קוסמטיקה וניסויים בבע"ח-הפלונטר הגדול

או... Down the leaping rabbit hole we go

סוגיית הניסויים בבע"ח בתחום הקוסמטיקה היא תחום שנגעתי בו בעבר ממש על קצה המזלג, במיוחד כשסיקרתי מוצרים ששייכים לשני התאגידים הגדולים בעולם הקוסמטיקה: תאגיד "אסתי לאודר" וקונצרן "לוריאל". מכיוון שהנושא קרוב לליבי וחשוב לי, הסתמכתי עד כה בעיקר על רישומי ארגון PETA  לגבי החברות השונות. אבל אז חלה נקודת מפנה משמעותית שהביאה אותי לחקור קצת יותר את הנושא ולגלות שהוא סבוך בהרבה ממה שמרביתנו חושבים או רוצים לדעת.
לפני כחודשיים חזר תאגיד "אסתי לאודר" לרשימות השחורות של PETA. עניין תמוה למדי במיוחד לאור העובדה שבמשך כשני עשורים היה ידוע ככזה שחרט על נס דגלו את העניין הזה, ולכן גם שכן בבטחה ברשימות הלבנות שלהם. בעקבות התגלית הפנינו, אני ובנות נוספות מ"פורום איפור וציור גוף" של "תפוז", שאילתא לדף החברה הישראלי בפייסבוק, בד בבד עם שאילתא דומה לחברת היח"צ שלהם בארץ כמו גם לארגון PETA עצמו.
מהיח"צ ומהדף של "אסתי לאודר" קיבלנו את אותה התשובה השבלונית:
"מאז ומעולם עמדנו נגד ניסויים בבעלי חיים והיינו מחוייבים למטרה לשים להם קץ. אנו נמשיך להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים בפיתוח שיטות אלטרנטיביות לניסוי בבעלי חיים וההכרה הגלובלית שלהן.

למרבה הצער, ממשלות במדינות מסוימות עשויות שלא לקבל את שיטות הבדיקה האלטרנטיביות, או עלולות לבקש נתונים נוספים כדי לאשר את בטיחותו של מוצר או רכיב קוסמטי, אפילו אלו שיש להם היסטוריה ארוכה של שימוש בטוח לחלוטין. במקרים אלו, בדיקה על בעלי חיים תהיה הכרחית מבחינה חוקית. כחברה גלובלית, אנו נאלצים לענות על כל הדרישות והרגולציות במדינות בהן נמכרים מוצרינו, אך היו סמוכים ובטוחים כי אנו עושים כל מאמץ אפשרי להימנע מבדיקת מרכיבים ומוצרים על בעלי חיים ונוקטים בכל הצעדים האפשריים והפרקטיים כדי לוודא שנעשה שימוש במידע קיים או מידע ללא ניסוי בבעלי חיים תחת זאת".
קיצורו של עניין, משהו בסגנון של "זה לא אנחנו, זוהי מדינת פופטיץ עלומת שם כלשהי אליה אנחנו משווקים. היא זו שדורשת את זה ולכן אנחנו (כחברה בינ"ל) מחוייבים לעשות כן".
על השאלה המתבקשת ביותר שעולה מהעניין: "מהו הגורם שהשתנה בחודשיים האחרונים מהבחינה השיווקית של התאגיד (שהיה קביל בעשרים השנים האחרונות) ושגרם למעבר לרשימות השחורות?" נענינו בשתיקה רועמת. אף אחד לא יודע, או לא מעוניין לתת הסבר מעבר לכך.

מתגובתם הרשמית של PETA, כפי שניתן לקרוא במסמך שצירפתי כאן (ליחצו על התמונה להגדלה), ניתן להבין, לדבריהם, שהחברה הוחזרה אל הרשימות השחורות כיוון שהיא ממשיכה לבצע ניסויים בבע"ח בסין, ועל כן לא עומדת יותר בתקנות הארגון כחברה שמוגדרת כ-"Cruelty free". אגב, הם גם מציינים מפורשות שמעמד חברות הבת של התאגיד (לרבות המותג "אסתי לאודר", "קליניק", "בובי בראון", "מאק", "סטילה" ולאחרונה אף "סמאשבוקס"-י"י) טרם נקבע והם עדיין מבררים את השלכות העניין עליהן.
התשובה הזו הותירה אותי קצת המומה. כעובדת "מאק" לשעבר (וכפועל יוצא מכך גם של חברת "אלקליל", שהיא הנציג הרשמי של "אסתי לאודר" בארץ) הייתי בזמנו כה גאה להיות חלק מתאגיד שסיפק, כך חשבתי, אופציה שפויה, מוסרית ו-וורסטילית לכל חובבות האיפור והקוסמטיקה בעלות המצפון. זו היתה, ללא כל ספק, אחת העוּבדות שתמיד ציינתי בגאווה בפני לקוחות. ההתפתחות האחרונה גרמה לי לחוסר וודאות איום. התחלתי לתהות ביני לביני למי כדאי להאמין בסיפור הזה והאם יש בכלל אמת אחת מוחלטת. בעזרתן של שתי משתתפות מהפורום התחלתי לנבור במקורות באינטרנט בתקווה לקבל תשובות ברורות לעניין.
אבל כמו תמיד, כשמתחילים לחפש אחרי האמת, עלולים למצוא כמה וכמה אמיתות. 

מה לעזאזל קורה פה?

ממה שעלה על ידינו לבדוק, נכון לעכשיו, אלו הן העובדות בשטח:

*במדינות האיחוד האירופאי כבר הוחל ונכנס לתוקפו החוק האוסר לקיים ניסויים בבע"ח לצורכי קוסמטיקה. מוצרים שנוסו מחוץ לגבולות האיחוד יותרו לשיווק עד לשנת 2013. בעקרון, אחרי שנת 2013 יאסר גם על שיווק מוצרים כאלה. כלומר, מוצר אשר נוסה על בע"ח מחוץ לגבולות האיחוד יהיה גם הוא לא חוקי לשיווק (זה תוואי לוה"ז המוסדר בנושא).
תוואי החוקים הזה גורם כעת לחברות קוסמטיקה המעוניינות להכניס לשימוש חומרים חדשים שהן מפתחות, לפסוח על שני הסעיפים. הן אינן מעוניינות להצטייר תדמיתית כ"איש הרע" בסיפור, ולכן נוח להן מאד בינתיים לגלגל את האחריות בנושא כלפי ספקי משנה אשר עושים עבורן את העבודה השחורה והמלוכלכת בארצות "נאורות" פחות, כמו סין (הידועה לשמצה ביחסה המתעלל לבע"ח הן בתחום הזה והן בתחום הפרוות).
כל זאת למרות ביקורת ציבורית כלפי חלק מהחברות על כך שהן מעכבות באופן מכוון את החתירה להשגת חלופות אלטרנטיביות נאותות לניסויים הללו, טרום כניסת החוק המלא לתוקפו בשנת 2013.

*ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) מיטיב לשבת על הגדר ולא לנקוט בעמדה ברורה: מחד הוא אינו מחייב ע"פ חוק מפורש חברות קוסמטיקה לבצע ניסויים בבע"ח במוצרים שלהן, אלא רק דורש מהן באופן אמורפי להוכיח את כשירות המוצרים. מאידך, טוען הארגון שלא קיימת כעת אופציה בארה"ב לאשר מרכיבים חדשים לקוסמטיקה ללא ניסויים בבע"ח. כך או כך מצביע הארגון על עמימות גדולה מאד ביחס למהימנות סמלי הארנב המוטבעים לעיתים על המוצרים (כמו גם בארץ אגב). קרי, מכיוון שאין הגדרה חוקית מדוייקת בנמצא לגבי משמעות ההצהרות הללו, אין גם מי שבאמת יאכוף את העניין. כל חברה שהיא יכולה להטביע את הסמל הזה על מוצריה מבלי שתתבקש לתת על כך דין וחשבון.

*עובדה נוספת ומשמעותית ביותר לכלל הצרכניות, היא שלמעשה כל חברות הקוסמטיקה ביצעו בעבר ניסויים בבע"ח לבדיקות כשירות החומרים בהם השתמשו (כאן ניתן לקרוא הסבר מפורט בנידון).
אמנת PETA מכניסה היום לרשימה הלבנה רק חברות שמשתמשות בהרכבי חומרים מוכרים שכבר אושרו בעבר ואינם דורשים אישרור נוסף. לגבי הרכבי חומרים חדשים, חובת ההוכחה מוטלת על אותן חברות המעוניינות להיות מוכרות כ"Cruelty free". קרי, עליהן להוכיח שהחומרים הללו קיבלו אישור בטיחותי לשימוש ע"י חלופות בלבד וללא צורך בניסויים בבע"ח.

מן הנכתב לעיל משתמע (כפי שלמעשה טוען ה-FDA) שההגדרה כשלעצמה בעייתית ומטעה. קיימים בשוק היום המון מוצרים אשר בתצורתם הסופית לא נבדקו על בע"ח, אבל מרכיביהם נבדקו גם נבדקו, לפחות בעבר.

מנגד, הייתי רוצה לצטט גם את התגובה הרשמית לנושא של קונצרן "לוריאל" (הכולל את החברות: "לוריאל" המותג, "מייבלין", "גרניה", "איב סאן לורן", "לנקום" ועוד):
"מאז שנת 1989, לוריאל אינה מבצעת בדיקות של מוצריה המוגמרים על בעלי חיים. לוריאל עומדת כיום בדרישות לקבלת התיקון השביעי להנחיות הקוסמטיקה באיחוד האירופי, שנכנסו לתוקפן ב-11 במרץ 2009, זאת הודות ל-100 שנות ידע בתחום רכיבים קוסמטיים, רישום אלפי נתונים טוקסיקולוגים וקליניים, 30 שנות מחקר בשיטות אלטרנטיביות, והשקעה ביכולת ליצור מחדש רקמות של עור אנושי וקרנית - Episkin ו-SkinEthnic.
כדי לעמוד בדרישות האיחוד האירופי, שתאריך היעד עבורן הוא 2013, לוריאל עובדת בצמוד לתעשיית הקוסמטיקה, ובקרב מגזרים תעשייתיים שונים והוועדה האירופאית.
מודל ה'אפיסקין' שפיתחה לוריאל - הישג של 20 שנות מחקר - אושר ע"י המרכז האירופי לאישור שיטות חלופיות (ECVAM) כשיטה מחליפה לבדיקת גירויי עור. זהו אפידרמיס אנושי שנבנה על בסיס החלבון קולגן. האפיסקין יכול לנבא את הפוטנציאל של חומרים כימיים לגירויי עור בדיוק רב. מדובר בתרומה חשובה לקהילה המדעית ולתעשייה בעולם".

התגובה הזו נשלחה אלי בזריזות וללא כל דיחוי כבר בשנת 2009, לאחר שיחה אישית שניהלתי בנושא עם דוברת החברה, הגברת דורית וידבסקי. הגב' וידבסקי גם הסבירה לי בזמנו, ללא התחמקות מבישה ומגומגמת, את בעיית קבלני המשנה וספקי החומרים לחברה-מה שלמעשה מותיר אותה ברשימות השחורות של PETA.
אז במאמר מוסגר, בדיעבד ועם יד על הלב (במיוחד אחרי שהשכלתי בנושא), לטעמי, תגובת קונצרן "לוריאל" בראי הזמן היתה הכנה והישירה ביותר. מה שמעמיד באור מאד לא מחמיא את תגובת תאגיד "אסתי לאודר", וחבל. חבל שמזלזלים ככה בלקוחות. ההליכה סחור סחור במתן התשובה כולל הניסוח המשפטי הפולמוסי לא מחמיא לחברה כה גדולה. בעידן האינטרנט המידע זמין לכולנו ברשת, רק לשבת, לקרוא ולהחכים.

אז מה עכשיו?
שאלה טובה...
כמו שאתם רואים, העניין סבוך ומאד לא מוחלט. איך שלא מסתכלים על זה, כמעט כל מוצר קוסמטי שנמכר היום בשוק נבדק במלואו או בחלקו על בע"ח. השאלה הנשאלת היא כמה כוח יש לנו, כצרכנים, ללחוץ על התאגידים שעדיין יושבים על הגדר ונהנים למשוך זמן ע"י שימוש ב"חוטבי עצים ושואבי מים" חיצוניים שיעשו עבורם את העבודה המלוכלכת עד לשנת 2013.
התשובה לדידי, פשוטה למדי. אני אמשיך להשתמש ברשימות של PETA כקווים מנחים לסוגיה. קיימות ברשימות הלבנות שלהם מספיק חברות קוסמטיקה ואיפור מצויינות שמבטיחות את נקיון המצפון המוסרי שלי, כצרכנית וכמאפרת.

***אני רוצה להודות מקרב לב לשתי חברות פורום יקרות-"פצית219" אשר עזרה לי מעל ומעבר ותרמה מהידע המקצועי שלה בהשגת מקורות וסימוכין, וכמו כן ל"Frostbite" שהרימה את הכפפה ראשונה והחלה לחפור.
בלעדי שתיכן, הטור הזה לא היה קורם עור וגידים!***

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

טרנדים באיפור לחורף-"Go-Style", נובמבר 2011

טור חדש למגזין "Go-Stlye", נובמבר 2011-בנושא הטרנדים החמים באיפור לחורף הקרוב.
לחצו על התמונות להגדלה...

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

מדור "על הסכין"-פוסט מורחב, 8#

כמו שהיגגתי בפוסט האחרון-הצטברו על שולחני המוני מוצרים לבדיקה והערכה, ולעיתים בשל ההצפה היחצ"נית של חברות מסויימות את הבלוגיספירה, העדפתי לחכות קצת "עד יעבור זעם". אני מעדיפה לחלק את הביקורות למנות קטנות וקצובות מאשר להצטרף לעדר, כי אני חושבת שהקוראים מגיעים לרוויה מהר מאד. כמה אפשר לקרוא על אותם המוצרים בכל בלוג אפשרי?
אי לכך, במקרים בהם מדובר במוצרים שנטחנו עד דק בכל פורטל אפשרי (ואגב, שאפו ליח"צנים שלהם שעושים את עבודתם נאמנה! אני לא אומרת את זה בציניות כלל...), אני מבטיחה להיות תמציתית ככל האפשר ולהשתדל שלא לחזור יותר על דברי אחרים.

***כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן***
מכיוון שגם היום אסקר מוצרים של קונצרן "לוריאל"-אני שבה ומתזכרת אתכם לקרוא בעיון רב את תגובת הקונצרן בנושא ניסויים בבע"ח במוצרי החברה, כפי שסיקרתי בזמנו כאן.***

"O-Gloss noir" של "סמאשבוקס"

וורסיה חדשה בארצנו ל-"O-Gloss" הידוע והאהוב שלהם. גיליתי אותו ממש ממש במקרה בעת שוטטות בסניף "אפריל" שבקניון "ערים" בכפ"ס. אבל לפני שאתן עליו את דעתי הייתי רוצה, במאמר מוסגר, לתת קצת בראש להנהלת המותג וליח"צ שלהם בארץ.
כש"סמאשבוקס" עשו עליה לפני למעלה משנתיים בקול תרועה רמה הם יזמו ארוע השקה מפואר ומושקע שהבטיח גדולות ונצורות. אם אתם זוכרים היטב, כתבתי בזמנו פוסט מעמיק בנושא, שם גם העלתי תמיהה לגבי הכנסת מותג מקצועי לרשת פארמים, דבר שלא צלח בעבר (ע"ע מקרה "מייק אפ פור אבר" וה"סופרפארם"). והנה, כשנתיים מאוחר יותר, אני מצטערת לגלות עד כמה צדקתי.
אין לי מושג אם מדובר פה בטקטיקה מכוונת או שמא בסתם עבודה לא רצינית של הזכיין בארץ, אבל עובדתית, המותג איננו ממצה רבע מהפוטנציאל המסחרי שלו (ומבלי להיות בקיאה במספרים, אין לי ספק שזה בא לידי ביטוי בנתח הרווחים שלהם); הדיוור היח"צני, אם בכלל, לוקה בחסר והוא איננו מפרסם באופן קבוע את הקולקציות החדשות, על אף שאלה מגיעות לארץ (ולראיה, המוצר ועוד אי אילו מוצרים חדשים שראיתי בסטנד). אין תפוצת עיתונות/בלוגרים קבועה, כבר מזמן שאין השקות חדשות ונדמה שהם מסתפקים ב"לצוף על פני המים" במקום לשאוף ולמצב את עצמם כקונקורנציה ראויה לחברות מקצועיות אחרות בשוק.
חבר'ה-קבלו את זה כ"wake up call", לא לעולם חוסן!
ועכשיו-לענייננו, הביקורת.
הגלוס מגיע באריזה זהה לשני אחיו לליין, רק שצבעה שחור סגול וכך גם צבע המוצר עצמו. הגוון עלול אולי להרתיע, אבל הוא שקפקף למדי ובבואו במגע עם השפתיים הופך סובייקטיבית (בהתאם לריאקציה עם שפתיי המתאפרת) לסוג של סגול וואמפי משגע. הטיובה עצמה נוחה מאד לשימוש על השפתיים, הריח, (ספק מנטול-ספק בריח ענבים (?)) נעם לי מאד והתחושה על השפתיים רעננה, כייפית ואיננה דביקה יתר על המידה. המחיר, סטנדרטי למדי בשוק: כ-100 ש"ח (לפני הנחת מאפר). צל"ש נוסף מקבלת החברה ע"כ שהינה מופיעה באתר PETA העולמי ככזו שאינה מבצעת ניסויים בבע"ח (הגם שמייסדי החברה הם הבנים של מייסדי "מקס פקטור" שנמצאת דווקא ברשימות השחורות של הארגון. אנקדוטה מעניינת נוספת היא שמצויין שם שהחברה נמצאת כיום תחת המטריה המסחרית של "אסתי לאודר". השכלתי!)

זה רק נראה מפחיד-ה"O-GLOW NOIR" החדש...

 צלליות בודדות של "בורז'ואה" ("Little round pots")

כל מי שיש לו יד בעולם האיפור הישראלי לא יכול היה לפספס את ה"מפץ הגדול" של החברה הצרפתית בחודש האחרון. אין פורמט עיתונאי שלא עסק בעניין במדורי הטיפוח והיופי שלו, ועל כך שאפו ליח"צ על העבודה הקדחתנית. מכיוון שהוא סוקר כה רבות לאחרונה, אהיה נקודתית ועניינית ככל האפשר. כאמור, קיבלתי מספר מוצרים לבדיקה, ואני בוחרת להתמקד הפעם בעיקר בצלליות כיוון שיצא לי להתנסות בהן רבות השבוע על פני לקוחות (אוקטובר השנה הוא חודש החתונות והאירועים).
הצלליות האפויות מגיעות באריזה קטנה וקומפקטית עם אפליקטור קטנטן+מראה (שעבורי, כמאפרת מקצועית, הינם מיותרים למדי); קשת הגוונים מכובדת מאד ומכילה כ-22 צלליות בגימורים שונים [בתמונות תוכלו לראות את הארבע שאסקור-שתיים בגימור פנינתי (ירוקה 01# ואפורה14#) ושתיים בגימור מנצנץ (סגול מעושן 13# ונחושת 09#)]; המחיר-79 ש"ח לצללית. מחיר ממוצע למדי למותג עממי שכמעט תמיד יש הנחות עליו; רוויית הצבע ונוחות השימוש כרוכות זו בזו: בצלליות בעלות הגימור הפנינתי, רוויית הצבע גבוהה למדי והן רכות וחמאתיות יותר לשימוש. הצלליות המנצנצות הינן גיריות יותר ורוויית הצבע שלהן נמוכה בהרבה, לכן העבודה איתן צריכה להעשות בתנועות הנחה ולא טשטוש אחרת קיימת נשורת גבוהה של נצנצים. אגב, ניתן בקלות לעמוד על הבדלי המרקמים ע"פ האריזה עצמה (קרי-האריזה של המנצנצות מנצנצת אף היא, כך שייקל עליכן להסיק ממנה על גימור הצללית). כל הסוגים שניסיתי עמדו מאד יפה באיפורי ארוע (מעל בסיס עמיד מן הסתם) שהצדיקו עמידות הכרחית לאורך זמן, לכן בהחלט אשמח לחזור ולהשתמש בהן; לגבי עניין הניסויים בבע"ח-אין לי תשובה חד משמעית. לא מצאתי בשום מקום-לא באתר של PETA ולא באתר החברה, תשובה לשאלה, אם כי כשהרצתי חיפוש בגוגל על העניין ראיתי שהאחיות PIXIWOO הצהירו שהחברה איננה עושה ניסויים בבע"ח. כאמור-לא מצאתי שום סימוך רשמי לעניין, לכן אבקש את תגובת היח"צ לנושא ואעדכן אתכם בהתאם.

אין טוב ממראה עיניים-הצלליות הבודדות של "בורז'ואה"


קונסילר "Dream Lumi-Touch" של "מייבלין"

מודה ומתוודה שכאן נכונה לי הפתעה גדולה. ניתן היה בקלות ללכת שולל אחר השם המטעה ("Highlighting concealer") ולחשוב שמדובר בקונקורנציה העממית ל"טוש אקלה" המפורסם של אס"ל (שאני אגב, לא נמנית על מעריצותיו השרופות...). אבל כמו תמיד במקרה הזה, כשהציפיה נמוכה והמוצר מצויין, נכונה הפתעה נעימה.
מדובר בקונסילר בטוש שמאד נוח לשימוש. החומר יוצא דרך סיבי המברשת ע"י סיבוב ה"ראש", מה שמעניק שליטה מצויינת בכמות החומר הרצויה; השתמשתי בו רבות באיפורי אירוע וכלות לאחרונה ושמחתי לראות שהוא נעים למריחה, מיטשטש היטב ובעל כיסוי נאה (קל-בינוני להערכתי) אך יחד עם זאת, עשיר בלחות ולכן איננו מסכתי בגימורו. הוא אידאלי במרקמו לאיזור העדין של מתחת לעיניים ואף מתקבע ועמיד ביותר; שני חסרונותיו המהותיים-ע"ג המוצר עצמו לא מצויין מספר הגוון (אין לי מושג איזה גוון קיבלתי), שזה עניין טריוויאלי לדעתי. החסרון השני, כפי שציינתי בתחילת הפוסט-חברת "מייבלין" שייכת לתאגיד "לוריאל" שעדיין נמצא ברשימה השחורה של PETA (כנסו ללינק הלחיץ למעלה וקראו את תגובתה הרשמית של החברה לעניין). מעבר לכך-מוצר נהדר ולולא עניין רווחת בעה"ח, בהחלט הייתי רוכשת אותו שוב!

קטן ותמים למראה-אבל ממזר גדול! הקונסילר החדש של "מייבלין"

זהו יקיריי, לא אלאה אתכם מעבר לכך להיום, יאללה-גמר חתימה טובה לכולנו!
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

ימים נוראים; העירו אותי אחרי ה-2 לאוקטובר...

ארבע שנים אני מייחלת שתדברי אלי בחלום. ארבע שנים, מאז שהלכת. ואת...שותקת.

כל כך הייתי רוצה שתדברי אלי פעם אחת. שתאמרי שהכל בסדר, שזה עבר, שכבר לא כואב כלום, שכן-עשיתי כל מה שיכולתי ושאת אוהבת נורא, גם מ”שם”. אבל את, שותקת.

פעמים רבות הלכתי לישון כשאני מזמנת אותך אלי בחלום, וכלום. הופעת לי בחלומות אולי ארבע פעמים מאז לכתך ובכל פעם-שותקת.

יש פעמים שבהם אני מרגישה כאילו זה קרה רק אתמול ופעמים בהן אני מרגישה שזה קרה בגלגול אחר, רחוק מכאן. והכאב כמו נדחק לעיתים לשולי המחשבות ומתקהה, ויושב לו לבד, בצידו האחורי של הראש, עד שלפעמים נדמה כמעט שאין לו קיום יותר. או אז הוא מבליח במלוא העוז תוך שבריר של שניה מרושעת למראה דמות דומה, בת קול, ריח, סיטואציה.

וכשהוא שם, כאילו לא נעלם מעולם והזמן כמו עמד מלכת. והוא מפלח את הקרביים בייסורים שאין להם סוף ומאיים לשבור את בית הצלעות מעוצמת החוסר, ועולה במעלה הסרעפת דרך הלב המתכווץ ועד לרקות הפועמות בטירוף עד שלפעמים בא לי לצרוח כמו חיה פצועה כדי לנקז אותו. והדמעות מסמאות לרגע את עיניי והגוש מאיים לחנוק את הגרון, ואני משתנקת, כדי שאף אחד לא יראה אותי בוכה. אף אחד!

ואז הכל חוזר אלי שוב בבהירות-הריח של המחלקה, דברי הרופאים, הלילות והימים לצד מיטתך, ההתנדנדות הבלתי נסבלת בין תקווה לייאוש. את הרגעים בהם ידעתי שאת שם איתנו, אפילו שלא יכולת לדבר ולהגיב-בלחיצת היד, בבכי האילם שלך כשכאב, בעיניים שדיברו כשהיו פקוחות. בזכרון שלי של הריטואל הקבוע, בו הייתי מסרקת את שיערך שנשר אט-אט אל הכרית, מורחת את הגוף בקרם נגד פצעי הלחץ, שמה וזלין על השפתיים שלא תיסדקנה ממכונת ההנשמה, מניחה לך לק על ציפורני כפות הידיים שנשארו יפות גם אחרי שנשמת את נשימתך האחרונה. עומדת שעות ליד מיטתך ועושה לך דמיון מודרך על איך “הנה, הנה-המצב כבר משתפר ותיכף נעזוב את המקום הארור הזה”.

ובמין הלקאה סיזיפית שכזו המחשבות נושאות אותי בכל פעם אל הימים האחרונים שלך, אלה שבהם כבר היה ברור שאפסה התקווה ומערכות הגוף החלו לכבות את עצמן זו אחר זו, ומאחורי העיניים הכחולות שלך שהיו עצומות למחצה כבר לא היית יותר. ובמיוחד לרגע ההוא, האחד והיחיד והבודד במשך כל החודשיים הארוכים הללו, שבו נשברתי אל מול המיטה שלך, לבד, ובכיתי בפעם הראשונה מולך כמו ילדה אבודה, והתחננתי בפניך שלא תעזבי אותי.

אבל את, שתקת. כי כבר לא היית שם יותר, ואני ידעתי באותו יום שהלכת ממני. ואני שוב, לבד.

ואז החלה הציפיה, הציפיה למוות שיבוא כבר ושיגאל אותך מהכאב הזה, משטפי הדם בכל הגוף, מהמכונה שעזרה לך לנשום, מלחץ הדם שהיה כבר כה נמוך עד כי אי אפשר היה למדוד אותו יותר, מהצינה שהשתלטה על הגוף ובישרה שכוחותייך כלים. אבל את סירבת לוותר, נאבקת כל רגע, כל שניה, כל דקה. “אני לא מתכוונת למות כל כך מהר" כתבת לנו בכתב רועד מכעס חודש לפני כן על הלוח המחיק שהבאנו לך לטיפול נמרץ, ואנחנו צחקנו. לו רק ידענו שחודש אחרי זה כבר לא תהיי איתנו. אותו כתב היד המוכר והמעוגל הזה שהיכה בי בממשותו לפני כשבוע, כשתלמידה אהובה שלך משכבר הימים שלחה לי מילות פרידה שרשמת לה בספר הזכרונות מביה”ס היסודי.

הכתב עדיין חי, כאילו נכתב היום...

והיום ההוא, אותו יום נורא, שדווקא בו קרסתי. לא הייתי מסוגלת לקום באותו הבוקר. ההריון, המשמרות בביה"ח והעייפות הכריעו אותי ובקשתי להשאר לנמנם עוד קצת בבית, לאגור כוחות. והחלום. החלום ההוא בשעת הצהריים שהעיר אותי נים-לא-נים. החלום של היד הנעלמת והזדונית שמנתקת אותך מהמכשירים וההתעוררות המיוזעת אל תוך המציאות הדביקה שזה "רק חלום”.

וכך, עדיין מתוך שרעפי החלום שמעתי את צלצול הטלפון ואת אבא ממלמל בבכי:”אמא הלכה. אמא איננה...”. וההתעוררות. ההתעוררות אל תוך בלבול וכעס, ועוד בלבול. איפה אני בכלל ומה חלום ומה מציאות?

והכעס הזה. הכעס על עצמי שהרשתי לי להתפנק ככה, שדווקא אז לא הייתי שם לאחוז בידך ולומר לך שזה בסדר, שאני לידך, שלא אעזוב אותך לעולם-כמו שתמיד הייתי לוחשת לך כשהרגשתי שאת חשה שאנחנו מרימים ידיים. דווקא אז החלטת ללכת ממני. דווקא אז. כמה כעסתי על עצמי. ועליך. כעסתי עליך שלא חיכית לי שאבוא.

וכמו תמיד, כשאני מסתכלת על אפרוחית הקטנה, תיכף בת ארבע, שמעולם לא זכית להכיר, אני נזכרת בך. ויש רגעים בהם הכל מתבלבל לי. היא פתאום הופכת להיות אני הקטנה, ואני הגדולה-זו את. ואני מרגישה לעיתים איך אני מתבוננת בה בעיניים שלך וצפים בי חלקי משפטים שהיית אומרת עלי כילדה שמתקיימים גם בה באורח פלא שכזה. והלב נצבט בכל פעם למחשבה הבלתי מתקבלת על הדעת הזו ששתיכן מעולם לא נפגשתן. שהמוות שלך והלידה שלה נקשרו לנצח במין קשר מיתי שאותו לעולם לא אבין. מין עסקת חליפין שכזו. וותרי על אמא-קבלי ילדה; אי אפשר שתיהן ביחד.

זו מול זו-מיהי מי? אפרוחית מימין ואנוכי משמאל

ובכל שנה כשמריחים את ראש השנה באוויר, אני נזכרת בימים הנוראים שלנו באותה השנה. בדיוק בתקופה שבין יום כיפור לסוכות, ברגע ההוא שבו חדלת מלהיות יותר. אלה הימים הנוראיים שלי, בכל שנה מחדש. לא צום ולא תענית יתזכרו לי אותם. רק את, אמא. את זכרון התחדשות השנה שמונה את הריחוק שלך ממני שנות אור כעת, את ניחוח עוגת הדבש שהבטחת לאפות לי ולא הספקת, את הבית שעומד לעיתים בשתיקתו. ממש כמוך.

כמה אני משוועת שתדברי אלי בחלום...

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
לאתר שלי

אסקפיזם-עכשיו!!!

אף על פי ודווקא בגלל המצב בשבוע האחרון חשבתי שהפוסט הזה ישמש יפה ככמה דקות אסקפיזם מוחלט לכאוס מסביב.

בואו נדבר על מה שבאמת חשוב בחיי של כל אשה מתאפרת! בואו נדבר על האינסידנטים המעצבנים הללו, שיכולים בשניה להרוס לנו את כל המצברוח.

נשמע מוכר? קבלו!

שבריר שניה הרה גורל לאחר שאת מושחת את הריסים במסקרה האף מתחיל לעקצץ. העיטוש הקטסטרופלי לא מאחר לבוא. את נחרדת לגלות במראה את מימדי הנזק-אפקט מעושן, שחור ובלתי רצוי בעליל של החומר מתחת לעין. (רגע, לא אמרו שמעושן זה הלוק החדש לקיץ?)

הפתרון:בשניה שאת מרגישה את זה עומד להתרחש-קחי נייר טישו, קפלי אותו לשניים והצמידי מתחת לריסים התחתונים, קרוב ככל האפשר למעקה העין. אין נייר טואלט זמין? השתמשי בשתי האצבעות המורות, אחת מתחת לכל עין. גם אם העיטוש חזק במיוחד, החומר העודף יצבע את הטישו או האצבעות ולא אותך.

איימי הי"ד בימים יפים יותר-ככה הכל התחיל...

את משרטטת מול המראה במיומנות את קו האייליינר המופלא שלך. בדיוק ברגע בו את עומלת על זוית הזנב המהוללת, ה"חצי" מסיים להתגלח, מרים את הראש מהכיור ומתנגש לך ביד. הלך האייליינר! (איימי ווינהאוס זצ"ל, מאחורייך!)

הפתרון:נכון שזה קצת יותר מורכב, אבל בכדי לשמור על יציבות היד בזמן שרטוט האייליינר נסי להשעין את המרפק על משטח יציב. זה ייתן לך יתרון של אחיזה טובה במברשת וקו נקי ומהוקצע. פתרון יצירתי יותר הוא פשוט להגלות את ה"חצי" מחדר האמבטיה בזמן שאת עוסקת במלאכת הקודש.

(צילום:מריה ברודקין, איפור:אנוכי)

יש לך דייט מרגש בערב ואת חונכת את הגלוס החדש שרכשת לא מזמן. שעתיים מאוחר יותר, כשאת הולכת “לפדר את האף”, את מגלה לחרדתך שהוא גלש לו בבוגדנות אל מעבר לקו השפתיים. (איפה החברה "טובת הלב" שמעירה לך תמיד כשבאמת צריך אותה?)

הפתרון:השקיעי בזמן האיפור עוד כמה שניות לתחום את השפתיים בעפרון. מרבית עפרונות השפתיים יבשים יותר במרקמם ומונעים גלישה לא אסתטית של החומר אל מעבר לקווי האוייב. להשגת מראה טבעי ולא מלאכותי מלאי איתו בטפיחות את שטח כל השפה. כך לא תיווצר לך מסגרת מביכה וכהה יותר.

מימי בובקס מחפשת קונקורנציה...אולי זו את?

את מוזמנת לארוע בצהריים ומשקיעה באיפור פנים מלא. בדרך, באוטו, כשאת מביטה במראה את מגלה לחרדתך שהכל שם קצת "יותר מדי”-הצבעים חזקים מדי, הברונזר מודגש מדי, הפודרה מדגישה ביתר שאת את נקבוביות העור ואת בכלל נראית כמו אינדיאנית שיוצאת אלי קרב. (מי המציא את ארועי הצהריים בלחות של יולי-אוגוסט?)

הפתרון:השתדלי להתאפר באור טבעי. גם אם אין לך פינת איפור מושקעת ואת נאלצת כמו הרבה נשים אחרות להתאפר בחדר האמבטיה, דאגי שהתאורה תהיה תאורת "אור יום". ישנן היום נורות חשמל מיוחדות שמדמות את אור היום הטבעי.

התמזל מזלך ויש לך שידת איפור ייעודית? הקפידי להציב אותה ליד חלון שממנו נכנס האור. האור לא צריך להיות ישיר מדי, כדי שלא תסתנוורי.

את משוטטת באחד מהפארמים ומתלהבת מהצבע של המסקרה החדשה בדוכן האיפור. לאחר הרכישה, בבית, את מגלה בעצבים כי הדיילת נתנה לך את הצבע/המוצר הלא נכונים. (כחול...כחול. ביקשת כחול! לא סגול חציל!!!)

הפתרון:התעקשי תמיד לראות בעיניך את המוצר הנרכש, במעמד הקניה. כך תמנעי מאי נעימויות בבית ומהתרוצצות מיותרת בחזרה כדי להחליף. יש היום חברות מסויימות שמודעות לבעיה ומקפידות לתדרך את אנשי המקצוע שלהם לעשות בדיוק כך ע"מ למנוע בעיות עתידיות.

מזדהות? חושבות שפיספסתי ארוע מצער נוסף ובא לכן לחלוק אותו עם כולנו? יאללה, שתפו אותנו כמיטב מסורת הטיפול הקבוצתי.
שאלה יהיו הצרות שלנו!

כתבו אלי:
yaelmakeup09@gmail.comלאתר שלי
ואם עדיין לא לייקקתם את הפייג' שלי בפייסבוק-זה הזמן!