Search This Blog

About me (A.K.A-"Yafutoo")

My photo
ISRAEL, Israel
בוגרת "שנקר" במגמה לעיצוב אופנה. מאפרת משנת 97', מתוכן ארבע שנים בחברת "מאק". כיום פרילאנסרית בתחום האופנה והביוטי, ניהלה במשך כשלוש שנים את פורום איפור וציור גוף ב"תפוז" ומשמשת ככתבת עצמאית בפורטל הלייף-סטייל האינטרנטי של "הארץ"-"אונלייף" ובעיתון "גו סטייל". מכורה קשות לבלולה, הבת שלה, ל"הלו-קיטי" ולנעליים-רצוי של "פראדה" ו"מיו-מיו", אקססוריז מטורפים, בגדים מיוחדים וכמעט כל דבר שקשור לאופנה ולסטיילינג.

Monday, October 25, 2010

אוקטובר הוורוד 2010-חלק ב'


(או...איך הפך פוסט אינפורמטיבי למשהו עצבני לאללה!!!)

אני יודעת שבד"כ אתם רגילים לזה שאני כותבת פוסטים ציניקנים ומשתלחים משהו. הפעם, ורק הפעם, אחרוג ממנהגי ואכתוב לכם פוסט מהלב, עד כמה שקשה לי עם החשיפה הבאמת אישית הזו, כי לפעמים בחיים יש דברים שמקדשים את המטרה. חודש אוקטובר הוא חודש שכזה-החודש הבינ"ל להעלאת המודעות לסרטן השד.
במאמר מוסגר ובאופן אישי, אני חייבת לסייג קצת את העניין. אם אתם קוראים קבועים למדי שלי, מרביתכם יודעים שאמא שלי נפטרה מסרטן. איתרע מזלה, והיא נפטרה מסרטן פחות "מגניב"-אמא שלי מתה מסתם לימפומה אפרורית וחסרת כל שיק יחצ"ני. ולמה אני אומרת את זה? כי יש משהו קצת מקומם בסוגי הסרטן ה"מגניבים" מסוג סרטן השד-מין סוגי סרטן כאלה שהפכו ל"חביבי הקהל" וזה נורא אופנתי וטרנדי לדבר עליהם. סלבריטאים מתראיינים בעניין, קמפיינים מורמים ותרומות נאספות.
אז כמישהי שחוותה אובדן מהמחלה המזוויעה הזו, אני מוחה על העניין הזה, אבל בד בבד בהחלט נותנת תת כתף למאבק-כי כמו שאמרתי בראש הפוסט, המטרה, גם אם הפכה קצת למיוח"צנת עד לזרא, עדיין חשובה, מאד!!!


את ה-"PINK RIBBON", הוא אייקון הסרט הוורוד, הגתה בשנת 1992 אוולין לאודר, סגנית נשיא בכירה בתאגיד "אסתי לאודר". ברבות השנים הוא הפך לסמל הבלעדי שמזוהה עם המאבק בסרטן השד (בדומה לסרטי מודעות אחרים, כמו האדום שמסמל את המאבק במחלת האיידס ועוד...). בשנת 2000 יצאו אנשי התאגיד ביוזמה נוספת והגו מיצג אמנותי משהו שיאיר בוורוד, צבע המאבק, אתרים שונים וידועים ברחבי העולם, למען העלאת המודעות לנושא.
בתחילת חודש אוקטובר, חודש המודעות-הצטרפה גם ישראל לרשימת המדינות שהשתתפו במיצג הבינ"ל והאירה את יפו העתיקה בוורוד לטובת המאבק העולמי.

צובעים את יפו בוורוד...(צילום:"אלבטרוס")

חברות אחרות נוספות במשק מתגייסות גם הן, מדי שנה למאבק ומנפיקות ליינים שלמים וייחודיים לרגל החודש הזה. במרבית המקרים נתרמים חלק מהרווחים על המוצרים הללו לטובת המאבק.


וורוד מסביב לשעון: 1-3. קיטים מיוחדים לחודש המודעות של "אסתי לאודר" ו"קליניק"; 4. הגלוס של "איב סאן-לורן"; 5. הקיט של "בובי בראון"; 6. סט של "ELF"; 7. הלקים הוורודים של "OPI"

קמפיינים נוספים להעלאת המודעות הם זה שבפייסבוק, אשר מטריף גברים מסביב לגלובוס מזה כשלושה שבועות. הקמפיין הוויראלי הזה הוא למעשה המשך ישיר של זה משנה שעברה שהיה מוצלח במיוחד. נשים (ואך ורק נשים) התבקשו לרשום בשורת הסטטוס שלהם בכל יום במהלך החודש את צבע החזיה שהן לובשות. השנה-הקמפיין הפך לפרובוקטיבי יותר ובשורת הסטטוס ניתן למצוא תשובה על השאלה הבנאלית-היכן את אוהבת לשים את התיק שלך, מה שהעלה תגובות סקסואליות במיוחד כמו " אני אוהבת את זה על רצפת המטבח ברגע שבו אני נכנסת הביתה..." (תכלס, אני מעדיפה את זה בעמידה כנגד הקיר...אבל היי-כל אחד וטעמיו הוא...;-)).

ואם בפרובוקציות בנושא עסקינן-קבלו את הקמפיין המדהים הזה אשר פורסם באוסטרליה ע"י המאייר אנדי יאנג ובשיתוף עם צבעי הגוף של חברת האיפור "קריולן". התגובות, כאמור, לא אחרו להגיע. אישית אני חושבת שזו עבודה מדהימה ויצירתית שרואים שהושקעו בה הרבה משחקי כפל משמעות ומחשבה שיווקית. התוצאה, בהתאם-ייחודית!


אנדי יאנג ו"קריולן" לוקחים חלק במאבק...

גם הבלוגירספירה לוקחת חלק פעיל בקמפיין. בלוגים רבים שמסקרים ענייני יופי, טיפוח ואיפור סיקרו את הקמפיין בהרחבה, בעיקר לאור העובדה (הקצת בעייתית, אני מודה) שהסרטן הזה הוא סרטן "נשי" בהגדרה שלו. חברות המזוהות עם מוצרי צריכה נשיים, בכללם קוסמטיקה וכדו' זיהו את הפוטנציאל השיווקי וניצלו את המומנטום להנפיק מהדורות מוצרים מיוחדות למען הנושא. מי שלקחה את העניין ברצינות יתרה והקפידה להנפיק כמעט מיד יום פוסט חדש בנושא, במהלך כל החודש, היא הבלוגיסטית קורין מ"ריסים ורסיסים". בלוגיסטית נוספת, שבקשה לשים דגש דווקא על הצד הבעייתי שלו היא "Vanity girl" שיוצאת בפוסט הזה בקריאה מיליטנטית כנגד השת"פ היחצ"ני שנעשה ל"טובת" המטרה.


ועכשיו בכל זאת לכמה מילים עצבניות על הקמפיין הויראלי של פייסבוק שעורר סערה כל כך גדולה. את הדעה היבשה שלי אפשר לסכם בזה שהבוטום ליין הוא שכמו כל קמפיין פרסומי טוב, מבחינת תפוצה ואימפקט, הקמפיין הזה השיג את יעדו. כו-לם דיברו על זה, מי לטוב ומי לרע. כי בפרסום-כמו בפרסום, אין פרסומת רעה ואם מדברים עליך, כנראה שאתה קיים.
אפשר לדון לכאן ולכאן במשמעויות העמוקות של האם זה באמת עזר בפועל למטרה. אני גם לא אומרת שאני לא מסכימה לגמרי עם חלק מטיעוני מהמקטרגים. אבל אם יש משהו שהצליח להוציא אותי מדעתי בעניין היה אסופת הכתבות המיליטנטיות והמתחסדות ביותר שראיתי מזה שנים-שרובן ככולן, נכתבו ע"י גברים, כמו כאן, ובצורה בוטה הרבה יותר-גם כאן.
אצל הכותבים הללו, הצליח הקמפיין לעורר את שד השוביניזם מהזן המסוכן ביותר-השוביניזם המתייפיף במסווה של סו-קולד דאגה כנה לשלום המין "החלש". פתאום-הקונוטציות המיניות של הקמפיין היו "נורא בוטות" וכלל הנשים שלקחו חלק בעניין הפכו בהכרח לסוג של אווזות פותות שנגררות כמו עדר אחרי משהו מאד לא-פמיניסטי בעליל.
אז בשביל אסופת הניאנדרטלים מאחורי המקלדת שיוצאים להגנת שלומי כאשה בצקצוקי לשון מעושים, הייתי חייבת לומר כמה מילים:
תאמינו או לא, שימוש במיניות הוא לא בהכרח דבר רע, ובאורח פלא לנשים מותר להשתמש במיניות כדי להשיג מטרות, גם כאלה שאתם, הגברים, לא תמיד מורווחים ישירים מהן. זה עדיין לא עושה אותנו זונות, טיפשות וחסרות חוט שדרה או מחשבה עצמאית.
במקרה הזה, אני לגמרי מאמינה שהמטרה קידשה את האמצעים, גם אם זה נעשה על חשבונם של כמה חרמנים שהתבאסו על כך שהולכו שולל (כי תכלס, מכאן הרי נובעים העצבים...:-P). בסוף היום-כולנו יצורים מיניים, ואתם, כפי שהוכחתם בתצוגת התכלית המצויינת הזו-חושבים בדר"כ עם הזין. לכן הקמפיין הזה עבד כל כך טוב-כי כדי להשיג את תשומת ליבכם יש צורך בשימוש במיניות, או במשהו שעל פניו מתפרש כמיני. ולמה צריך לעודד מודעות אצל גברים לסרטן השד, שהוא, (כפי שכבר ציינתי) סרטן נשי בעיקרו? כדי שגם אתם תקחו חלק פעיל בעניין. כדי שתבינו שזה עלול לפגוע באמא שלכם, באחותכם, באשה שאתם חיים איתה ובכל אשה אחרת שקרובה לליבכם. שתסתכלו פעם אחת על שד של אשה בצורה אחרת ולא רק בתור כלי משחק (לא שיש בזה משהו רע....).

בקמפיין השנתי של PETA נגד שימוש בפרוות מצטלמות מדי שנה דוגמניות ערומות בתמונות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון-לא שמעתי אף אחד ממצקצקי הלשון הגבריים עולה על בריקאדות בגללו בתואנת החפצה. מדי שנה נערכים עשרות ערבי התרמה וגאלות לצרכי צדקה וגיוס כספים למאבק במחלות חשוכות מרפא שבהם "מוכרים" נשיקות ודייטים לוהטים עם סלבריטיז (בהם גם גברים....) אם אני זוכרת נכון ג'ורג' קלוני "מוחפץ" בשמחה בארועים שכאלה כל שני וחמישי....למה אף אחד לא טוען שהוא מסרסר את עצמו ושזה בוטה מדי?! כי הוא גבר?! תסתכלו מסביבם על העולם הצרכני-אין פרסומת היום שלא משתמשת בסוג של מיניות כדי לעורר תשומת לב. אני ממש לא תומכת בעניין באופן גורף, אבל כשהביקורת היא חד צדדית והופכת לנס דגל סמי-מלחמת מינים מטופשת, זה מביא לי את הסעיף, ונשמע קצת כמו זעקת הקוזאק שנגזל.
מאסתי בוואנה-בי-פובליציסטים-העלאק-אינטלקטואליים שכותבים גבב של שטויות מלאות ארס על "היריה שלנו לעצמנו ברגל" תוך כדי חשיפת דעותיהם המשוערות (מלשון שיער) והחשוכות ברבים באיצטלת אלטרואיזם צרוף וגלגול עיניים מעושה. המאמרים שלכם נודפים בהפוך על הפוך ריח רע מאד של שנאת נשים מהסוג הבבוני והגרוע ביותר. אתם לא שונים בעיני מאלה שחושבים שנשים שלבושות באופן פרובוקטיבי מזמינות על עצמן אונס. אתם בורים, פרימיטיביים וגרוע מכך, באמת מאמינים בזה-מה שהופך את העניין הזה, יותר מהכל, למעציב!
הבדיחה היתה על חשבונכם, נתפסתם בקלקלתכם המזדקרת ובדרך, אולי, גם למדתם שיעור קטן. אז צאו לי מהכוס ולכו תתפטרנו על מישהי אחרת, שבאמת אוכלת את טיעוני הפוסט-פמיניזם המצוצים והמעושים שלכם!
לסיכום-אני מתה על זה בכל מקום אפשרי ובכל הזדמנות-על הספה, על שולחן האוכל, על הרצפה...אבל הכי-הכי, על הברכיים!
כיף זה?!?!


לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

milkysmile

14 comments:

  1. מסכימה עם הבעייתיות שיש סוגי סרטן מיוחצנים וידועים יותר ויש כאלו שפחות. מבחינתי סרטן זה סרטן זה סרטן. סביר להניח שהסוגים הידועים יותר הם בעקבות מישהו שחלה בסוג הזה או שקרוב אליו חלה בזה והוא מצא לנכון לקדם דווקא את זה. כל אחד מדבר מאיפה שכואב לו.

    את דעתי על הקמפיין בפייסבוק היטיבה לתאר וניטי בקישור ששמת ויפה ששמת את קישורים לאיזון. שיח להשגת המטרה זה מאוד חשוב אבל האמצעי חשוב לא פחות. לדעתי זה כשלון פמניסטי בצורה הרדודה והזולה שלו.

    ReplyDelete
  2. ווניטי לא דיברה על הקמפיין בפייסבוק-היא תארה מצב בעייתי אחר, אל מול ההשתלטות היח"צנית לטובת העניין...
    ואנחנו ככל הנראה נסכים שלא להסכים על הדרך...;-P

    ReplyDelete
  3. אכן לא דיברתי על הקמפיין הזה אלא על נושא אחר לגמרי. נגד הקמפיין גם לא הייתי מדברת כי אין לי שום דבר (טוב או רע) לומר עליו. אישית אינני נוטה לקחת חלק בפרוייקטים ציבוריים המוניים ועדריים ממין זה, ואם נוסיף לכך את העובדה שגם אין לי יותר מדי חוש הומור, התוצאה היא שלא השתתפתי בסטטוסים הפייסבוקאים המדוברים. אבל -ופה אני לגמרי איתך - מכאן ועד לטעון בלהט פסוודו פמיניסטי מתלהם ומתחסד שהסטטוסים האלה מחלישים נשים ופוגעים בהם רב המרחק. אותי ההתלהמות הביקורתית הזאת הגעילה לא פחות מהקמפיין סר הטעם (ואני מתעלמת לגמרי מהשאלה אם הוא השיג את מטרתו בהעלאת המודעות או לא. זה לא מעניין אותי כי גם הייתי יודעת בוודאות שכן לא הייתי לוקחת בו חלק מסיבות אסתטיות גרידא). עד כדי כך הגעילו אותי המבקרים (נשים בעיקר דווקא) עד שכמעט חשבתי לכתוב על זה עוד פוסט עצבני. חסכת לי :)

    ReplyDelete
  4. כפרה עליך-קרעת אותי עם ה"אין לי חוש הומור..."מלכה!!!
    :-DDD

    ReplyDelete
  5. את מאוד מאוד דומה לאמא שלך שזה מדהים.

    אל תעלבי, אבל אני אוהבת אותך זעופה ולוחמנית. כי זה פשוט מצחיק :)

    תודה על הקרדיט.

    מסכימה איתך לגבי סוגי סרטן מיוחצנים יותר ומיוחצנים פחות.
    אני לקחתי את זה כחודש המודעות לסרטן בכלל.
    החברה שלי, שסיפרתי עליה בפוסט הראשון בבלוג, נלחמת עכשיו בסרטן אחר, אבל מבחינתי סרטן זה סרטן.

    אני יכולה להבין את הצדדים לכאן ולכאן בכל אחד מהקמפיינים, אבל אני חושבת שזה יצא מפרופורציות.

    בכל מקרה אני מאחלת לכולנו הרבה בריאות.
    חודש המודעות או לא חודש המודעות, אלו שחולות/חולים היו שמחים אפילו ליום אחד בלי מודעות.

    ReplyDelete
  6. תודה מותק...
    וכן-כבר אמרו לי הרבה פעמים שאני חמודה כשאני עצבנית...:-DDD
    מזל שאני טיפוס עצבני מטבעי-כך יש לי שעות "חמידות" ארוכות יותר...:-D

    ReplyDelete
  7. חחחח
    פוסט מעולה!
    אני כמובן בכלל לא ידעתי שיש מי שמתלונן על הקמפיינים כי אני לא חיה על הפלנטה הזאת, אבל מילא..

    מה שלי הפריע הכי הרבה בחודש המודעות זה שמי שלא ידע, החודש הוא גם חודש ירוק של מודעות לדכאון
    ולא ממש ברור לי למה שניהם צריכים להתקיים יחד (בטח כשרק אחד מקבל יחס והשני לא)
    והדבר השני שמפריע לי, שדוגרי, מלבד ורוד והשקת קולקציות לא למדתי כלום על סרטן השד.
    אז מה עשינו בזה?

    ReplyDelete
  8. תודה מיטלי....
    אני חושבת שהמטרה בקמפיין הזה היתה קצת לשבור את עניין הדידקטיות שבד"כ יש בקמפיינים כאלה ולהפוך את זה לנושא מדובר יותר מתוך תקווה שזה יניע אנשים להתעניין בנושא...
    כי תכלס-פרטים משמימים וסטטיסטיקות משעממות אנשים מאד מהר...

    ReplyDelete
  9. אז מה עשינו בזה?
    להעלות מודעות זה נחמד, אבל רוב האנשים לא יחפשו בעצמם מידע על סרטן.
    זה נושא מספיק מדכא גם ככה!
    לא אומרת שיכתבו מגילה אבל מילה פה מילה שם בכל קמפיין או בכל אימג' של קמפיין.

    ReplyDelete
  10. עמותת "אחת מתשע" חרטה את זה על דגל השם שלה...
    זה עזר לך להבין משהו פרודוקטיבי יותר על המחלה?!
    פרסומת או קמפיין יכולים לתת רק טיזר, בכל נושא שהוא-את השאר, אם הוא מספיק חשוב ומעניין ה"צרכן" צריך להשלים לבד...

    ReplyDelete
  11. אני לא ממש דוגמה.
    אנ ילא קוראת עיתונים, לא רואהטלויזיה, לא שומעת רדיו..
    מה נשאר? רק בלוגיה וכמה פורומים בודדים..
    אז ברור שאין לי מושג מה עשתה עמותת אחת מתשע..
    אבל מה שכן ראיתי (בבלוגיה) זאת "פרובוקציה" שאמורה לגרום לנו להתעניין.
    לא יודעת. זה נראה לי "לא מספיק" וסתם גימיק שיווקי חסר מטרה (כמו שבקבוקית כתבה..)
    את יודעת מה, שלא יכניסו כלום לקמפיינים אבל בכל מוצר ורוד שאת קונה שכן יהיו כמה פרטים. ככה שזה יהיה אצלך בבית. שתדעי שאם את רוצה לקרוא את זה (גם כחומר בשירותים) זה זמין לך ואת אפילו לא צריכה לעשות עליו גוגל..

    ReplyDelete
  12. בגלל זה רשמתי לי בסטטוס- אני אוהבת את זה של פראדה
    ככה הכי פייר -_-

    ReplyDelete