מדור "על הסכין"-פוסט מורחב, 7#

(או...יאללה-יאללה, להתעורר!!!)

יקיריי, הזנחתי אתכם קצת בחמשת החודשים האחרונים אבל יש לי אחלה תירוצים, בחיי. הפכתי להיות עסוקה יותר בעבודה, באיפור ובכתיבה לאתרים אחרים, כפי שחלקכם בוודאי יודעים. אין מה לעשות-פרנסה תמיד באה לפני הנאה, במיוחד כשאת חד-הורית.

בכל אופן, חזרתי אליכם מחוייכת ומלאת דברים חדשים, עדכונים ושאר תופינים כמיטב מסורת הלה-לה-לנד.
ראשית דבר-אני יותר משמחה להציג לכם את העמוד העסקי החדש שלי בפייסבוק. אתם מוזמנים ללייקק ולהתעדכן על בסיס קבוע בכתבות מכל הפורטלים והמדיות בהן אני לוקחת חלק פעיל ככותבת, וכן בהפקות אופנה וצילומים חדשים. בנוסף אני מבטיחה, אם לוה"ז יאפשר לי-לנסות ולסנכרן כאן את הכתבות מהפורטלים השונים. נסיון העבר מלמד שזה לא תמיד מתאפשר לי, אבל אני מאד אשתדל.
חשבתי היום לפתוח קצת בביקורת מוצרים, כיוון שהצטברה אצלי כמות די מכובדת של כאלה שכבר דגמתי לשמחתי, אך טרם הספקתי לחלוק איתכם את המידע עליהם. רק סיוג קטן לביקורת של היום-כיוון שעבר זמן מאז קיבלתי את המוצרים הללו להתנסות, תסלחו לי הפעם אם לא אנקוב במדדי המחירים הרשמיים כתמיד. עכשיו, וללא עיכוב נוסף, קבלו:

***כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. אני עושה כמיטב יכולתי לתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן עניין ה"CRUELTY FREE" (ניסויים בבע"ח עם כל המשתמע מכך). מוצרי הטיפוח נמדדים ע"י מדדים דומים: צורת האריזה ואסתטיקה חיצונית; נוחות השימוש; רמת המחיר; יעילות ואפקטיביות המוצר לאורך זמן***
מכיוון שגם היום אסקר מוצרים של קונצרן "לוריאל"-אני שבה ומתזכרת אתכם לקרוא בעיון רב את תגובת הקונצרן בנושא ניסויים בבע"ח במוצרי החברה, כפי שסיקרתי בזמנו כאן.

הטוב
"Lash Architect 4D"
ע"פ הצהרת היצרן המסקרה "מעבה, מאריכה, מעגלת ומעצבת...". ואכן, כצעקתה! כיוון שאני למודת נסיון ואכזבות ממסקרות של חברות "עממיות", ומכיוון שהריסים שלי (כפי שציינתי פה לא פעם) בעייתיים למדי ובלתי מתעגלים בעליל אני מודה כי נקודת המוצא בבואי לסקור מוצרים כאלה, היא מלכתחילה נמוכה למדי. מה שיפה בעניין הוא שכגדול הציפיות-כך גודל האכזבה, או במקרה דנן, כך גדולה ההפתעה לטובה. המשיחה הראשונה של המסקרה הוציאה מפי אנקת תדהמה (...שככה יהיה לי טוב!). היא לא נפלה בביצועיה מאהובתי הנצחית, המסקרה ל"אפקט ריסים מלאכותיים" של אס"ל. עיבתה באופן נאה למדי ובלי גושיות מיותרת ואפילו הצליחה לעגל את חבר הסוררים שלי.
עיצוב המסקרה יוקרתי למראה והיא מגיעה במיכל תלת מימדי משולש ומוכסף; המברשת ארוכה למדי ולא עבה יתר על המידה ומצאתי אותה נוחה מאד לשימוש; היא עמדה בהחלט בכבוד ניכר באינספור פעמים של לחות תל אביבית דוחה ולא נרשמו כל נזילות מביכות (כפי שכל מסקרה איכותית, אפילו כזו שאינה עמידה במים, צריכה להיות); לגבי המחיר, כאמור אין לי מידע מדוייק אבל כיאה לחברת לוריאל, כמעט תמיד יש מבצעים משתלמים. הסייג היחיד שיש לי, כמו תמיד, היא סוגיית ה"CRUELTY FREE" וכל זמן שלוריאל לא תצא בהצהרה יח"צנית נאותה המגובה ע"י עו"ד בנושא לא ארכוש מהם באופן יזום, וחבל, כיוון שאני רואה שיפור ושידרוג מהותיים באיכות המוצרים שלהם בשנים האחרונות.
בשורה התחתונה-אהבתי עד מאד. שאפו! (ולחבר'ה שלכם שם למעלה: תנו גז בעניין סוגיית בעה"ח ונסגור את הפינה הזו אחת ולתמיד לשמחתם של כל הנוגעים בדבר...).

"יס, ווי קאן!!!"-יש חיה כזו מסקרה טובה במחיר שפוי!

ה"בסדר+"

"Chubby Stick"-"Clinique"

כן...כן...אני יודעת שאני מסתכנת בלהיות פה מאד לא פופולארית במיוחד בבואי לבקר מוצר שדי גמרו עליו את ההלל בביקורות בבלוגיספירה לאחרונה, אבל נו...שויין.
מדובר במוצר מרכך ומלחך לשפתיים (Moisturizing lip colour balm) המגיע במבחר גוונים. אני קיבלתי לדגימה את הצבע "Woppin' watermelon#06" שהוא סוג של וורוד בייבי. האפקט המתקבל על השפתיים הוא מעין רמז של גוון שמאד אהוב עלי ושהיה חסר לי במוצרים דומים. את מרבית הקרדיט הנוסף אני נותנת לצורת האפליקציה שלו. כשמו כן הוא, נראה כמו עיפרון שמנמן שתחתיתו מסתובבת ומוציאה את המוצר ע"פ הצורך. ממש גאונות לשמה לטעמי, במיוחד כשמדובר במוצר שפתיים: קל לתפעול, ידידותי לנשיאה בתיק ובכלל נאה למראה; המרקם חביב והצבע המתקבל, כיאה לבאלם, אינו רווי לגמרי שזה לחלוטין הגיוני; בנוסף, "קליניק" הינם חלק מתאגיד "אסתי לאודר" העולמי שאינו עושה ניסויים בבע"ח ועל כן מגיע להם שוב שאפו, פעם אחר פעם.
אז למה חוסר שביעות הרצון? ובכן, למוצר שקיבלתי ישנו ריח חריף מאד של "איפור" (וכל חובבת איפור באשר היא יודעת בוודאי למה כוונתי). עד כדי כך חריף שאני מריחה אותו לפחות בדקות הראשונות של האפליקציה על השפתיים. שנית-בניגוד לבאלמים אחרים שאני מכירה, עבורי הוא איננו לחותי דיו על השפתיים ולאחר זמן מה הרגשתי אפילו תחושת יובש מעצבנת (תחושה שאינני חשה לעולם במוצר דומה של "מאק" או אפילו בשימוש במלחחי השפתיים של "לאבלו"). אני מודעת לעניין שיש מצב שהתחושות הללו הן סובייקטיביות לגמרי ובכל זאת. יחד עם זאת-בהחלט אמשיך להשתמש בו, בעיקר מכיוון שהוא זמין וקל לשימוש ויש לו בהחלט צבעים משגעים. אז כן, בהחלט אפשר...

הצ'אבי של "קליניק"-תודו שהאימג' עושה ללקק את השפתיים...

ה"ממש אין צורך!"

קיט מברשות של "הלו קיטי" במהדורה מוגבלת, בלעדי ל"Sephora"

נו, לא מפתיע...נכון?! הייתי פשוט חייבת...לא עמדתי בפיתוי (וחבל שכך!).
למיטב ידיעתי, הקיט זמין אך ורק ברשת "ספורה" בארה"ב, ומכיוון שהרשת איננה ממענת לארץ-נאלצתי לשחד חברה טובה שתשלח לי אותו (ותודה ליאורי;-*).
הקיט מגיע ארוז בהידור רב בתוך קופסא יוקרתית. המיכל של המברשות, קרי-קיטי, עשוי מפלסטיק קשיח מצופה בצבע כרום מבריק ובתוכו המברשות, שמגיעות בגודל מוקטן וצבועות בוורוד. המברשות היו גם האכזבה הגדולה ביותר ברכישה: לא איכותיות או יחודיות במינן ובהחלט לא שוות את כל ה"הייפ" סביב השת"פ המגניב הזה. הן עשויות סיבי טקלון ודומות לעוד אלפי מברשות זולות למראה שניתן להשיג ברחבי הרשת (בכלל זה באיביי), בעלות של דולרים בודדים. למעט הכיתוב עם שם המותג "HELLO KITTY" אין עליהן שום דבר אחר ייחודי היוצר זיקה ביניהן לבין המיכל המהודר שבו הן נמצאות. נמסרו ללא כאבי לב מיותרים ולאחר כבוד לאפרוחית לצורכי משחק; המחיר, מאידך, גבוה למדי-50$ בעבור כל הקיט, או אם תרצו בפשטות ובבוטות: חמישים הדולר המופקעים ביותר שהוצאתי בעבור מיכל של כוס מברשות בצורה של "הלו קיטי"...
לוותר, אבל לגמרי!!!

כי על טימטום משלמים, וביוקר!: מימין-חלק ממוצרי הקולקציה של "הלו קיטי" ל"ספורה"; משמאל-הקיט עצמו.

זהו להיום יקיריי, נשתמע בקרוב (בשאיפה...:-P).
תגובות, טענות ומענות יתקבלו בשמחה היכן שנוח לכם!

קח מקל, קח תרמיל-בוא איתי אל הגליל!!!

(או...יאללה-יאללה, מה את משחקת אותה יאצק?!)

כשקוזנתי האהובה קוצ'ה הזמינה אותי עם שלל חבריה לסופ"ש של בריכה, אוכל וסתלבט בצפון-מיד קפצתי על המציאה. מאז היות אפרוחית גוזל פעוט ומהמהם בן כארבעה חודשים לא הייתי בחופשה אמיתית, ואלוהים יודע כמה הייתי זקוקה לזה. אז אמנם זה לא שווה ערך לחופשה בטוסקאנה, אבל אני בהחלט התכוננתי כאילו זה כך. ראשית-אצתי רצתי לי לביתי השני-"אקססורייז", והצטיידתי לי באי-אילו חפצים הכרחיים של ממש , כיאה לחופשה קסומה על שפת הבריכה. נרכשו לאפרוחה-כפכפי אצבע הורסים וצמיד פרפרים, ולי-טוניקת ים קסומה, שני צעיפים וטבעת תואמת. אלקסיס או לא אלקסיס?! לחופשה נוסעים בסטייל!!!

וכך, בשישי בבוקר, העמסתי את האפרוחית המפזזת, שמתי את המזוודות (!) בבגאז' ונסענו לנקודת המפגש עם החבר'ה בכביש החוף. לאחר שנסענו כמחצית השעה ועצרנו לארוחת בוקר חגיגית, המשכנו בשיירה עולצת עוד כשעתיים כשאפרוחית מקפידה לזמזם מאחור את כל רפרטואר שירי הגן בשני קולות תוך דרישה תקיפה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שאצטרף לאלתר. מיד לאחר נסיעה זו שונה שמה לעד מ"אפרוחית" ל"קידוחית"...

מצא את ההבדלים: אפרוחית בת ארבעה חודשים, מתוקה, רכה ושתקנית....

...וכשנתיים לאחר מכן-"קידוחית" בלוק מדריכת החי"ר מצאלים-דוגמת את גיגית המים בליווית "לואי" החביב...

מתכפכפות לנו בכיף-משמאל לימין עם כיוון השעון, כפכפי חיפושיות ופרחים מ"אקססורייז" לאפרוחית, כפכפי "פומה" ולק זרחני לאמא יפותו, וכפכפי "הלו קיטי" המטריפים של ע'-מ"H&M" ברלין

לאחר כשעתיים נסיעה נוספת בה מצאתי את עצמי מזמזת בעל כורחי שירי פעוטות, הגענו לקיבוץ "כפר הנשיא" שבגליל העליון. מיד התארגנו לנו בחדרי ההארחה, ניפחנו עבור הילדודס המצווחים את הבריכות המתנפחות ולאחר שזרקנו את כולם לשם באקט הורי וחינוכי במיוחד, צנחנו על הכסאות שבחוץ תוך שחרור אנחות רווחה קורעות לב, סוף סוף קצת שקט.... יחסי.... שהופרע מדי פעם בשאגה לבבית על אחד מהקטנים שעשה יותר מדי רעש. הבנות ישבו וריכלו, והבנים עשו מה שבנים יודעים לעשות הכי טוב-מנגל!
וכך החלו להם יומיים של בטלה איומה ובהם חזר על עצמו לו"ז ברור ונוקשה מאין כמוהו:
עורכים את השולחן
יושבים לאכול
מפנים את השולחן
עורכים אותו לקפה וקינוחים
מנשנשים
מפנים את השולחן
וחוזר חלילה....:-P
ביום המחרת החלטנו לחלץ קצת את העצמות ולעשות טיול רגלי בשמורת הבניאס...טעות איומה, כפי שיתחוור לנו בהמשך. הגענו אל מסלול ההליכה אופטימיים וחייכנים ובחרנו, כמעשה עירוניים עצלנים, את המסלול ה"קל" (ע"פ הגדרת רשות שמורות הטבע) של ה"גשר התלוי"-משהו שאמור היה להמשך כחצי שעה של הליכה רגלית. את לואי, הכלבלב החייכן נאלצה משפחתו להשאיר מאחור, כלאחר כבוד, בתוך כלוב במשרד הממוזג. גם את הטיולונים נאלצנו להשאיר מאחורינו שכן נאסר עלינו להכניס אותן. בדיעבד הבנו למה...
המסלול ה"קל" התברר כמבוך טיפוסי של מדרגות עפר מסולעות עולות ויורדות, שבחום הכבד ממש לא היו ידידותיות למטייל המתחיל, במיוחד לא אם זה הגיע מלווה, כמונו, בפעוטות בני שלוש ומטה. מדי כמה עשרות מטרים ניצב לו נציג מחוייך של רשות שמורות הטבע שאמור היה לפקח על הנעשה. אני טוענת שהם הוצבו שם פשוט כדי לשמוח לאידנו, מה שהשתלב בעייני מצויין עם החיוכים המרושעים שהם עטו למראנו המיוזע. אפרוחית סרבה בכל תוקף ללכת את מרבית המסלול ברגל, וכך מצאתי את עצמי נושאת אותה על ידי ומקללת בקול רם ומדי פעם מעבירה אותה לאחד מהבנים שבחבורה-שיסבלו גם הם קצת...
הנוף אמנם מרהיב ביופיו והנחל היה יפהפה ושוצף מים, אבל היי-למי היה זמן להסתכל על כל זה כשיבבות "אמא....ידיים!" נשמעו באוזניו כל שני מטר?...בקיצור-אם יש לכם ילדים מתחת לגיל 5, לא הייתי ממליצה לקחת אותם לשם, הגם שהשלט בכניסה טוען אחרת...שוב...קונספירציה כנגד "עכברי העיר", אם תשאלו אותי...:-P

למי אכפת מ"הגשר התלוי", העיקר שיש קרטיבים בסוף מסע הכומתה המפרך-אפרוחית ובת דודתה ע' חולקות קרטיבים

בקיצור-חזרנו לחדרי ההארחה, מיוזעים, מותשים ועם גרונות ניחרים. נחנו, עשינו שוב מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב-מנגל, ושבנו בשעות הערב המאוחרות מאד הביתה-עייפים, שזופים אבל מרוצים למדי.
הקיבוץ מקסים, בתי ההארחה חמודים לאללה והמחיר סביר לגמרי לכל הדעות-לאפרוחית ולי עלה לילה בסופ"ש 500 ש"ח כולל ארוחת בוקר ענקית ומפנקת מאין כמוה. האזור הומה באטרקציות, ועם החבר'ה הנכונים-זו יכולה להיות חופשה כייפית מבלי להוציא אלפי שקלים ולהתקע בין רבבות מטיילים רעשניים.


משמאל לימין עם כיוון השעון:"לואי" החייכן, אפרוחית ו"לואי" במנוחת אחה"צ אחרי האוכל, ו"זואי"-כלבת הקיבוץ החביבה שלא פיספסה אף ארוחה שלנו, כמו שעון שוויצרי!:-D

נכון, אני יודעת שזה לא קשור לכלום-אבל הייתי חייבת לחלוק איתכם כמה אביזרים שווים במיוחד שרכשתי לאפרוחית...

לפוצץ או לקמץ?: משמאל, "קרוקס" של "הלו-קיטי"+3 "ג'יביטים"=210 ש"ח; מימין-תיק אוכל מפח מה"ניו-פארם"-20 ש"ח+שעון מהפיצוציה השכונתית-25 ש"ח+קשת מ"זד"-5 ש"ח=סה"כ 50 ש"ח!!!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

Fake-Fake...Fake-Fake!!!!

(או...האבולוציה של החיקוי)

איליין מתוודה בפני סיינפלד שהיא "זייפה" איתו....זוכרים את הפרק הקורע הזה?!
אנחנו חיים בעולם שכולו זיוף: החל מאורגזמות מדומות (מי שלא עשתה את זה אף פעם שתרים יד!!!! נו!!! נו!!! את! את שם.................כן, את!!!....את ש-ק-ר-נ-י-ת!!!!), דרך אנשים מזוייפים ועד למותגים מזוייפים. כמעט לכולנו יש בבניין את ברוריה השכנה שחוזרת תמיד מהקרוז לטורקיה עם עשרות תיקים של "לואי ויטון" בשני דולר האחד וג'ינסים של "דיזל" שבמקרה "נפלו מהמשאית" בדרך לאנקרה...
מותג בימינו הוא סוג של סמל סטטוס-וככזה, מן הסתם יצוצו לו חיקויים אין ספור...בכלל, מה לעזאזל ההבדל בין חיקוי/זיוף/רפליקה או לחילופין התאור הצולע ש:"הקולקציה שואבת את השראתה מ..."?
זה הפך למגפה בעייתית של ביצת האופנה העולמית-בשניה שיורדות הדוגמניות ממסלולי תצוגות האופנה באירופה, כבר חורכים הסינים הקטנים במפעלים של "זארה", "טופ-שופ", "H&M" ודומיהם (חנויות ה"high street") את פסי הייצור ומכונות התפירה ע"מ לייצר במהירות מסחררת רפליקות זולות וזמינות יותר של קולקציות ה"היי אנד פאשן" ודגמי ה"הוט קוטור". בשבילנו זה סוג של עובדה מוגמרת ואנחנו משתפים איתה פעולה כמעט מדי יום ביומו, במודע או שלא. יחד עם זה, מעטים הם מאד הקולות שנשמעים כנגד הסוגיה האתית שבעניין, וגם אלו שנשמעים-לרוב נגדעים בקול ענות חלושה. על כמה מעצבים שמענו שהצליחו לתבוע ולנצח חברות מסחריות גדולות על העתקת דגם שלהם? הוכחת זכויות יוצרים ובעלות על קניין רוחני היא דבר קשה וסבוך-במיוחד בתחום הזה, וקיימת גם התחושה שהציבור סלחני יותר כלפי הסיטואציות הללו-שכן הוא המרוויח העיקרי מן העניין.
אבל מה באמת עושה את ההבדל הגדול כל כך בין הרפליקה המוערכת והמשוכפלת לעייפה לבין החיקוי בעל הדימוי הצ'יפי והנלעג? מדוע זה כל כך לגיטימי וקולי שרשתות אופנה הגדולות יחזיקו טייק-אופים בהמוניהם של תיק ה-2.55 של שאנל, אינטרפטציות על נעלי ה"לגו" הסנסציוניות של בלאנסיאגה וטי-שירטים עם לוע של קרוקודיל אה-לה קריסטופר קיין סטייל, אבל אם תצעדי ברחוב בגאון כשעל כתפך אחד מאותם מיליוני חיקויים של תיק המונוגרם הידוע של "לואי ויטון" תהפכי אוטומטית לקורבן אופנה מהזן הנחות ביותר? האם אנחנו סלחנים להעתקות מסויימות משום שהן במובהק אינן מתיימרות להיות הדבר האמיתי, ובזים לאלו שכן?

מותגי-על או מועתקי-על?: נמצאים בפסגת ההעתקות-המונוגרם של ויטון ו-2.55 של "שאנל"


ומן הסתם מה שעובד מצויין בעולם האופנה, יעבוד היטב גם בתחומים הנילווים אליו, בכללם בעולם האיפור. גם כאן תופסת אנלוגיית חברות ה"הוט קוטור" והדיפוזיה המסחרית מהן לחברות ה"היי סטריט" האיפוריות.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא המסקרה הרוטטת הראשונה שהונפקה לשוק לפני כשנתיים ע"י חברת "לנקום" ("Oscillation"): מיד לאחריה השכיל גם תאגיד "אסתי לאודר" היוקרתי (והמתחרה העיקרי של תאגיד "לוריאל" המייצג, בין השאר, גם את "לנקום") לשחרר לשוק את התשובה "שלו" לעניין תחת השם-"Turbo Lash". הצונאמי השיווקי לא שכך עד שהגיע בסופו של דבר אל "חופי" החברות הזולות יותר, המכונות חברות ה"דראגסטורים", כש"מייבלין" הנפיקו את הוריאציה שלהם לעניין-ה"Pulse perfection" (עליה גם כתבתי ביקורת כאן לא מזמן).
אבולוציה דומה קרתה גם עם מסקרת הקיפוד החדשנית בזמנו של "ג'יבנשי"-"Phenomen'Eyes" שתורגמה כהרף עין לוורסיה העממית של "לוריאל" בשם "Telescopic explosion".

אחת קיפודית ואחת רוטטת-מסקרת הקיפוד של "ג'יבנשי" ולידה המתחרה הזולה-זו של "לוריאל"; המסקרה הרוטטת של "לנקום", "אסתי לאודר" ו"מייבלין"

גם כאן, בעולם האיפורי, ישנם מותגים נחשקים יותר שהם מושאי החיקוי הפופולאריים-אם תרצו, "לואי ויטון" ו"גוצ'י" של עולם הפודרות והצלליות. אני לא חושבת שאטעה מאד אם אעז לומר שחברת "מאק" היא אחת החברות המועתקות ביותר בשוק העולמי כיום. מספיקה כניסה אחת ואקראית לאיביי כדי להיתקל בעשרות מוצרים שמתיימרים להיות של "מאק"-מהם זיופים טובים יותר וטובים פחות.

אין פה ולו מוצר מקורי אחד-אסופת חיקויים של מוצרי "מאק" מאי-ביי

אחת החברות היותר ידועות ש"התגלחה יפה על הזקן" של "מאק" היא חברת "Sigma" שהתפרסמה בעיקר בשל קונקורנצית המברשות שלה שאפילו מתהדרות במספרים זהים אחד לאחד למספרי המברשות המקוריות של "מאק" אותן היא מחקה. באמצעות שיווק אגרסיבי וממוקד במיוחד שנותב בראש ובראשונה לבלוגריות איפור בעלות ערוצי איפור ב"יו-טיוב" זכתה החברה לפופולאריות אדירה בקרב מאפרות ומתאפרות שלא מוכנות ולא רוצות לשלם את מחירי המברשות הלא זולים של חברת "מאק". הן, מצידן, טוענות שאיכותן אינה נופלת מאלו של "מאק"...

מי המקור ומי החיקוי? משמאל לימין ובכיוון השעון-1. מברשת 224; 2. מברשת 187; 3. מברשת 219

הזיופים הללו מלבלבים במהירות של פטריות לאחר הגשם במיוחד לאור העובדה שב"מאק" מקפידים לשחרר מדי חודש-חודש וחצי קולקציות חדשות במהדורה מוגבלת שאינן חלק מליין המוצרים הקבוע-המוצרים נמצאים בשוק לתקופה מוגבלת בלבד ובמספרים קטנים למדי ע"מ ליצור באזז שיווקי. ככל שהבאזז סביב הקולקציות הללו גדול יותר (הרבה פעמים הוא נתמך בשמועות ובתמונות אקסקלוסיביות ש"במקרה" הגיעו לידיה של בלוגיסטית עלומת שם המקורבת לצלחת)-כך גם סביר לראות חיקויים שלהם עד מהרה באי-ביי ובאתרים דומים. כך היה לדוגמא עם הקולקציה המדוברת של "הלו קיטי" שיצאה לפני כמעט שנתיים והדי המוצרים שלה, כמו גם החיקויים שלהם, עדיין מהדהדים ברחבי האינטרנט.

"הלו קיטי"-המקור...

"הלו-שיטי"-החיקויים...

חיקוי אל מול מקור: מימין למעלה, קולקציית "ברבי" של "מאק" ולמולה-החיקוי, למטה-קולקציית "קולור פורמס" ומולה החיקוי


אז איך באמת אפשר למצוא את הידיים והרגליים בתוך הבליל האינסופי של מוצרים והחיקויים שלהם? אי-ביי מפרסמים מדי פעם מדריכים מפורטים למדי כיצד לזהות זיופים. אבל על קצה המזלג ומבלי לפרט יותר מדי, כיוון שמדריכים לקניות באי-ביי קיימים כמעט בכל חור בנמצא-הכי חשוב הוא להיות מודעים לאופציית הזיופים הנרחבת (במיוחד כשמדובר, כמו במקרה של "מאק", במותג שקיימים לו הרבה זיופים) ולצמצם את הסיכוי לרכישת מוצר מזוייף שלא במודע, ככל שניתן...
*לבדוק את הקרדיט של המוכר
*גם אם הקרדיט הוא של 100 אחוז, לבדוק את מספר האנשים שדירגו אותו. אין דין 100% שניתן ע"י 4 אנשים כדין ציון 100% שדורג ע"י 2000...
*לבדוק את מיקומו הפיזי של המוכר-מוכרים שממוקמים במזרח אסיה נוטים יותר למכור מוצרים מזוייפים
*לא להתבייש לשאול את המוכר שאלות מנחות על המוצר ומקוריותו ואפילו לבקש תמונות נוספות כדי לאמת את העניין
*עדיף לקנות ממוכר בעל חנות אינטרנטית ולא מכזה שמחזיק פריטים בודדים. ההגיון אומר שמוכר בעל חנות לא "ייעלם" לכם מחר מאי-ביי
*כלל הזהב-אם המחיר טוב מדי בשביל להיות אמיתי-סביר להניח שזה זיוף!
לגבי זיופים של מוצרי "מאק":
*הצלליות והסמקים של "מאק" לא מגיעים קומפלט עם מראה ואפליקטור
*ל"מאק" באופן כללי כמעט ואין קיטים של מברשות בגודל מלא, בטח לא של 24 ומעלה...
*ל"מאק" באופן כללי כמעט ואין קיטים של צלליות (למעט בתקופות החגים ואת האריזות שלהם בד"כ קשה מאד לזייף), במיוחד לא כאלה בסטים של מעל 6 צלליות בקיט
*המברשות של "מאק" מיוצרות כמעט כולן בצרפת או ביפן, לא בסין!
*מוצרי הצבע של "מאק" (ע"ע-צלליות, סמקים, עפרונות, פיגמנטים וכו') נקראים בשמות ולא במספרים
*המוצר הכי מועתק של "מאק" הם הפיגמנטים, שכן גם שם קשה מאד לוודא שזה אינו מוצר מקורי-אם יש לכם ספק, אל תרכשו!
בנוסף תוכלו למצוא ממש כאן-בשרשור מיוחד שהעלנו לפורום איפור לפני כמה ימים רשימת מוכרי איפור מומלצים שהתנסינו בהם מאי-ביי. אני מקווה שהרשימה הזו והטיפים הקטנים יעזרו לכם למצוא את דרככם אל האושר הנכסף בצורת רכישת מוצרי איפור מקוריים און-ליין, כי לפי המנטרה שלי-מה שעולה בזול, עולה בסוף ביוקר!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

"Da Bling-Bling factor...."

(או...Swarovski, anyone?!...)

אין מה לעשות...אחד מהשניים, או שבעורקיי הלבנבנים זורם לו דם של hootchy mama from da'hood...או שלחילופין אני יותר פולניה ממה שהעדפתי להודות בפניי עצמי. תכל'ס, אני מודה שאני לוקה בתסמונת "נצנץ דה-לה קשקש" קשה מאד מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה. למען האמת, אני יודעת שמרבית הבנות לוקות במחלה הזו בעודן צעירות מאד, ההבדל הוא שאצלי זה מעולם לא החלים-אם כבר רק החריף עם הגיל....בכל מקום בו אמצא משהו מנצנץ, מבריק, זוהר או סתם טראשי, בין אם זה פריט לבוש, אקססורי, מוצר איפור או כל דבר אחר לצורך העניין-הוא ינצנץ אליי בדינדוני "בלינג-בלינג" עצבניים כמו חתיכת פח בשמש הקורצת לעורב חמדן-לא אנוח ולא אשקוט עד שיהיה בידיי. אם נוסיף לעניין גם את ה"פטיש" הקשה שלי לגברת "הלו קיטי" ולנעליים-תקבלו מקרה אנוש וחסר סיכויי החלמה: סתם פריט מנצנץ יגרום לי עונג בלתי מוסבר; תוסיפו לפריט הזה את דמותה המטופשת של "הלו קיטי" וקיבלתם מופע זיקוקי סרוטונין אור-קולי שמתפוצצים בחיווטי המוח המסונוור שלי, אבל אם יתווספו למשוואה הזו גם נעליים, או אז תזכו לראות אותי פוצחת בסדרת אנקות ואנחות קשות משל הייתי סאלי המגמרת אל מול הדיינר העמוס!

פאייטים?-הולך!, לורקס?-תעמיסו!, אייליינר נצנצים?-בארור!, פודריה של סברובסקי?-דהההההההה!

בהיותי צעירה עוד לא ידעתי כיצד למתן את התכונה הסמי-פרחצ'ולית הזו והייתי נוטה להעמיס מכל הבא ליד (להגנתי יאמר שהשנים היו תחילת שנות התשעים, בהן כולם התלבשו בסחבות מקושקשות פאייטים ונצנצים לרוב, וכך ניצלתי בעור שיניי מהתוויית ה"פרחה הפולניה"). במרבית שנות לימודיי האקדמאיים מצאתי את עצמי מתווכחת אינספור פעמים עם המנחים ההמומים שלי ב"שנקר":

מנחה, זע בחוסר נינוחות על הכסא:"אמממממ...תראי.....קחי צעד אחורה ותסתכלי שוב על הדגם...."

אני, במבטי ערגה מצועפים:"בעיני זה מושלם...לא?"

מנחה:"תראי....את לא חושבת שזה טיפה'לה עמוס מדי? אולי אפשר לוותר פה על הסרט המוזהב ושם להוריד את הניטים. הם קצת מיותרים לדעתי...."

אני, בחמת זעם של לביאה המגנה על פרי בטנה:"מה ז'תומרת "להוריד"? הסרט המוזהב הזה הוא-הוא לב ליבה של המערכת...הוא מגדיר את ההשראה הראשונית שלי לגבי נושא הפרוייקט. כל הדגם בנוי סביב אינטרפטציית החווייה האישית שלי לגוף האישה בפרט, ולנשיות בכלל במבחן התקופה הפוסט-מודרנית בה אנו חיים....הסרט נשאר! וגם הניטים!"

מנחה:"חבל, כי לדעתי הרעיון הבסיסי שלך נהדר ופה את זורקת אותו לכיוון אממממ....פרחי קצת...."

לשווא הייתי בוהה בדגם ותוהה מה לעזאזל הוא רוצה מחיי?

אני מודה שהיום-ממרחק של כ-13 שנים, אני נזכרת בחלק מן הדגמים בזעזוע קשה. אין מצב עליי אדמות שהייתי מעצבת היום זוועה מקורקשת שכזו...אז כן, הטעם שלי בהחלט התעדן. אבל החיבה לבלינג-בלינג נשארה...החנות של "סברובסקי" היא סוג של מקדש בעיניי, ואם הכסף מצוי בכיסי באותו יום שאני חולפת על פניה-אויה לי ולמנהל הבנק שלי...אהההה-אללי, מי יקנני את הדיסק און-קי בצורת רובוט קטן ומסנוור....(בתמונה הפותחת-האוסף הצנוע שלי....)

כשחברת "מאק" השיקה בקול תרועה גדולה את קולקציית "הלו קיטי" ההו-כה מדוברת שלה בתחילת השנה (תמונות 1-4), אצתי רצתי לי נרגשת לחנות על מנת לקנות את כו-לה....מה רבה היתה אכזבתי כשגיליתי שהקולקציה היוקרתית יותר של הפודריות והגלוסים המשובצים לא יגיעו לארץ. אך לא מכשול קטנטן שכזה יעמוד בדרכי, מיד הפעלתי את קשרי הענפים בתפוצות הגולה וסידרתי לעצמי חיש-קל סט שכזה, שלא יחסר חלילה...הרי על כל מוצר ומוצר שם היה חרוט "יפותו" באותיות קידוש לבנה....אז שלי לא יהיה דבר כזה? ש-רוריה!!!

עת יושבי בבית בתקופה שלפני הגח אפרוחית לאוויר העולם, שוטטתי לי נפעמת ברחבי אי-ביי בחיפושים אחרי מוצרי תינוקות מגניבים של "הלו-קיטי" (פטיש נוסף כאילו, דהההה). החדר שלה כבר היה מוכן עם ציור קיר ענקי של "הלו קיטי" (משובצת סברובסקי כמובן...בתמונות 8-10) מעשה ידי. הבנות בחנות תרמו את חלקן במתן ציור קנבס מהמם של "קיטי" בפוזה אחרת, משובצת אף היא-וכך לא נותר לנסיכה אלא להיוולד לתוך עולמה הקסום והטראשי של "טיטי....אה-או" (כפי שהיא קוראת לה היום-הפאוזה, כבמקור). מפה לשם בעודי ישובה אל מול המחשב ונפלאות האינטרנט נגלות לפניי-מצאתי עולם וירטואלי שלם של פסיכוטיות מכורות כמוני שהשילוב הקדוש שלהן לכל דבר שהוא "Kawaii", לרבות הגברת "קיטי" ולנצנצים התרגם אצלהן למקור הכנסה יצירתי, משגשג ומנצנץ במיוחד...מה לא היה שם, נעלי תינוקות עם קיטי משובצת בסברובסקי (תמונה 5), תכשיטים מנצנצים כמו של המעצבת טרינה טרנטינו המלכה (תמונה 6), נעלי פליפ-פלופ עם קיטי מסבורבסקת עליהן ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה. הייתי יושבת ימים כלילות פעורת פה אל מול המסך ומגהצת את כרטיס האשראי עד שיצא עשן...

אז למענכן יקירותיי-אספתי אי אילו לינקים חביבים עליי במיוחד משם (ושמישהו יתנדב לעזאזל להסביר לי איך להכניס לינק כקישור בתוכן הפוסט....)

1. פסיכית א':http://stores.shop.ebay.com/Goody2ShoesBoutique__W0QQ_armrsZ1

2. פסיכית ב':http://stores.shop.ebay.com/Butterfly-Buckles__W0QQ_armrsZ1

3. פסיכית ג':http://stores.shop.ebay.com/SWAROVSKAT__W0QQ_armrsZ1

4. פסיכית ד':http://stores.shop.ebay.com/Southern-Twinkle__W0QQ_armrsZ1

אז כן...יכול להיות שאני פולניה תאבת נצנצים, או אולי אני באמת איזו טאמיקה-וואנאבי מהברונקס, מודה אני בחטא הגרידיות המנצנץ הזה-אבל בינינו לבין עצמינו-כולנו חייבים קצת "בלינג-בלינג" כדי לצבוע את החיים, לא?!

כתבו לי ל:yaelmakeup09@gmail.com

בקרו באתר שלי:www.yaelmakeup.co.il