ס...סמ...סמא...סמאש...סמאשבוקס עולים לישראל!!!

(או...איך הרגשתי ליום אחד מיני-סלב...)

אתמול עבר עליי יום עמוס וגדוש ארועים, רובם ככולם כיפיים ומרגשים, ולרגע ממש קט-הרגשתי סוג של מיני סלב...

פתחתי את הבוקר בריצת אמוק (או נכון יותר, נסיעת אמוק) לת"א לספרית שלי לימור מ"קוקטה", שכן השורשים שהחלו לבצבץ להם מהבלונז' לא הלמו את מעמד השקתו החגיגית של המותג "סמאשבוקס" אליו הוזמנתי בערב.

"אללי..." חשבתי לי לעצמי "הכיצד אוכל להתחכך בין כל ה"הוז אנד הוז" במראה "הגרושה המובטלת מדרום הארץ"?

בעוונותי איחרתי איחור פקאצתי במיוחד (לא אשמתי, בחיי, זה "הפקקים"...), ודאגתי להטריף לה את החושים (לימורי, סליחה, אוהבת'ותך...). וככה, בעודי יושבת על הכסא, כשענני אמוניה ומי חמצן משכרים מסמאים את ראייתי, מתקשרת אליי נ', הדיווה, חברתי היקרה:

"אני בת"א, איפה את?" היא צוהלת אלי מצידו השני של המכשיר...

"בדיוק גמרתי לעשות שורשים אצל לימור..." אני עונה לה בעגת הגרושה המובטלת שבראשי...(בחיי, רק מסטיק עיסתי חסר לי בפה...)

"אני גם סיימתי עכשיו את הבדיקות שלי בקופ"ח וחשבתי להזמין אותך לצהריים..." ממשיכה נ' לזמרר בעליצות בלתי ברורה (במיוחד לאור ה"נו-נו-נו" שחטפה על הראש חצי שעה קודם לכן מן הרופא...) אכן, הדחקה היא מנגנון מבורך!

קבענו לנו במסעדת "צפרה" המשובחה שברחוב יגאל אלון (כאן המקום להבהיר הבהרה קטנה-כשגברת נ' מזמינה לאכול איתה זה לעולם יהיה בסטייל, כיאה לטבחית המהוללה שהינה. משהו קליל ובלתי מחייב במילון המונחים הקולינרי שלה משמעותו קפיצה לבראנץ' אצל רושפלד...ככה, "בקטנה"...). בכל מקרה, בטוב ליבנו במיני סושי בטמפורה ושרצים אסיאתיים מובחרים אחרים השלמנו פערים רכילותיים חשובים של שבוע תמים בו לא התראנו. את הארוחה "פינשנו" בקינוחי קרם ברולה משובח וסופלה שוקולד מר עם גלידת דובדבנים, מנה שהיתה כה אסתטית עת נחתה על שולחננו, עד שחבל היה לי לחרב אותה (אבל אל דאגה, התגברתי על זה מהר מאד...). ברם, כיוון שאשה עסוקה אנוכי, ואצה רצה לי הדרך, מצאתי את עצמי לאחר כשעה קלה שוב מתרוצצת בדרכים.

שוב נכנסתי לרכב, ושוב טסתי בחזרה הביתה למסיבת סיום הפעוטון של אפרוחית. בראשון לספטמבר הגברת מתחילה באופן רשמי ללכת לגן, איזו התרגשות!!! כן-כן, מי היה מאמין, הפכתי להיות מהאמהות "האלה". תיכף ינדבו אותי להיות יו"ר וועדת קישוט וחגים ואז באמת שאריות תדמית נערת הרוק'נ'רול יתנדפו ממני באופן מוחלט וסופי בהחלט....בו-הו!!!

אחרי הוזלת אי-אלו דמעות התרגשות במעמד ומילמולי תודה למטפלת המקסימה של אפרוחית, שילחתי את מר יפותו ואת הפצפונת לאמא שלו ושוב אצתי רצתי לי הביתה. הארוע המכונן של הערב עדיין לפני וטרם הספיקותי להתארגן כראוי. מה בכלל לובשים להשקה של מותג איפור בינ"ל עם ניחוח חו"לי?! המממממ...שלושה ניחושים.....:-P

נכון, שחור.....שחור, אבל עם טוויסט! ומי שמכיר אותי יודע היטב שה"טוויסט" אצלי עושה את כל ההבדל. במקרה הכינותי מבעוד מועד אי-אילו פריטים בעלי נוכחות שישדרגו את כל ההופעה. אחחחחחח.....אין.....אין על אקססוריז שווים!

(אקססוריז שווים אינדיד:מימין למעלה בכיוון השעון, מנת סופלה השוקולד של "צפרה"; נעלי "הנערה העובדת" שנעלתי; תיק של TIFA, שרשרת וחגורה של "טרינה טרנטינו", נעליים "טופ שופ")

ובכן, התארגנתי, התאפרתי (!), התאבזרתי ושוב עליתי לרכב לכיוון ת"א, בפעם השניה אותו יום. הארוע עצמו נערך בלופט "הסטודיו לצילום" שברמת החיל. החנתי את האוטו ודידיתי לי בצעד כושל (לא מההתרגשות חלילה, מהעקבים.....) אל מקום הארוע שם קבעתי להפגש עם חברות.

הלופט עצמו שבקומה השלישית היה מעוצב במינימליזם ראוי, עם מסך וידיאו ענק על הקיר שהריץ ב"לופים" הדגמות איפור ותמונות באקסטייג' של תצוגות אופנה מחו"ל. מימין לכניסה עמדו, כמו דוכני סוכריות מאובזרים היטב, שלושה סטנדים עמוסים במוצרי החברה ועמדת איפור ענקית בה עמל דניאל, מאפר החברה שהוטס במיוחד לארוע, על איפור דוגמניות שהסתובבו בין קהל המוזמנים. את הגימיק הללא ספק חביב של הערב סיפקו "דיילות חינניות" (או בעגה ברורה יותר-"כוסיות") מצויידות בערכות "פולארויד" ניידות ומשוכללות, שצילמו חינם אין-כסף את האורחים והגישו להם במתנה את תמונות ה"פפארצי" שלהם. בין האח"מים, מנכ"ל רשת "אפריל" (הזכיינית הראשית), פרזנטורית המותג בארץ-אסתי גינזבורג, השחקנית לימור גולדשטיין, הבדרן אסף אשתר (?!-בחירת יח"צ תמוהה אפעס...) והמוני המוני מאפרים מן "הביצה".

בתמונה:מינגלינג המוני, צחוקים, שתייה ו"פאפרצי"...אכן קשים הם חיי הסלב

ולמאותגרות-איפורית שבינינו, כמה מילות רקע רשמיות על המותג: "סמאשבוקס" נוסדה בקליפורניה, ארה"ב בשנת 1996 ע"י האחים דין ודייויס פאקטור (הנינים "של"...אומרים שהכל נשאר במשפחה...). השניים שהיו בעלים של אולפני סטודיו בהוליווד לצילומי סטילס ולצרכים הפקתיים הקשורים בצילום, חיפשו במסגרת עבודתם מוצרי איפור שיתנו מענה מקצועי לצילומים מקצועיים מחד, אבל גם יהיו "לבישים" ביום-יום מאידך. מאז זרם הרבה מאד גלוס למיכלים, החברה גדלה ומיתגה את עצמה במהלך השנים כחברת איפור מקצועית-וכיום ניתן למצוא את המוצרים כמעט בכל בתי הכלבו הגדולים, כמו גם בסניפי "ספורה" השונים ברחבי העולם. החברה אינה משווקת את עצמה בפרסום בעתונות הכתובה ומיישמת בגאווה מדיניות "CRUELTY FREE" (ללא ניסויים בבע"ח). בין מוצרי הדגל המפורסמים ביותר שלהם ניתן למצוא את הפריימר המהולל ("PHOTO FINISH PRIMER") על גרסאותיו השונות, מוצרי ה"O-GLOSS" שמשנים את צבעם באופן ייחודי על השפתיים והלחיים ועוד.

(מימין ובכיוון השעון:פלטת אייליינרים עמידים, הפריימר המהולל, מוצרי ה"O-GLOSS", הסטנדים מהארוע)

בנימה אישית ואובייקטיבית, באופן כוללני-המוצרים איכותיים וטובים מאד, בעלי פיגמנטציה מצויינת ועמידות טובה; מצויינים לשימוש עצמי, ומרביתם לא יביישו אף תיק איפור מקצועי של כל מאפר שמכבד את עצמו. אהבתי מאד את הפריימר, את הצלליות אבן ואת הליינר העמיד. קיים גם ליין מברשות נאה, מהן טובות יותר, מהן טובות פחות. אני עדיין מחזיקה בדעה שאלו של "מאק" משובחות מהן לשימוש מקצועי, מה שלא יגרע מרצוני להתחדש בכמה בכל מקרה (גרידי, אני מודה...).

תוך כדי המינגלינג ההמוני וההתנשקויות עם קולגות שלא ראיתי מזה זמן, החלה ראייתי להתערפל משהו ודמעות עלו בעיני, בהתחלה חשבתי שאלו הן דמעות שמחה, שכן לא כל יום חברת איפור בינ"ל עושה "עלייה" לארץ הקודש, אבל גישה קצרצרה למראה הבהירה לי את גודל הקטסטרופה-חטפתי דלקת עיניים מאסיבית (זה מה שקורה כשלא מתאפרים יותר מדי זמן...)...האיפור המעושן והקוקטי שעטיתי על עצמי בתחילת הערב איים להפוך למראה דביבון מוכה כלבת באם לא אעשה משהו, ומהר...דמות הסמי-סלב שהתחפשתי לה בבוקר התמסמסה לה לתוך ענני המסקרה שכיסו את עיניי. נפרדתי מהארוע המפואר לשלום, חלצתי את העקבים האימתניים ורצתי יחפה לכיוון האוטו, כשאני מתפללת בדרך שגם הוא, בטעות, לא הפך פתאום לדלעת...ועל זה נאמר "הסנדלר הולך יחף"

......תרתי משמע:-P

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com