Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Monday, December 14, 2009

קישטא וואנאביז! שו! שו!.....



(או....גורו לכם מעצבי "אופנת האוברלוק"!!!)

כבר ציינתי פה כמה וכמה פעמים שאני בוגרת "שנקר" במגמת עיצוב אופנה. ובכן, לא בכדי לא נשארתי בתחום הזה. אני יודעת שזה קל מאד לבקר מבחוץ את התעשיה הקשה הזו-אבל בגדול, אני לא רואה מעצבי אופנה גדולים שהמדינה שלנו הנפיקה עד כה. נכון שבעשור האחרון ישנה התפתחות משמעותית של הענף, ובה גם דוגמאות מבורכות לאנשים מאד מוכשרים-אבל המרחק בינם לבין מעצבים של ממש, הוא עדיין, רחוק מאד לדעתי. זו גם הסיבה שהשכלתי שלא להמשיך בקריירת העיצוב שלי (נכון לרגע זה בכל אופן), אלא לפנות לצד אחר של התעשיה הזו, שגם הוא עדיין פוסע את צעדי התינוק שלו ביחס לשאר בירות האופנה בעולם.

מה ששבר אותי סופית והביא אותי להחלטה שאני פורשת עד להודעה חדשה מהתחום היתה אופנה מזן חדש שהפציעה במחוזותינו. מקור ה"אופנה" הזו באמצע שנות התשעים, כשמעצבים יפנים כמו ריי קאוואקובו מ"קום-דה גרסון" ויוז'י יאמאמוטו (שסללו את הדרך בהמשך לגל המעצבים הבלגים: דריס ואן-נוטן, אן דמלמסטר ומרטין מרג'לה) זרחו כמו מטאורים בשמי עולם האופנה האירופאי, והנפיקו דגמים מעניינים ויוצאי דופן בקולקציות מונוכרומטיות שהיו סוג של חידוש בין הדגמים הצעקניים של ג'יאני וורסאצ'ה המנוח וכריסטיאן לקרואה יבדל"א.

בתמונה: הקשקשת האופיינית של ג'יאני המנוח נכון לשנת 1994...

בתמונה:ימאמוטו וקאוואקובו עושים היסטוריה בדיוק באותה השנה...

לראשונה נראו על מסלולי התצוגות בגדים אמורפיים משהו, נושקים לא נושקים לגוף האשה, עתירי בד נשפך ובעלי אופי סמי-אנדרוגני. משהו חדיש כזה ששידר נינוחות נון-שלנטית בלי טיפת מאמץ מיותר להראות "נשית". הגזרות היו לא מובנות ומרביתן נוצר בדיגום חופשי על בובות ונתפר על גוף הדוגמניות טרם הוצאה מהם הגזרה של ממש, הקצוות לעיתים היו פרומים במכוון וכל המראה הכללי היה לא מעובד באופן מוקצן.
האופנה הזו הפכה עד מהרה לסוג של "בון-טון" בארצנו הקטנטונת וחנויות המעצבים הוצפו באינטרפטציות זולות של הווריאציות המתוחכמות מאירופה. לחיקוי הלבנטיני והזול הזה קראתי בשאט נפש-"אופנת האוברלוק",אותה אני מתעבת עד היום. מה מקור השם תשאלו?
ובכן-בניגוד לבדי אריג, הנגזרים, מעובדים באוברלוק (ע"מ ששולי הבד לא יפרמו) ורק לאחר מכן נתפרים ומגוהצים בהתאם-"אופנת האוברלוק" חוסכת למעצב הרבה זמן מיותר ומאחדת את שני שלבי העבודה האחרונים לכדי שלב אחד. בוחרים בד סריג, רצוי מהסוג הנשפך, ומיד לאחר הגזירה שלו מחברים ותופרים אותו באוברלוק ע"מ לאחד את חלקין לכדי "בגד". אין צורך בידע מעמיק של גזירה ותפירה-עובדים בדיגום חופשי, מוציאים גזרה, "תופרים" תוך שניה וחצי והופ-יש חולצה. הגדיל לעשות באותן השנים "מעצב" מתחיל (ונחשב וידוע מאד היום), שאז רק החל את דרכו בתחום ה"אופנה", אשר קנה שאריות לייקרה של בגדי ים ועשה מהן שמלות ערב עליהן גבה לעיתים אלפי (!) שקלים. כך, בהשקעת-מינימום של עבודה וחומרים זולים, השכיל לעשות על גב לקוחותיו חסרות הידע והשכל רווח של לא פחות מאלפי אחוזים. ביזנס מן לעניין, ללא כל ספק.
לחרדתי, עד מהרה אפשר היה לראות ברחובות ת"א עשרות בחורות לבושות באותן החולצות-חולצות סריג עם גזרות לא ברורות שעל הקולב נראות כמו סמרטוט חסר צורה, אשר על הגוף נכרכות בכל מיני ווריאציות לכדי סוג של בגד "מתחכם". הנוסחה היתה פשוטה=ככל שמסת הבד גדלה, ומספר הליפופים והקשירות עלה-כך גם נחשב הפריט לנחשק, מעוצב ויקר יותר. מיותר לציין שהלקוחה ההדיוטה הממוצעת, שאינה מבינה בהכרח באופנה, צריכה היתה לקבל עם רכישת החולצה גם מנואל ומפרט טכני ברור של איך ללבוש אותה (וכן-גם חולצה כזו יצאה בזמנו-עם מנואל מצולם לכמה וכמה אופציות "כריכה"...). בקיצור ולעניין, גיליתי לדאבוני, שבישראל הקטנה שלנו, ע"מ להיות מעצב אופנה "צעיר ובועט", אין צורך לטרוח וללמוד לתואר במוסד אקדמאי מכובד כארבע שנים (שבהן אתה עובד נון-סטופ ימים כלילות עד לקולקצית הגמר המיוחלת...). מספיק שתהיה לך מכונת אוברלוק בייתית, חוש אסתטי כלשהו והרבה מאד חוש עסקי, סליחה.......ביצים!
עכשיו, אפשר כמובן לפתח פה דיון ביצה/תרנגולת שלם על מה קדם למה: האם דרישות הקהל בארץ הן כה נמוכות עד שיסכימו לקרוא לכל סמרטוט מבד "בגדי מעצבים" ולשלם "בהתאם" (ואף מילה על "שוק מעצבי העיר"...), או שמא המבחר העיצובי הינו כה דל עד כי הלקוחות תאבות האופנה נאלצות להסתפק במה שיש. כך או כך, מה שיש במקרה הזה הם מלבושי טריקו/לייקרה שנתפרו בחמש דקות עם אוברלוק, ונמכרים במאות שקלים. סוג של ביגוד? נגיד. אופנה?-יוק!!!
ולמה בעצם עשיתי את כל ההקדמה הטרחנית הזו? רק כדי לומר שכמו תמיד, לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. והיוצא מן הכלל במקרה הזה הוא מעצבת אחת ויחידה שאני אישית מעריכה, מוקירה ומפרגנת לה עד מאד, בשם דינה גלאס.
את דינה אני מכירה עוד מימי "שנקר" העליזים בהם למדה שנתיים מתחתי...מאז ועד היום הוחלפו הרבה מחטי אוברלוק במכונות התפירה המקרטעות של המכללה אבל דינה לא השתנתה. סגנון העיצוב שלה הינו מיוחד במינו-גדולתה כמעצבת אמיתית ואומנית של ממש הוא שלעולם לא תראו אותה מתפתה להכנע לזרם אופנתי חולף או טרנד מסויים כזה או אחר. היא תמיד נשארת נאמנה ל"אני-מאמין" העיצובי והאישי שלה. אם צריך להגדיר את סגנון העיצוב שלה בכמה מילים פלצניות, הייתי קוראת לזה "רטרו-שיק נושק לקיטש-מסוגנן" ששואב השראות מכל עשור אפשרי במאה ה-20: שנות העשרים, החמישים, השבעים, השמונים ועוד...

בתמונה:רק השנה שונה-אותה טביעת יד עיצובית לאורך השנים...

את טביעת היד היחודית שלה אני מזהה מקילומטרים רבים, וכמעט כל פריט שהיא הנפיקה אי-פעם קלע לטעמי באופן מוחלט. הדגמים שלה עשויים ממיטב החומרים והבדים המיוחדים שידה משגת, והתפירה והגזרות נפלאות. לא קרה לי מעולם שפריט ביגוד שלה נפרם, נקרע או התקלקל לי בכביסה, כפי שכבר קרה עם פריטים לא מעטים של סו-קולד מעצבים אחרים. הקולקציות שלה תמיד עושות רושם כמגובשות עד לפריט האחרון וניכר שמושקעת בהן מחשבה רבה מראש: החל מצבעי החוטים בהם נתפרים הבגדים ועד לאחרון הכפתורים המגניבים שהיא בוחרת עבור הקרדיגנים המופלאים שלה.

בתמונה: מספר דוגמאות (מאד לא מייצג) משנים עברו-מהארון הפרטי שלי...

אז נכון, הקו שלה הוא לעיתים ססגוני/צבעוני/עליז "מדי" (הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוהה בחיוך מאוהב לנוכח פריט מצוייץ שלה), קו שלא תמיד הולך יד ביד עם אופנת ה"אנדרסייטטד-אורבן-שיק" הפלצנית, הכה חביבה על התל אביביות. מצד שני-זה מעיד על הרבה חוש הומור עצמי ואהבה כנה למקצוע-ובסופו של דבר-אלה הם החומרים האמיתיים מהם צריכה להיות עשויה אופנה, לא ככה?!

קיץ-קוץ:"Dina, my love-You go girl!!!!", ותבני כבר אתר...קיבינימט!
(כתובת החנות:רח' נחמני 35, ת"א; עמוד הבית של דינה בפייסבוק)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail


milkysmile

7 comments:

  1. גם אני מאוד אוהבת את דינה גלאס
    עבדתי ברזילי איזה תקופה (קצרה מאוד יש לציין) והיא בהחלט היתה המעצבת האהובה עליי מבין כלהמעצבים שמוכרים שם.

    אני חושבת שהיא לא זוכה למספיק הערכה... אולי הפוסט שלך יקדם משהו...
    נשיקות

    ReplyDelete
  2. נוע'לה...גם אני עבדתי ב"רזילי", וגם אז היא היתה החביבה עלי.
    מסכימה איתך לגבי מה שאמרת-אבל זה נובע פשוט ממי שהיא, היא פשוט באמת בחורה עם הרגליים על הקרקע.פרסום ותהילה באמת לא מעניינים אותה-וזה מה שהופך אותה למקסימה עוד יותר...
    אני גם מקווה שהפוסט הזה יחשוף אותה עוד קצת...
    איך ב"שנקר"?

    ReplyDelete
  3. לצערי הרב אני מסכימה איתך ב- 100% ויתרה מזאת אני מרגישה זלזול בי כלקוחה שצריכה להוציא מאות של שקלים על חולצה שהסימות שלה היא בקושי אוברלוק. אני אישית מסרבת לקנות בגדים שכאלו ולקרוא להם "אופנה" זה פשוט עלבון.
    לגבי דינה ... לפני שנה בערך חברה גילתה לי את יצירותיה ואכן מדובר ביצירות.

    ReplyDelete
  4. היי קרן...וולקאם....
    גם אני לא קונה דברים כאלו-רק מעצבן אותי שתשעים אחוז מהחנויות מחזיקות בעיקר את זה ופחות דברים כמו של דינה

    ReplyDelete
  5. מה עם אלבר אלבז? הוא מעצב ישראלי מצליח בטירוף, כמעט הכי מצליח בתחום!
    כן, הוא אולי לא מעצב בשביל חברה ישראלית, אבל הוא עדיין ישראלי, והוא עדיין למד עיצוב אופנה בארץ.
    חוץ ממנו, יש גם את פיו פיו ששמעתי מאנשים שמבינים בתחום שהתפירה איכותית ביותר, והבדים גם כן (כדאי להן גם שזה יהיה ככה, כי המחיר שהן רוצות על כל שמלה...). ואני גם אהבתי את העיצובים (הם לא פייר הארדי, אבל הן לא רעות בכלל).
    חוץ מ2 אלו, אני מאוד מסכימה עם הפוסט. יותר ממאוד אפילו.

    ומאוד-מאוד אהבתי את צעיף הנוצות עם אורות הכריסמס ההוא, בתמונה הראשונה מצד שמאל למעלה.
    היא מוכרת אותו, או שזה היה רק להפקה?

    ReplyDelete
  6. הי יפותן - מסכימה עם כול מילה - מעצבת מוכשרת וקפדנית. האקססוריז שהיא מלקטת ומכינה תמיד מדהימים אותי מחדש.

    ReplyDelete
  7. גייל-אלבר אלבז לא נחשב בעיני-כיוון שהוא אינו מעצב בישראל. כבודו במקומו בהחלט מונח-אבל בחו"ל. אני מדברת על משהו שצמח פה ומתפתח פה...וכאלה, כאמור-אין הרבה. לגבי הצעיף-זה לדעתי רק לצורכי הצילום:-)
    מור-ברוכה הבאה סיסטר!

    ReplyDelete