BJ (AKA-Blog Job...) sometimes sucks!

(או...אודטה לא גרה כאן-וטוב שכך!!!)

לא מזמן העלתי כאן פוסט על חברות היח"צ השונות שמוצאות לנכון לשלוח לי בין השאר גם גבב של שטויות שלא בהכרח קשורות לתכני הבלוג. קיבלתי על הפוסט הזה הרבה תגובות, גם פה, וגם בפורמטים אחרים. הצלחתי להעליב כמה בלוגריות-קולגות (שלא מתוך כוונה תחילה, אני נשבעת), הטיחו בי משפטים כמו "החיים והמוות ביד הלשון" (וואלה-קצת אובר-דרמטיזציה לטעמי, אבל ניחא...) ואפילו זכיתי לכמה ריקושטים מיח"צניות שאני בקשר איתן.

אבל הדובדבן שבקצפת שבעניין קרה לפני מספר ימים, עת קיבלתי את המייל ההזוי ביותר שקיבלתי עד כה, ממשרד יח"צ שלטובתו האישית ולטובת לקוחותיו-לא אחשוף את פרטיו כאן. אני חושבת שתצוגת התכלית הטובה ביותר למה שרשמתי אז, נמצאת בנוסח המייל הזה:

"בהמשך לשיתוף הפעולה בנינו, אני פונה אליך כדי להציע לך התנסות בערכה לשימוש עצמי לבדיקת הפרשות מהנרתיק של חברת XXX.

50% מהנשים סובלות מפטרייה וזיהומים בנרתיק והערכה יכולה לחסוך את הפניה לרופא נשים באבחון עצמי.

אודה לך אם תסכימי להתנסות ולשתף את הקוראים שלך בחוויה.

עדכני אותי בהקדם כדי שאוכל לשלוח אליך את הערכה..."

עזבו את ההלם טוטאלי מעצם ההצעה שאינה קשורה בשום אופן ודרך (כמו בחמישים אחוזים מהמקרים) לתכני הבלוג שלי. מה שהטיס אותי לתקרה מעצבים (ובאמת שאם זה לא היה עצוב, זה היה קורע מצחוק...) היה הניסוח המטופש של "שיתוף הקוראים בחוויה...." (?!?!?!)
WTF?!....כאילו-באמת?! את חושבת?! כי אם עד היום לא חשבתי שזה מעניין אותם-הרי שהמושג "להכנס לי לתחתונים" קיבל כרגע משמעויות ציוריות הרבה יותר. כן....זו עליית מדרגה רצינית במערכת היחסים שלי עם קוראיי שאני לא בטוחה שאני בשלה עדיין אליה. מאידך, אני לא סגורה על זה שגם הם יהיו נלהבים מהעניין...או איך סיכמה את העניין הרמוני, בלוגיסטית וקולגה שקיבלה את אותו מייל מטומטם: "אני עדיין לא חושבת שהקוראים שלי מוכנים נפשית לסשן של מונולוגים מהוואגינה....":-P.

"לטיפשה"-תמונה שווה אלף מילים; כל הזכויות על העיצוב, הרעיון והביצוע שמורות לבלוגרית המוכשרת הילה

אז איך......באמת איך פור גוד-סייק אני יכולה להסביר לכם, פעם אחת ולתמיד, שהצעה לכתבה על "פיצוץ חצ'קונים" היא לא באמת נושא מרתק וחם שמעניין אותי לכתוב עליו, או לחילופין, שתרופות לרגל סכרתית זה טוב, יעיל וחשוב (בלי טיפה של ציניות...)-אבל למה קיבינימט זה קשור אלי?!?!?
יחצ"נים יקרים-אני פונה אליכם בקריאה נרגשת: "מיי ניים איז נוט אודטה!!!" (לשמחתי...) וביום שבו אחשב אוטוריטה בענייני "לייף סטייל" אני מעדיפה לקפוץ באנג'י מעזריאלי!
בכלל, מי המציא את הגדרת התחת הזו "לייף סטייל"?! מה זה המושג האווילי הזה?! כאילו מישהו אשכרה ישב וחשב איך למתג את כל אותם תחומים "נבובים" שמעניינים מן הסתם רק נשים?!?!?
"הממממ..." אמר לעצמו אותו קופירייטר זחוח...."הבה נשים תחת טייטל אחד כל מה שמעניין נשים בהיותן הישויות הרדודות שהינן.....ניקח את תחומי האופנה/יופי/טיפוח, כל מה שקשור לעיצוב הבית ולטיפול בילדים, בישול, בריאות ואולי גם קצת כושר ונקרא לזה בשם הפלצני "לייף סטייל"".....שכן מנוי וברור לכולנו שהנשים הן-הן שאחראיות לכל הנושאים השטחיים הללו, ואילו הגברים הם יצורים רציניים שמתעניינים רק בדברים ברי משקל קיומי כמו כלכלה, מנהל, שיווק ופוליטיקה.....

"מיי ניים איז נוט אומלטה!", או אודטה, או מופלטה!!! טל פרידמן כ"אומלטה" בארץ נהדרת-מצחיק אבל עצוב...

הבה נשיק עשרות תכניות "נישה" טרחניות בפריים-טיים, עיתונים פתאטיים עם כתבות בגובה מפלס הכנרת הנוכחי ונשווק את כולם תחת ההגדרה הכל כך שיקית הזו. אתמול היית סתם עקרת בית נואשת, היום את מתרגלת "לייף סטייל" בזמנך החופשי, את משוחררת, מודרנית, וחופשיה-ממש כמו הנשים בפרסומות של התחבושות עם הכנפיים. אבל עם כל החופשיות והמודרניזם היחצ"ני-בסוף היום, תכלס, את עדיין אשה וככזו, כל מה שבאמת מעניין אותך זה הפרשות ווגינליות! מה לא?!
טחחחח!!!
הפעם באמת הצלחתם להביא לי את הסעיף!!!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

Yafutoo Sails to La-la-land....

(או....לצרפתים יש שיק, גוד דאם איט!!!)

שלשום בצהריים הפלגתי (עם קצת עזרה מאסיבית מידידים) במשך כשעתיים ומחצה על כנפי הדמיון העשיר שלי אל מחוזותיה הקלושאריים של פריז. חברת "איב סאן-לורן" בארץ עברה שינוי בעלות ונכנסה תחת תיתורת הכובע עצום המימדים של הכובען המטורף-תאגיד "לוריאל". לרגל השינוי הארגוני והשקת קולקציית האיפור לקיץ 2010 והבושם החדש החליטו קברניטי החברה בארץ להפיק אירוע מיוח"צן ומתוקתק היטב שכלל את חשיפת הקולקציה, התנסות אישית במוצרים ועוד אי-אילו תופינים צבעוניים עליהם אפרט בהמשך.
כך, מפורכסת וקוקטית כדבעי הדרמתי לי מעדנות לכיוון צוק אנדרומידה ביפו, שם ציפו לי ולעוד 8 בלוגריות פרנקופיליות בשאיפה צוות שלם מבית המותג, שהשכיח מאיתנו ולו לשעה קלה את המצאותנו בלבנט המהביל וההו-כה-לא-שיקי בעליל.
העיצוב ב"בית אנדרומידה" היה מדהים ביופיו; בתפריט-תופינים מעלפים, שמפניה ותותים; מנצחת על הארוע ביד רמה-דורית וידבסקי, דוברת "לוריאל" בארץ, שגם עמלה וטרחה להביא אח"מים הישר מבית המותג בחו"ל שיחלקו איתנו את משנתם ומשנת החברה; ציון לשבח ראוי-על הניהול היח"צני של הארוע, שניכר שהושקעה בו מחשבה רבה מאד-החל מהשילוט המאד מסודר בדרך למקום הארוע (ככה זה כשאת קוקטית למשעי, ויפו זה סוג של חו"ל עבורך...), דרך ההפרדה העניינית והמחושבת של הארוע ע"פ החשיפה לחתך הקהל המיועד (בבוקר-מסיבת עיתונאים ל"עיתונות המסורתית"; בצהריים-השקה לבלוגריות בלבד (!); בערב-השקה לסלבס).

מראה הקיץ לשנת 2010-"SOLARIS" במרכז, ומצידיו שני מוצרי הדגל של החברה-"TOUCHE ECLAT" והמסקרה המופלאה "VOLUME EFFET FAUX"

ללקק את האצבעות: מימין-המזון לגוף, ומשמאל, ולא פחות חשוב-המזון לנשמה....:-)))

בזמן ה"מינגלינג", בעודי לועסת ריזוטו מעוצב איגפתי בתמרון נועז את הגברת וידבסקי ויריתי את שאלת מיליון הדולר בעניין עמדת החברה לגבי זכויות בעה"ח והניסויים בהם, שמטרידה אותי כל כך. לדבריה (ולזכותה יאמר שהיא ענתה לי בגילוי לב ובכנות אמיתית), תאגיד לוריאל הפסיק במוצהר לעשות ניסויים בבע"ח כבר בשנת 1989 ואף הינו אחראי להמצאת שיטות חלופיות לעניין. הבעיה העיקרית שמונעת מהם לקבל את אמנת "PETA" היא ספקים חיצוניים שהם עובדים איתם-עליהם אין להם, לדבריה, שליטה (בעיה ידועה שנידונה כבר בשאלות הנפוצות של הארגון; שימו לב שבשל כך החברה איננה מופיעה בשום רשומה). היא גם הבטיחה לשלוח לי את ההסבר הרשמי והמפורט של החברה בעניין-אותו אני אשמח לחלוק עמכם בבוא העת. אני חייבת לומר שוב, למרות שאני מבינה את המורכבות שבעניין (וזה גם הגיוני-ככל שהתאגיד גדול יותר ומאחד תחתיו חברות רבות ושונות, כך יכולת השליטה שלו בדברים הללו הופכת למורכבת יותר), שאם בנמצא-מנגד, ישנו תאגיד "אסתי לאודר" המתחרה (ועצום הממדים אף הוא) שכן הצליח לצלוח את המשוכה הבעייתית הזו-כנראה שזה אכן בר השגה וישים. השאלה היא סדרי העדיפויות והמשאבים שמוקצים לעניין. בסופו של יום, אני אישית עדיין ארגיש מאד שלא בנוח לרכוש בלב שלם את המוצרים שלהם.

שוב פעם קייט מוס?!: הקוקיצה, יפה מתמיד, מפרסמת את הבושם החדש "פריזיאן"-ניחוחות של וורדים, אוכמניות, מושק ויסמין. איכשהו רק אצל הצרפתים, סרטון וידיאו שכולל סצינות אירוטיות של משגל חושני יכול להיות פרסומת לגיטימית לבושם....

בראש ובראשונה עלתה לפנינו הבשמית הבכירה (כן-כן...יש דבר כזה בעולם הנאור), סופיה גרוסמן המקסימה, את הבושם החדש של המותג-"PARISIENNE" (ע"ע-"הפריזאית"). סופיה אחראית בין היתר, ליצירות נוספות כמו "PARIS" הוותיק (גם הוא של המותג), "ETERNITY" (נשים) של קלווין קליין, "BEAUTIFUL" ו"WHITE LINEN" המפורסמים של אסתי לאודר ועוד בשמים ידועים אחרים-עליהם גם קיבלה פרס מפעל חיים. ההסברים המקצועיים שלה על ההשראה לבושם תוך כדי שימוש באימג'ים ציוריים מאד והסברים על התווים הראשיים והמשניים השונים בבושם עניינו אותי מאד. אני חושבת שהמקצוע שלה, הגם שאינו ידוע כל כך במחוזותינו הוא יחיד במינו ומסקרן לא פחות מעיצוב אופנה, ציור, או כל סוג של אמנות אחרת, במיוחד שמדברים על משהו ערטילאי ואישי כל כך כמו ריח. לבושם עצמו לא התחברתי במיוחד-הוא כבד ומתקתק מדי לטעמי, כמו שאר הבשמים של המותג בעבר.

הכה את המומחה-נוסח צרפת: משמאל לימין עם כיוון השעון-וואודרי מדגים על הבלוגריות מיראל ועל "קלבה"; סופיה שקועה בשרעפי ההסברים על מקור ההשראה לניחוחות הבושם החדש; פרנסואה ודורית במילות סיכום אחרונות-בפאטיו המשקיף אל הים

אחריה עלה יאניק וואודרי, המאפר הראשי של החברה אשר עובד בשיתוף עם וואל גארלנד האגדית. וואודרי נתן הדגמה משעשעת ומחוייכת במיוחד של מוצרי הקולקציה החדשה לקיץ 2010-"Solaris", שהוא עצמו יצר. הגוונים השולטים בקולקציה הקיץ הם הוורודים, הקורלים והטורקיז. בנוסף שמחנו להתנסות בצלליות בודדות ובעפרונות עיניים חדשים. התרשמתי במיוחד לטובה מהמייקאפ החדש שעומד לצאת בקרוב לשוק הישראלי-"TEINT RADIANCE", מהגוונים מעוררי החשק והפירותיים של השפתונים הנפלאים (בניחוח מנגו....יאמי!!!), מהלקים בצבעים העזים ומהמסקרה הטורקיזית המ-ה-מ-מ-ת.

יאללה בלגן!:מימין "לפני"-כך נראתה העמדה שלי בתחילת ההשקה; משמאל-"ואחרי...."-אפשר להבין ממה התלהבתי, כן?;
למטה משמאל-סווטשים שונים של כמה מהשפתונים והמסקרה

סיכומו של עניין-אחד הארועים המושקעים והשווים יותר שיצא לי להיות מוזמנת אליהם לאחרונה. מאד אהבתי את הגישה הרעננה של החברה שבחרה להפיק ארוע שכזה במיוחד עבור קהילת הבלוגרים. זה מעיד לדעתי על ראש פתוח ושינוי משמעותי בגישה השיווקית שמכירה באופן נקודתי (לראשונה בארץ לדעתי) בכוח ההשפעה העצום שיש לממשקים האינטרנטים על כוח הקניה הפוטנציאלי. סחתיין, וכן יירבו!

מדור "על הסכין"-ביקורת מוצר
***כל מה שתקראו לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.
מוצרי האיפור נבחנים ע"פ חמישה מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן***

מסקרה "Colossal volum'express-100% Black", מבית "מייבלין"-ניו יורק

כמה עובדות יבשות על המוצר: כפי שהרחבתי את הדיבור פה למעלה, כמו במקרה של בית "איב סאן לורן" השייך לתאגיד "לוריאל", אשוב ואציין גם הפעם כי אמנם במוצהר התאגיד אינו עושה באופן פעיל ניסויים בבע"ח, אבל עובד עם ספקי מרכיבים שככל הנראה כן עושים, ולכן גם רשום ברשימה השחורה של ארגון "PETA" העולמי. אני, כאמור, משתדלת מאד להמנע מלרכוש או להחזיק בתיק האיפור שלי מוצרים שלהם.
ע"פ הקומוניקט מדובר ב"מסקרה עם נוסחת קולגן המעניקה לריסים נפח עצום במריחה קלה...ומברשת Mega brush ייחודית עם מקלון ארוך וגדול יותר המעניקים נפח לכל ריס וריס....לתוצאה של ריסים במראה עוצמתי, דרמטי ועם מקסימום נפח...".
דוגרי, אני חייבת להודות שממש-ממש ייחלתי לרדת על המוצר. לא כי אני רעת לב, אלא פשוט בגלל העובדה שמרבית המסקרות מהחברות ה"עממיות" פשוט עושות לריסים שלי גורנישט-מיט-נאדה בריבוע. הייתי בטוחה שגם הפעם מדובר בעוד מוצר חסר תוחלת במקרה שלי ועל כן גם לא יכאב לי הלב להעביר אותו בגמר השימוש הלאה. לתדהמתי הרבה מאד-הופתעתי, ולטובה!
עיצוב המסקרה חביב למדי-היא שמנמנה וצבועה בגווני צהוב ושחור (השראה שנשאבה מצבעי ה"Yellow cab" הידועות של ניו-יורק); המברשת עבה, גדולה ועגולה-דבר שאני אישית מאד מחבבת; החומר עצמו אינו צמיגי כי אם קרמי והמברשת מוציאה כמות מדודה שנוח מאד לעבד אותה אל הריסים; השחור, כמובטח-אכן שחור משחור וה-יתרון הגדול ביותר של המסקרה הוא שגם בבנייה של שכבות נדמה היה שהיא מעבה רק את שורשי הריסים ולא את קצוותיהם-מה שמונע את תופעת השפיכטול הגושישי בקצוות כל ריס וריס שרואים במסקרות מעבות מסוגים דומים; את העמידות לאורך זמן לא בדקתי כי התבקשנו בארוע להוריד את האיפור לצורך הדגמת המוצרים; המחיר בכל חודש מרץ לרגל ההשקה-59.99 ש"ח במקום 99.99 ש"ח.
בקיצור ולעניין-לולא הסייג הגדול מאד שלי על מוצרי האיפור של תאגיד "לוריאל" על שלוחותיו, הייתי מעניקה לה את מלוא הנקודות. היא מקיימת וגם מבטיחה!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

הנרקיס מלך הביצה...(עלאק!)....

(או...."אני, ואני, ואני, ואני....!")

כבר שנתיים שאני מבוססת כעצמאית בביצת ה"תעשיה". שנתיים אינטנסיביות של עליות ומורדות, הרבה מאד עבודה קשה, הרבה מאד לחצים אבל בסופו של דבר עם תחושת סיפוק גדולה. הספקתי לפגוש הרבה אנשים מעניינים ומוכשרים ולהשתפשף בהרבה סיטואציות-רק עם דבר אחד עדיין לא השכלתי להתמודד, עם תופעת ה"נרקיסים".
...נ-ו...נווווווווווווו!!!!.....ה"נרקיסים"!!!....אני בטוחה שכל מי ששוחה בשלולית הזו בוודאי מכיר אותם...

אם בסיפור הילדים הלפלפי של לוין קיפניס הנרקיס היא דמות חיננית ואצילית שמצילה את מלך הצפרדעים ממוות והופכת להיות מלך הביצה-הרי שבמיתולוגיה היוונית, לה יש אג'נדת הארד-קור דידקטית וספרטנית יותר, מסופר על נרקיסוס שהיה בחור יפה תואר ושחצן. נרקיסוס המניאק נהג להסתובב "עם האף למעלה" להסתלבט על כל מי שנפל בקסמיו, עד שיום אחד נמסיס, אלת הנקם (בחורה קריזונרית כלבבי) החליטה לשים לזה סוף והענישה אותו שלא יוכל לעולם לאהוב אף אדם אחר מלבדו. כמו במרבית סיפורי המיתולוגיה היוונית, גם הסיפור הזה לא נגמר ב"הפי אנד"-נרקיסוס הגיע יום אחד לשפת אגם על מנת לשתות, ראה את בבואתו המצודדת ונשבה בקסמיה כל כך עד שלא יכול היה לזוז ממקומו וכך גווע ברעב על גדות האגם...

מאוהב בעצמו עד מוות:"אקו ונרקיסוס", ג'ון וויליאם וואטרהאוס

עכשיו-אחרי שהעשרתי את עולמכם באנאלוגיה המיתולוגית המופלאה הזו, בוודאי ירדתם לסוף דעתי. הביצה המקומית שלנו מלאה בהמוני נרקיסים אנושיים שאימצו את חטא ה"היבריס" המופלא כדרך חיים; שחצנות, ארוגנטיות, גאוותנות והתנשאות הם קווים מנחים באופיים, הגם שלא תמיד מבוססי עובדות בשטח. ואת מה שלא רואים על פני השטח, צריך להקפיד ולתחזק על בסיס יומיומי בסיפורי אלף לילה ולילה מסוג "אני, ואני, ואני, ואני!":

"הייתי יד-ימינו של מקווין, חצי מהקולקציה האחרונה שלו-זה עיצובים שלי. אבל הרגשתי צורך לחזור לארץ. אין...אין כמו בארץ! הגעגועים אכלו אותי...אלכסנדר התבאס ממני תחת!"
"בקמפיין האחרון שבו עשיתי סטיילינג קיבלתי 5,000$ ליום צילום, וזו עוד אחת ההפקות דלות התקציב שיצא לי לעבוד בהן השנה..."
"קיבלתי לפני חודש הצעה להשתתף בהפקה של ווג-איטליה, אבל נאלצתי לוותר כי הטאלנטית זוכת "כוכב נולד" לה אני עושה שיער באופן קבוע אמרה שהיא תרצח אותי אם אני מבריז לה מ"טקס פרסי אנשי השנה".....מה יכולתי לעשות..."
"עוזרי, המנג'ר של מדונה, התקשר אלי אתמול ואמר שהיא בקשה שרק אני אעשה לה את האיפור כשהיא קופצת לארץ בשבוע הבא לבקר את ה"רנטגן" משדרות. ביקור פרטי, אתם יודעים, הש-הש כזה....אמרתי לו שאני אבדוק ביומן...יש לי את ה"פסטיגל" על הראש, עם כל הכבוד למדונה"
"הלו? הלו....מי? מי זה? לא מותק! מצטער! יש לי ישיבת קונספט על הבוקר לקטלוג של "ספורטס אילוסטרייטד" עם בר וטיירה במאוריציוס בחודש הבא. נקבע ל"שורש"+גוונים בשלישי?"
"המזכירה של אנה וינטור שלחה לי סמס שהם רוצים שאטוס לאודישן אצל מייזל דחוף בעוד שבוע. היא אמרה שהוא "נפל" מהקומפוזיציות בצילומים שלי..."

המלך הוא עירום.....חושילינג!!!

עכשיו...אני מודה שבהתחלה כשנתקלים בתופעה זה די משעשע...אנשים חיים בסרט כזה שלפעמים אני תוהה אם לא שווה היה להם לעשות הסבה מקצועית ולפצוח בקריירת תסריטאות. הזכייה באוסקר בקטגוריית "סרטי מדע בדיוני ופנטזיה" מובטחת להם-בוודאות! זה השלב הקליל יותר של התסמונת, בו הם רק משחקים ב"ניים דרופינג" על ימין ועל שמאל...
כשזה עובר את שלב השעשוע, מגיע השלב השני-הטרחני; כמו זמזום של יתוש מעצבן ועיקש בלילה חם, "יחפור" הנרקיס התורן על סט ההפקה באוזני כל מי שיהיה מוכן להקשיב, וגם באוזני אלו שלא. לפעמים נדמה שהוא מספר את אותם הסיפורים בשרשרת "לופים" מעייפת כמו פס קול שחוק בסרט ישן של פליני. בד"כ לשלב הזה יצוות רכילות עסיסית של מאחורי הקלעים על כל מיני אושיות ברנז'ה (זה תמיד יהיה קשור בהכרח להעדפות מיניות, סקס או כספים...).
אבל כשגם השלב הזה חולף-זה פשוט הופך להיות מעצבן. מעצבן שיש כל כך הרבה נרקיסים שבטוחים שמרבית האנשים יאכלו את הישגי הג'אנק-פוד הבדיוניים שהם מספחים לעצמם לרזומה. גרוע מכך-ישנם כאלו שכל כך מאמינים לסיפורים שלהם עצמם, שגם מתחילים להתנהג בהתאם (או שמא נאמר, מעלים להילוך שלישי בדרגות ה"היבריס"). בד"כ מצתוותות לשלב הקריטי הזה הזה השמצות מאסיביות של קולגות ושאר "נרקיסים" אחרים, רק כדי להצטייר כטובים ומצליחים יותר.
זה גם בד"כ השלב בו אני חוטפת את הקריזה, מין סף כזה שפוקע אצלי-כי באמת יש גבול לטמטום, לרברבנות ולהתנשאות. בכנות אני לא מבינה למה יש בתחום הזה כל כך הרבה נרקיסים שבכדי לחפות על אפס בטחון עצמי וכשרון מוטל בספק חייבים לרדת על אנשים אחרים, להשמיץ כל אדם או עבודה שהיא לא שלהם ובכלל לחשוב שהשמש בעצמה זורחת להם מדי בוקר מהתחת, ועוד אומרת להם תודה על כך...ואם נשים את העניין האנושי/מוסרי בצד (למה בעצם לא להתנהג כמו בן אדם ולכבד אנשים אחרים שעובדים איתך?....), נכנס פה גם עניין היהירות הזחוחה-הרי השלולית קטנה כל כך וכולם מכירים את כולם-לא למדתם בצופים שחרא בסופו של דבר צף על פני המים?!
חשבתי באמת שכבר ראיתי הכל: סטייליסטים ש"מנכסים" לתיק העבודות שלהם הפקות מחו"ל, מאפרות שבלי שום בושה לוקחות קרדיט על עבודות של מאפרים אחרים, צלמים שמעתיקים סטים והפקות שלמות ממגזינים ידועים בחו"ל וקוצרים עליהם את פירות ה"גאונות" המושאלת כאן בביצת הלבנט ודוגמניות שהתבלבלו כנראה ובטוחות שהן יכולות לומר לאנשי ההפקה, משל היו לינדה אוונג'ליסטה לפחות, איך הן לא מוכנות שיאפרו/יסרקו/ילבישו אותן-אגב, כולם, עד האחרון שבהם-נתפסו כאמור "עם המכנסיים למטה"...
ואז למעשה הבנתי את מה שהיה ברור כל כך-האנשים המוכשרים באמת בתחום הם אלה שבאים לעבוד-לא לדבר, לא על עצמם ובטח ובטח שלא על אחרים. הם פשוט לא צריכים, התוצאות המקצועיות שלהם מדברות במקומם. הם פשוט קמים בבוקר ועושים את מה שהם אוהבים לעשות-בלי להתעפץ במי המדמנה הסרוחים, בלי להשתלח בקולגות ובלי זיוני מוח ואגו מיותרים... ואם באמת מחפשים טוב רואים שיש לא מעט כאלו, רק חבל שהשקט התעשייתי שהם מנפקים קצת נחבא אל הכלים בגלל הצעקנות הנרקיסית.

"סוף כל בלון להתפוצץ....": "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות, איור-אורה איל


בקיצור ולעניין נרקיסים יקרים, קחו נא לתשומת ליבכם הגאוותן-"זה סופו של כל בלון..." את המנטרה הזו אפילו אפרוחית בת השנתיים השכילה להפנים...

בקרוב אצלכם, הא?

(נ.ב-איך הבאתי לכם אותה באיורים מסיפורים ואגדות?! מסתבר שלכל דבר בחיים יש מוסר השכל.....:-P)

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי: yaelmakeupo9@gmail.com