Long time, Lime Crime...

 

אני שמחה ומאושרת להגיש לכם את הפוסט השני בסדרת "הכפה הירוקה" (על היוזמה תוכלו לקרוא כאן) ולהמליץ על חברה נוספת הידידותית לבע"ח, כמו גם לחובבות איפור מגניב.

כבר כשהיה הבלוג שלי בחיתוליו ושגעת הקניות האינטרנטית שלי בשיאה התוודעתי דרך האינטרנט אל המותג האמריקאי "ליים קריים". לאחר רכישת צלליות אבקה שלהם  (מהן החלו למעשה  להתפרסם) כתבתי פוסט ביקורת שאף פורסם באנגלית גם בבלוג הפופולרי של מייסדת המותג-קסניה.
מאז, צבעו המון פיגמנטים את הרשת, המותג התרחב וגדל ואיתו גם ליין המוצרים שלו.
אמנם, "ליים קריים" נחשבים עדיין בקנה מידה תאגידי מותג קטן ו"ביתי" בהוויתו, אבל כבר צימח ליין מוצרים של ממש המכיל פלטות של צלליות, שפתונים, גלוסים, איילינרים, לקים ופריימרים.
אז ראשית, וממש על קצה המזלג, הבהרה קצרה:
אני מודעת לרינונים לגבי "שערוריות" והתנהלות בעייתית לכאורה כמו גם שמועות לגבי מקור המוצרים עצמם, אבל ככל שאני ראיתי והעמקתי להתבונן וללמוד, לא מצאתי שום דבר יוצא דופן ומקומם ששונה משמעותית מכל מותג ביתי הרוקח רכיבים גנריים של מוצרים מינרליים ויוצר לו ליין משלו.
כך או כך, אינני חושבת שזה האישו כאן. זאת ועוד, לא יתכן לטעמי לבטל בהינף יד עבודת מיתוג ושיווק מאד ענפה המתפרשת על פני שש שנים ושהביאה את הבחורה הזו להיות אושיית אינטרנט, אינסטגרם ובעלת ליין איפור מאד מדובר משל עצמה.
סיכומו של דעתי בנושא: הלוואי עלי!
הליין עצמו הינו כאמור, VEGANכמובטח, הצבעים מטריפים והמיתוג הצבעוני והרועש עושה לי חלושס ברמות קשות.
הפעם הזמנתי דרך האתר בעיקר מוצרי שפתיים בשתי הזמנות נפרדות בשל חוסרים במלאי (מה שקורה לאחרונה די הרבה (אין אפס, ה"הייפ" המטורף סביב המוצרים צובר תאוצה באורח ניכר בשנה האחרונה וזה בא לידי ביטוי במלאים).
אמנם דמי המשלוח יקרים למדי באופן יחסי (10$ למשלוח לארץ), אבל כיוון שהתחלקתי בשתי ההזמנות עם חברה, ושתינו רכשנו (כל אחת) כחמישה מוצרים בכל פעם, זה יצא לנו משתלם לחלוטין וכך אני ממליצה גם לכם לעשות אם ברצונכם להתחלק בעלויות.

"Aquataenia" Palette

כמו גלידה ביום חמסין: משמאל לימין-הפלטה פתוחה, סווטשים עם פלאש ואיפור עיניים ללא תיחום מסיבי

מוצר העיניים היחיד שריירתי עליו מזה המון המון זמן. גם הפלטה הזו, בדומה למרבית המוצרים שהזמנתי, נרכשה בעבור שימוש עצמי בלבד, ולא בעבור תיק המוצרים המקצועי. המקרים הללו נדירים למדי בשנים האחרונות, כי אני מקבלת די הרבה דברים לסקירה, אבל כשאני מתפרעת עם רכישות אינטרנטיות (וזה כמעט ולא קורה הרבה, לעומת חזירות העבר), הרי שזה בד"כ-כמו במקרה דנן, למען פינוק עצמי מושחת גרידא.
חמישיית הצלליות מגיעה במארז פח מעוצב כשבתחתית שמות כל אחת ואחת מהן. גודלן כגודל צללית מאק בודדת ומשקלן זהה (1.5g). המרקם שלהן משיי מאד ועשיר בפיגמנט, כך שרוויית הצבע תואמת לחלוטין את הגוון הנראה לעין.
מן הסתם, הגוונים על העין יהיו תלויים בבסיס עליו אתם מניחים אותם (בלוק שאני עשיתי, הגוונים פחות "אסידיים" כי "שטפתי" אותם). החסרון היחיד שמצאתי בהן הוא שיש להן נשורת די רצינית כמו גם קצת נצנצים קטנטנים בחלק מהן (אני משערת שהעובדה נעוצה במקור המינרלי שלהן), אבל כיוון שאני דוגלת בשיטה הגורסת כי קודם יש לאפר את העיניים ורק לאחר מכן את שאר הפנים, אני מתמודדת עם הנפולת ב"וויש" אחד של מגבון מסיר איפור ורק אז מניחה קונסילר ומייקאפ.
34.99$ מוצדקים לגמרי (לא כולל דמי משלוח), לפלטה נהדרת שתהווה לכם תוספת עליזה לאיפורי אביב וקיץ!

קלוז אפים של איפור העיניים-הפעם, בליווית אייליינר חד

"Velvetines"

את הוולווטינז רכשתי בהזמנה השניה כי כאמור, היתה עליהם התנפלות המונית. הגם שאינני מחובבות השפתונים העמידים, הגוונים המהממים והגימור הקטיפתי פיתו אותי לנסות ואני שמחה שעשיתי כן.
שני הוולווטינז-ה"רד וולווט" וה"סווידברי" מגיעים במיכל פלסטיק עם אפליקטור קטיפתי בדומה לגלוסים והמריחה שלהם מאד נוזלית, מיימית כמעט. רוויית הפיגמנט נפלאה ובאופן מפתיע למדי המריחה שלהם אחידה לחלוטין (מה שמהווה לעיתים עקב אכילס במוצרים עמידים). הם מתקבעים בצ'יק והתחושה איננה יבשושית למוות, אם כי יש לקחת בחשבון שמי שרגילה למרקמים עתירי לחות אכן "תרגיש" את נוכחותם על השפתיים.
שמתי את ה"סווידברי" בבוקר ויצאתי להעביר הרצאת איפור, בה דיברתי כשלוש שעות ברציפות, שתיתי קפה, שתיתי מים ובכלל הייתי פעילה במיוחד. השפתון לא זז כהוא זה, אפילו לא אחרי שהנחתי באלם (צ'אבי סטיק) עליו על מנת לבדוק את נושא העמידות לאחר הליחוח. לאחר כשש שעות שמתי לב לדהייה קטנטנה באזור פנים השפתיים וזוויות הפה החיצוניות, אבל לא משהו טרגי שניתן היה להבחין בו באופן ניכר.
השוס הגדול, שהפתיע גם אותי, היה שללא יוצא מהכלל, כ-ל המאפרות בהרצאה שנתתי נגשו אלי לאחר מכן לשאול אותי מה שמתי על השפתיים ומיד לקחו את השם והפרטים של החברה.
אם זה לא מדד מאד אובייקטיבי לנוכחות שלהם, אני לא יודעת מה כן...
16.99$ לאחד (ללא דמי משלוח) שלגמרי יעשה לכם את זה.

הוולווטינז, סוג של קירש דובדבנים לשפתיים-מימין, "רד וולווט". משמאל, "סווידברי"

Opaque Lipsticks

משמאל לימין: ה"פויזנברי"; מיכל הליפסטיקים, חלק מהליפסטיקים פתוחים (עם פלאש); הפויזנברי על השפתיים ללא פלאש

בשתי הרכישות רכשתי חמישה גוונים:
"Airborne Unicorne", "D'Lilac", "Cosmopop", "Geradium" ו-"Poisonberry".
ראשית, העיצוב:
רק מהמיכל המופלא, אפשר להתעלף. קיטש טוטאלי וקסום בגוון של סגול כשעליו הדפסה של חד קרן הולוגרפי, סמל המותג-לחלוטין תכשיט של שואו-אוף איתו שווה להשוויץ. קחו בחשבון שזה יגרום לכן להתבאס לרוץ לחדר השירותים ובמקום, לחדש את השפתון בפרהסיה.
המיכלים עצמם גדולים מעט מהשפתונים הרגילים של מאק, והם גם מכילים קצת יותר: 3.5g לעומת 3g של מאק. המריחה רכה וחמאתית ומרקמם מאד הזכיר לי את מרקם הקרימשין של מאק. הם עתירי לחות אבל בד בבד גם מלאי פיגמנט ומצאתי אותם (למעט ה"פויזנברי") אחידים בכיסויים. לא מצאתי אותם עמידים באופן מיוחד ביחס לשפתונים של חברות אחרות שונות ולמעט ה"פויזנברי" וה"גרדיום" (שמאד דומה ל"קוסטה שיק" של מאק, אך קצת ורדרד יותר) לשלושת האחרים שאני רכשתי אין קונקורנציה מאקית בליין הקבוע, עד כמה שידיעתי משגת.

מימין לשמאל: "גרדיום" ו"קוסמופופ"; סווטשים של כל חמשת השפתונים (עם פלאש); "איירבורן יוניקורן" ו"דלילאק"

כל שפתון יעלה לכם 15.99$ ויש כרגע גם דיל מגניב של עשרה שפתונים במאה דולר-שזו הנחה ניכרת בהחלט.

סיכומו של דבר...
כן, ההתרשמות שלי גם הפעם הינה חיובית לחלוטין-
ברמת העיצוב, עניין ריווחת בעה"ח שלשמו התכנסנו, איכות המוצרים ואפילו המחירים שלהם-לנוכח התמורה שהם נותנים.
ממליצה לכם בחום רב, אשמח גם לשמוע רשמים שלכם מהם...

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
הצטרפו לעמוד המקצועי שלי
עקבו אחרי ב-PREEN.ME או באינסטגרם

מי אני...מה אני...מה-מה-מה...

חקוק בעור

בשנתיים האחרונות, מאז גירושי ומאז שגיליתי את אפשרויות השיווק העצומות ברשתות החברתיות כמו "פייסבוק" וה"אינסטגרם" אני מקבלת גם המון פידבקים משעשעים למדי על אלבומי התמונות האישיים שלי. כל מיני דברים בסגנון של: "וואו, את "עפה" על עצמך, אה? כמה תמונות עצמיות יש לך?".
זה תמיד גורם לי לגחך ביני לביני כשמעירים לי על כך. מי שמכיר אותי מקטנות ובאופן מעמיק (וכאלו, תכלס, יש מתי מעט) יודע שנהפוך הוא-עד לפני כחמש שנים בקושי היו לי תמונות של עצמי, גם לא באלבומים ממשיים.
תמיד שנאתי להצטלם, עוד בתור מתבגרת, והיום ברטרוספקטיבה אני מצרה על כך שאין לי מספיק תיעוד של שנות גדילתי. 

אני מודה שמאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי במיוחד את הבבואה שנשקפה אלי מהתמונות שלי (או מהמראה לצורך העניין), ובאלו המעטות שיש לי באמתחתי אני  נראית זעופה וחמוצה תמידית.
זו תהיה אם כך פסיכולוגיה בגרוש מאד מתבקשת, לנתח בדיעבד את הדרך המקצועית שבה בחרתי (ראשית בלימודי עיצוב אופנה ואחרי כן באיפור) כסוג של "חשיפה מבוקרת" לעניין על מנת להשיג לעצמי "תיקון" אישי בנושא.
אז כן, קבלו ווידוי:
מעולם לא הייתי ה"שווה" של השכבה, הכוסית התורנית, היפה של ביה"ס, זו שכל הבנים רק בקשו את קרבתה, או מסמר המסיבה שכולם מסובבים אחריה את הראש כשהיא נכנסת. 

הייתי "חמודה", "מצחיקה" ו"מגניבה" בלבד. הרכבתי משקפיים מכיתה א' (שמהם נפטרתי, בבוא עדשות המגע, בגיל 15), תחזקתי בייבי פאט נצחי שעד היום יש לי מלחמות איתו ואני אוחזת למגינת ליבי במבנה פנים עגלגל ששיווה לי פרצוף צעיר יותר מכפי גילי הביולוגי.
אני מתעבת מראות עד היום, וכשאני עוברת מול מראה אני נמנעת מלהביט בבבואה של עצמי-כי לדידי, תמיד יש מה לשפר. אני לא יודעת לקבל מחמאות על המראה החיצוני שלי ואני מוצאת את עצמי לרוב מתפתלת בחוסר נוחות ניכרת למולן. 

הרי לא יכול להיות ב-א-מ-ת שמישהו חושב שאני "יפה". 

אני לא יפה. אני "מקסימום חמודה+".
וגם זה תלוי מאד על איזה צד קמתי באותו בוקר.

אפשר לסכם אם כן בוודאות ובאופן סובייקטיבי לגמרי ששנות התבגרותי לא היו  שנותיי היפות במיוחד וזה השאיר את חותמו בי עד היום, יותר משני עשורים מאוחר יותר.
אני לייט בלוּמרית טיפוסית, כזו שלקח לה שנים על גבי שנים של עבודה עצמית, פידבקים סביבתיים (במיוחד מהזן הגברי) והרבה תרגולת "זריקת זין" לתגובות חיצוניות שערערו את הבטחון העצמי הנמוך שלי, עד שבאמת התחלתי להרגיש, יחסית, נוח בעור של עצמי (כי בכ"ז-אני אשה. אנחנו הרי אף פעם לא מרוצות לגמרי).

ללא ספק, מה ששבר את המחסום האישי שלי בנושא היה התקדמות הטכנולוגיה עם חדירת הסמארטפונים בעלי המצלמות לשוק. אלה, שאיפשרו למתעדים כפייתיים שכמוני (וגם על זה, אפשר לכתוב פוסט שלם) לצלם, בין היתר, גם פורטרים עצמיים ביתר שליטה, לשחק עם הצבעים ועם פילטרים ולגלות עולם ויזואלי שלם-גרמו בסופו של דבר גם לסקפטיות כמותי, להבין שהשד לא כזה נורא.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי בה הבטתי נכוחה בבבואה שלי המשתקפת התמונות  ואמרתי בהיסוס:
"היי, יש לי גם זוויות יפות...איזה קטע!!!".

תערוכת "ARTATTOO"-היי, מי זה שם תלוי על הקיר?

מה שבאופן ישיר מחביר אותי לתפיסה העצמית שלי הם, בין היתר, הקעקועים שלי.
וכן, זה ברבים.
בפעם האחרונה שספרתי היו שם כשניים עשר, ממש לא באופן סופי.
זה התחיל בקטן (תרתי משמע) ובגיל 20 המאוחר יחסית, אבל ברבות השנים הלך והתפתח יותר כשהקעקועים הפכו לסוג של הצהרת כוונות בעלות משמעויות עבורי. מעבר לדימוי הרגיל  של  הקעקוע בעיני החברה והתדמית האישית שהוא קושר בינה לבין האדם המקועקע, הרגשתי צורך להפוך את אלו שלי לסופר-אישיים, כאלו שיהיו מאד "אני" מכל הבחינות ולכן גם התחלתי לצייר אותם בעצמי.  את שלושת הקעקועים האחרונים שלי, שהם גם המשמעותיים ביותר עבורי, לא רק שעשיתי כציוני דרך למאורעות חשובים בחיי (פוסט לידה, פוסט גירושין ואחד שמיוחד אך ורק לבלולה שלי), אלא שגם הכנסתי בתוכם כל מיני רמזים ויזואליים סמליים מאד עבורי. לגבי התלבטויות על חוסר הארעיות-אלו לא הטרידו אותי מעולם; אני בנאדם ענייני בהווייתי-מרגע קבלת  ההחלטה ועד לביצועה בפועל, אני דואגת לעשות את תהליך עיבוד העניין בראש היטב וממצה אותו מכל כיוון שיעשה באופן שבו אני מחליטה ורוצה, כך שאין לי בעיה עם חרטות  שבדיעבד.
שמחתי אם כן מאד לגלות לפני כחודש על כינון פעילות תערוכת הקעקועים באינסטגרם, פרי יוזמת קבוצת igersisrael, שהיא אחת מהקבוצות הגדולות והפעילות ביותר במרחבי האינסטגרם הישראלי.
כפי שציינתי למעלה, אני פעילה גם ברשת הזו כבר כמה וכמה חודשים והשילוב בין אמנות שהתחברתי אליה במימד הויזואלי לשימוש במרחב המקוון, דירבן אותי לתייג כעשר תמונות ואימג'ים שונים של הקעקועים שלי למיזם.
להפתעתי הגדולה התבשרתי כמה ימים מאוחר יותר כי לא פחות מחמישה אימג'ים של הקעקועים שלי שהועלו על ידי, נבחרו מתוך כלל 600 האימג'ים שנשלחו, והם יזכו להיות בין מאת האימג'ים שיודפסו ויוצגו לקהל הרחב בתערוכה חדשנית בנושא-במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית.

חמשת האימג'ים שלי מתנוססים בגאווה על הקירות...

מימין ומשמאל: מצלמים אותי מצלמת צילומים שצילמתי (תיכף היקום קורס!);
במרכז:שחר סרברניק, צלם ומנהל קבוצת igeresisrael, שגם יזם את רעיון התערוכה, ובת זוגו-נעמה

התערוכה, שהתקיימה בתאריכים 14-16.3.13, קיבלה במה חדשותית בכל מיני מדיות נוספות וכך למשל, מצאתי את אחד הקעקועים שלי מתנוסס בכתבה שפורסמה ב"עכבר העיר-ת"א".
למותר לציין, שלהיות נוכחת במעמד התערוכה, ולראות את היצירות שאני יצרתי (בציור ובצילום) מקבלות במה בפורמט ייחודי שכזה, היה סיפוק גדול מאין כמוהו. מעין אשרור ממסדי לפן הזה של הביטוי העצמי ש(גם) בו בחרתי כדי להביע את עצמי.
זוהי, למיטב ידיעתי, אחת הפעמים הראשונות והבודדות בהן נחשף הנושא באופן שכזה ומקבל תהודה נרחבת כאמנות לגיטימית לשמה, גם בתוך הזרם היותר קונסרבטיבי של האמנות הישראלית, שזה כשלעצמו גושפנקא רשמית לכך שעניין הקעקועים הפך להיות יותר ויותר אמצעי לביטוי אישי ואמנותי, יותר מאשר סממן לאקסצנטריות עם תדמית בעייתית משהו.

עור לגויים

מנסיוני עתיר השנים-שני דברים לעולם לא יכולים לשקר לאשה:
1.  הספרות על המאזניים המציינות את משקלה.
2. שנת הלידה בתעודת הזהות שלה.
אז ניוז פלאש קצר+ריאליטי צ'ק ענייני: אני בת 42.
ולא, זו לא טעות (לצערי הרב).
לשמחתי ולמזלי, מעולם לא היתה לי בעיה להיות כנה לחלוטין בעניין הגיל שלי- חייכתי תמיד כשהחמיאו לי על איך שאני נראית "לגילי" (וכן, מסתבר שמעל לגיל 40 זו מחמאה).
לשקר לגביו נראה לי מטופש להפליא ולו מהסיבה הלוגית-המדינה שלנו כה קטנה, שתמיד ימצא המישהו התורן שיעשה עבור כולם את החשבון הפשוט שהוא היה איתך בתיכון/צבא/אוניברסיטה. שנית, זה נראה לי ילדותי לאללה כי בסופו של דבר זה סוג של שקר עצמי, ואני מאלו שמעדיפות את האמת הבוטה בפנים.
אז נכון שאני לגמרי בעד להסתכל לאמת בעיניים, אבל אני גם אשה, וככזו אני מכירה את עצמי היטב ומודעת לשינויים שחלים אצלי, אפילו לכאלה שהסביבה לא ממש מודעת אליהם.
אז כמו שאני מאד בעניין של להיות כנה מול עצמי ומול העולם, ומן הסתם לנוכח העיסוק שלי באסתטיקה (על פניה השונים) אני לחלוטין בעד לשפר, במידת הצורך, את הקיים. ואני אחדד את זה קצת, ע"מ שדעתי תובן כאן במלואה.
מאז ומתמיד החזקתי בדעה שאדם בוגר, שחש ששינוי פיזי בגופו ישפר את בטחונו העצמי ומכאן גם את איכות חייו וערכו העצמי (אובייקטיבית ובגבולות הסביר והנורמטיבי, מבלי להכנס לסוגיה המאד מורכבת של השפעת החברה והתרבות על העניין)-אזי שיקום ויעשה מעשה.
אין ויכוח על כך  שזה עניין שפרמטרים רבים משפיעים עליו ולא כולם יודעים לקבל החלטות באופן רציונלי, על כן אני גם מאמינה שזה מתפקידם של אנשי המקצוע העוסקים במלאכה-לשים את הגבולות באופן מאד נחרץ ולא להיכנע לתאוות בצע כסף.
בכל אופן, מזה כמה שנים שאני מפנטזת על הזרקת בוטוקס. נכון, העור שלי נראה טוב למדי (בזכות גנטיקה לא רעה ושנאתי המוצהרת לשמש), אבל עדיין-קמט הזעפנות שהתמקד לו בנינוחות עקשנית בין שתי הגבות  שלי הפריע לי מאד וחשתי שהוא נותן לי הבעה כעוסה שלא לצורך.
אפעס, ענייני הפלסטיקה מתוייגים בלקסיקון שלי כרגע כ"מותרות". בין פרנסתי כעצמאית, לניהול משק בית וגידול ילדה כחד-הורית- עם כל כמה שרציתי בדבר, במציאות הנוכחית הוכתבו לי סדרי עדיפויות אחרים וחשובים יותר לכל הדעות.
על כן שמחתי עד מאד להזדמנות התנסותית שניתנה לי עם ד"ר טלי פרידמן, מומחית בכירה לכירורגיה פלסטית (מנהלת המרפאה לעיצוב הגוף במרכז הרפואי אסף הרופא, ומנהלת היחידה לעיצוב הגוף באסיא מדיקל, אסותא רמת החייל). 
אמנם, תחום ההתמחות המהותי של פרידמן (שנראית בעצמה כמו נערונת) הינו בניתוחי עיצוב וחיטוב גוף, בעבור מטופלים שחוו ירידה דרסטית במשקל, אבל זה גם מה שמאד אהבתי בגישה המקצועית שלה; את הערך המוסף, הטיפולי יותר והזוהר אולי פחות-שמטרתו לגרום לאנשים שעשו שינוי דרסטי בחייהם (גם מפאת סיבות בריאותיות הלכה למעשה), לסיים במלואו את התהליך מהפן האסתטי, וללא ספק שמכאן, גם מהפן הנפשי.
אז נכון שאינני נופלת תחת קטגוריות ההתמחות המקצועיות של ד"ר פרידמן, אבל התרשמתי מאד מהרזומה הרפואי העשיר שלה, מנעימות התנהלותה ומהקליניקה מסבירת הפנים שלא נראתה כמו סרט-נע מיוחצ"ן עד לזרא בדומה לרופאים אחרים (ודי לחכימא ברמיזא). מה ששבה את ליבי במיוחד היה וידויה על כך שמרבית שנותיה פיסלה וציירה להנאתה, שללא ספק מסביר את משיכתה לנושא התמחותה הפרקטי.

מיפותו זעפנית, ליפותו חייכנית-מעשה ידיה של ד"ר פרידמן

אז הנה כי כן, התיישבתי בהתרגשות בכסא, צחקקתי למשמע שאלתה לגבי רצוני באלחוש מקומי (כמקועקעת מכף רגל ועד ראש שעברה ניתוח קיסרי-כמה נורא זה כבר יכול להיות?!) וקיבלתי באהבה את הדקירות.
ד"ר פרידמן הסבירה לי שיתכן ויעברו עד עשרה ימים עד שאראה תוצאות כיוון שזו הפעם הראשונה שלי ואכן כך היה. היום האיזור נראה טבעי לחלוטין (הוא איננו קפוא לגמרי כפי שנהוג לחשוב לעיתים או לראות אצל נשים שמשתמשות באמצעי הזה יתר על המידה), ואילו אני-סופר מרוצה, על אף שיש לי חברות שלא הבינו בכלל על מה לעזאזל אני מדברת.
ובינינו-אם זה לא המדד הטוב ביותר לעניין, אני לא יודעת מה כן...

אני מקווה שנהנתם מהפוסט הקצת שונה הזה שלי, שאמנם לא עסק באיפור, אבל דיבר על המון נגזרות של אסתטיקה אישית ודימוי עצמי-כפי שאני רואה אותם.

בקרו בעמוד המקצועי שלי בפייסבוק, מבטיחה שכיף שם!
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

"על הסכין"-פוסט מורחב13#

*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.
מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן.
 **בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור אמין עד כמה שניתן לדבר.

"Color Basic Mono"-02# Makiato-"קרליין"

הצללית הזו שכבה בארון הטואלטיקה שלי די הרבה זמן עד שלבסוף עלה בידי להתנסות בה, ומאז היא נמצאת בשימוש כמעט יומיומי אצלי.
ראשית, מדובר בגוון מנצח לטעמי: חום מאט, קצת אדמדם שאני מאד אוהבת ל"חמם" איתו את קו קפל העין כמעט בכל איפור שאני עושה והוא בהחלט עומד בזכות עצמו, לבד, גם בטכניקה מעושנת.
הצללית עצמה נוחה מאד לשימוש, ומגיעה עם אפליקטור ספוגיתי (שאני מודה שאני משליכה תמיד לפח); מיותר לגמרי למי שידיה אמונות על שימוש במברשות. המרקם שלה משיי ונעים מאד למגע ורווית הפיגמנט מצוינת. על האריזה מצוין גם כי ניתן להשתמש איתה בוורסיה "רטובה" להעמקת הפיגמנט אך טרם התנסיתי. אם תקחו בחשבון גם את הדובדבן שבקצפת, ש"קרליין" הינה חברה ישראלית אשר נמצאת ברשימה הלבנה של "לא קונה בלי ארנב" ואיננה עושה ניסויים בבע"ח (לכתבה המורחבת שלי בנושא בפורטל X-NET, הקליקו כאן), והרי לכם אופציה מגה-שימושית (שגם לא תקרע לכם את הכיס) לאיפור רב-תכליתי.

"קרליין" ממצבים את עצמם בחזית הקוסמטיקה הישראלית

"Perfect Care BB Cream"-"קרליין"
על אף העובדה כי מתקפת ה"ביבי קרים" הציפה את הבלוגיספירה בצונאמי אדיר מימדים, לא נדבקתי בה עד כה. לדידי, בתיק האיפור המקצועי נוכחותם מיותרת לגמרי ואילו על עצמי אינני מרבה להשתמש במייקאפים כמעט, אלא רק בקונסילר שמספק עבורי את הכיסוי הנדרש לאיפורי היום יום. גם בנסיבות מיוחדות, כשאני משתמשת במייקאפים, הרי שאני מעדיפה להשתמש בוורסיות קלילות ומוארות בגימורן.
כשהוזמנתי השבוע להשקת ה"ביבי קרים" החדש של "קרליין", השתדלתי להגיע בראש פתוח לרעיון, ואני מודה שהופתעתי לטובה. המוצר, מגיע בשני גוונים בלבד ("לייט" ו"מדיום") המתאימים את עצמם לגוון המאופרת. כמו כל "ביבי" אחר בשוק-הוא מספק לחות עשירה למדי, מקדם הגנה והינו משולל פראבנים. המריחה חמאתית וכייפית על העור, הריח משגע, הכיסוי קל מאד וכמעט שאיננו מורגש לשמחתי והגימור מאד-מאד טבעי. על העור הבהיר שלי מצאתי את הגוון הבהיר יותר משתלב עלי כעור שני.
מוצר מנצח לגמרי לצרכי, אם כי איננו עמיד במיוחד מפאת תכונותיו המצויינות לעיל. נשלח בצעד תימני עולץ אל ארון הטואלטיקה ונמצא שם מאז בשימוש תדיר.

קטן-קטן, אבל סוס עבודה. המייקאפ המוקטן של OFRA

"Absolute Cover Silk Foundation"-OFRA, מייקאפ מוקטן
מדובר בוורסיה המתאימה לנסיעות של המייקאפ המוכר של החברה, המגיעה בבקבוקון פלסטיק של 8 מ"ל עם משאבה. לדברי היח"צ מדובר ב"מייק-אפ נוזלי נטול שומן ,עמיד במיוחד אשר נמרח בקלילות ובאופן אחיד... יוצר מראה מושלם וטבעי, ונשאר עד 18 שעות מבלי שידהה או יימרח ובכל תנאי מזג אוויר".
כ"כ התלהבתי מהוורסיה הזעירה והקומפקטית שהתנסתי בו, לא פחות ולא יותר........כקונסילר מתחת לעיניים... !
ובכן, אני גאה אם כך להכריז, כי נמצאה מבחינתי הקונקורנציה הראויה לקונסילר ה"פרו לונגוור" של "מאק" הכה אהוב עלי.
המוצר מאד נוח לשימוש, מוציא כמות מדודה ומדוייקת של חומר בכל לחיצת משאבה והבקבוק עשוי מפלסטיק קשיח, כך שאין חשש שישבר בתיק. המריחה אחידה, הכיסוי מלא אבל באופן פרדוקסלי אינו יוצר מראה עמוס מדי ומשאיר את העור משיי ונעים למגע. העמידות, כמובטח, ללא דופי, גם לאחר יום עבודה ארוך.
בנוסף, חברת OFRA קיבלה את הגושפנקא הרשמית מ-PETA כחברה "לבנה" וכשרה למהדרין בנושא ריווחת בעה"ח, ועל כך אין מאושרת ממני.

מומלץ בכל פה!

"Chubby Stick"-"קליניק"

על הצ'אבי סטיקים כבר רשמתי ביקורת די פושרת כאן בעבר, והריני מכה על חטא:
חטאתי, פשעתי. מחילה!
היום, ברטרוספקטיבה של זמן ממושך בו השתמשתי בהם (והתלהבתי גם מגווני המגוון החדשים) אני יכולה לומר בבטחון, כי מדובר במוצר מנצח שנמצא איתי בתיק הטואלטיקה הפרטי על בסיס קבוע והפך לחלק משגרת האיפור הרוטינית  שלי-בוקר וערב.

נכון שהריח התעשייתי האופייני כ"כ למוצרי החברה והנובע מעצם היותם משוללי חומרי בישום ושאר מעוררי אלרגיה עדיין מציק לי בזמן האפליקציה, אבל המרקם הכייפי והגוונים המשגעים פשוט מכפרים על העניין. ליין הגוונים החדש יצא לאחרונה במבצע השקה יח"צני מאסיבי, נרחב היקף ומשתלם למדי (שגם הקנה לרוכשות "צ'אביבון" קטנטון במתנה).
הדאון סייד היחיד, כתמיד, הוא סוגיית ריווחת בעה"ח. שוב, כיוון ש"קליניק" שוכנים תחת מטרייתו של תאגיד "אסתי לאודר", שחזר לפני כשנה לרשימות השחורות של PETA, הרי שאני באופן מובהק נמנעת מלרכוש מוצרים שלהם, לפחות עד יעבור זעם.
חבל...

מוצרי שפתיים כיפיים: למעלה מכתים השפתיים של "רימל", למטה-הליפ באלמים של "קליניק"

"Lasting Finish-1000 Kisses" ליפסטיין-"רימל"

הגרידיות שלי למכתימי שפתיים איננה יודעת שובעה, כפי שסיקרתי בעבר לא פעם ולא פעמיים. הפעם נחתה בזרועותי הוורסיה של חברת "רימל" הבריטית, שמזכירה מאד את הקודמים של "רבלון" וגם את אלו של "סמאשבוקס". 
המוצר מגיע בצורת טוש בקצה אחד, וליפ באלם שקוף-בקצה השני. יש לי חיבה גדולה מאד לטושים, כיוון שניתן באמצעות פתיל הלבד שלהם לדייק עד מאד במריחת החומר על השפתיים (בכל מקרה, אני משרטטת קודם לכן את קווי המתאר עם עפרון שפתיים). המריחה נעימה ורווית פיגמנט מאד, ובשניות הראשונות עד להתקבעות המוצר ניתן לעשות איתו תיקונים קטנים. אישית לא מצאתי אותו מייבש את השפתיים, אבל מאידך, עמידותו היתה פחותה מאלו של שני חבריו שציינתי למעלה. עמיד באופן חלקי, לא שרד בגבורה ארוחה אבל בהחלט השאיר גוון חביב וירד באופן אחיד למדי-כך שזו לפחות חצי נחמה.
לעניין ריווחת בעה"ח-יש כאן עמימות לא ברורה. באתר של PETA החברה איננה מופיעה כלל, ובגיגול באינטרנט ניתן למצוא עדויות ותגובות לכאן ולכאן. אם אתן צרכניות מוסריות, מציעה לכן בחום לגגל ולהגיע למסקנות האישיות שלכן.

טובה, אך יש טובות ממנה: המסקרה החדשה של "רבלון"

מסקרה "Photoready-3D Volume" של "רבלון"

אני מודה שהמסקרה החדשה שיצאה זה מכבר לא בדיוק גרמה לי להתרגש-כשונאת ידועה של מסקרות בעלות מברשת סיליקון ניסיתי אותה בסקפטיות גמורה על ריסי הישרים. להפתעתי, המשיחה הייתה נהדרת כמו גם רויית צבע והמראה המתקבל נראה מצוין. מצאתי כי ניתן לבנות אותה בשכבות ניכרות מבלי לראות נוכחות עמוסה מדי על הריסים, אבל עם עיבוי נאה למדי שלהם, כמו גם עיגול סביר.

אפעס, מבחינתי, שני הדאון-סיידים העיקריים הינם כדלקמן:

ההמרחות הבלתי מחמיאה שלה על שולי הריסים התחתונים שלי בסופו של יום. אין לי מושג אם זו תוצאה ספציפית של הפורמולה, או שילוב של מבנה העין שלי וקרם העיניים בו אני משתמשת- כך או כך, היא נשלחה כלאחר כבוד לתיק האיפור. אם לא טובה עבורי, אולי בעבור אחת מהמאופרות שלי. החסרון השני הוא כמובן כניסתה של חברת "רבלון" לפני כמה חודשים לרשימות השחורות של PETA-מה שהוריד גם אותם מסל הקניות המקצועי שלי, בבאסה גדולה...

שפתיים מאוהבות: סדרת השפתונים החדשה של "אסתי לאודר"

"Pure Color Vivid Shine", "Poppy Love"-"אסתי לאודר"

אחד מחמשת גווני השפתונים החדשים שהושקו לרגל יום האהבה ע"י "אסתי לאודר".
עיצוב השפתון, כתמיד-משגע ואלגנטי. האפליקציה קלה ונעימה והריח עצמו של המוצר כייפי ומתקתק, כשאר מוצרי השפתיים של החברה. המריחה חלקה ומגע השפתון על השפתיים נשאר רך לאורך זמן. רווית הצבע מלאה והגימור שלו מבריק, אם כי באופן מטאלי יותר מאשר באופן "גלוסי". לא מצאתי אותו עמיד לאורך זמן, והוא שרד בקושי ארוחה ושתיה, אם כי אני מודה שבנושא הזה, אין לי בעיה אישית לחדש כל פעם את הצבע מחדש. לכל הפחות, אופן הדהיה שלו על השפתיים היה אחיד למדי ונשארה הכתמה חביבה של פיגמנט על השפתיים, גם לאחר שירד.
החסרון, כמו תמיד-אישו רווחת בעה"ח בתאגיד "אסתי לאודר". מן הראוי שיזדרזו בהנהלת החברה לתת את הדין על העניין, כיוון שככל שהמוצרים מצויינים-העניין הופך למהותי יותר ויותר אצל צרכניות רבות.

עד כאן להפעם יקיריי, חפרתי לכם דיי
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
בואו לבקר בעמוד המקצועי שלי