מדור "על הסכין, פוסט מורחב 11#

*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
**בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור אמין עד כמה שניתן לדבר.
***בהקשר לנאמר לעיל, פורסמה בשבוע שעבר כתבה על תביעה ענק, ייצוגית וראשונה בארה"ב, בגין הטעייה לכאורה של קהל הלקוחות בנושא ניסויים בבע"ח בתעשיית הקוסמטיקה. שלוש החברות הנתבעות הן "אסתי לאודר" (המשווקים בארץ), וכן חברת  "מארי קיי" ו"אבון".

וכעת, לעניינינו...

"קרליין”
חברת “קרליין" הוותיקה עוברת בשנתיים האחרונות מתיחת פנים ומיתוג מחודש. לא עוד תדמית עממית, מפוהקת ולא זוהרת במיוחד שכולנו התרגלנו לשייך לה. נדמה כי החברה מכוונת הפעם לא רק ללקוחות "מן השורה", אלא גבוה יותר, לקהל יעד מקצועי לכאורה, תוך שאיפה למתג את עצמה כחברה יוקרתית לכל דבר.  

השינוי הראשון והדרסטי שעשו בהנהלה היה למנות מאפר ראשי אשר ישמש כדובר החדש של החברה ויוביל את המהפך התדמיתי. אל הנעליים הללו נכנס בטבעיות המאפר ומעצב השיער המוכשר והוותיק עומר אסף. "קרליין" אף השכילו למנף את המינוי החדש בחזית האינטרנטית ופתחו דף פעיל ואינטראקטיבי בפייסבוק. בד בבד הם עומלים על רענון הליין הישן במוצרים חדשים, מגוון פורמולות חדשניות ומארזים אסתטיים ואיכותיים יותר למראה. ניכר כי כל המאמצים מתרכזים לכדי נסיון ליצור חוויית קניה חדשה ושונה שתנער את האבק מהמותג המנומנם.וקטנה אחת, לפני תחילת הביקורת עצמה, בנושא ריווחת בעה”ח וההקשר לחברות הישראליות:
 

"קרליין", כמו גם חברות ישראליות אחרות, מצהירים כי מוצריהם לא נוסו על בע”ח. ההצהרה מבורכת כשלעצמה, אם נתעלם מהעובדה הבעייתית אותה כבר הדגשתי בטור הזה: כיוון שאין חוק ישראלי בנושא, החברות הישראליות רשאיות להצהיר ככל העולה על רוחן, איש איננו אוכף את העניין. זה חלילה לא אומר שהדבר איננו נכון, פשוט אין דרך לוודא את הדבר לאשורו. נקודה מהותית שאני חושבת שכדאי שהקונה הפוטנציאלית והמצפונית תהיה מודעת לה, בבואה לרכוש מוצרי קוסמטיקה תוצרת הארץ.

“Color Nails”-לק לציפורניים
ליין הלקים עבר אף הוא, בהתאם, שפ"צור מהותי, ואל הגוונים הבנאליים והפופולאריים שקיימים כמעט כמעט בכל חברה הצטרפו כאלו אדג'יים יותר, בדומה לחברות הלקים הייעודיות תוצרת חוץ. שמחתי להתנסות בלק חאקי-ירקרק וסופר טרנדי, שמספרו 380#. 

בכדי לתת לו את מירב הסיכויים האופטימליים למשוב מהימן-נטלתי אותו איתי לסלון הציפורניים החביב עלי בביקור השבועי שלי, שם הניחה לי אותו מישהי מיומנת, כנאות, כשמתחתיו שכבת בסיס ומעליו “טופ קואוט” כנדרש.הלקים מיוצרים, ע"פ הכיתוב בתחתית הבקבוק, ע"י חברת “שיק” הישראלית; במבט ראשון עיצוב הבקבוק מזכיר בצורתו את הלקים של “שאנל”. הוא ריבועי וכך גם הפקק, אם כי כבר כאן נתקלה המורחת שלי בבעיה מהותית: בניגוד לפקקים של "שאנל" אשר נשלפים החוצה ומותירים ידית גלילית קטנה המחוברת למכחול המשיחה-בלק הזה הידית היא כמות שהיא, מה שהקשה עליה את האחיזה והסתיר לה את עבודתה תוך כדי המריחה. המברשת עצמה עבה ואיכותית, ומזכירה את המברשות של חברת O.P.I, אשר מאפשרות כיסוי מקסימלי של שטח הציפורן במשיחה אחת; הגוון המתקבל במריחה ראשונה איננו אטום לחלוטין ובכדי לקבל את מלוא האפקט הקרמי של הצבע יש צורך בשתי שכבות. הצבע הספציפי מהמם ויוצא דופן והתוצאה ב-24 השעות הראשונות היתה מרשימה למדי. 

אפעס...לאחר פחות מיממה התחילו הצרות. הלק התחיל להתקלף בשבבים לא מחמיאים- לא בצ'יפים אקראיים בשולי הציפורן, אלא בחתיכות גדולות למדי. יומיים מאוחר יותר נראו הציפורניים שלי כשל כובסת קשת יום מפרברי בולוניה-לא היתה ציפורן אחת בה נותר הלק בשלמותו; מחיר הלק המומלץ לצרכן, שלא בעת הנחות מותג-39.99 ש”ח. 

סיכומו של עניין-אכזבה גדולה, וחבל. הגוון מאד נשא חן בעיני...

 אימג' מהמם, מוצר מאכזב למדי-הלק החדש של "קרליין"

“Ink Liner”-אייליינר טוש עמיד
מדובר בטוש אייליינר עמיד, חברק חדש בליין המוצרים. הטוש מגיע בארבעה גוונים-שחור, חום, כחול וסגול; מבנהו דומה למבנה גנרי של טושים הנפוצים בחברות רבות אחרות: ראשו עשוי שפיץ לבד מחודד וארוך המקנה לאפליקציה מידת דיוק מירבית ונוח מאד לתפעול; ניסיתי בהזדמנויות שונות בימי צילום הן את הגוונים החום והשחור, כמו גם באפליקציה על עצמי ונתקלתי בתופעה בעייתית משהו-בהנחה חוזרת ונשנית, על בסיס צלליות שונות, הטוש מתחיל לזייף ו"לגמגם". לא נתקלתי בתופעה הזו על עפעף חף מאיפור-עליו ציירו הטושים בחדות מרשימה; העמידות, בכל המקרים, היתה לחלוטין ללא דופי והם שרדו שעות צילומים ארוכות. גם בהסרה לא נתקלתי בשום קושי או בעיה מיוחדת (בניגוד לכמה תלונות שנתקלתי בהן על "הכתמה" של הפיגמנט והטמעותו בעור). מסיר איפור דו-פאזי נפוץ למדי עשה את עבודתו נאמנה ובקלילות; מחירו המומלץ לצרכן הוא 99.99 ש"ח לפני הנחות מותג אופייניות.  

במקרה הזה, אם כן, הביקורת שלי אינה חד-משמעית: לשימוש מקצועי, ממש לא. יש טובים ממנו בהרבה. לשימוש אישי-בהחלט עונה על הצרכים, במיוחד במבחן העמידות. 

 ביצועים סבירים, עמידות מעולה-האינקליינר של "קרליין"

 

ומילת סיכום עקרונית לסיום, להנהלת חברת "קרליין" ולאנשיה אשר מאחורי הקלעים ואשר עומלים קשה על החלת השינויים הללו: 

נוכחות אקטיבית בפייבסוק ואינטראקציה מקסימלית עם הגולשים, כמו גם יצירת קשרי עבודה הדוקים עם בלוגריות איפור פעילות, הינם בהחלט דבר הכרחי לשימור השם התדמיתי החדש שלכם. ייטב לכם להשכיל ולנהל את מערכות היחסים הללו ללא משוא פנים ובשקיפות ראויה. יצירת לחץ , גלוי או סמוי, על בלוגרים בכדי שיכתבו ביקורות מוצרים ללא דופי, כמו גם התערבות בוטה לכאורה, בפעילויות הפנימיות של הבלוגים עצמם, היא לדעתי, חציית גבול בעייתית של אמינות הכרחית, בלעדיה מהות יחסי ה”תן וקח” השבריריים עלולה להסדק. הטעות הגדולה ביותר של כל נותן שרות, ספק או חברה כלשהי, היא לצאת מנקודת הנחה שהלקוחות שלה חסרי הבנה ותמימים, שלא לומר, מטומטמים.....Just saying

מברשת “קבוקי” של “ביוטיקייר” 332#
אחת המברשות הפופולריות ביותר של החברה. מדובר ב"קבוקית" בעלת ידית בינונית העשויה משיערות סינטטיות. אם בעבר, “שיערות סינטטיות” רימזו על איכות קלוקלת של מברשת, הרי שהיום חל שינוי מהותי בנושא. עם עליית המודעות לריווחת בעה"ח ותעשיית הפרווה המושמצת, פותחו בעשור האחרון סיבים סינטטיים מצויינים (במקרה הזה מדובר בסיב ששמו "נטראפיל") שמגעם דומה ואף איכותי יותר משיער טבעי. כך גם עם המברשת הזו. גודלה הפיזי והקומפקטיות היחסית שלה מאפשרים נוחות עבודה ותפעול קלים למדי; סיבי המברשת רכים עד מאד ונעימים למגע על עור הפנים והיא מפזרת חומר באופן נאות ואחיד. ניתן בהחלט להשתמש בה לאפליקציות יבשות ורטובות כאחד, ולכן היא מתאימה כמעט לכל סוגי הפודרות (דחוסות ובתפזורת) וכן להנחת מייקאפים נוזליים וקלילים; מחירה לצרכן הינו 16 ש"ח בלבד והיא בהחלט מהווה תמורה נאותה ומצויינת לעלותה, מינוס יסורי המצפון הכרוכים בקניית מברשת משיער טבעי ותהיה על מקורותיו.  

ביג-ביג לייק!

קטנה, תמימה למראה ומרשימה-הקבוקית של "ביוטיקייר"

“Rouge Pur Cutoure Glossy Stain Lip-Stain”-מכתים שפתיים של איב סאן-לורן
כבר טחנתי בטורים הללו עד לזרא את נושא הליפסטיינים החביב עלי עד מאד. למעשה, נכון לשנתיים האחרונות, זהו מוצר השפתיים האהוב והשמיש ביותר בתיק האיפור שלי-פרטי כמקצועי. אי לכך, שמחתי עד מאד לפגוש בנוסחא החדישה של אס”ל למוצר שכולנו מכירות כבר. 

המוצר עצמו מגיע במעין בקבוקון מהודר ומעוצב, אופייני למותג, עם ידית מתברגת שבקצה אפליקטור מזוות; האפליקציה נוחה למדי הודות לאפליקטור ועוצמת הפיגמנט המתקבלת על השפתיים מרוכזת עד מאד. מנעד הצבעים שבליין רחב (19 במספר) ו-וורסטילי ולמוצר יש ריח דומיננטי ואופייני למוצרי השפתיים של החברה (שאני באופן אישי מאד-מאד אוהבת); אני מודה שמצאתי את המרקם מוזר בתחילה. אי אפשר לתאר אותו כגלוסי לחלוטין, ומאידך הוא בהחלט איננו יבשושי כמו הטושים המכתימים של חברות אחרות. ה"רטיבות" יורדת לאיטה ובהדרגתיות ומשאירה אחריה הכתמה ברורה של הפיגמנט ע”ג השפתיים. לצערי, במקרה שלי, היא ירדה בצורה לא אחידה ונשארתי עם “טבעת מסגרתית” בשולי השפתיים שאני מאד לא אוהבת; מחירו לצרכן יקר למדי (שלא בעת מבצעים שונים)-180 ש"ח ולהזכירכם חברת "איב סאן-לורן" שייכת לתאגיד "לוריאל" אשר נמצא ברשימות השחורות של PETA.  

בהחלט יקבל אצלי צ'אנס נוסף, אם כי קשה לומר ש"עפתי".

 צבעוני, ריחני ומצודד לעיניים-מכתים השפתיים החדשני של אס"ל

מכחול אייליינר תלת מישורי 41# של OFRA

בהיותי מאפרת, נתקלתי כבר במברשות שונות ומשונות למשיחת אייליינר. מכיוון שהפעולה הפשוטה לכאורה הזו הינה למעשה מורכבת ודורשת מיומנות רבה, כמו גם טקטיקת הנחה מסויימת, כך ההעדפה למברשת ספציפית הופך לטבע שני. מאפר אשר רגיל להניח אייליינר עם מברשת מסויימת, יתקשה מאד לשנות את הרגליו לטובת אחת חדשה.  

אני הורגלתי להניח אייליינר-ג'ל באמצעות מברשת אלכסונית קטנטונת אשר חשבתי בזמנו שתיתן את היציבות הדרושה להנחה משורטטת דיה. אמנם התנסתי בכל מיני סוגי מברשות שונים ומשונים, אבל תמיד חזרתי אל הזוויתיות. 

לכן אני גם מודה שכשקיבלתי להתנסות את זו של OFRA התייחסתי אליה בסקפטיות מה. המבנה הארגונומי היה מוזר לי במבט ראשון ותהיתי כיצד ירגיש לי לעבוד איתה. בהזדמנות הראשונה שהיתה לי שלפתי אותה בחדווה להתנסות, ונדהמתי להיווכח בתכונותיה הנהדרות. 

מבנה המברשת הינו, כמשתמע משמה-היא שפיצית בקצה האחורי והופכת לבעלת שלוש פאות ההולכות ומתחדדות עד לחבק המתכת. המבנה הזה, מוזר ככל שיהיה מאפשר אחיזה יציבה מאד ומצאתי אותו קל לתפעול. המכחול עצמו עשוי שיערות איכותיות מאד המסתיימות בשפיץ דקיק, מה שמקנה יתרון באפליקציה מדוייקת עד מאד; מחיר המברשת-88 ש"ח (לפני הנחת מאפר) וניתן להשיגה אך ורק אצל המשווקים המורשים או באתר החברה; בעניין ריווחת בעה”ח-חברת OFRA מצהירה כי איננה מבצעת ניסויים בבע”ח , אך על אף שמקורה בארה”ב לא ניתן לאתרה באתר של PETA. לשיקול מצפונכם.  

מברשת מצויינת ומומלצת בחום רב.

 לוקחת בשתי ידיים ובעיניים עצומות-ה"מוזרה" של OFRA

זהו יקיריי, חפרתי לכם היום דייכם, אנטיל נקסט טיים-
טה-טה!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

כאחרונת עלובות הנפש...

(או..."מה הקשר בין "מארני" לחנויות יד שניה)

אין דבר שאני מתעבת יותר מאשר לחכות שמישהו "יעשה לי טובה”. אני שונאת לבקש טובות, לא טובה בלהתמקח ולבקש הנחות, לא אוהבת להשליך את יהבי על הלך רוחם וטוב ליבם של אנשים אחרים ובגדול מעדיפה לשמור לעצמי את גחמותיי ובלבד שלא להרגיש שאני מקבצת נדבות ונשארת אסירת תודה. בצעירותי מעולם לא עמדתי בתורים בכניסה למועדונים מבוקשים. במקומות בהם לא הכרתי נפש חיה שהיתה יכולה להקפיץ אותי לראש התור, הייתי מסתלקת תוך שניה בהפגנתיות. לדידי-בעלי המקום צריכים לחזר אחרי ואחרי כספי ולא להיפך. נראה לי מגוחך לחכות בכדי שיואילו בטובם לאפשר לי להכנס ולהוציא ממיטב כספי במקום.כל ההקדמה יפת הנפש הזו היתה רלוונטית מאד בעיני, כשציקצקתי בלשוני למראה עשרות הנשים ההיסטריות שהסתערו בזמנו על דלתות "H&M” עת הגיעו לארץ. ההמולה, הצרחות, אווירת השוק והדוחק גרמו לי לתחושת קבס גדולה. כולה בגדים, על מה ההמולה? גם מחר יהיה, לא? לא יכולתי להבין מה דוחף אנשים לעמוד בתור משעות הבוקר המוקדמות רק בכדי לקבל זכות ראשונים ולשים את ידם על פריט. אמנם, כעובדת "מאק" לשעבר, מילות הקסם "מהדורה מוגבלת" ו“פריטים מיוחדים וספורים" שארוזים היטב במעטפת טייטל נחשק של אושייה אופנתית לא היו זרים לי; חוויתי על בשרי (לעיתים פיזית) את השפעתם המיתית על נשים תאוות אופנה ואיפור שהסתערו על הקולקציות החד"פיות כאילו היו כיכר הלחם האחרונה במוסקווה של ימי חרושצ'וב. אל תבלבלו לנו ת'מוח עם מיתון, מחאה חברתית ושאר מרעין בישין-הרצון האנושי להיות ייחודי ומיוחד, כזה המחזיק בבעלותו פריט “נדיר” המייחד אותו והופך אותו לבעל סמל סטטוס כלשהו, הפך להיות פועל יוצא של תרבות הצריכה במאה ה-21.הרמת הגבה המזועזת שלי חזרה על עצמה גם בשת”פים של H&M עם "לאנווין" (אלבר אלבז) וקולקציית ה”פורח” המזוויעה ביותר של "וורסאצ'ה". הכל הרגיש כמו בועה אדירת מימדים של מכונת יח"צ משומנת היטב שעשתה את עבודתה נאמנה: ליצור בילד-אפ מטורף שיגיע לנקודת הרתיחה בשניית השקת הקולקציות בחנויות. ברם, אני נאלצת להודות רפות שעת הגיעו לאוזניי שמועות השת"פ עם "מארני" התגנבו, לראשונה בחיי האופנתיים, מחשבות כפירה לליבי: “או.. ."מילמלתי לעצמי מתחת לשפמפם "הנה קולקציה שאולי באמת שווה יהיה לעמוד בעבורה בתור".לאחר ששוחררו לרשת תמונות הדגמים כבר ידעתי בתוך תוכי שמדובר בסוס מנצח במיוחד, והפכתי ביני לביני בעובדה המבישה שאאלץ לוותר על עקרונותי הקשוחים בנושא. מאז ומתמיד חיבבתי את בתי האופנה האיטלקיים יותר מעמיתיהם ליבשת. הדגמים המרהיבים של “מארני” ובמיוחד הדפסי הרטרו השיק קלעו בול לנישת ה"אם היה לי מספיק כסף, אלו היו המותגים שהייתי רוכשת לעצמי", לצד אהובותי משכבר הימים-"מיו-מיו" ו"פראדה", להן נשבעתי אמונים עוד מלימודיי ב”שנקר”.וכך, לאחר שכל נסיונותי הדלים להשתחל לתוך רשימות ה-VIP (שזכו ל"זכות רכישה מוקדמת"+הנחה סלב נאה) נחלו כשלון חרוץ-מצאתי את עצמי, בבוקרו של פורים ועם אפרוחית אחת מחופשת לנסיכה (איפה קדמן כשצריך אותו ומי משיק קולקציה ביום חופש של הילדים???) עומדת, כאחרונת עלובות הנפש (לתפישתי עד כה), בתור שהשתרך לו בכניסה לסניף החדש שלהם בקניון ”שבעת הכוכבים".בכנות, ולהפתעתי הגדולה, החוויה היתה טראומתית הרבה פחות ממה שתיארתי וחזיתי בה בבעתה בטלויזיה. אולי היתה זו הקולקציה הספציפית ופופולאריות המותג לעומת קודמיו שדיברו פחות מבחינה מסחרית לקהל הישראלי, אולי מדובר במיקום החנות גיאוגרפית-אל מחוץ לגבולות ת"א ואולי אפילו חתך הגילאים שנדמה היה לי כבוגר יותר מהפעמים הקודמות הם אלו שתרמו לרוגע היחסי. כך או כך, כשהגענו ב-9:30 בבוקר (דלתות החנות נפתחו בעשר), התור לא היה ארוך עד מאד ומנה כ-150 נשים לערך. מלצריות מבית הקפה הסמוך עברו בין כולם וחילקו כוסות קפה הפוך בחינם. לא ניכרה כל אווירת דחיפות והיסטריה והוא נוהל ביעילות מירבית ע"י חיבלולים, מאבטחים ועובדי H&M שהסתובבו בין כולנו וענו לשאלות השונות. כל עשרים דקות הוכנסה קבוצה של כ-20 נשים אקסטתיות למתחם הסגור שחובלל בתוך החנות עצמה וכל קונה הוגבלה לפריט אחד בלבד מכל דגם. ממה שאני ראיתי, למעט טינאייג'ריות בודדות שגרפו מכל הבא ליד לתוך סלי הקניות, נדמה היה שהקניות מחושבות למדי. 

 לא אמרתי שלא היו פסיכיות בכלל...

 

על הקולקציה עצמה לא אכביר יותר מדי מילים כיוון שנכתבו עליה תילי ברחבי הנט. לדידי-העיצוב, עושר הבדים והגימור היו נהדרים והאקססוריז היו לא פחות ממופלאים. לו יכולתי לעמוד בעניין כלכלית, הייתי לוקחת אחד מכל אחד בוודאות. אמנם לא היה לי בראש וויז'ן וודאי של מה ארכוש והעדפתי לעשות את זה באופן ספונטני לכשאראה את הפריטים במו עיני, אבל אל הקופות הגעתי בתום עשרים הדקות הקצובות כשבידי חמישה פריטים נחשקים: זוג מכנסי שרוואל ממשי מודפס, זוג צמידים, זוג עגילים וענק מרהיב.

 שלי, שלי, שלי!!! מימין לשמאל: שרוואל המשי המופלא והתכשיטים

מהשניה שכפות רגלינו דרכו בקניון ועד הרגע שיצאנו את פתח החנות עברו כשעתיים בדיוק ואני יכולה לסכם את חוויית הקניה כמהנה וחיובית ביותר, כולל שיחות הסלון המשעשעות שניהלנו בינינו לבין עצמנו, אני וחברותיי שותפות הגורל לתור. בפנים ניתן היה בקלות לשמוע התייעצויות בנוסח “תעזרי לי שניה להחליט, מה כדאי מבין שניהם?” ו”איך המידה הזו תהיה לי לדעתך?” ולשמחתי לא חזיתי בשתי נשים המתקוטטות על אותו הפריט. לסיכומו של עניין-ניכר היה שהושקעו מחשבה ותשומת לב יתרה לסוגיות הלוגיסטיקה, אישו שנראה בעייתי מאד על סמך הפעמים הקודמות. בהחלט הורגש שהוסקו מסקנות והופקו לקחים ועל כך מגיע לחלוטין שאפו גדול להנהלת החברה בארץ. מה יהיה בשת"פים עתידיים? נחיה ונראה, אבל אין ספק שחוויית הקניה המצויינת שלי תגרום לי לשקול שוב בחיוב את ההגעה בשנית בעת אירועים כגון אלה.חבר'ה-Two thumbs up!!!

  ואם כבר התחלנו לדבר על הדפסי רטרו...

אל "שיינושקה" של יעלי הדר הגעתי ממש במקרה. חלפתי לא פעם על פני חלון הראווה המחוייך ושיחקתי במחשבה של להכנס ולהציץ להנאתי, אולי אפילו למצוא לי כמה פריטי "וינטאג'”, רחמנא ליצלן. אחחח....כמה קסמה לי מילת הפלא הזו...”וינטאג'”. הרי אין פאשניסטה ברחבי העולם, שמכבדת את עצמה ללא כמה פריטי וינטאג' שווים בארון. אם הן יכולות, למה לא אני? בעוונותי כי רבים, פריט הוינטאג' היחיד שהיה לי בארון הבגדים עד אז היתה חולצת פאייטים משגעת בצורת כנפי פרפר אותה רכשתי און-ליין ב-“ETSY”. רק השנה, ביום הולדתי, כארבע שנים (!) מאוחר יותר, אזרתי אומץ ללבוש. התגובות עליה היו חסרות תקדים.

אני רוצחת את עוגת היומולדת שלי, בחולצת הפרפר מהפאייטים...

 

  אפעס החשש שלי מחנויות "יד שניה" עדיין היה שריר וקיים. הדיסאוריינטציה המוחלטת שתקפה אותי עת פסעתי לתוך חנויות כאלה: גיבוב הבגדים, העושר הויזואלי על שלל הדפסיו והריח הכבד בילבלו את דעתי (כיאה לילדת ADHD שכמותי) והמסע הקצרצר אל ממלכתה הפסיכדלית של אליסה נגמר, כמעט תמיד, בבריחה מבוהלת החוצה.אבל “שיינושקה" היתה שונה במובן הזה, וזה בדיעבד מה שמשך אותי בסוף להכנס פנימה. ראשית, החנות מסודרת בצורה נעימה לעין: מעוצבת, מאובזרת באסתטיות ומשדרת חמימות בייתית ומזמינה. הביגוד מסודר ע"פ פריטי לבוש עונתיים, האביזרים מונחים על המדפים והתכשיטים ע"ג השולחן המרכזי שבחנות. שום דבר לא משדר אווירת "שוק שמעטסית" והריח הכבד שמאפיין לעיתים חנויות כאלו, פשוט לא קיים.תמהיל הביגוד והאביזרים כולל פריטים ישנים כחדשים למדי, אשר עוברים את בדיקתה הקפדנית של יעל. חלק מהביגוד עבר שיפצור, הרכבה מחודשת והתאמה מקומית ולא תמצאו סמרטוטים קרועים, מלוכלכים או חסרי ייחוד כלשהו. עת פישפשתי בעונג בין הקולבים שמחתי לגלות הדפסים שהחזירו אותי בנוסטלגיה אל ילדותי בשנות השבעים: הדפסי בדים אותם אני זוכרת את אמי לובשת ושמות של חברות אופנה ידועות דאז, מהן נהגה לרכוש. נכנסתי לחדר ההלבשה, בתדהמה ענקית, כשידי עמוסות בכמות מכובדת למדי של פריטי לבוש שמצאו חן בעיני עד מאד ושבנקל ניתן היה לטעות בהם שהם מהאינטרפטציות האחרונות של "זארה" או "מנגו" לקולקציות הרטרו של המעצבים הגדולים משבועות האופנה האחרונים.בסופו של דבר יצאתי מפתח החנות, לראשונה, כשבאמתחתי שלוש חולצות חדשות בעלות כוללת ותקדימית (באופן שערורייתי) של 150 ש"ח בלבד. 

 שכיות חמדה שיינושקיות, מימין לשמאל: חולצת משי בהדפסי פייזלי; חולצה בהדפס פסיכדלי האופייני לסבנטיז והפיפ טואוז המדהימות של "סטיב מאדן" שכמו נוצרו עבורה ונקנו באופן נבואי, כשבוע לפניה; חולצה נוספת בגווני אדמה+שרשרת+צעיף תואמים

 

מאז, אני מוצאת את עצמי פוקדת את החנות בקביעות, סתם לקשקש עם יעלי המקסימה, לראות מה חדש (תמיד יש) ולרכוש לי כמה פריטים בלי כאב הלב הכרוך בשבירת קופת חסכון. אני כעת, באופן רשמי, משוחררת מהחסימה הרגשית בנושא-ועל כך תודתי ליעלי...
“שיינושקה", אוסטרובסקי 36, רעננה. בואו לבקר-שווה לאללה!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

יש לי חבר ששווה זהב-חבר עם זנב...:-)))

חוץ מהבלי העולם הזה שקשורים בעיקר לדברים מטריאליסטיים כמו איפור, נעליים ושאר דברי גירלי-גירלז (שאני כה נהנית מהם, שלא תטעו לרגע) אני משתדלת מדי פעם גם לפנות מקום בלב בעבור דברים למען הנשמה, כפי שכל אחד מאיתנו צריך וזקוק. כך אני מאמינה בכל ליבי, וכך אני משתדלת לחנך את אפרוחית שלי.
תחום בעלי החיים ורווחתם הוא התחום ה"רוחני" יותר אצלי, כזה שתמיד היתה לו פינה ענקית וחמה בלב שלי.
בצעירותי, עת הייתי רווקה חופשיה כציפור, הייתי פעילה אקטיבית למדי בנושא. התנדבתי באופן שוטף בעמותת "תנו לחיות לחיות" ואספתי מהרחוב כלבים וחתולים רבים אינספור כשכולם זכו מאוחר יותר לבתים חמים, בעיקר הודות לעמותת "S.O.S". לא מעט פעמים במהלך התקופה הארוכה ההיא נאלצתי לסכן את עצמי ואפילו לעבור על החוק ע"מ להציל בעל חיים במצוקה, אבל תמיד הרגשתי שהמטרה קידשה את האמצעים ואני מודה שהייתי חוזרת על כל מעשה כזה שוב-לו הייתי עומדת בסיטואציה.
היום-כשאני כבר אמא ומתפרנסת כעצמאית בתחומי, אין לי את האופציה, הכסף או הזמן להתנדב בצורה פעילה. כך אני מוצאת את עצמי עושה את המעט שאני יכולה כרגע, במגבלת האפשרויות, לעזור ולהגביר את המודעות בארץ: אם בפייסבוק (ויעידו על כך חבריי הרבים שהקיר שלהם "מופצץ" מדי יום במודעות רבות על חלכאי ונדכאי עולם ההולכים על-ארבע), אם במדיות השונות בהן אני כותבת, ואם באופן עקיף-הנושק למקצוע שלי, בהרצאות בהן אני מרצה ודואגת להקדיש ולחדד את סוגיית תעשיית הקוסמטיקה והניסויים בבע"ח.
אז מה עושה אמא חד-הורית במסגרת האופציות הדלות הקיימות לפניה?
את המעט שהיא יכולה לעשות: הולכת ומאמצת כלבון מחמד מעמותה. מדוייק יותר יהיה לומר שסבב האימוצים החל לפני כעשור, כשעוד הייתי נשואה והחזקנו בבית שלושה כלבים גדולים+חתול: "שנפסי" הדלמטי האהוב היה היחיד שקיבלתי במתנה; את "סימבה" הגולדן הנוירוטי אספנו ביום סערה מנתיבי איילון ואת "שילה" הבוקסרית הנאווה (הלוא היא היא "יפותו" האלמותית, שעל שמה נקראה הבלוג הזה) אימצתי מכלביית רמלה כשהיתה עדיין גורה. גם "נענע" חתול האשפתות המרושע נאסף באופן מפתיע מנתיבי איילון בעודו גור יונק (נדמה לי לעיתים שהכביש הזה הוא סוג של פח זבל לחיות מחמד המושלכות ע"י אנשים "טובי לב").

אפרוחית וה"עדר": למעלה-לזכר חברים יקרים וזכרונות מתוקים, למטה-לחיי חברים חדשים ועתיד מלא חיוכים

אבל מאז מאז חלפו השנים, שלושת הכלבים הסתלקו לעולם שכולו טוב ואני נשארתי בדד, עם תינוקת כבת שנתיים שהיתה רגילה ליצורים שעירים וגדולים להניח עליהם את הראש, ועם חתול מרושע שהיה רגיל להתעמר ב"אחיו" הגדולים והנבחנים.
היה לי ברור שהכלב הבא שלי יהיה כלב עמותה ולא כזה שאשלם עבורו כסף בחנות מפונפנת. העדפתי גם שלא לחכות זמן רב מדי לאחר מותו של "שנפסי" (שמת בגיל 15 המכובד לבני מינו) והחלטתי "להכות בברזל בעודו חם". ידעתי שיהיה לי קצת יותר קשה להסתדר לבד-גם כלכלית וגם פרוצדורלית, אבל נוכחות כלבית חסרה לי מאד בבית והיה לי חשוב שאפרוחית תרוויח מהעונג של לגדול לצד חבר על ארבע.

אפרוחית וחברים על ארבע מכל סוג וצבע: כמה כיף זה למשמש חבר עם זנב...

את "באלו" מצאתי דרך הפייסבוק. החלטתי ביני לביני שאני רוצה נקבת בוקסר, כמו "יפותו" נוחה עדן, ולכן חיפשתי כלבה דומה בין דפי העמותות השונות. באחד הימים, נכנסתי לדף הבית של עמותת "צב"ח באר שבע" ונתקלתי בתמונה של בוקסר לבן ויפהפה. הוא אמנם היה זכר ובאר-שבע היתה לגמרי מחוץ לתחום הגיאוגרפי, אבל הגורל נחתם.
זו היתה אהבה ממבט ראשון ואני ידעתי מאותו רגע מקוון ומכונן, שהכלב הזה יהיה שלי.
למרבה האירוניה, דווקא העובדה ש"באלו" היה שייך לעמותה מאיזור הדרום, (רחוק מאד מאיזור השרון בו אנו מתגוררות) חיזקה את הרצון שלי לנסוע במיוחד ולאמץ משם. אזור דרום הארץ ידוע לשימצה בבעיית בעלי החיים המשוטטים שבו, המודעות לריווחת בעה"ח שם בחיתוליה ומרבית הכלביות וההסגרים מהווים את התחנה האחרונה של מרבית הכלבים שאיתרע מזלם להגיע לשם. בליבי ידעתי שההחלטה לנסוע ולאמץ דווקא משם-היא ההחלטה הראויה.
וכך, לפני שנה בדיוק, ביום סגרירי וגשום ואחרי שתיאמתי מולם בהתרגשות את פרטי האימוץ, נסעתי להביא את בן המשפחה החדש שלנו. כחוש, אכול זנב ועם קולר אליזבתני (בשל ניתוח ברגל שעבר), אבל עם קיפצוץ תזזיתי בלתי פוסק האופייני כל כך לגזע שלו, קיבל את פני כלבנו החדש-"באלו".
בדרך חזרה הביתה, לא הפסקתי להציץ במראה האחורית לעבר גוש המרשמלו שישן במושב האחורי שנת ישרים. באותו יום אפרוחית חזרה מהגן להפתעה מקפצת שכולה ליקוקי אהבה ואסירות תודה. אפילו "נענע", חתול הגיהנום חיכה לנו ליד דלת הכניסה, כאילו ידע לנחש שהחבר החדש שלו מחכה מצידה השני.
ו"באלו"? "באלו" הרגיש בבית מהשניה הראשונה ואץ לו בשמחה למרבץ שחיכה לו, כאילו היה בן בית מזה שנים על גבי שנים.

מצא את ההבדלים: מימין-"באלו" עם אפרוחית ביום הראשון להגעתו, משמאל-שנה אחרי ו-10 ק"ג יותר בתוספת אינספור שעות שינה מופלאות...

אז אם לפעמים אני חופרת לכם בפייסבוק יותר מדי על בע"ח שמשוועים לבית, עשו טובה, גלו סבלנות בבקשה.
פתחו את הלב, אמצו גם אתם בעל חיים נטוש מעמותה ותזכו בחבר על ארבע ובאהבת אמת. ואם אינכם יכולים לאמץ-אנא שתפו והפיצו. אין לכם מושג כמה מהם ניצלים וזוכים לבתים חמים בזכות ההפצות הללו. הנה, תראו את "באלו"....

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

In Kitty we trust!

(או...פוסט "Offtopic" משופם במיוחד)
זה הרי לא סוד מדינה כמוס שאני לא בחורה שפויה במיוחד. אבל מבין מגוון הפסיכוזות השונות, קיימת אחת גדולה ומהותית שכבר הוזכרה כאן באי-אילו אופנים: החיבה הגדולה ל"הלו קיטי".
האובססיה החלה לפני כשמונה שנים והופכת למטרידה יותר ויותר ככל שחולף הזמן. עצם גיחתה המופלאה של אפרוחית לאוויר העולם לפני כארבע שנים רק נתנה משנה תוקף וגושפנקא לעניין-הקטנה נדבקה בחיידק אף היא, ומאז שתינו ממריאות יחדיו אל עבר הקשת בענן הקאוואיי מייד אין ביג אין ג'פאן.

לא זוכרת איך הם הגיעו אלי, אבל עד למוסף "סגנון" של "ידיעות אחרונות" הגעתי בגלל הטרפת...

אוצרות הקיטי היקרים לי עלי אדמות (מימין למעלה ובכיוון השעון): 1. אפרוחית, ילדתי ואהובת נפשי בשמלת קיטיות של H&M וכפכפי סברובסקי "קאסטם מייד" 2. פודרת ה"קיטי קוטור" במהדורה מוגבלת של "מאק" 3. הקעקוע הראשון של קיטי שנעשה מיד לאחר הולדתה של אפרוחית 4. הקעקוע השני והמושקע שציירתי בעצמי עם הכוכבת במרכז 5. שני אקססוריז הורסים של "טרינה טרנטינו" מקולקציית השת"פ שלה עם המותג 6. ציור הקיר בחדרה של אפרוחית, פרי מכחולי 7. כפכפי ה"קאסטם מייד" שהזמנתי בעבורה ובעבורי
(*את כפכפי ה"קאסטם מייד" ההורסים ניתן להזמין און-ליין כאן)

אי לכך ובהתאם לזאת, לא היה קץ לשמחתי עת שמעתי שהמותג עושה עליה רשמית לארץ בקיץ האחרון. מכיוון שלדאבוני פספסתי את השקת החנות הראשונה שבקניון גבעתיים (מה שלא הפריע לי לפקוד אותה מאז אין ספור פעמים), שמחתי עד מאד לקבל הזמנה להשקת החנות החדשה הנוספת של המותג בארץ, בראשל"צ (כן, כן-עד שם הסכמתי לנסוע, תארו לכם). ומכיוון שיום הולדתה של האפרוחית חל כיומיים בלבד לפני כן, חשבתי לנצל את ההזדמנות ולעשות לה הפתעת אחה"צ של כיף.
אבל, בטרם אגלול בפניכם את הרפתקאות אותו יום, למאותגרי המותג, סקירה קצרה על החתולה הכי מפורסמת בעולם.
"הלו קיטי" המותג, פרי עיטו של המאייר איקוּקוׁשימיזוּ, נולדה ב-1.11.1974 בטוקיו-יפן לאביה הרוחני, תאגיד "SANRIO" אדיר המימדים החולש, רובו ככולו, על אחוז ניכר ממותגי האנימציה החזקים ביותר במזרח הרחוק כמו "My Melody", "Charmmy Kitty", "Little twin stars", ועוד.
קיטי הדמות, מאידך, היא למעשה ילדה ילידת אנגליה. היא חיה בלונדון עם משפחתה: אביה ג'ורג', אמה מארי ואחות תאומה וביישנית בשם מימי. היא תלמידת כיתה ג' ומשקלה שווה ערך לכ"שלושה תפוחים". היא מתוארת כסקרנית, נדיבה, טובת לב וחברותית ותמיד מוקפת בחברים.
המפץ הפריצתי הגדול של החתולה מחוסרת הפה (מה שעורר לפרקים את זעמם של זרמים פמיניסטים שונים שטענו שיש פה משום רמיזה בוטה לכניעה נשית, האופיינית לתרבות היפנית הפטריארכלית) אירע למעשה רק בשנות השמונים.
מאז התייבשו הרבה מאד פנטונים בספר דברי המנגה היפני והדמות הפכה למגה-סופר-סטארית ברחבי העולם. בעשור האחרון אף נטלה חלק בשת"פים למכביר עם מותגים וחברות מסחריות אחרים (כמו רשת "ספורה", חברת האיפור "מאק", מותג "טוקידוקי" האיטלקי, מעצבת האקססוריז טרינה טרנטינו ועוד), דבר שהגדיל את פלח המכירות שלה, המדווח רשמית ע"י התאגיד כמחזור מכירות עולמי ואסטרונומי של כחמישה מיליארד דולרים (!) מדי שנה.
בשנת 2009, במלאת 35 שנים למותג וכמחווה לחתולה הכי מפורסמת בעולם, התקיימה תערוכת רטרוספקטיבה ססגונית בארה"ב בשם "Three apples exhibition" בה השתתפו אמנים מודרנים ידועים ושונים אשר נתנו, כל אחד, את פרשנותו האינדבידואלית לדמותה של האייקון.

הכרה בינ"ל ושת"פים בלתי פוסקים, מימין למעלה ועם כיוון השעון: שני שערים משנת 2011 של "ELLE טאיוואן", כרזת השת"פ של המותג עם המותג "טוקידוקי", קולקציית האיפור המשותפת עם "מאק" מלפני כשלוש שנים וכמה משמלות המעצבים שעוצבו בהשראתה, שלושה הדפסים מתערוכת הרטרוספקטיבה ליום ההולדת ה-35 למותג.

אם כן, אפרוחית ואנוכי שעטנו באחה"צ קר וגשום אל עבר החנות החדשה שבמתחם ה"סינמה סיטי" שבראשון לציון לקבלת פנים חתולית וחמה. החנות גודלה כגודל אחותה שבגבעתיים לערך, והיא מכילה את אותו מבחר נאה וגדול של מוצרים. המקום גדוש מקיר לקיר (מילולית, כפי שתראו בתמונות) באינספור מוצרים. החל ממוצרי בית-כמו אביזרי אמבטיה וכלי אפיה, דרך אביזרים דקורטיביים-כמו שעוני קיר, מיכלי וקופסאות אחסון ובובות פרווה ועד לאקססוריז שונים-החל מתכשיטים וכלה בתיקי נשיאה כאלה ואחרים, ואפילו מזוודות נסיעה. גן עדן של ממש למעריצות שרופות שכמותי.
רמת המחירים איננה זולה והיא נקבעת ע"פ דרישות המותג הבינ"ל, כפי שמקובל במותגים גדולים אחרים בסדר גודל הזה (אגב, מנסיוני, גם בחנויות המותג בחו"ל מוצרי "סנריו" נחשבים למוצרים יוקרתיים וטעות נפוצה היא להשוות אותם להעתקים הזולים שמגיעים באלפיהם מהמזרח הרחוק ומתומחרים, בהתאם, כזולים יותר).
אפרוחית פיזזה בחנות כדבורה המלקטת צוף, בעודה מנצלת את שובר המתנה שקיבלה על כל דבר שעינה נחה עליו. ואילו אני, בהיותי המבוגר האחראי (יה, רייט!), נאלצתי לרסן את תשוקותיי ל"הרים" את כל החנות ולצאת בריצת אמוק לעבר החניה. כך הגענו אל הקופה כשבאמתחתנו ערימה קטנה ונאה של מוצרים-מרביתם עבורה, קצתם עבורי.

אינסייד אינפו על החנות החדשה-משמאל: אפרוחית העולצת ליד הקופה. תנו לה בכפיים, חלק מהתמונות בקולאז' הזה היא צילמה במו ידיה הקטנות!

אוהב מתנות יחיה, וכמה שיותר! משמאל: חותכן עוגיות תלת מימדי, תבנית לפנקייק, כתר ושרביט לנסיכה הקיטית וגם עפרון ומחזיק מפתחות (שחסר בצילום). מימין:תיק נשיאה לאיפור המתלבש על מזוודת טרולי, כי גם לאמא מגיע!

את אחה"צ האקסטתי סגרנו יחדיו, עייפות ומדושנות עונג במסעדת "מוזס" שבמתחם (שאגב-הצטיינה בשירות אדיב ומחוייך והפתיעה אותי לטובה בהיותה ידידותית עד בלי די לזאטוטים). וככה, בעודה בולסת את מנת השניצל והצ'יפס המסורתיים בעצלתיים, ליכסנה אפרוחית מבט אל השקית המצויירת שנחה לה על הספות וסיננה מבין שפתיה הזערוריות מבלי להתבלבל: "אוף אמא, למה לא קנית לי את התחפושת של קיטי? כל כך רציתי גם אותה...".
אללי, איטס נבר אינף!
צ'או-מיאו...

מימין: אפרוחית ב"מוזס", בוהה בהשתאות בצ'יפס המחייך אליה בחזרה מן הצלחת, משמאל:כמה ימים מאוחר יותר, בחגיגת יום ההולדת בגן-אפרוחית ועוגת הענק בצורת....קיטי, אלא מה?!
(**עוגה מעוצבת באהבה גדולה, כפי שהזמנתי לאפרוחית, ניתן להזמין כאן)
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

מדור "על הסכין"-פוסט מורחב, 10#

*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
**בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו  אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור אמין עד כמה שניתן לדבר.

"Just bitten-Lipstain+Balm" של "רבלון"
אם עד כה היתה ישראל שרויה בחושך לגבי המוצר העלום, הרי שלפתע פתאום כאילו יש הצפה והוא עושה עליה רשמית ביג טיים. מכיוון שאין זה סוד מדינה שאני "זונת" ליפסטיינים ידועה, אצתי רצתי בחדווה לפארם הקרוב לביתי, שם דגמתי באושר את האינטרפטציה הרבלונאית. אפעס, הפעם, על אף חזירותי הרבה הידועה לשימצה-העדפתי לרכוש "רק" שניים, בטרם "אעוף" על כל הסטנד.
ובכן-בגדול, אין חדש תחת השמש. מדובר בטוש מכתים שפתיים, ממש בדומה לאלה של "מייבלין" (ושל "מאק", בזמנו), רק ש"רבלון"  השכילו לשפצ"ר אותו בחוכמה רבה וציוותו לו מצידו השני גם ליפ באלם שקוף בסטיק. יענו, שניים באחד. כמובן שמבחינתי-התגשמותו הרטובה של החלום הליפסטיינרי תכלול ליפסטיין+ליפ באלם צבעוני תואם (רמז...רמז...).
הטוש עצמו נוח מאד לשימוש והחוד שימש אותי בגאון גם על תקן תוחם שפתיים מדוייק להפליא. הגוונים מעלפים והפיגמנט עשיר ועמוק משמעותית הרבה יותר משל אלה של "מייבלין". מרכך השפתיים נעים ורך והעמידות המתקבלת באופן סופי-מפתיעה למדי. הוא צלח בהצלחה ניכרת ארוחה שלמה בת כמה וכמה מנות, מה שגם שפתונים עמידים בהתווייתם לא הצליחו לעשות בבית ספרי. אמנם בסוף הארוחה הפיגמנט היה דהוי למדי, אבל הצבע עדיין ניכר וגם אופן הדהיה היה אחיד פחות או יותר. המחיר-99.99 ש"ח לפני הנחות מותג ואני רכשתי לפני כשבועיים במבצע של אחד+אחד (כפי שקורה הרבה במותגים "עממיים"). מיותר לציין כי הנקודה המנצחת מבחינתי היא העובדה ש"רבלון" נמצאים ברשימות הלבנות של PETA כחברה שאינה מבצעת ניסויים בבע"ח-בעיה מוסרית שנגעתי בה הרבה לאחרונה.
הנקודה היחידה שעלי לסייג אותו בה איננה חד משמעית, אבל אני מרגישה שיש בנות שהיא תהיה רלוונטית לגביהן אם הן רגישות. בדקות הראשונות לאחר המריחה-המוצר מעקצץ קצת על השפתיים. אין לי מושג מה מקור העיקצוץ כיוון שרכשתי אותו ואין לי הסברי יח"צ לגבי המרכיבים, אבל אני ממליצה בחום לבחורות בעלות שפתיים יבשות במיוחד ו/או רגישות להתנסות בו בזהירות ולבדוק שאין להן בעיה עם העניין.
מעבר לכך-מדובר לטעמי במוצר מנצח!

שם הגוון הוא "Crave/Envy"-קולע למדי, הלא כן? "ג'אסט ביטן" של "רבלון" עושים לי חגיגה!
"Inkliner Black" של "איל מאקיאג'"
חי נפשי שרציתי לפרגן למותג, במיוחד לנוכח התדמית הרעועה שהוא מפתח בעיקביות בשנים האחרונות ולנוכח התנהלותו אל מול קהל לקוחותיו. באמת שרציתי לקבל מוצר שלהם לדגימה ואז ולאכול את הכובע שלי קבל עם ובלוג. אבל זהו, שלא...
מדובר בטוש איילינר שחור, שאינו שונה בהתווייתו מטושים אחרים הנמצאים בשוק. היתרון היחיד והענק שלו הוא מכחול האפליקציה המשובח-זה ניחן בגמישות מדוייקת להפליא ובשפיץ מהוקצע המאפשרים הנחה משורטטת שהיא משאת נפשה של כל מתאפרת מצוייה. שירטוט האייליינר ביד מיומנת לוקח שניות מועטות וגם עוצמת הפיגמנט המתקבל ראויה לציון.
"אם כך, מה הבעיה?" תשאלו. ובכן-העמידות היא עקב אכילס האומלל אשר הכשילה את המוצר (שלבטח הייתי גומרת עליו את ההלל אלמלא כן).
דגמתי אותו ביום חורפי וקר במיוחד ויצאתי לשבת בבית קפה עם חברה. לא השתתפתי במסיבת ריקודים סוערת ואקסטטית, לא עשיתי טרק בשבילי "חוצה ישראל" וגם לא התאמנתי לריצת 200 מטרים. כולה ישבתי לשתות קפה. כשלוש שעות מאוחר יותר, עת הצצתי אקראית במראת השירותים, נחרדתי לגלות שמה שהיה שני זנבות מהוקצעים כשל אנג'לינה ג'ולי על השטיח האדום, הפך למריחות מפוייחות אה-לה קורטני לאב אחרי ליל הסנפות לא מוצלח במיוחד. לא חבל לפספס מוצר עם פוטנציאל על כזו פדיחה?!
לסיכום-ציפיות עד בלי די למוצר שממש לא כדאי...

נהדר למראית עין, נפלא בביצועים ומאכזב קשות בעמידות-הליינר של "איל מאקיאג'"

פלטת "Mix & Match" מליין הפרו של "OFRA"

רכות כחמאה ומפוגמנטות כדבעי-הצלליות של "OFRA"
מדובר בפלטה במהדורה מוגבלת שיצאה בליין החורף של החברה. הפלטה ממוגנטת, בעלת מכסה פלסטיק שקוף ומכילה קומבינציה של 15 צלליות, ברונזר וסומק "מדורג".
אישית, אני מעדיפה להפריד את הפלטות איתן אני עובדת לקטגוריות שונות של מוצרי פנים ומוצרי עיניים (כך קל לי יותר לשלוט במה יש לי בתיק), אבל בהחלט מצאתי בה כמה וכמה יתרונות:
ראשית-המודולריות שלה, על פיה ניתן להרכיב לתוכה באופן אישי כל דבר על פי מידת הצורך; מעבר לכך-המכסה השקוף שמהווה יתרון גדול נוסף ומאפשר לראות בקלות ובזריזות, תוך כדי עבודה, את הצבעים המבוקשים; מרקם המוצרים שבתוכה (ללא יוצא מהכלל) הינו רך ונעים למריחה כחמאה והם ניחנים בפיגמנט עשיר המתקבל באפליקציה באופן זהה לחלוטין לזה שנראה בעין (אחד המדדים הראשונים לזיהוי צללית איכותית). החסרון המהותי היחיד שמצאתי בה הוא יותר מדי צבעי בסיס שדומים זה לזה ופחות מדי צבעים ממשפחות שונות, בכיף ניתן היה לוותר על שניים-שלושה מהם ולהכניס משהו קצת יותר "מאופר". אבל שוב, פונקציה של טעם וצרכים. מחיר הפלטה לצרכן הוא 890 ש"ח לפני הנחת מאפר וניתן לרכשה אך ורק דרך המשווקים המורשים ברחבי הארץ.

"Stay+Creamy eyeshadow" של "סופטאץ'"
אני מודה, וזה בעוכריי, שקשה לי עם מוצרי קוסמטיקה תוצרת הארץ. כשעבדתי עם ורד ספיבק מאחורי הקלעים בתצוגות של "הביוטי סיטי" היא נהגה לקרוא לי "זונה של מותגים":
"את עובדת רק עם חברות פלצניות מחו"ל. תתפלאי לשמוע שיש אחלה דברים גם בארץ" נהגה לנבוח עלי מדי פעם בחיבה. וואלה...צדקה הקלפטע, אין מה לומר. הנה דוגמא מצויינת לאחד כזה.
ע"פ קומוניקט היח"צ: "הצלליות בעלות מרקם רך במיוחד המתקבע במהירות והינן עמידות לאורך כל היום. הסדרה כוללת 8 גוונים ומכילה דרמקסיל-רכיב המסייע בהפחתת מראה הקמטים ו-ויטמין E כנגד הזדקנות העור".
ואכן, מדובר בצללית קרם עמידה במארז דמוי טוש, כשהחומר יוצא בתנועה סיבובית של ה"ראש" לתוך האפליקטור הספוגי. המריחה יעילה, חסכונית וזריזה, ולמתעצלות-כל מה שנותר הוא לטשטש בזריזות עם האצבע לפני שהצללית מתקבעת. הפיגמנט אומנם אינו אטום לגמרי אבל בהחלט ניתן לעבדו בכמה שכבות, והגימור מבריק מאד, שזה לגמרי עניין של טעם והעדפה (אני אישית אהבתי את המראה המתקבל).
להעצמת הפיגמנט ולקבלת מראה מושלם עבורי, ציוותתי בעבור ה-"Tiger Eyes" 604#  (שאמור היה להיות סוג של ברונזה, אם כי אני רואה בו סוג של MAUVE מטאלי) את ה"Satin Taupe" של "מאק", שעבדה איתו נהדר. להפתעתי הרבה מאד, ולנוכח הסקפטיות העזה שפיתחתי כנגד מוצרים כאלה (יען כי עפעפי ממאנים להחזיק עליהם באופן נאות מוצרים שאינם פחות מ"סופר הירוז" בגזרת העמידות) גיליתי שגם אחרי לילה סוער של בילוי בדאנס בר מהביל, עם הרבה אלכוהול וצחוקים עד כדי דמעות, נשארה הצללית בגאון במקומה על העפעף. לא הבחנתי בדהיה, הצטברות בקפל העין או סתם המרחות לא אסתטית-ועל כן מגיעות לה בהחלט מירב המחמאות. המחיר הרגיל לצרכן הינו 99.99 ש"ח ללא הנחות מותג (אם כי כמו ב"רבלון", כמעט תמיד המותג נמצא תחת הנחה כלשהי). ולכן היא זוכה למירב המחמאות.

מה זה משנה מה שם הצבע כשהביצוע כה מרשים? הצללית הקרמית של "סופטאץ'"

עד כאן הסקירה הנוכחית, יש לי באמתחת עוד הפתעות רבות עבורכם, מקווה לתקתק אותן לשמחת כולנו.
יאללה בלגן!

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי