאת שנאת מוות להצטלם-איכשהו תמיד אני רואה את הסנטרים הכפולים, "ידיות האהבה", השיער הלא מסודר או העין העצלה. קשה יהיה מאד למצוא תמונה נורמלית שלי שבה אני לא מעווה את הפנים באיזו שהיא דרך פתאטית. אם כבר להיות לא פוטוגנית-לפחות שזה יהיה מכוון!

9. שלושת הדברים היחידים בעולם שגורמים לי אושר צרוף וטוטאלי הם כלבים ושאר בע"ח (מכל הסוגים והמינים), אפרוחית שלי, וכשאני נמצאת בעבודה ועושה את הדבר שאני הכי אוהבת-לאפר....
ואם כבר באיפור עסקינן-אתם מוזמנים לבקר באתר שלי שהתחדש בהמוני עבודות חדשות מהשנה האחרונה...
קבלו כמה טיזרים בתור מתאבן:

(צלם: גורן ליובנצ'יץ')

(צלם: גורן ליובנצ'יץ')

(צלם: זיו שדה)

10. הייתי בטוחה שאהיה חרא של אמא....למען האמת-הייתי בטוחה שאני לא אהיה אמא בחיים...הרגשתי שאני האדם הכי פחות מטרנלי שקיים עלי אדמות. עד עכשיו נדמה לי שאני די בסדר (טפו-חמסה-מלח-מים...). הנה, עובדה-שלשום בערב, עת נהגתי הביתה עם אפרוחית, שמתי לנו ברדיו מוזיקת ג'ז קלילה כדי שהגברת תרדם. לא הספקתי להוריד את היד מהדיסק פלייר והקטנה מחתה נמרצות מהמושב האחורי:
"אמא, יו זה!!! רוצה "זפלין"!!!"...
"אחחחח...." חייכתי לעצמי מדושנת עונג בעודי מסתכלת בקלגסית הדעתנית שבמושב האחורי..."אכן-חינכתי אותה היטב!!!"
מה...לא?!

אפרוחית נותנת בראש ומפנימה את חינוך הרוק האיכותי כבר מגיל צעיר-תני לו אותה בג'ימי פייג' סטייל!

לאתר שלי: www.yaelmakeup.co.il
כתבו אליי: yaelmakeup09@gmail.com