האפי וולנטיינז, וזה...

לא כתבתי כאן כבר מעל לחודש, ולא בכדי. זה לא שנעלמתי, פשוט מרבית עבודת הכתיבה שלי מתרכזת כעת בכתבות של פורטלים מקוונים ואני מודה שלעיתים אני מתעצלת גם ללנקק אותן לכאן.
לא בסדר מצידי, אני יודעת ואני מכה כעת על חטא...סולחים לי?

ואם כבר תפסתם אותי במצב רוח נדיר-מאד לא ציני, אני הולכת ליפול לתוך הקלישאה הכי וורודה שיש, ולהעלות לכם פוסט "וולנטיינז" מתוקתק, מלא בוורוד ואדום ושפתיים לוהטות, כי ככה בא לי-על אף שאני בודדה, גלמודה ויושבת לבד בחושך כעת.

אז קצת צחוקים, קצת צילומי תקריב מגניבים שהכנתי עבורכם וקצת המלצות כיפיות שיעזרו לכם להעביר את היום בחיוך, גם אם אתם לא חוגגים אותו, ממש כמותי, בוורשה רגשית.

*כל הכתוב לעיל מבוסס על חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמוייה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי.

*חלק הארי של המוצרים הנדגמים נשלח אלי מטעם החברות עצמן (במקרים כאלו וגם במקרים בהם המוצר נרכש על ידי במחיר מלא, יצויין הדבר בפוסט-למען הגילוי הנאות). אף על פי כן, אני מתחייבת לעשות כמיטב יכולתי ולתת חוות דעת מקצועית ומשוללת דעות קדומות עד כמה שניתן, על מנת לאפשר לכם לגבש החלטה אישית לגבי טיב וכדאיות המוצרים.

*מוצרי האיפור נבחנים ע"פ מדדים כלליים וקבועים: צורת האריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט (color pay-off) וכן הפן המוסרי של ניסויים בבע"ח, עם כל המשתמע מכך.

*בשל התגליות אותן גיליתי לאחרונה בנושא הניסויים בבע”ח, מורכבות העניין ופתלתלותו אני מייעצות לכל קוראי לקרוא בעיון את הטור המפורט הזה , ולהסיק את מסקנותיהם האישיות. אני אישית נשענת על PETA כמקור מהימן עד כמה שניתן לדעת.

"Powder Pink Spray" של חברת מוצרי השיער "Label M.", 150 ש"ח           

עם פרוש חודש המומולדת עלי לטובה, חשקה נפשי חסרת המנוח בשינוי קצת יותר מהותי בשיער. השיער שלי הוא חלק אינטגרלי מהאישיות שלי ומהתדמית אותה אני רוצה לשדר כבעלת מקצוע, ולכן אני מקפידה מאד מאד לתחזק אותו היטב, על אף שגעונותיי התכופים. הפעם החלטתי ללכת על שטיפה וורודה-פיצ'ית על כל השיער, עבודה עליה היתה אמונה (כמו תמיד) מעצבת השיער המוכשרת שלי, מזה 16 שנים-לימור חייל מ"קוקטה".
באותו השבוע בדיוק, בעיתוי הזוי למדי, פנו אלי מחברת היח"צ אשר אחראית לשיווק מוצרי השיער של "Label M." (שעשו לא מזמן עליה מבריטניה), ע"מ לבוא ולהתרשם ממספר מוצרי שיער, כשגולת הכותרת היא ספריי עיצוב השיער הזמני והוורוד שלהם.
במאמר מוסגר רק אציין, כי מי מכם אשר נמנה על קוראיי הוותיקים, יודע היטב כי אינני נוהגת לסקר כמעט כלל מוצרים מהסוג הזה. אני מעדיפה להתעמק בתחום אשר מדבר אלי יותר ואשר אני עוסקת בו באופן ישירות, שקשור ישירות לאיפור. אבל כיוון שתיאור המוצר כה קסם לי ומכיוון שהייתי כה סקרנית לראות הכצעקתה, שמחתי מאד להתנסות בו, במיוחד לקראת הוולנטיינז, ולכתוב לכם את רשמיי הכנים ממנו.
"Label M." היא חברת הבת של "טוני וגיא", חברת מוצרי השיער הבריטית הידועה, אשר מעצביה אמונים על כל מראות השיער הרשמיים בשבוע האופנה ההייפי של לונדון. לשם ההדגמה נסעתי למספרה של אודי ודיוויס בדיזינגוף, שהם הזכיינים הבלעדיים של המותג בארץ.

גוונוש סטפאנוש, אהובתי. הספריי הוורוד ואנוכי...

הספריי, מגיע במיכל אלומיניום גדול הניתן למחזור (ע"פ האג'נדה הירוקה והידידותית לסביבה של החברה, כמו גם משולל ניסויים בבע"ח. כך ע"פ מה שנאמר לי רשמית). הוא מכיל תרסיס אבקה יבש, אותו ניתן להתיז על שיער יבש או רטוב. בנוסף לגוון הוורוד המהמם (אותו תוכלו לראות בתמונות לעיל, בחלקים הפיגמנטיים יותר של שורשי השיער שלי), הוא ניחן גם ביכולות עיצוב ופיסול למראה "מלוכלך" יותר-מה שמעניק בנוסף, אקסטרה נפח. היתרון הגדול ביותר שלו, הוא כי בניגוד לגוונים שאינם פרמננטיים אשר עלולים להכתים שיער מובהר כמו שלי, הספריי הזה נשטף כליל ובחפיפת השיער ולא נותר ממנו זכר.
לחברה גם שלל מוצרים נוספים בארבעה קווים שונים (תחזוקה, עיצוב, ריכוך וטיפול) המתאימים לכל סוגי השיער, ושנוצרו במיוחד לצורכי הלקוחה האופנתית ותאבת הטרנדים, על סמך נסיונם של בעלי מקצוע מהתחום.
אני, לגמרי אימצתי את הטרנד בשתי ידיים חמדניות, לא רק לוולנטיינז...
את מוצרי החברה, ביניהם הספריי,ניתן לרכוש בנקודות השיווק הבלעדיות של החברה.
לבירורים: 03-5172550

"Arctic Chic"-מראה איפור חורף 2014 של "בורז'ואה"

"ארקטיק שיק", האינטרפטציה שלי

לא סוד כמוס הוא שאני אשה של סגולים, על כל מנעדיהם (בקרוב אף אעלה פוסט סופר מושקע של לוקים הורסים לקראת השקת צבע הפנטון "Radiant Orchid" כצבע הרשמי לשנת 2014). לכן אפף אותי אושר עילאי עת קיבלתי לביתי להתנסות בלוק החורף הנוכחי של החברה, אשר כל כולו מבוסס על טהרת גווני החציל, ארגמן וסגולים.
במפתיע, כמו שראיתם לעיל, העיתוי היה גאוני והתאים לי ללוק האישי כמו כפפה ליד, כך שהרגשתי כולי כמו פיית סוכר קטנה וחמודה.

"Smoky Eyes Trio"#18, 117 ש"ח
שלישיית צלליות אפויות בגווני שזיף מעושן שעשו בקופסה רושם נפלא, אבל בעת האפליקציה קצת פחות, כיוון שרוויית הפיגמנט מאד לא אחידה בין גוון לגוון. הבהירה שבהן היא הפחות מוצלחת לטעמי-עתירת נצנצים ובעלת מעט מאד פיגמנט. את שני הגוונים האחרים מצאתי שקל יותר לעבד, אבל המכנה המשותף של כולן, ללא יוצא מהכלל, היא הנשורת האיומה והבלתי פוסקת על הפנים. הגם שאני תמיד מתחילה באיפור העיניים, מנקה ורק אז מתפנה לאיפור המייקאפ והפנים-הפעם, גם אחרי הנקיון, גיליתי נצנצים מעצבנים שריצדו אל מול עדשת המצלמה כשצילמתי את הטוטאל לוק.

סומק בקרם, 110 ש"ח

מוצר חמוד להפליא שלא ידעתי שקיים כלל בחברה. עיצוב המארז שלו שונה וקומפקטי והוא משובב עין לחלוטין במראהו. השתמשתי במברשת "פלאט טופ" ע"מ להניח אותו על הלחיים והוא התקבל על העור הבהיר שלי כוורוד קר וחיוור. רוויית הצבע שלו סבירה למדי,  ומכיוון שלא קיבעתי אותו מעל עם סומק אבקתי, הוא לא החזיק מעמד יותר מדי זמן על גבי הפנים שלי, על אף שהעור שלי איננו שומני במיוחד.

שפתון "Rouge Edition"#36, 111 ש"ח

המוצר הטוב מבין הארבעה שדגמתי. שפתון בגוון מנצח שיכול להתאים כמעט לכל גוון עור. מריחה חלקה, רווית פיגמנט נהדרת, נוחות מירבית על השפתיים בתוספת לחות עתירה וכושר השרדות לא רע כלל אשר אף הכתימה את השפתיים בחינניות סקסית לאחר ההסרה. קונקורנציה לא רעה, אגב, ל"Rebel" של מאק, אם אתן מעדת מעריצותיו. אם עליכן לרכוש רק מוצר אחד מהקולקציה הזו-הרי שזה המוצר שלכן, בפה מלא!

לק במרקם ג'ל "1sec"#34, 45 ש"ח
לק בגוון משגע של סגול חציל מטאלי. המרקם שלו צמיגי מה, בהתאם לתיאור ה"ג'ל" שלו, וידית האחיזה ארוכה ונוחה, אם כי מצאתי את המברשת הקצרה עבה מדי לציפורניים שלי. הוא אכן התייבש במהירות, יחסית ללקים של חברות אחרות, אבל העמידות שלו עלי היתה מועטה ביותר. שלושה ימים בקושי, והוא החל להתקלף בחתיכות גדולות ולא מחמיאות, על אף שכבת בסיס ומגן נאותות. ברור לי לגמרי שעמידות של לק על ציפורניים היא משהו מאד-מאד סובייקטיבי, חבל רק שעלי זה לא עבד, כי מאד אהבתי את הגוון.

"בורז'ואה" היא חברה שעניין ריווחת בעה"ח בין כותליה לא ברור למדי. באתר של PETA הם אינם מופיעים ועל פי עדויות ברשת הם אכן מנסים, אם כי לא באופן רשמי.
לשיקול דעתה של הצרכנית המוסרית.

"Pure Color High Intensity Lip Laquer" בגוון #04, "Ruby Glow" של "אסתי לאודר, 136 ש"ח

מנשקת לבלתי הפסק עם הליפ לאקר של אסתי לאודר

שני דברים לא יכולים להיות לאשה יותר מדי: נעליים ושפתונים.
מכיוון שאני מיישמת נמרצות ובאדיקות את שני חלקי המימרה, אני ששה תמיד לדגום עוד מוצר שפתיים נוסף-במיוחד בעל צבע עז וחושני, כמו זה מסדרת ה"Molten Metals" האחרונה של "אסתי לאודר".
השפתון הנוזלי מגיע אמנם במיכל גלוסי מטעה, אבל מרקמו וכיסויו הינם מלאים כמעט לגמרי (בשונה מגלוס, שהוא שקפקף יותר ובעל כיסוי פחות). הצבע משגע ביופיו: ארגמן עז בעל רווית פיגמנט עמוקה ועשירה וגימור עתיר ברק המתקבל נועז וחסר פשרות על גבי השפתיים. מכיוון שכך, אני נוטה לחשוב כי אין אפשרות אחרת להניחו, אלא לאחר שירטוט מדוייק ומהוקצע של השפתיים, ע"מ למקסם את מלוא האפקט והנוכחות שלו. כך גם עשיתי בתצלום הנוכחי, עם משחקי "Ombre" קלים בזויות הפה החיצוניות. חסרונו היחיד, הוא גם יתרונו-הוא דביק עד מאד, מה שהופך אותו להרבה יותר עמיד על השפתיים ובעל נטיה קטנה יותר לגלוש ולזוז ממקומו. אישית-לא מצאתי את זה מפריע במיוחד, אבל זוהי נקודה עקרונית לכמה מהמתאפרות האחרות, כך שראוי לציין זאת.
בנוגע לריווחת בעה"ח-תאגיד "אסתי לאודר" עדיין נמצא ברשימות השחורות של PETA בשל תפוצתו בסין, אבל השמועות אומרות שיתכן וביוני השנה ישונו הרגולציות הארורות בנושא ושוב ניתן יהיה לרכוש את המוצרים הנהדרים שלהם, ללא מצפון מיוסר.
הלוואי!!!

זהו...ברגע זה מיציתי את מצב הרוח הנשקני שלי ואני חוזרת לפאזה הנשכנית והטיפוסית
Until next time...
אתם, כמו תמיד,
מוזמנים להגיב כאן, לעקוב אחרי בפרופיל ה-PREEN.ME שלי ולעשות לי לייק בעמוד המקצועי של הפייס.
אני תמיד זמינה עבורכם גם במייל שלי:yaelmakeup09@gmail.com
שתהיה לנו שנה מלאת אהבה, על אמת!

 

מה אני, כלבויניק?!?!?

"Joeyyyyyyyy, Dahling!!!!!... It's Estelle!!!..... Listen toots, I got you THE job of your LIFE!!!!!! Huhhhh...."

(Pausing to take a deep sip from her cigarette...)

"...Only minor technicalities we should go through...You do know how to pole dance, right?! OK-You're booked!!!..."

הקטר האנושי: הסוכנת אסטל והמיוצגת החביבה עליה ביותר...

זוכרים את הסצינות המופרכות של ג'ואי ואסטל מ"חברים"?!...אלה בהם הסוכנת ההזויה שלו מוצאת לו כל מיני ג'ובים מבטיחים, רק שתמיד יש איזה קאץ' קטן?! (איך אפשר לשכוח את "התחת של אל פאצ'ינו"...קלאסיקה!!!) לפעמים אחרי שיחות טלפון עם הסוכנות-אני נזכרת איכשהו בה:
ס' (הבוקרית של הסוכנות):"היי מותק, מה העניינים? את פנויה ביום חמישי?"
אני:"רגע, אני אבדוק....כן...כן אני פנויה-מה יש?"
ס':"הפקת אופנה ל"TOE" מגזין- משהו פצצה, מצלם אודי בסון-שתי דוגמניות, צילומי סטודיו, פאשן מטורף..."
אני:"נשמע לי אחלה....רושמת לפניי...יאללה-תשלחי לי רפרנסים כשיהיה לך?....ביי..."
ס':"סבבה-ביי..."
אני כמעט ומנתקת את הטלפון...
ס':"אה, רגע-רגע, אמממ....אמרתי להם שאת עושה גם שיער. זה בסדר נכון? לא משהו רציני-קצת פן, בייביליס, כמה סיכות-לא תסרוקות אסופות או משהו כזה...."
שתיקה נבוכה....
אני:"אהההההההההההההה...אממממממ...חעחעחעעחעח...." אני מלעלעת בגרוני ומגמגמת:
"תראי........אתם יודעים שאני לא עושה שיער....ז'תומרת......אני יכולה לומר שאני עושה-אבל אני לא ממש יודעת, קצת מרגיש לי לא בנוח להתחייב על זה....."
ס':"כן, אבל את יודעת, זה ממש שטויות, שתי שניות לכל אחת-לא משהו פנסי יותר מדי-והם מתעקשים שזה יהיה מישהו שיודע גם וגם...."
אני:"וואלה, תשמעי, לא נוח לי עם העניין. באמת...יש לי שתי ידיים שמאליות בענייני שיער (קיבינימט-בקושי לאפרוחית בבוקר אני מצליחה לעשות קוקיות באותו הגובה!), לא למדתי את זה מעולם ואני ממש לא חושבת שזה יהיה מקצועי מצידי להציג את עצמי ככזו..."
ס':"אני מבינה...את בטוחה? כי חבל, זו אחלה הזדמנות עבורך...."
אני:"כן-אני מבינה, וזה מבאס אותי גם, אבל שוב-לא נוח לי להציג את עצמי כמשהו שאני לא. היום זה "רק" בייביליס ופן ומחר זה "כולה" תוספות שיער. לפני שאני אבין מה קורה אני אהפוך גם למעצבת שיער..."
ס':"טוב...חבל. אני אפנה למישהו אחר..."
אני סוגרת בבאסה את הטלפון....
עכשיו, ברור לי שרובכם המכריע בטוח כרגע שאני סתומה בלחץ! מה אכפת לי להגיד כן ו"לזרום"? הרי 90% מהתעשיה עושה את זה, כמו שאר מדינת ישראל. תצוגת תכלית מצויינת למדיניות ה"סמוך" הידועה לשימצה:""עזבי"..."תזרמי"...."יהיה בסדר!"".... כולם הרי עושים "גם וגם וגם וגם", כולם "זורמים", כולם מאלתרים, ורק אני-בלתי "ספונטנית" שכמותי, מסרבת לשתף פעולה ולהפוך לכלבויניק אנושי. אז תרשו לי לרגע להיות כמנהגי בקודש-בוטה:
כולם אולי עושים את זה, אבל ככה זה גם נראה!
זה הרי כל כך מצחיק לראות הפקת אופנה שבה שיערן הארוך של הדוגמניות מתנפנף משוחרר וכתוב בקרדיטים:איפור ושיער "בלה-בלה-בלה".
מה שיער? איפה שיער???? מה בדיוק היא עשתה עם השיער????? סירקה אותו?!?!?!? בשביל זה מגיע לה הטייטל הנוסף-"שיער"?!...
עכשיו-אל תבינו אותי לא נכון, אין לי ספק שיש מאפרים מוכשרים שיודעים גם לעשות שיער. כאמתכם הנאמנה, אני מודה בפה מלא-אני לא נמנית על אותם יחידי סגולה. אני מאמינה שכל אחד צריך להיות כן עם עצמו ועם הסביבה בנוגע ליכולות שלו. זו לא עובדה מוגמרת שכל מי שיודע לאפר יודע גם לעשות שיער ו-ווייס וורסה.
בנוסף-יש לי מוטו כזה שאומר שעדיף לעשות דבר אחד-מצויין, מאשר להתפרש על 70000 כיוונים שונים של "בערך". אני לא באמת מאמינה שאפשר להצטיין בכל כך הרבה תחומים בו זמנית מבלי שאחד בהכרח יבוא על חשבון השני, ובעניין הז אני לא מוכנה להתפשר. כי בהפקה הפעם אני אולי אצליח "לזרום", וסביר להניח שגם בשניה ובשלישית. אבל ברביעית, שתהיה מכורח חוקי מרפי (המניאק!), החשובה מכולם יבקשו ממני ברגע האחרון וללא כל תכנון לעשות משהו מורכב יותר-ואני פשוט לא אדע...ואז מה? איזה פרצוף יהיה לי אז!?

ובכלל-למה שאשקיע כסף (ומדובר בלא מעט כסף, מבירורים...) ואלך ללמוד עיצוב שיער אם זה לא באמת מעניין אותי ואין לי זיקה לעניין? (שלא לדבר, כאמור, על כשרון לדבר...:-P) כדי שאפשר יהיה לחסוך בעלויות ההפקה על גבי? ואל תטעו לרגע, הדרישה הסו-קולד לגיטימית בארץ לאנשי צוות שהם "גם וגם וגם" מגיעה, שוב, רק מהמקום הזה...אף אחד לא באמת מחפש אנשי מקצוע מולטי-טאלנטים כדי לטפוח להם על הכתף ברוכת הכשרון שלהם.... הבוטום ליין העצוב הוא שכולם רוצים לקצץ בעלויות, ואם אפשר בהזדמנות הזו לשלם לבן אדם אחד במקום לשניים, מה טוב!
כבר יצא לי לאחרונה להתקל בלא מעט הפקות שבהם השתתפו רק שלושה אנשי מקצוע: צלם, דוגמנית ומאפר/מעצב שיער/סטייליסט. מה שאוטומטית גרם לי לתהות באותה השניה כמה רחוק היום בו יהיה רק בנאדם אחד על הסט-גם מדגמן, גם מצלם וגם עושה סטיילינג/איפור/שיער ואפילו חוטא מדי פעם בתאורה-ככה מהצד; מולטי-טאסק-טאלנט/ביצועיסט...
מעניין אותי לאללה תחת איזה טייטל הוא יפרסם את עצמו...:-P

מדור "על הסכין"

שפתוני "Color Sensational" של חברת "מייבלין, ניו-יורק"

{כל מה שתקראו לעיל נכתב ע"ס חוות דעתי האישית בלבד-אין בו משום פרסומת סמויה, המלצה צרכנית גורפת או השמצה כלשהי. עשיתי כמיטב יכולתי לתת את חוות דעתי האובייקטיבית עד כמה שניתן על מנת לאפשר לכם, יקיריי, לגבש החלטה לגבי טיב המוצרים.

את המוצרים אני בוחנת ע"פ חמישה מדדים כלליים וקבועים: צורת אריזה ואסתטיות המוצר; נוחות השימוש בו; רמת המחיר; עמידות המוצר; ריכוז הפיגמנט ("color pay-off")}.
קיבלתי לדגום שלושה גוונים שונים:
מהסדרה הסגולה-"Midnight Plum", מספר#338
מהסדרה החומה-"Iced Caramel", מספר#625
מהסדרה הוורודה-"Cosmo Pink", מספר #160
ראשית אני חייבת לסייג ולומר-כמישהי שנושא זכויות בעלי החיים קרוב מאד לליבה (ויעידו על כך חבריי האומללים ב"פייסבוק") אני חייבת לציין כי ע"פ אתר חברת PETA חברת "מייבלין", השייכת לקונצרן "לוריאל"-עושה ניסויים בבע"ח. באופן אישי, ולולא הייתי מקבלת את השפתונים להתנסות, לא הייתי רוכשת אותם מיוזמתי גם אם זיקוקי-דינור היו עפים מהשפתיים שלי אחרי ששמתי אותם. אני חושבת שהגיע הזמן שקונצרן כל כך גדול ובעל השפעה-יקח בחשבון, ולו רק ממניעים שיווקיים גרידא, את פלח השוק הגדול מאד של אנשים כמוני, שימנעו לקנות את המוצרים שלו כל זמן שמדיניות החברה לא תשתנה.
בקומוניקט הנלווה מוגדרת סדרת השפתונים החדשה כ"קשת של 24 גוונים מרהיבים המתחלקים ל-4 משפחות צבע, והמכילים ויטמין E, נקטר דבש וקרם שעווה למניעת יובש.השפתונים יוצרו בטכנולוגיה חדשנית העוטפת את פיגמנט הצבע בגמישות שנשארת על השפתיים ושומרת על רעננות הצבע לאורך זמן וכיסוי מושלם".
האריזה-חביבה וקומפקטית. אהבתי עד מאד את הרעיון של חלוקת תתי הגוונים שבאה לידי ביטוי גם בצבע המיכל השקוף. אני חושבת שזה מאד עוזר לנשים "קלולסיות" שנוטות לאבד את הידיים והרגליים ליד מבחר כל כך גדול של שפתונים, להתמקד בקבוצת הגוונים החביבה עליהן. המוצר מגיע כשפתון רגיל בסטיק ונוח מאד לשימוש. הריח-דומיננטי מדי לטעמי (אני מודה שזו נקודה קצת בעייתית אצלי), אם כי אני חייבת לציין שאני לא סגורה על העניין. במהלך הדגימה היו רגעים שהוא נעם לי והיו רגעים שהוא הפריע. המחיר כרגע (ע"פ הקומוניקט) סביר לכל הדעות: 54 ש"ח במהלך חודש ינואר, לרגל ההשקה; לאחר מכן יעלה מחיר השפתונים ל-90 ש"ח. לגבי עמידות-לא השארתי אותם על השפתיים לאורך זמן למעט הדגימה, כך שקשה לי לומר. הפיגמנט רווי עד מאד ועשיר ובצירוף עם המרקם הקרמי (לעיתים מדי) מובטחת מריחה נעימה. שני הגורמים הללו גם מביאים לחסרון אחד ובולט-חוסר האחידות לעיתים מבחינת הכיסוי בזמן המריחה (כפי שקורה בהרבה שפתונים קרמיים מאד). לי אישית זה לא מפריע. אני מחובבות המרקם הרך והעשיר ולכן גם נושא העמידות פחות משמעותי לטעמי.

מימין לשמאל: השפתון הסגול, החום והוורוד-סווטצ'ים והדגמה "חיה"...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com

כל אנשי ההפקה....

(או...מיהו מי על סט הצילומים? מורה נבוכים ל"תעשיין" המתחיל)

את ההשראה לפוסט הזה קיבלתי אחרי כמה סשנים אינטנסיביים לצילומי אופנה והפקות שונות שהשתתפתי בהם לאחרונה, כמו גם מכתבה ישנה-נושנה שקראתי פעם ב"אל" או ב"מארי קלייר" שתיארה בדיוק את אותם הטיפוסים. מסתבר שבסופו של דבר-בתעשיה, כמו בתעשיה-הפרוטוטייפס הם אותו הדבר בכל העולם. רק השפה משתנה ממקום למקום.

בנוסף-לאלו מכם ששכחו ליטול היום את גלולת חוש ההומור היומית-כל מה שנאמר כאן מתואר בהגזמה סטריאוטיפית מכוונת, אחרת זה לא היה מעניין, אז אל תתפסו אותי במילה...הא?!;-P

הצלם

בתמונה:ה"רוסטר" בפעולה-אביזרים הכרחיים:"נובלס", ווסט צלמים, טריינרס של "וואנס" ו"קנון" יקרה מפז...

דמיינו לול תרנגולות הומה קרקרת.....עכשיו דמיינו את התרנגול הזכר היחיד בשטח-מנהיג כל הקוקוריקיות....כזה שמסתובב בשטח ומותח את נוצותיו היטב למען יראו וייראו....זהו הצלם שלנו!

גילו הממוצע, בין 25-45 שנים לערך. מבנה גופו דק עד אתלטי ובטחונו העצמי נע חליפות בין בישום עצמי קל ועד לאגו-מניאקיות קשה (ביחס ישר למעמד ולוותק שלו בתעשיה). זהו ה"רוסטר", זכר ה"אלפא", והוא שולט בסט בפטריארכליות מהולה במסווה של סמי נון-שלנטיות. בידו האחת הוא מחזיק בסיגריה, מאהבתו הקבועה (רצוי מזן "נובלס" מחתרתי, זכר לימי נעוריו בקיבוץ...) ובידו השניה הפילגש המועדפת, מצלמת ה"קנון" המקצועית מדגם 287iXCVFDRR האחרון והנחשב ביותר בשוק. הסטודיו השווה שלו, ממוקם בדרום תל אביב, בלופט תעשייתי ענק המעוצב בקו מינימליסטי שאפשר להגדירו כנע בין בוהו-שיק (לצעירים הרווקים) ועד לקסטיאל רטרו-שיק עם טוויסט אורבני, כיאה למעמדו. הסטטוס האישי-אפוף מסתורין וכך גם לפעמים המיניות-שמו נקשר לא פעם ברומנים מתוקשרים עם דוגמנית זו או אחרת מן התעשיה, אבל כרגע הוא לבד....בערך...עד לסט הבא.

הסטייליסטית

בתמונה: מוצר איפור נחשק-"ראשן רד" של מאק; משקפיי "ווייפרר", גורמט זהב, שעון קאסיו והביגוד הנדרש

יד ימינו ואשת סודו של הצלם, אפשר לקורא לה-תרנגולת האלפא בלול. בחורה ממוצעת למראה, שמראה או צורתה החיצונית לעולם לא ירמזו על מקצועה הזוהר. תמיד נדמה שמרוב עיסוק בלתי פוסק בסטיילינג ובבגדים שווים מכיכר המדינה, הסטייליסטית הממוצעת מוצאת יותר ויותר סיבות לבחור בכיוון הזוי כשזה נוגע לארון הבגדים הפרטי שלה. טווח נורמת הביגוד נעה לבטח בין ג'ינס קרועים וגופיית סבא עם סניקרס מהוהות של "אולסטאר", ועד לחצאית מותן בגזרת "טוטו", גרבונים צבעוניים קרועים, גרבי קרסול (רצוי בצבע ניגודי באופן מכוון)+כפכפי "שול" מחרודיים, כשהחלק העליון מורכב מחולצה ממחסן "ויצ"ו" הקרוב שכבר ידעה תקופות היסטוריות טובות יותר+קרדיגן עבש מתקופת המנדט; המוטו השולט: כמה שיותר ביזאר-יותר טוב. ובהתאמה, ככל שגיבוב הבגדים תמוה יותר, כך גם אימפקט ה"שואו-אוף" ומכאן גם מעמדה המקצועי של הגברת בפירמידת "מאסלו" של התעשיה. השיער, בד"כ ארוך ואסוף לקוקו מרושל וסיגריות הן פק"ל, יחד עם משקפי ריי-באן מדגם "WAYFARER" ("ווינטג' אמיתי...מדודה של אמא שלי שנפטרה. מצאתי את זה בארגז שהם רצו לזרוק לזבל...היית מאמינה?!?!"), ושעון ה"קאסיו" המוזהב ("עלה לי 2 פאונד בקמדן טאון לפני עשר שנים....תמיד אהבתי את הסגנון הזה..."). בין ערימת שקיות הבגדים של "גוצ'י", "ויטון" ותכשיטי "ה.שטרן" היא לא שוכחת לאבזר את עצמה בתיק באולינג אישי בגודל של מכונית בינונית-של "אדידס" כמובן...

מעצב השיער

בתמונה: הקעקוע, הטבעת, הסניקרס ומוצרי שיער שופוני של "באד הד טיגי" כמובן...

בד"כ בחור....צעיר....צעיר מאד, בתחילת שנות העשרים שלו, אבל עם וותק של יותר מעשור שכולל ברזומה לפחות מעצב שיער אחד נחשב בת"א, כזה שלקח אותו "תחת חסותו". המיניות, בהתאם, מעורפלת משהו, ונעה בין מטרוסקסואליות דביקה ל"גיי-אין יור פייס" ...תלוי במוד.

המדים הקבועים: ג'ינס של "דיזל", רצוי כאלו שנוזלים מקו המותן וחושפים "במקרה" תחתוני בוקסר צמודים של "קלווין קליין". על הרגליים טריינרס קוליים במהדורה מוגבלת מ"ג'יפה" וגורמט זהב קטן על הצוואר עם תליון מגן-דוד, או לחילופין טבעת חותם מקורית ("זה של סבא שלי...אותנטי, עוד מלפני שהוא עלה לארץ..."). לתספורת/תסרוקת העדכנית יצטרף המראה הלא מגולח בצורת זיפי זקן מטופחים היטב. הכל לכדי מראה מדוייק של "סתם זרקתי על עצמי סמרטוט שהיה לי בארון, אבל עמדתי מול המראה שעה...". ביד ימין-מסרק השפיץ הידוע לשימצה ובידו השניה "בייביליס" ממהדורת הזהב השווה שהשיקו בשבוע האופנה של שנה שעברה בלונדון. על זרוע שמאל קעקוע אדיר ממדים שלקח לו ארבעה סשנים לסיים, אצל "פסיכו" בסנטר כמובן...

המאפרת

בתמונה:יורז טרולי בפעולה, תיק המברשות העמוס להתפקע ומוצרי הדגל-מעגל ריסים של "שו אומורה" ומייקאפים של ארמאני

כמעט תמיד לבושה בשחור, "כי זה מרזה!" ("גם ככה כל הדוגמניות האלה גורמות לי להרגיש דאבה..." היא אומרת תוך כדי לעיסת קוראסון מהביל). לעולם-לעולם-לעולם לא תגיע לסט מאופרת ("לא יכולה לראות יותר איפור, בטח שלא על עצמי") כשתמיד מתגלגל אחריה טרולי זעיר ממדים, שמשקלו עומד ביחס הפוך בהחלט למימדיו. בנוסף לטרולי תסחב גם תיק גב עמוס לעייפה, מתפקע מרוב מוצרים. שני אוצרותיה היחידים עלי אדמות הם הנרתיק עמוס המברשות של "מאק" (ששוקל בפני עצמו כעשרה קילוגרמים) ואוסף המייקאפים החדש של ג'ורג'יו ארמאני עליו היא תגן בחירוף נפש ("עלה לי הון תועפות בארה"ב, מהנסיעה האחרונה שלי עם רון קדמי"). צרוף המילים "פוטו-שופ" גורם לה לעוויתות קבס קשות והיא נשבעת בפני כל מי שמוכן להאזין שאף אחת מן העבודות שלה לא עוברת ריטוש..."לעולם!!!"

הדוגמנית

בתמונה: גם דוגמניות יודעות לכייף....אייפון, נעלי "קדס", סיגריות ו"לאבלו" בטעמים...

בחורה דקיקה וגבוהה, שגילה נע בין 15-22 שנים. אם תעבור לידה ברחוב, ספק אם תזהה שמדובר ב"ההיא" מפרסומת הענק בנתיבי איילון. לא דברנית גדולה במרבית המקרים (שוב, גם זה תלוי במעמדה בתעשיה...) וגם כשישמעו אותה-זה יהיה בגלל שנדקרה מהסיכה של המלבישה. שני בני הלוויה הצמודים שלה-הסיגריות, "מרלבורו לייטס", אותן היא מקפידה לעשן בשרשרת, והאייפון החדש ממנו היא מאזינה לשירים רוב הזמן, או עסוקה בלשלוח סמסים לחבר המודאג, שגדול ממנה בעשור, לפחות. לבושה בד"כ בג'ינס, נעלי קדס וקרדיגן ענק, כי תמיד קר לה ("אפשר להפעיל חימום?"). בניגוד לדמויות הסקסיות אותן היא לובשת ופושטת אל מול המצלמה במיומנות מעוררת השתאות, האיפור הכי אוונגארדי שתמצאו בתיק האישי שלה הוא "לאבלו" דובדבן.

המפיקה

בתמונה: בגדים מפוהקים, ונעלי "בפאלו", אבל העיקר הג'וינט בסוף הסט...

בחורה קטנה ותזזיתית-לבושה בספורטיביות (אי אפשר לרוץ כל הזמן כשלבושים בהידור)-קפוצ'ון של "היינס" וג'ינס מתרחבים מלפני כמה וכמה שנים שכבר יצאו מן האופנה, אבל לה הם מזכירים את ה"פול מון" פארטיז בגואה מהטיול של אחרי הצבא. על אפה משקפיים עדינים עם מסגרת מתכת שמגלים מתחתיהם פרצוף של בחורה די נאה שמתעקשת בכוח לא לעשות עם זה כלום. בכיס הג'ינס תחובות סיגריות-של חברת "תן לי" הוורסטילית, וקליפ-בורד ובו דפים מקושקשים בכתב יד עם פירוט ה"ברייקדאון" היומי, הבלתי אפשרי בעליל, מתחת לבית השחי. אם חל עיכוב כלשהו בלו"ז הצפוף, אישיותה החביבה בד"כ מתהפכת מיידית מדמותו של ד"ר ג'קיל נעים ההליכות למיסטר הייד-ותוך כדי זריקת תיק ה"ג'אנספורט" שלה על הרצפה בעצבים, היא נובחת נמרצות על אנשי הצוות המבוהלים. תוך שתיים וחצי דקות-אחרי שהסדר הושב על כנו, היא פוסעת בשאנטי החוצה לעשן עוד איזה ג'וינט, עד למשבר הבא...

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il

כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com