Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Sunday, December 20, 2009

עלייתה ונפילתה של ה"סופר-מודל" הישראלית...


אל כתיבת הפוסט הזה הגעתי ממש מבלי להתכוון, בעודי אוספת חומר בשביל הפוסט על דינה גלאס. דיפדפתי להנאתי ב"קולקציוני" הווינטאג' ומעלה האבק שיש לי מתקופת "שנקר" (תמיד ידעתי שיום יבוא ויהיה לי בו שימוש של ממש!). וכמו שאני מחפשת אחרי דגמים ישנים של "וורסאצ'ה" המנוח, נתקלתי במספר פרצופים מאד מוכרים של כמה דוגמניות ישראליות שפעם היו הוט-שוט ברמה בינלאומית, בדיוק בתקופה שבה לינדה, קלאודיה, נעמי, כריסטי והלנה חלשו ביד רמה על מסלולי תצוגות האופנה.

העשיריה הפותחת בחסות "וורסאצ'ה": סינדי קראופורד, לינדה אוונג'ליסטה, נעמי קמפבל, קלאודיה שיפר, הלנה כריסטיאנסן, כריסטי טרלינגטון, טטיאנה פטיץ, יסמין גאורי, נדיה אאורמן וסטפאני סיימור


הדפדוף האקראי הזה גרם לי להרהר בשני דברים-האחד, למה מאז שנות התשעים אין לנו ולו סופר מודל ישראלית אחת לרפואה על מסלולי התצוגות בחו"ל? (ולא-בר רפאלי לא נופלת היום תחת ההגדרה הזו; אז-אולי היה לה סיכוי), ומה קרה אז שהיתה "הצפה" שכזו? ושתיים, וחמור מכך-למה לעזאזל דווקא בתקופת הדוגמנות המצליחה שלהן הן היו "דשנות" יותר ממה שהן היום (אם אפשר לקרוא לזה כך...), והאם לתרבות הדוגמניות השדופות של העשור האחרון יש קשר לכך?
וככה כמו שאני מלקטת פיסות מידע עבור הפוסט הנוכחי-הגיעה הידיעה העגומה על מותה בטרם עת של השחקנית בריטני מרפי, כשהשמועות בנט מרננות על אנורקסיה, בד בבד עם העלאת הצעת חוק "איסור על פוטושופ" בכנסת... בקיצור-הלך עלי.
נשבעתי לעצמי עד היום, שאשתדל להמנע מעיסוק בעניין הזה פה, ולא כי אין לי עניין לעסוק בנושאים בעייתיים ורלוונטיים לענף העיסוק שלי, אלא בדיוק מהסיבה הזו! אני חושבת שהדעה שלי בהכרח-תמיד תצטייר כמוטית דווקא בגלל שאני מגיעה מ"תוך התעשיה"...נו שויין...כנראה שלא תמיד אפשר לכתוב פוסטים שהם רק "הפי-הפי, ג'וי-ג'וי".
אז נחזור לשנות התשעים, השנים בהן הייתי סטודנטית לעיצוב אופנה; שנים בהן מראה דוגמניות ה"אמזונה" היה מבוקש להפליא. אני עוברת שוב ושוב על המגזין ונחרדת לגלות שחלק מן הדוגמניות של אז-לעולם לא היו מתקבלות היום לעבודה, בטח שלא כדוגמניות מסלול (ע"ע בר רפאלי...). ואגב, אני לא בטוחה מה עצוב יותר: עצם ה"זעזוע" שלי כשאני מתבוננת בהן, או עצם זה שאני מזועזעת שהזדעזעתי לנוכח גוף בריא ואתלטי כמו של סינדי קראופורד. האמנם גם מוחי שלי נשטף בטרנד ה"אין רזה מדי"?!
תמיד הרי היו בתעשיה דיבורים על כך שהדוגמניות הישראליות "גדולות" מדי במונחים בין לאומיים-יש להן ציצים, יש להן לפעמים גם קצת תחת, הן לא מספיק גבוהות.... אבל מתי לעזאזל קרה הרגע המכונן בו מידה 36-38 הפכה להיות לא מתאימה לדוגמנות?!
אני מסתכלת שוב על הנבחרת הישראלית המכובדת; כולן-כולן ללא יוצא מן הכלל מופיעות במגזין הזה בתצוגות הנחשבות ביותר באירופה דאז (שנת 1994) ואצל מיטב המעצבים של פריז, מילאנו וברצלונה: החל מגוטייה שהתאהב במיקי, דרך איב סאן-לורן שלקח את מעין כפרזנטורית לבית האופנה שלו ועד לויק שדיגמנה ליאמאמוטו, ג'ילי ו"ביבלוס". אף אחת מהן לא נראית בדיוק "גדולה" (גם לא במונחים של אז), הן היו בגודל ממוצע בהחלט ביחס לשאר הדוגמניות שפסעו איתן על המסלול. ויחד עם זאת, היום, כ-16 שנים מאוחר יותר, כשכולן ללא יוצא מן הכלל אחרי לפחות לידה אחת: הן כחושות הרבה יותר, ובאופן מובהק (רואים את זה במיוחד במבנה הפנים...). אז מה קרה כאן בעצם?


קולבית העל הישראלית הבלתי מעורערת-גלית גוטמן


"ויק" (נינה ברוש)-מכיכר דיזינגוף למסלולים של אירופה ובחזרה


מיקי ממן בתצוגה המדוברת של ז'אן פול-גוטייה משנת 1994


הג'ינג'ית החביבה על סאן-לורן, מעיין קרת אז והיום...


שירז טל-איבדה יותר מדי קילוגרמים בדרך ל"פרוייקט מסלול"...

האם באמת איבדנו את הראש ושיקול הדעת במרדף אחר הגוף ה"מושלם"? מי החליט שאשה (וכן, כמה מפתיע, גם דוגמניות הן נשים) צריכה שניה אחרי שהיא יולדת להכנס לג'ינס שלה טרום תקופת ההריון? איך הגיע עולם האופנה למצב שבו חבורה של גברים (ובואו נודה על האמת-במרבית הסטים ברחבי העולם, מקבלי ההחלטות ו"הוגי" הרעיונות הם גברים, גם אם לא מהסוג ה"גברי" במיוחד...) קובעים לנשים מה ללבוש ובעיקר איך להראות, תוך הצבת סטנדרטיים לא הגיוניים, לא נורמאליים והרבה פעמים גם מאד לא בריאים? רק אני מקשרת בין הרזון הקיצוני של הדוגמניות לאחרונה לבין מין איזו שהיא מגמה בעייתית שמבקשת כביכול לטשטש את הסממנים הנשיים באשר הם ולמשוך לכיוון אנדרוגני יותר באצטלה של "מגניבות וקוליות אופנתיות"?! (שלא לומר סוג של הטפה לשנאת נשים-ודי לחכימא...:-P)


האמזונות VS הנעריות-ג'יזל, אלסנדרה אמברוסיו, אדריאנה לימה, קארולינה קורקובה והיידי קלום ב"ויקטוריה סיקרטס"; אגינס דין, פרז'ה בהאה וטניה דזיאליבה חביבות השוק האירופאי

ואולי פה באמת טמון שורש ה"בעיה" של הדוגמניות הישראליות-מרביתן נשיות יותר בגוף שלהן. מה שפעם היה יתרון-כיוון שזה היה חלק מהטרנד העולמי, היום הוא בעוכריהן. אם את לא דוגמנית שרוכית וגבעולית, אלא סתם "מגה-כוסית" תזכי להיות דוגמנית של בגדי ים והלבשה תחתונה בצילומים שנושקים לגבול הפורנו הרך (ע"ע "ספורטס אילוסטרייטד" ובר רפאלי; פעם שלישית ודי....), אבל למסלולי התצוגות באירופה-אין לך סיכוי להגיע. לא כל זמן שאגינס דין וטניה דזיאליבה הן ה-"Flavor of the day"...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

milkysmile

16 comments:

  1. כשראיתי את היידי קלום שניה אחרי לידת הילד הרביעי (!) שפשפתי כמה פעמים את העיניים כדי להיות בטוחה שאני לא הוזה.
    יש לה פיגורת ברזל.
    דוגמניות מתאימות את עצמן לסטנדרטים עכשוויים כדי לשרוד, אין מה לעשות.
    אלה שמתהדרות בחזה ובתחת- מקומן בד"כ בויקטוריה'ז סיקרט או בספורטס אילוסטרייטד, כמו בר רפאלי לדוגמא.
    נדמה לי שהסיבה היחידה שאנריאנה לימה הצליחה לחצות את הקו הבלתי אפשרי בין דוגמנות לויקטוריה לפרסום קמפיין היה הודות להשלת כמה קילוגרמים "מיותרים"
    בריטני מרפי תמיד היתה מטורללת בכל הנוגע למראה החיצוני שלה אז זה לא מפתיע שזה מה שהרג אותה בסוף *האירוניה*

    ReplyDelete
  2. בטח שיש מה לעשות-לא לאפשר לסטנדרטים להיות לא חולניים כל כך. הידעת שדוגמנית ממוצעת של היום על מסלולי התצוגות בחו"ל מידת מכנסיה בין 32-34 אינץ'?!!!!!
    וכל זה על גובה שהוא לכל הפחות 1.80 מטר...מזעזע!
    אנשי התעשיה הזו לא צריכים לתת את ידם לדברים הללו....
    ובריטני-פשוט נראתה לי בחורה קצת אבודה ועצובה...חבל לי עליה...

    ReplyDelete
  3. פוסט חשוב
    השאלה איך מתחילים לשנות?

    ReplyDelete
  4. לא לפחד להגיד את דעתך על סט הצילומים...
    לאחרונה התחלתי לעבוד עם צלם באופן קבוע ולשמחתי יש לי גם סיי בקשר לבחירת הדוגמנית, ובאחת הפעמים האחרונות יצא לנו להסכים שמישהי רזה מדי וזה נראה רע ולכן לא ניקח אותה...
    לשמחתי גם לו יש הבנה מקצועית שיש דברים שנראים רע...

    ReplyDelete
  5. כל הכבוד לך, זה בהחלט נושא שצריך לקום לתודעה ציבורית וטובה שעה אחת קודם.

    ReplyDelete
  6. מאוד רוצה לפרגן ולהגיד לך שזה פוסט חשוב, אבל אני במכלאה של השמנות, אז מה שווה דעתי D:
    לא רק הדוגמניות נעשו שלודות, אפילו בובות חלון הראווה רזות מאי פעם. זה קצת עצוב וקצת מצחיק, במיוחד בתקופה שמדברים על "מגיפה" (מונח שגוי) של השמנה עולמית. העולם הולך ונעשה גדול יותר וכאנטיתזה, עולם האופנה הולך ומטשטש את הגבול בין נשי וגברי (ובין אדם לשרוך, אם יורשה לי לציין).
    האם את חושבת שהצעת החוק למיגור הפוטושופ והדוגמניות השלודות תצליח לתפוס תאוצה? בעיניי היא פופוליזם זול. לדעתי הפתרון הוא בחינוך מגיל בית הספר בנושאים שנוגעים לביקורת הפרסומת, הסברים על האשליה שתפקידו של עולם האופנה ליצור וכן הלאה. לדעתי, בטווח הרחוק, זה יוכיח את עצמו. כמה חבל שאלו מתעשיית האופנה שהנושא אכן קרוב לליבם לא מרשים לעצמם לצאת מהארון עם ההעדפה לבחורות שלא נראות כבויות, מוכתמות ומתפוררות.

    ReplyDelete
  7. אנונימוס יקר/ה-חן חן!
    נעלולית-כרגיל, מילים כדורבנות. לגבי החוק, אכן סוג של פופוליזם, אבל מי יודע, מספיק שזה העלה את העניין לסדר היום הציבורי וזה עשה את שלו לדעתי-אין ספק שזה נובע מחינוך, אבל גם התעשיה צריכה פה לחטוף זבנג על הראש!

    ReplyDelete
  8. רבותי
    הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.... איש אחד שר זאת בעבר
    וזה נכון גם לתחום הנ"ל.
    למה הדוגמניות עצמן לא מקימות צעקה, למה הן לא "שובתות" אלא במקום זה מחליטות למות מרעב?

    כי זה נוח, וזה בסדר וזה משרת אנשים מסויימים.
    החוק פופליסטי לחלוטין ושווה לתחת ( כמו עוד כמה חוקים שהעלו אבק ).

    וכמובן גם יצרני הבגדים לא פחות בעייתים
    ג'ינס במידה 42-44 עם רוחב רגל כמו 38 בהחלט סופר בעייתי.
    המידה גדולה הפנים חייבת להיות בגודל ברבי.

    פוסט מעולה!!! ומקווה שאלה שקוראות לפחות מחכימות.

    ReplyDelete
  9. ארטישוק יקירתי-אני אגיד לך למה-כי הן שטופות מוח שזה יפה!!! זה למה! כי הן לאט לאט מאמינות שאלו הם הסטנדרטים הנורמאליים וכל האמצעים כשרים להשגת גוף כחוש שכזה....
    תודה מותק!:-)

    ReplyDelete
  10. אני חייבת להגיב בתור בחורה שיצאה מהפרעת אכילה
    הפרעת אכילה היא רק סיפטום חיצוני למצב נפשי וכאב ושנאה עצמית גדולה, כאב ודכאון ורוע היו תמיד

    בתקופה הנוכחית הבינו בתעשית האופנה שהצבת אידיאל בלתי אפשרי - תוביל לתסכול שיוביל לרצון להצבת מטרות בלתי אפשריות - שוב תסכול והוצאת התסכול על קניות ללא סוף, ספורט ללא סוף, דיאטות ללא סוף, תעשיה של כסף וזהו.

    עכשיו עם כל הכאב מהמבט אחורה על המחלה, זה משהו שעברתי ועוברות ומתו וימותו ממנו, אבל זה לא בגלל המחשבה שזה סנדרט, זה נורא הרבה יותר מזה.

    לגבי המציאות היומיומית של האידיאל הזה והבחורות שמתוסכלות, קצת עושות דיאטה ובעיקר כועסות - כן זה נורא וזה איום וזה בלתי נסבל, אבל זה לא נופל לאותה קטגוריה של הבנות שנופלות לתהום הזאת.

    והדוגמניות? כל אחת וסיבותיה אני מניחה, אלו חיים נוצצים שאני מניחה שנמצאים בתוכם אתה פשוט לא שם לב, המון סמים ואלכוהול וזוהר וכסף ושוכחים לאכול - זה באמת קורה. והמון כאב. אלו נשים עם חיים שאי אפשר פשוט לא להזיל עליהן דמעה, הן לא יהיו אמהות לעולם ולא ידעו אהבה אמיתית מהי.

    לנו רק נשאר לחנך את בנותנו לכשיהיו, שכאב ותסכול יש לפתור בדרכים מקובלות וסטנדרטים קיצוניים יש להכניס לפרופורציות מתאימות
    ולשואף להשיג מטרות אחרות בחיים מעבר לעצמות בולטות...

    ReplyDelete
  11. אני חושבת שהבעיה נעוצה בעובדה של רזות הכל נראה הרבה יותר טוב. להבדיל אלפי הבדלות תלבישי מישהי במידה 40 באותם בגדים והיא תראה רע. שורה תחתונה - יותר קל למכור עם הקולביות הרזות
    זה כלכלי נטו

    גילוי נאות - כותבת שורות אלה מידה 40

    ReplyDelete
  12. אני לא מסיכמה שעל רזות זה נראה יותר טוב. חוץ מזה השאלה היא עד כמה רזות? הגזרה של דוגמניות לפני 10 שנים היתה רזה אבל הן לא היו שלדים כמו היום.
    אני חושבת שרזה מדי זה לא יפה כלל לצילומים.
    אולי בגלל שקל יותר לתפור בגדים לבנות ללא קימורים? אין לי שמץ. אני יכולה רק לקוות שהמגמה הזו תיפסק ובהקדם.

    ReplyDelete
  13. דנה-ברוכה הבאה...
    תראי ברור לי שהפרעות אכילה לא נגרמות כי מסתכלים בדוגמניות....אין ספק שהעניין הרבה יותר עמוק ואישי מזה...
    אבל בואי נאמר שאי אפשר להתכחש לעובדה שלכל כך הרבה דוגמניות יש הפרעות אכילה-זה לא יכול להיות מקרי...
    רק בריאות-את מוזמנת להשאר!!!

    ReplyDelete
  14. אנונימוס והרמוני-הדעה שלי נמצאת איפה שהוא בין שתיכן...
    בגדול-אני מסכימה שבגד נראה טוב יותר ושנפילת הבד והסילואט בכללי נראה טוב יותר על מישהי חטובה ורזה...
    לנשים כחושות ולנשים שמנות מאד יש דבר אחד משותף לטעמי-גוף האשה הטבעי שלהן מיטשטש והן הופכות לסוג של "בלוק"-האחד שטוח והשני מאסיבי יותר-וכאן בעצם מתחילה הבעיה!

    ReplyDelete
  15. נכון מאוד! בשתי המקרים נהפכים לצורה יותר ישרה מאשר בצורת גיטרה

    ReplyDelete