(או...תגידי, למה את לוקחת @#$%& ש"ח על איפור?!)
"זה המון כסף לא? מה יש לקחת כל כך הרבה כסף על איפור כלה?....באים, מקשקשים קצת עם המברשות וזהו, מה לא?!..."
אז זהו...שלא!
הפוסט הזה נכתב למפרע, כדי שאוכל לשלוח אותו לכל הכלות העתידיות שלי, במקום לנסות ולשכלת להן לשווא (מהמילה "שכלתנות"-המצאתי שורש ריבועי מורכב חדש!:-D) מה ההגיון שעומד מאחורי התמחור. למען תדע כל כלה עבריה כי בכל מאפרת אפרורית מן הישוב טמונים בפוטנציה אינספור אנשי מקצוע. ובעצם, כשהיא שוכרת שירותי איפור, היא שוכרת למעשה קאסט שלם! קבלו:
הפסיכולוגית
ביום הארוע, וגם לפניו-עוד באיפור הנסיון, על המאפרת לגייס את כל תעצומות הנפש ומשאבי הפסיכולוגיה שהשכילה לרכוש ברבות השנים עם קהל לקוחותיה. החל משיחות נפש עמוקות על גווני צלליות וכלה בהתחבטות מהותית בשאלה "האם באמת השפתון הוורוד יהיה לי יפה, או שמא נוותר עליו?!". מניגוב דמעות שליש כשהכלה מייבבת על חמותה לעתיד, החברה הטובה שהבריזה לחו"ל בדיוק ביום החתונה ומעצבת השמלות האנטיפתית ועד לפתרון סוגיות ומחלוקות בינה לבין בן זוגה בענייני החתונה (צבע המפות, עיצוב החופה ושיר הסלואו המסורתי).
תעיד על כך נ'-חברתי הדיווה שביום חתונתה, מיד עם תום תהליך האיפור המוקפד ובעודני חונטת אותה אל תוככי המחוך (ראו סעיף 2), שניות לפני שיצאנו לכיוון מקום האירוע-פרצה ביבבות קורעות לב על כמה שהיא נראית נורא, שהשמלה איומה עליה, שהיא מאחרת לחתונתה שלה עצמה (!) ושהכל "ממש-ממש לא כמו שהיא תכננה!!!".
בזינוק אתלטי מרשים ומלא פאתוס זרקה הצלמת שליוותה אותנו את ה"קנון" המופלאה שלה על מיטת חדר המלון ואצה רצה להביא לי צמרונים-בטרם יהפוך איפור העיניים המושקע לעיסה דביקה, בעוד אני מחבקת את נ' וסימולטנית לוחשת לאוזנה מילות ניחומים אוהבות (קיבינימט-כל מה שעניין אותי אז היה שהריסים המלאכותיים לא יעופו!!!).
המלבישה והסטייליסטית (להלן, סעיף 2)
גם אחרי שהמאפרת מסיימת את מלאכת האיפור עליה להשאר בסביבה-כי תמיד צריכים יד נוספת שתעזור במלאכת ההלבשה הסבוכה, במיוחד כשמדובר בשמלות מחוך הנפוצות משום מה במחוזותינו. מזלי שלי "שפר" עלי במיוחד שכן אני, כפי שחפרתי פה אינספור פעמים, בוגרת "שנקר" (שהלוא רק לשם כך למדתי 4 שנים במוסד אקדמאי מוערך...). אם כן-במרבית המקרים אני מוצאת את עצמי רוכסת את המחוך האימתני בעודי מפזרת פקודות נמרצות למלוות המקרקרות מסביב בהתרגשות: "תחזיקי פה...", "לא לשחרר..", "תלחצי...", "שימי פה אצבע....", "להדק...", "את נושמת?...בטוח?!".
נ' כאמור, היתה ועודנה בחורה לא קטנה עם מרפסת מפוארת למדי, ותהליך רכיסת המחוך שלה הופסק 3 פעמים ברציפות בעקבות חרחורי חנק קשים מצידה (מה לעשות, כשסוגרים מחוך בידיים לא מיומנות, ה"בזנוקים" עלולים להגיע למקומות חריגים במיוחד- במקרה של נ', שני "חבריה" איימו לחנוק אותה למוות בעודם חוסמים את זרימת האויר התקינה לפיה). מכאן ועד להתפרצות הבכי האומללה-המרחק היה, כאמור, קצר למדי...תנוח דעתכם, היום אני מומחית למחוכים מכל סוג ומין!
פעם מאפרת-תמיד מלבישה:אמתכם הנרצעת מאפרת את נ' וגם רוכסת את מחוך האימים; בתמונה למטה, עוזרת לכלה נוספת עם ההינומה...
המכונאית (סעיף 2/קטן)-לאחר תהליך החניטה במחוך, צריכה המאפרת להבין גם מעט מרזי מינוחי מכונאות הרכב:
*"כיוון פרונט"=לשלוח יד אל החזה ולסדר את ה"תאומות" כדי שלא יפזלו אחת למטה ואחת למעלה...
*בדיקת "שמן-מים"=סידור תחתית השמלה המלווה בשליחת ידיים מביכה משהו אל חלקיה המוצנעים יותר של הכלה ומשיכת השמלה-מקדימה ומאחור
*ולבסוף, "הרצה"="תסתכלי אלי....תעמדי זקוף....תלכי כמה צעדים! את יכולה לשבת?....תסתובבי....סבבה!".
תהליך ההלבשה אמנם הסתיים, אך לא תהליך האבזור וההנעלה. פה נעשה מצד המאפרת והכלה לעתיד סיעור מוחות קדחתני ביותר לגבי השאלה הרת הגורל האם עגילי הפנינה העתיקים מתאימים יותר ללוק הכולל, או שמא תבחר דווקא בשרשרת הוינטאג' שנרכשה במיוחד בפריז ומתאימה לחרוזים שמתאימים לשל שמתאים להינומה שמתאימה לאבזם הסנדל...מיותר לציין שגם את הסנדלים תנעיל המאפרת לכלה, כי מה לעשות-עם מחוך אי אפשר בדיוק להתכופף ובטח שלא לנעול נעליים!
התופרת
(שזה בעצם המשך ישיר לסעיף הקודם)
מנוי וברור לכולם שתוך כדי תהליך ההלבשה, נאלצת המאפרת גם להשתמש מדי פעם בכישורי בתיה עוזיאלי המופלאים שלה ע"מ לחזק חוט סורר בהינומה, להשחיל מחדש במיומנות-וונדר-וומאנית חרוז קריסטל יקר ערך שנפל מהמחוך, או לתפור את אותו קרס מחורבן שהתעקש לקרוס (האם מכאן בא שמו?) עם סגירת רוכסן השמלה תחת משקל ה"בלקונט" של הכלה התורנית והנרגשת (למה במדידות זה לא קורה לעזאזל?!).
ליצן החצר
המאפרת תמיד, אבל ת-מ-י-ד צריכה להיות מצויידת לא רק בחיוך רחב מאוזן לאוזן אלא גם בצרור בדיחות והגיגים מטופשים במיוחד המותאמים ליום האירוע ואשר ינעימו את זמן הכלה ומלוותיה לאורך כל שעות אחר הצהריים המתוחות (את אף אחד לא באמת מעניין שדווקא באותו היום האוטו לא הניע לך/"קיבלת"/התקשר אליך מנהל הבנק/השכן מלמטה השאיר מכתב לך מאיים בגלל הכלב/הכלה משבוע הבא התקשרה בפעם המיליון לוודא שאת אכן זוכרת אותה).
לא זו בלבד שאת נאלצת לשעשע את הכלה וחבורתה-בין לבין תצטרכי גם לטפוח באמפתיה על כתפה של אם הכלה הבוכיה, להושיט לה קלינקס, לשחרר איזו אנקדוטה משעשעת על אם כלה מטורפת במיוחד שנתקלת בה בעברך (ותמיד יש אחת כזו....), וכמובן לעשות ברגש רב "קולולו" אשכנזי משהו בעת המפגש המרגש בין הכלה הסמוקה לבח"לה המבולבל מההמולה שבחדר.
נערת המים
בין איפור הכלה לזה של מלוותיה, אמה, אחיותיה, גיסתה וחמותה לעתיד, מן הראוי שהמאפרת גם תזמזם כדבורה עמלנית בינות הנוכחים-תציע לכולם לשתות, תפציר בכלה להכניס גם משהו קטן לפה (לפני האיפור כמובן) כי "את תראי שבאירוע לא תאכלי כלום מההתרגשות....שלא תתייבשי!" ותכין קפה לצלם הוידיאו שהגיע ובינתיים נח בסבבה שלו על הספה ומזפזפ בינות ערוצי הטלויזיה עד לצילום הטאץ'-אפים האחרונים.
אשת הפרופס
כדאי מאד, לטובתה של המאפרת-שתיק האיפור שלה תמיד יהיה מתוקתק, נקי ומסודר למשעי, שכן עליו לשמש כפרופס נייד וזמין בכל עת האיפור ובזמן שצלמי הסטילס עומלים רבות על בימוי הסצנות ה"ספונטניות". אז מה אם את צריכה בדיוק באותו הרגע את הברונזר של "מאק" או את המייקאפ של "אסתי לאודר", את לא רואה שהם כרגע מככבים בסצינת ה"מקדימים" החזקה ביותר של ההכנות?! באמת! מאד חסר התחשבות מצידך!!! רק על עצמך את חושבת! ועכשיו, אם לא אכפת לך לזוז קצת ממזוודת האיפור, את מטילה צל בעייתי על סינר המברשות הפוטוגני שלך שזרוק ב"אקראיות" על מסעד הכורסא במנח אומנותי משהו....קישתא!
נכון שזה נורא ספונטני ומיוחדג'?-כמה מהמזוודות שלי לאורך השנים בעיני הצלמים...
השחקנית
(שוב, מתבקש-המשך ישיר של הסעיף הקודם...)
המאפרת צריכה להיות זמינה בכל רגע ורגע משלבי האיפור להשתתף בסצינות המצולמות של "מאחורי הקלעים". תירוצים עלובים כמו "יש לי Bad hair day...", "אני נפוחה מהמחזור" או "אל תצלמו אותי מהפרופיל הימני..." בטלים בשישים לנוכח המטרה הנעלה של הנצחת דמותך בצילומי ההכנות של החתן והכלה לדראון עולם. לא עשית שורש? בעיה שלך מותק!!! לנצח תופיעי באלבום החתונה שלהם כמאפרת השחורדינית שהגיעה לאפר בלי לקבוע תור למספרה קודם לכן.
בפעמים אחרות-יאחרו הצלמים להגיע לזירת הארוע, ויואילו בטובם להכנס בקול תרועה רמה לאחר שמלאכת האיפור הסתיימה ואת ארזת כבר את המזוודה. אז תתבקשי כלאחר כבוד לפתוח שוב את הדברים, לפרוש אותם יפה ולביים סצינות של "כאילו"....הנה פה, את מפדרת קלות את אפה של הכלה, שם, את מניחה בביטחון מסקרה להדגשת הריסים, וכאן-ממש כאן, הונצחת בתמונה מרגשת במיוחד באותה השניה שבה שירטטת את השפתיים והכנת אותן למריחת הגלוס. אכן, רגעים קסומים וספונטניים לחלוטין! אל תשכחי לחייך, אה?
הדיפלומטית
אחת מהתכונות החשובות, אם לא החשובה מכולן שכל מאפרת מתחילה צריכה להשכיל ולהפנים, ויפה שעה אחת קודם. לא משנה עד כמה הסיטואציה מגוחכת/פתטית/מצחיקה/הזויה, עליה להיות דיפלומטית כמו חניכה מצטיינת בקורס צוערים של משרד החוץ:
-אסור בתכלית האיסור לקחת חלק ברכילות העסיסית על הדודה ז'ניה, שהחליטה בשיא חוצפתה לבוא עם שמלה לבנה (שומו שמיים!) לחופה.
-לא מקללים בקולי קולות את עבודתו של מעצב השיער-גם אם זה ברח כל עוד נפשו בו והותיר אותך המומה עם שארית ספריי אומללה ותסרוקת שמטה לנפול בשל הלחות העזה.
-לא מותחים בשום צורה ודרך ביקורת על השמלה של הכלה משתי סיבות עיקריות:1. זה חסר טעם, כאילו, "הלו, זה מה יש!".... 2. זה אוטומטית יביא את הכלה לידי בכי, יפגע בשלמות האיפור, יכניס את כולם לכוננות ספיגה ויציג אותך כחסרת טאקט! בקיצור, חזרנו לסעיף 1-חסר טעם!
-לא רבים עם הדודה השניה של הכלה על כך שמלאכת האיפור התעכבה זמן רב מדי ובשל כך היא לא הספיקה לפזר את עלי כותרת הורדים שתכננה לפזר על השביל לפני בוא החתן.
-לא נעלבים מההערות העוקצניות של החתן כשהוא רואה את אשתו לעתיד מוכנה ומפורכסת עבורו ושואל אותה האם זו באמת היא ולמה לעזאזל היא נראית כאילו יש לה "פנסים" בעין!
-ויותר מהכל, מבליגים, סותמים את הפה, בולעים את הצפרדע ולפעמים, לפעמים אפילו ממש נהנים מכל הסמטוכה הרעשנית!
אז יקירי האהובים, אם אתם שניה לפני החתונה, שקועים בתוך קלחת ההכנות הקדחתניות, ושואלים את עצמם היכן לקצץ בעלויות-מאפרת זה לא המקום הראשון שבו הייתי בוחרת, תראו על כמה אנשים אתם מוותרים בהינף יד שכזה...לא חבל?!
לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
"זה המון כסף לא? מה יש לקחת כל כך הרבה כסף על איפור כלה?....באים, מקשקשים קצת עם המברשות וזהו, מה לא?!..."
אז זהו...שלא!
הפוסט הזה נכתב למפרע, כדי שאוכל לשלוח אותו לכל הכלות העתידיות שלי, במקום לנסות ולשכלת להן לשווא (מהמילה "שכלתנות"-המצאתי שורש ריבועי מורכב חדש!:-D) מה ההגיון שעומד מאחורי התמחור. למען תדע כל כלה עבריה כי בכל מאפרת אפרורית מן הישוב טמונים בפוטנציה אינספור אנשי מקצוע. ובעצם, כשהיא שוכרת שירותי איפור, היא שוכרת למעשה קאסט שלם! קבלו:
הפסיכולוגית
ביום הארוע, וגם לפניו-עוד באיפור הנסיון, על המאפרת לגייס את כל תעצומות הנפש ומשאבי הפסיכולוגיה שהשכילה לרכוש ברבות השנים עם קהל לקוחותיה. החל משיחות נפש עמוקות על גווני צלליות וכלה בהתחבטות מהותית בשאלה "האם באמת השפתון הוורוד יהיה לי יפה, או שמא נוותר עליו?!". מניגוב דמעות שליש כשהכלה מייבבת על חמותה לעתיד, החברה הטובה שהבריזה לחו"ל בדיוק ביום החתונה ומעצבת השמלות האנטיפתית ועד לפתרון סוגיות ומחלוקות בינה לבין בן זוגה בענייני החתונה (צבע המפות, עיצוב החופה ושיר הסלואו המסורתי).
תעיד על כך נ'-חברתי הדיווה שביום חתונתה, מיד עם תום תהליך האיפור המוקפד ובעודני חונטת אותה אל תוככי המחוך (ראו סעיף 2), שניות לפני שיצאנו לכיוון מקום האירוע-פרצה ביבבות קורעות לב על כמה שהיא נראית נורא, שהשמלה איומה עליה, שהיא מאחרת לחתונתה שלה עצמה (!) ושהכל "ממש-ממש לא כמו שהיא תכננה!!!".
בזינוק אתלטי מרשים ומלא פאתוס זרקה הצלמת שליוותה אותנו את ה"קנון" המופלאה שלה על מיטת חדר המלון ואצה רצה להביא לי צמרונים-בטרם יהפוך איפור העיניים המושקע לעיסה דביקה, בעוד אני מחבקת את נ' וסימולטנית לוחשת לאוזנה מילות ניחומים אוהבות (קיבינימט-כל מה שעניין אותי אז היה שהריסים המלאכותיים לא יעופו!!!).
המלבישה והסטייליסטית (להלן, סעיף 2)
גם אחרי שהמאפרת מסיימת את מלאכת האיפור עליה להשאר בסביבה-כי תמיד צריכים יד נוספת שתעזור במלאכת ההלבשה הסבוכה, במיוחד כשמדובר בשמלות מחוך הנפוצות משום מה במחוזותינו. מזלי שלי "שפר" עלי במיוחד שכן אני, כפי שחפרתי פה אינספור פעמים, בוגרת "שנקר" (שהלוא רק לשם כך למדתי 4 שנים במוסד אקדמאי מוערך...). אם כן-במרבית המקרים אני מוצאת את עצמי רוכסת את המחוך האימתני בעודי מפזרת פקודות נמרצות למלוות המקרקרות מסביב בהתרגשות: "תחזיקי פה...", "לא לשחרר..", "תלחצי...", "שימי פה אצבע....", "להדק...", "את נושמת?...בטוח?!".
נ' כאמור, היתה ועודנה בחורה לא קטנה עם מרפסת מפוארת למדי, ותהליך רכיסת המחוך שלה הופסק 3 פעמים ברציפות בעקבות חרחורי חנק קשים מצידה (מה לעשות, כשסוגרים מחוך בידיים לא מיומנות, ה"בזנוקים" עלולים להגיע למקומות חריגים במיוחד- במקרה של נ', שני "חבריה" איימו לחנוק אותה למוות בעודם חוסמים את זרימת האויר התקינה לפיה). מכאן ועד להתפרצות הבכי האומללה-המרחק היה, כאמור, קצר למדי...תנוח דעתכם, היום אני מומחית למחוכים מכל סוג ומין!
פעם מאפרת-תמיד מלבישה:אמתכם הנרצעת מאפרת את נ' וגם רוכסת את מחוך האימים; בתמונה למטה, עוזרת לכלה נוספת עם ההינומה...
המכונאית (סעיף 2/קטן)-לאחר תהליך החניטה במחוך, צריכה המאפרת להבין גם מעט מרזי מינוחי מכונאות הרכב:
*"כיוון פרונט"=לשלוח יד אל החזה ולסדר את ה"תאומות" כדי שלא יפזלו אחת למטה ואחת למעלה...
*בדיקת "שמן-מים"=סידור תחתית השמלה המלווה בשליחת ידיים מביכה משהו אל חלקיה המוצנעים יותר של הכלה ומשיכת השמלה-מקדימה ומאחור
*ולבסוף, "הרצה"="תסתכלי אלי....תעמדי זקוף....תלכי כמה צעדים! את יכולה לשבת?....תסתובבי....סבבה!".
תהליך ההלבשה אמנם הסתיים, אך לא תהליך האבזור וההנעלה. פה נעשה מצד המאפרת והכלה לעתיד סיעור מוחות קדחתני ביותר לגבי השאלה הרת הגורל האם עגילי הפנינה העתיקים מתאימים יותר ללוק הכולל, או שמא תבחר דווקא בשרשרת הוינטאג' שנרכשה במיוחד בפריז ומתאימה לחרוזים שמתאימים לשל שמתאים להינומה שמתאימה לאבזם הסנדל...מיותר לציין שגם את הסנדלים תנעיל המאפרת לכלה, כי מה לעשות-עם מחוך אי אפשר בדיוק להתכופף ובטח שלא לנעול נעליים!
התופרת
(שזה בעצם המשך ישיר לסעיף הקודם)
מנוי וברור לכולם שתוך כדי תהליך ההלבשה, נאלצת המאפרת גם להשתמש מדי פעם בכישורי בתיה עוזיאלי המופלאים שלה ע"מ לחזק חוט סורר בהינומה, להשחיל מחדש במיומנות-וונדר-וומאנית חרוז קריסטל יקר ערך שנפל מהמחוך, או לתפור את אותו קרס מחורבן שהתעקש לקרוס (האם מכאן בא שמו?) עם סגירת רוכסן השמלה תחת משקל ה"בלקונט" של הכלה התורנית והנרגשת (למה במדידות זה לא קורה לעזאזל?!).
ליצן החצר
המאפרת תמיד, אבל ת-מ-י-ד צריכה להיות מצויידת לא רק בחיוך רחב מאוזן לאוזן אלא גם בצרור בדיחות והגיגים מטופשים במיוחד המותאמים ליום האירוע ואשר ינעימו את זמן הכלה ומלוותיה לאורך כל שעות אחר הצהריים המתוחות (את אף אחד לא באמת מעניין שדווקא באותו היום האוטו לא הניע לך/"קיבלת"/התקשר אליך מנהל הבנק/השכן מלמטה השאיר מכתב לך מאיים בגלל הכלב/הכלה משבוע הבא התקשרה בפעם המיליון לוודא שאת אכן זוכרת אותה).
לא זו בלבד שאת נאלצת לשעשע את הכלה וחבורתה-בין לבין תצטרכי גם לטפוח באמפתיה על כתפה של אם הכלה הבוכיה, להושיט לה קלינקס, לשחרר איזו אנקדוטה משעשעת על אם כלה מטורפת במיוחד שנתקלת בה בעברך (ותמיד יש אחת כזו....), וכמובן לעשות ברגש רב "קולולו" אשכנזי משהו בעת המפגש המרגש בין הכלה הסמוקה לבח"לה המבולבל מההמולה שבחדר.
נערת המים
בין איפור הכלה לזה של מלוותיה, אמה, אחיותיה, גיסתה וחמותה לעתיד, מן הראוי שהמאפרת גם תזמזם כדבורה עמלנית בינות הנוכחים-תציע לכולם לשתות, תפציר בכלה להכניס גם משהו קטן לפה (לפני האיפור כמובן) כי "את תראי שבאירוע לא תאכלי כלום מההתרגשות....שלא תתייבשי!" ותכין קפה לצלם הוידיאו שהגיע ובינתיים נח בסבבה שלו על הספה ומזפזפ בינות ערוצי הטלויזיה עד לצילום הטאץ'-אפים האחרונים.
אשת הפרופס
כדאי מאד, לטובתה של המאפרת-שתיק האיפור שלה תמיד יהיה מתוקתק, נקי ומסודר למשעי, שכן עליו לשמש כפרופס נייד וזמין בכל עת האיפור ובזמן שצלמי הסטילס עומלים רבות על בימוי הסצנות ה"ספונטניות". אז מה אם את צריכה בדיוק באותו הרגע את הברונזר של "מאק" או את המייקאפ של "אסתי לאודר", את לא רואה שהם כרגע מככבים בסצינת ה"מקדימים" החזקה ביותר של ההכנות?! באמת! מאד חסר התחשבות מצידך!!! רק על עצמך את חושבת! ועכשיו, אם לא אכפת לך לזוז קצת ממזוודת האיפור, את מטילה צל בעייתי על סינר המברשות הפוטוגני שלך שזרוק ב"אקראיות" על מסעד הכורסא במנח אומנותי משהו....קישתא!
נכון שזה נורא ספונטני ומיוחדג'?-כמה מהמזוודות שלי לאורך השנים בעיני הצלמים...
השחקנית
(שוב, מתבקש-המשך ישיר של הסעיף הקודם...)
המאפרת צריכה להיות זמינה בכל רגע ורגע משלבי האיפור להשתתף בסצינות המצולמות של "מאחורי הקלעים". תירוצים עלובים כמו "יש לי Bad hair day...", "אני נפוחה מהמחזור" או "אל תצלמו אותי מהפרופיל הימני..." בטלים בשישים לנוכח המטרה הנעלה של הנצחת דמותך בצילומי ההכנות של החתן והכלה לדראון עולם. לא עשית שורש? בעיה שלך מותק!!! לנצח תופיעי באלבום החתונה שלהם כמאפרת השחורדינית שהגיעה לאפר בלי לקבוע תור למספרה קודם לכן.
בפעמים אחרות-יאחרו הצלמים להגיע לזירת הארוע, ויואילו בטובם להכנס בקול תרועה רמה לאחר שמלאכת האיפור הסתיימה ואת ארזת כבר את המזוודה. אז תתבקשי כלאחר כבוד לפתוח שוב את הדברים, לפרוש אותם יפה ולביים סצינות של "כאילו"....הנה פה, את מפדרת קלות את אפה של הכלה, שם, את מניחה בביטחון מסקרה להדגשת הריסים, וכאן-ממש כאן, הונצחת בתמונה מרגשת במיוחד באותה השניה שבה שירטטת את השפתיים והכנת אותן למריחת הגלוס. אכן, רגעים קסומים וספונטניים לחלוטין! אל תשכחי לחייך, אה?
הדיפלומטית
אחת מהתכונות החשובות, אם לא החשובה מכולן שכל מאפרת מתחילה צריכה להשכיל ולהפנים, ויפה שעה אחת קודם. לא משנה עד כמה הסיטואציה מגוחכת/פתטית/מצחיקה/הזויה, עליה להיות דיפלומטית כמו חניכה מצטיינת בקורס צוערים של משרד החוץ:
-אסור בתכלית האיסור לקחת חלק ברכילות העסיסית על הדודה ז'ניה, שהחליטה בשיא חוצפתה לבוא עם שמלה לבנה (שומו שמיים!) לחופה.
-לא מקללים בקולי קולות את עבודתו של מעצב השיער-גם אם זה ברח כל עוד נפשו בו והותיר אותך המומה עם שארית ספריי אומללה ותסרוקת שמטה לנפול בשל הלחות העזה.
-לא מותחים בשום צורה ודרך ביקורת על השמלה של הכלה משתי סיבות עיקריות:1. זה חסר טעם, כאילו, "הלו, זה מה יש!".... 2. זה אוטומטית יביא את הכלה לידי בכי, יפגע בשלמות האיפור, יכניס את כולם לכוננות ספיגה ויציג אותך כחסרת טאקט! בקיצור, חזרנו לסעיף 1-חסר טעם!
-לא רבים עם הדודה השניה של הכלה על כך שמלאכת האיפור התעכבה זמן רב מדי ובשל כך היא לא הספיקה לפזר את עלי כותרת הורדים שתכננה לפזר על השביל לפני בוא החתן.
-לא נעלבים מההערות העוקצניות של החתן כשהוא רואה את אשתו לעתיד מוכנה ומפורכסת עבורו ושואל אותה האם זו באמת היא ולמה לעזאזל היא נראית כאילו יש לה "פנסים" בעין!
-ויותר מהכל, מבליגים, סותמים את הפה, בולעים את הצפרדע ולפעמים, לפעמים אפילו ממש נהנים מכל הסמטוכה הרעשנית!
אז יקירי האהובים, אם אתם שניה לפני החתונה, שקועים בתוך קלחת ההכנות הקדחתניות, ושואלים את עצמם היכן לקצץ בעלויות-מאפרת זה לא המקום הראשון שבו הייתי בוחרת, תראו על כמה אנשים אתם מוותרים בהינף יד שכזה...לא חבל?!
לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com
גדול!!!!!!!!
ReplyDeleteמילה במילה אמת!
לייק ענק!
:.))
:-DDDD
ReplyDeleteידעתי שתאהבי את זה....
נשיקות
אמת ענקית!!!!!!!!!!
ReplyDeleteאת מעולה וזה כל כך נכון!
זוהר :)
תודה מותק....:-)
ReplyDeleteגדול!!
ReplyDeleteחדה כמו תמיד!
תודה נועה'לה;-*
ReplyDeleteענק.
ReplyDeleteאחד המשובחים שלך
השארת אותי עם חיוך:)
תודה יקירתי....:-*
ReplyDeleteפוסט גדול
ReplyDeleteפשוט גאונות..:-)
רותם
:-DDDD
ReplyDeleteתודה רותם!
פוסט מקסים! אהבתי!
ReplyDeleteבאמת לא ידעתי שכל כך מורכב העניין.
ואת בהחלט צריכה להראות את זה לכלות לעתיד (:
תודה לך רויטל, או וזה ה-ר-ב-ה יותר סבוך אפילו מזה!
ReplyDelete;-)
רמז-חלק מהאינסידנטים שסיפרתי עליהם פה מבוססים על מקרים אמיתיים (ע"ע הדודה ועלי כותרת הוורדים...:-P)
כמה שזה נכון,את כותבת מהמם מאוד כישרונית ואני מאוד אבל מאוד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך, תמשיכי!!!!!!!!!!!
ReplyDeleteתודה לך ריקי...כיף לשמוע!;-)
ReplyDeleteלא, לא, גמזת אותי מצחוק!
ReplyDeleteלדעתי צריך להכיר בחתונה כאינצידנט של אי שפיות זמנית מבחינת הכלה, ולפטור אותה מאחריות לכל מעשיה, כולל הכל :-D
נעלולית...
ReplyDeleteלגמרי איתך בעניין!
קצת כמו נשים בהריון, אה?
שמופי תעשי לי איפור כלה! ימלכה!!!!!
ReplyDeleteRAWWWR!
Delete<3
(מגיבה פעם שניה)
ReplyDeleteשמופי תעשי לי איפור כלה! ימלכהההה!!!
חחחח אליפות !!
ReplyDeleteביג לייק