כמה כאב "שנפסי", כמה כאב...

לא תיארתי לי שזה יכאב כל כך. באמת שלא. היית כבר קשיש עד מאד, היו לך חיים ארוכים, יפים ומאושרים וחשבתי שהכנתי את עצמי נפשית לזה היטב. שאני כבר מחושלת בפני היום הלא רחוק הזה. היום בו ניסע ביחד אל הוטרינר בפעם האחרונה בחייך.

יש כאלה שירימו גבה: "הלו, כולה כלב. כמה פאתוס. נכון, מבאס אבל וואלה, קצת פרופורציות..."
נכון. כולה כלב. וזה נכון שאכלתי כאפות קשות יותר בשנים האחרונות. רק שנדמה לי פתאום שהכאפה הזו, האחרונה, הגם שהיתה צפויה-כואבת יותר ממה שחשבתי, כי היא סוגרת לי מעגל על תקופת חיים שלמה.

שני גושים של אושר: 15.12.1995-"שנפסי" ו"ווינסטון" נולדים לאמא "ליבי" ולאבא "נזק"

15 שנים היינו ביחד. 15 שנים! הכרת אותי מהרגע שנולדת ועד הבל הנשימה האחרון שנשמת בזרועותי. עברת איתי שמחות וכאבי לב, פרידות, שינויי קריירה והתחלות חדשות. ליווית אותי בנאמנות כמעט בכל שנות בגרותי העצמאיות. התחתנתי, חוויתי אובדן של אם אהובה, הפכתי לאמא, התגרשתי-ואתה תמיד היית לצידי. עם ה"טונטואיות" האופיינית שלך, עם כשכוש הזנב המטופש, עם הליקוקים החמים גם כשבכיתי לצידך כשהיה לי רע, והיה לי רע כל כך הרבה פעמים. אבל גם היה לי טוב. ותמיד היית שם. מנוקד ועולץ.
"סבתא" רחל תמיד קראה לך בצחוק "חסיד אומות העולם". בניגוד מוחלט להתנהגות המופרעת שלך בחוץ, התנהגת באצילות נפש לכל אסופי הרחוב שהבאתי לאומנה אצלנו בבית. גידלת כל כך הרבה חתולים וכלבים שהיריעה קצרה מלהכיל את כולם. כולם היו ילדיך, מי יותר, מי פחות. לכולם התנהגת בכבוד, כמו הנסיך האמיתי שהיית. שהינך עדיין, אצלי בלב, לנצח.

"שובב אני, אני שובב, אך לב לי לב זהב..."-הנסיך בבחרותו מדגמן עם חברות

מה אומר כעת לאפרוחית בת השלוש שמכירה אותך מאז שנולדה? איך אסביר לאן הלכת ולמה לא תשוב יותר? את מי היא תחבק ברוך ותלחש באוזנו "כואב לך שנפסי? או, מסכן שלי. בוא אני אעזור לך לקום...". למי היא תשחיל מתחת לכסא, כממתיקת סוד בין שניכם, חתיכת עגבניה מארוחת הערב? ומי יציק וירייר עליה כאילו מדובר באומצה עסיסית במיוחד כשהיא תכרסם תפוח על הספה?

ימים של אושר-כי האהבה הטהורה מגיעה בכל מיני צורות, גדלים וזנים:"שנפסי" ואפרוחית בחברות גדולה

קערת המים המיותמת שלך עדיין עומדת בחוץ, מחכה שתשתה את מחציתה ואח"כ תטפטף על כל הרצפה כשאני צועקת עליך בעצבים. ואתה תסתכל עלי ותקרוץ:"יאללה אמא, מה הסרט? כולה כמה טיפות מים...הנה אני אלקלק אותן כדי שתרגעי!". ואז תגש אל המרבץ שלך, "תתפיח" את השמכות ותצנח עליהן באנחה קורעת לב, אכן, קשים הם חיי כלב.
כמה קשה היה לראות את קריסת גופך הכחוש לנוכח חדות המחשבה וזיק הילדותיות שנשארו בעיניך החכמות עד ליומך האחרון. תאבת את החיים. לא רצית ללכת...אני יודעת. אבל גופך בגד בך ואני לא יכולתי לשאת יותר את מראה הכלב האצילי שלי, שהפך לעור ועצמות, שלא הצליח לעמוד יותר בצורה עצמאית-אבל עדיין למראה חתול מתגרה ברחוב, ניסה נואשות לדדות לעברו. להראות לו מי עדיין מלך השכונה. ניסיתי לעשות כל שביכולתי עבורך, אבל ידי היתה קצרה מלהושיע. רציתי, באמת שרציתי. אני כל-כך מצטערת.
אז אני משחררת אותך יפה שלי, רוץ לך נסיך אצילי ומנוקד. אתה חופשי עכשיו כמו הרוח הפראית שפיעמה בתוך הנשמה הענקית שלך. רוץ לך בשדות הציד הנצחיים אל החברים שלך. מי יודע, אולי גם סבתא רחל מחכה לך שם. שמור עליה עבורי. תאמר לה שאני מתגעגעת, לשניכם...כל כך!!!

לנצח תהיה כלבי הראשון, היחיד והמיוחד

לזכרך כלב ברוד, "שנפסי" שלי (12/1995-1/2011)

(*לכתבה ב"ONLIFE")

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com